|
בעניין:
|
א. מ. (אדם שמונה לו אפוטרופוס)
|
בפניי תובענה אשר במקורה היא למעשה עתירתם של שני אחיה של אישה ושל אמה, למנות לה אפוטרופוס בנסיבות אותם אתאר עוד מעט קט.
שעה שבדעתי לאפשר פרסום החלטה זו, אכנה את הגברת בשם "א".
כך או אחרת, מונו המבקשים ביום 29.11.2016 כאפוטרופסים לגופה ולרכושה של א'.
ייאמר, כי ברקע הבקשה טענה ולפיה אביה של א', בביתו היא מתגוררת עד היום והיא כבת 40 שנה, הוא סיעודי וכן ברקע הבקשה תעודת רופא מומחה שניתנה על-ידי הפסיכיאטרית ד"ר ...., לפיה כבר בתחילת שנות ה- 20 של א' חלו שינויים דראסטיים בהתנהגותה, מגיל 28 נוצר מצב פסיכוטי ומאז היא נוטה להסתדר ולהזניח את עצמה, אינה ניזונה דיה והיא סובלת, יצוין כי נערכו שלוש בדיקות עם תוכן מחשבתי של מחשבות שווא, שמיעת קולות, תחושת רדיפה והפרעה חמורה בלוגיקה.
הפסיכיאטרית אבחנה את א' כמי שלוקה בסכיזופרניה פרנואידית והפרעה סכיזו-אפקטיבית.
אין עורר, כפי שמתארת א' עצמה, שהיא שומעת לא רק צו מצפון דתי כפי שהיא מנסה לומר לי, שהדברים הם לגבי כל הדתיים, אלא היא מתארת קול של גבר שהוא למעשה קולו של אלוקים, המורה לה להיות שקטה ולכבד בני אדם, כך לדבריה.
בחוות הדעת של דוקטור ..... מופיע במפורש דיווח של א' על קול המנחה אותה, שהיא מזהה כקולו של אלוקים.
ביום 22.05.2017 הניחה בפניי באת כוחה של א' בקשה שלא לאפשר את נוכחות המבקשים בדיון ובבקשה ננקב כי א' איננה יכולה להימצא במחיצתם של אחיה באותו חדר, כי היא סובלת מטראומה נפשית מהם, בגין אלימות שנקטו נגדה בילדותה ובנערותה, היא לא פגשה בהם מזה 12 שנים לערך והיא חרדה בפניהם.
ואכן, מעבר לדברים שאמרה א' אגב הדיון, גם הקשבתי לה שלא בנוכחות המבקשים.
אגב הדיון שמעתי אף מספר הערות מצד אמה של א', אלה נאמרו תוך שהיא מייחסת לא' התעללות בבני המשפחה, בעוד א' מייחסת לאמה פגיעה באביה משך 40 שנות נישואין והיא אומרת שהאם ירקה על האב וא' צריכה לשהות בבית כדי להגן עליו מפניהם.
איש מהמבקשים אינו מעוניין בהמשך האפוטרופסות בא' ואין פלא שב"כ היועמ"ש בחר במצב אשר נוצר, שלא להמליץ על המשך הכהונה, מן הטעם שא' איננה רוצה באחיה, היא מתארת יראה וכעס כלפיהם ודומה שהמבקשים, האחים, נואשו מיכולתם לסייע לא' ויחסה של האם כלפי בתה הוא יותר מאשר מורכב ודי בחכימא.
בנסיבות אלה, כאשר נשוא הצו אינו חפץ באפוטרופוס והאפוטרופוס אינו חפץ במינוי, ברור שמינויים של המבקשים מופסק בזאת, לאלתר וכך אני מורה.
טוענת א', בניגוד מוחלט לדעתו של ב"כ היועמ"ש, כי אין כל צורך במינוי אפוטרופוס, לא לרכוש ולא לגוף. ראשית, מסבירה היא, כך אמור בתגובתה, שאין לה שום רכוש.
אלא שאיש אינו חולק על כך שא' אומרת בקולה היא, שהיא עצמה לא תיקח סיוע מן המדינה, לאמור שאין זה משנה כלל אם מדובר בקצבת נכות, מה שהיא מכנה "סטיגמה" וב"הבטחת הכנסה סתם". איש אינו כופר בכך שא', עד גיל 40 לא צברה לעצמה זכויות פיננסיות כלשהן, לא מצאה לעצמה מקום עבודה מסודר ודרה היא אצל הוריה.
