אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מ"ח 4922/14 יוסף צובארי נ' מ"י

מ"ח 4922/14 יוסף צובארי נ' מ"י

תאריך פרסום : 19/11/2014 | גרסת הדפסה
מ"ח
בית המשפט העליון
4922-14
18/11/2014
בפני המשנה לנשיא:
מ' נאור

- נגד -
המבקש:
יוסף צובארי
עו"ד שי מ. רוסינסקי
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד יוסף (ג'ואי) אש
החלטה

 

  1. לפניי בקשה להורות על קיומו של משפט חוזר. המבקש הורשע ביום 23.5.2013 (תיק 02/11/985) בבית המשפט לעניינים מקומיים (השופטת ג' אוסי-שרעבי) בעבֵרה של ניהול עסק הטעון רישיון ללא רישיון עסק, בניגוד לסעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968. בית המשפט הוציא צו להפסקת הפעילות בעסק והטיל על המבקש קנס בסך של 12,000 ש"ח. ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי (השופט י' לוי) נדחה (עפ"א 22423-11-13 צובארי נ' עיריית תל-אביב (29.12.2013)). לאחר שחלף המועד להגשת ערעור לבית משפט זה, הגיש המבקש בקשה להארכת מועד בצירוף לבקשה לעיכוב ביצוע צו הסגירה. בהחלטתו מיום 30.4.2014 החליט השופט נ' הנדל על עיכוב ביצוע זמני עד ליום 30.4.2014, אלא אם בקשת הארכת המועד תידחה לפני כן. בהחלטתו מיום 24.4.2014, דחה הרשם ג' שני את הבקשה להארכת מועד, וממילא פקע גם עיכוב הביצוע (בש"פ 2674/14 צובארי נ' מדינת ישראל (24.4.2014)).

 

  1. מעובדות המקרה, כפי שפורטו בפסקי הדין בעניינו של המבקש, עולה כי הוא הקים עסק לעישון נרגילות ולהגשת שתייה חמה וקלה. מספר שבועות לאחר פתיחתו, הגיעו למקום פקחים אשר מצאו כי העסק פעיל וכי מצוי בו ציוד רב (מטבח ובו מכונה להכנת קפה ומקרר עם משקאות קלים; כשלושים נרגילות מוכנות לשימוש; חדר נוסף עם כורסאות; קופה רושמת). באותו מועד שהו בעסק חמישה לקוחות שנצפו מעשנים נרגילות. כתוצאה מכך הוגש כנגד המבקש כתב אישום. טענתו של המבקש בפני בית המשפט הייתה כי העסק היה בשלבי "הרצה" בלבד ומשכך לא נדרש רישיון עסק. טענה זו נדחתה במישור העובדתי, משהוכח כי במועד הביקורת היה העסק פעיל ופתוח ולא היה ב"הרצה". המבקש ביקש להסתמך על מסמך הנחיות של עיריית תל-אביב-יפו שכותרתו "על הבר רישוי מועדונים וברים", שבו הופיע תחת כותרת המשנה "תכנית עסקית" הצורך לשקול בשלב תכנון העסק גם שיקולי "הרצה" כאינדיקציה לטענתו. בית המשפט קבע כי לא ניתן להסתמך על מסמך זה שהוצא בחודש אוגוסט 2011, קרי במועד מאוחר למועד ביצוע העבֵרה. מכל מקום נקבע כי החוק אינו מכיר ב"עסק בהרצה" אשר פטור מהוצאת רישיון עסק. בית המשפט דחה גם טענת אכיפה בררנית שטען המבקש, מן הטעם שהיא לא הוכחה.

 

  1. המבקש סבור כי יש להורות על קיומו של משפט חוזר. לטענתו, מתקיים בעניינו הסייג לאחריות פלילית הקבוע בסעיף 34יט סיפא בחוק העונשין, התשל"ז-1977 – טעות בדין אשר הייתה "בלתי נמנעת באורח סביר." לטענת המבקש, טעותו בדין נבעה מהסתמכותו על אדריכל ששכר לטיפול בהוצאת רישיון העסק, הרצל אליאס שמו (להלן: אליאס). אליאס הטעה את המבקש, לטענתו, לסבור כי בעת תקופה הרצה לא נדרש להוציא רישיון עסק. עוד הלין המבקש כי אליאס הציג בפניו כי הוא פועל לשם הוצאת רישיון עסק עבורו, בעוד שהתברר לו בסופו של דבר – ורק במהלך ההליך המשפטי שנוהל נגדו – שהוא לא עשה כן. בבקשה נטען:

 

"אליאס הטעה את המבקש לגבי המצב המשפטי והעובדתי יחדיו, וגרם לו לבצע עבירה פלילית שאותה לא ידע שמבצע הוא... המבקש הסתמך על עדות איש מקצוע מכובד ומוערך, אשר אף הונה את בית המשפט בעדותו. זו בדיוק הסתמכות סבירה אשר יש בה כדי להביא לזיכוי!