א' מספרת כי ישנה היא באמבטיה, כדי להבטיח את פרטיותה מאחר ואחיה, לטענתה עקרו את הדלת ובהינתן כל שתיארתי לעיל, תוך שא' מספרת ששנתיים לא עבדה, קודם לכן עבדה בעבודות מזדמנות וכעת, לדבריה עוסקת היא בניקיון פעמיים בשבוע, תוך שמקפידה היא לחזור הביתה עד השעה 13:00 לבל תיסגר הדלת, אזי ברור גם שפרנסתה של א' אינה מובטחת, גם שלכאורה זכאית היא להטבות מן המדינה ואלו לא רק אינן מטופלות על ידיה, אלא שהיא בעצם מסרבת לקחתם.
דומה שלא יהא ויכוח שא' היא אדם מוחלש בהשוואה לאדם הסביר.
החברה דואגת לפרטים שבה לבל ירעבו, למען תישמר בריאותם ולא ניתן לטעון כפי שטוענת א' או למעשה באת-כוחה, כי די בכך שאדם הוא עני, רש וחף מרכוש כדי שלא ימונה לו אפוטרופוס לרכוש. להפך, אפוטרופוס לרכוש מתמנה גם כאשר אדם הוא עני ורש, לבל יחסר בגד לעורו, מזון לפיו או תרופות, חלילה, במידת הצורך כמו גם קורת גג.
בהינתן היחסים המורכבים שבמשפחה, תוך שהמבקשים טוענים שא' מפריעה לטיפול באביהם, אינה מאפשרת הבאת מטפל סיעודי והמתחים בינה לבין אמה מפריעים גם לאב ובהינתן טענתה של א' שהיא ורק היא מסוגלת לטפל באב ולשמור עליו, הרי ברור שאם אסיר את צו החיסוי, תוכל אמה של א' לעתור להוצאת א' מן הבית ומה יהא על א' אז? סיוע מן המדינה מסרבת היא ליטול ומשליכה היא את יהבה על הגדלת עבודתה בעתיד, לאחר שמספרת היא כי במשך שנתיים בחרה היא שלא לעבוד כלל, בשל רצונה לנוח.
בוחן מציאות לקוי לא רק כמתואר בחוות הדעת של ד"ר י., אלא גם כפי שהתרשמתי, הוא אחד הקריטריונים למינוי אפוטרופוס לאדם, לבל יוטל בשולי החברה ללא נפש דואגת.
מציעה לי באת-כוחה של א' להפר את כללי המשפט ולהורות לשירותי הרווחה לתקצב את א', למעשה בניגוד לרצונה, ולדאוג לצרכיה.
בית המשפט לענייני משפחה אינו הגורם המוסמך ובצדק טוענת כך ב"כ היועמ"ש, ליישוב דרכי פעולה וסכסוכים בין שירותי הרווחה, המוסד לביטוח הלאומי ועוד.
אם אדם אינו זקוק לאפוטרופוס הוא אינו יכול להפוך את בית המשפט לאפוטרופוס ישיר, שיבודק במקום האפוטרופוס עם שירותי הרווחה, הכיצד ימוצו זכויות האדם.
אדם שאינו זקוק לאפוטרופוס יכול כמובן לפנות למיצוי זכויותיו ומי שזקוק לאפוטרופוס, יעשה זאת האפוטרופוס במקומו.
ואולם, הפטנט ולפיו יצווה בית המשפט, ללא אפוטרופסות, על שירותי הרווחה ויפקח בעצמו על מתן שירותים לא' בניגוד לרצונה או אפילו לרצונה, אינו "דרך המלך".
נכון, החוק כפי שתוקן מבקש להתחשב התחשבות יתר ברצונו של אדם, הוא מבקש לנסות ולסייע ככל האפשר לאדם, אם ניתן גם ללא מינוי אפוטרופוס, אבל אותו סיוע או התחשבות אינם מחליפים את הדינים הקיימים. כאשר לא מתמנה אפוטרופוס לאדם, אזי הוא כשיר בעצמו לכל פעולה משפטית וכוונת החוק אינה להפוך את רשויות המדינה לאחראיות, מעבר לאחריותן שבדין, לטיפול פרטני באדם ספציפי שלא בדרכים הקבועות בחוקים.