במהלך המשפט לא ידע המבקש על ההטעייה מאת האדריכל בפן העובדתי, בעוד הטעות המשפטית הוכרעה רק בהכרעת הדין " (שם, פסקות 44, 46 ו-54).

 

המבקש הפנה בבקשתו למסמך מיום 1.6.2014 מהאגף לרישוי עסקים בעיריית תל אביב, שממנו עולה, לטענתו, כי העסק שהוא מפעיל אינו טעון רישוי.

 

  1. בשולי הדברים אציין כי המבקש לא פירט איזו עילה למשפט חוזר מתקיימת לשיטתו, אולם מעיון בבקשה נדמה כי כוונתו היא לעילות הקבועות בסעיפים 31(א)(2) (ראיות או עובדות חדשות) ו-31(א)(4) (חשש לעיוות דין) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (ראו פסקה 56 לבקשה ופסקה 19 לתגובה מטעם המשיבה).

 

  1. המשיבה סבורה כי "מדובר בבקשה חסרת כל בסיס, אשר לא הוגשה במסגרת המועדים הקבועים בדין, ואשר חוזרת בחלקה על טענות אשר נדחו בבית המשפט המחוזי ובחלקה מציגה מצג חלקי בפני בית המשפט הנכבד." היא הדגישה כי הבקשה הוגשה בעת ש"המבקש מוסיף לפעול בניגוד לצו שיפוטי ולהפעיל את עסקו הפועל בניגוד לחוק." לטענת המשיבה, המבקש נוקט הליכים שונים שכל מטרתם היא לדחות את "רוע הגזֵרה" ולהימנע מציות לצו הסגירה שהוצא לעסקו. המשיבה ציינה כי לנוכח העובדה שהמבקש לא קיים את צו הסגירה שהוצא לעסקו, הוגש כנגדו כתב אישום נוסף בגין אי קיום צו בית המשפט ובגין ניהול עסק ללא רישיון (תיק 02/13/9866). התיק עודו תלוי ועומד.

 

           לגופם של דברים, טענה המשיבה כי המבקש הציג בבקשתו תמונה חלקית ולא מדויקת של הדברים. ראשית, נטען כי העובדות לגבי מר אליאס, שעל בסיסן טוען המבקש את הטענה כי הוטעה, היו ידועות לו עוד במהלך המשפט ולמצער בעת הטיעונים לעונש. הודגש כי טענת ההטעיה נדחתה גם בערעור בפני בית המשפט המחוזי, מחמת העדר תשתית עובדתית התומכת בה. לטענת המשיבה, גם בבקשה דנן לא הוצגה כל תשתית התומכת בטענה ומכל מקום, לא התקיימו בעניינו של המבקש התנאים לקבלתה של טענת הסתמכות על יועץ חיצוני, כפי שהותוו בע"פ 845/02 מדינת ישראל נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית, פ"ד סב(3) 307 (2008)). שנית, ציינה המשיבה כי המבקש הציג מסמך שקיבל מאגף רישוי העסקים בעיריית תל-אביב, באופן חלקי העולה כדי הטעיה, ואשר אינו מציג את הדברים לאשורם. המשיבה הציגה גם מסמך נוסף מאגף רישוי עסקים ממועד המאוחר להגשת הבקשה. המשיבה סבורה כי דין הבקשה להידחות וכי "נסיבותיה החריגות של בקשה זו מצדיקות חיובו של המבקש בהוצאות".

 

  1. דינה של הבקשה לקיומו של משפט חוזר להידחות. עמדתי לאחרונה על כך ש"בעצם אי קיום הצו השיפוטי יש משום חוסר ניקיון כפיים, אשר יש בו כדי להביא לדחיית הבקשה על הסף מבלי לדון בה לגופה (ראו מ"ח 2969/14 פניני נ' ועדה מקומית לתכנון ולבניה "שורקות", פסקה 8 והאסמכתאות שם (23.6.2014) (להלן: עניין פניני)). מעיון בבקשה, בתגובה ובצרופות להן עולה כי המבקש ממשיך להפעיל עסק ולהשיא רווחים, תוך כדי שהוא נוקט הליכי סרק, כשהבקשה למשפט חוזר היא רק אחת מהם (ראו והשוו: מ"ח 1708/07 רשת פוטון העיר בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (23.12.2007); עניין פניני, פסקה 10). וכך ציין הרשם ג' שני בהחלטתו לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור לבית משפט זה, אך לפני חודשים ספורים:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