ודאי שאני ער לכך שאנשים מסוימים יכולים להסתייע בסומך החלטות או בסתם ידידים או אפילו אפוטרופסים לדין, אך אין זה המקרה בכאן.
כדי שכל הדברים הללו יקרו, דרושה מידה מסוימת של בוחן מציאות ומידה מסוימת של יכולת לנווט בדרכי העולם באופן עצמאי, מבלי שיהא חשש לצרכים הקיומיים הבסיסיים של הפרט נשוא הדיון.
אם תרצה, תאמר כי תיקונו של החוק לא יצר דרך חדשה ובה אמור בית המשפט לענייני משפחה להיות חליף ישיר של מנגנון האפוטרופסות הישן, הוא גם לא הטיל חבויות שלא ננקבו במקומות ספציפיים על המוסד לביטוח הלאומי או הרווחה, גם לא התיימר לעשות כן וראה דברי ההסבר לחוק.
מוסיפה א' וטוענת כי אין זקוקה היא גם לאפוטרופוס לגוף, שהרי מסרבת היא ליטול טיפול תרופתי כלשהו, במיוחד כאשר מדובר בתרופות שישנו את אורח חשיבתה.
אלא שאיש איננו מבקש את הצו כדי לכפות על א' טיפול תרופתי פסיכיאטרי כלשהו.
אין בפניי חוות-דעת שא' מהווה סכנה מיידית לעצמה או לסביבה ובנסיבות כאלה אין טעם לכפות על א' טיפול תרופתי פסיכיאטרי.
יחד עם זאת, כאשר יש חשש שבוחן המציאות הוא לקוי, צריכים אנו למעין תעודת ביטוח בפני אירועים חריגים שאינם בהכרח כניסה למצב פסיכוטי שהוא בסמכות הפסיכיאטר המחוזי לטיפול מיידי, אלא עניינים שברפואה סתם.
כולנו מהלכים בכבישים על הסכנות הצפויות שבהם, כולנו חשופים לתאונות אישיות חלילה, לאיש מאיתנו אין מגן מוחלט בפני וירוסים או חיידקים והציפיה שאדם ייטול טיפול רפואי מתאים בהינתן קלקול בריאותי אינה מתקיימת, כאשר שיקול הדעת לגבי המציאות הוא לקוי ואותו אדם מספר שיש קולות המצווים עליו ואגב כתיבת החלטה זו מתקנת אותי א' ואומרת כי מדובר בקול (קודם נאמר בודד), את אשר עליו לעשות.
במצב שכזה נדרש מינוי אפוטרופוס לגוף ולרכוש גם יחד ולו עד אשר יימסר תסקיר סעד, אשר יאמר במפורש כי ביטול האפוטרופוס לא יהווה למעשה הפטרתה של א' לתנאי חיים שהם הרבה למטה מן הראוי לה ולטובתה.
א' מיוצגת על-ידי עורכת דין מטעם הסיוע המשפטי וסבור אני כי כללים שנקבעו בשעתו על-ידי בית המשפט העליון לגבי פרקליטות המדינה והסנגוריה הציבורית, כוחם יפה בשינויים המחויבים גם לעניין הסיוע המשפטי.
הסיוע המשפטי הוא גוף חשוב מאין כמותו, הממומן על-ידי האזרחים כולם ומטרתו ליתן סיוע משפטי למי שהוכר כזכאי לכך. אלא שאין מדובר בסיוע "עיוור", העוקב אחר רצונות הלקוח, הגיוניים ולא הגיוניים כאחד, להפך.
גם זה אשר ידבר עם הממונים על הסיוע המשפטי, ילמד עד מהרה שאלו אינם מוכנים ליטול על עצמם ייצוג בתיקים בהם ברור מאליו שהעתירה אינה צודקת, אין לה סיכוי או שיש בה כדי לחטוא לטובתו של הלקוח.
מסבירה לי באת כוחה של א', כי כל תפקידה הוא לייצג את רצונה של א' ואין היא אחראית לתוצאות.
לטעמי, כל עורך דין ואף עורך דין בשכר חייב אחריות מקצועית כלפי לקוחו, לשמירה על אינטרסיו ואין הוא משמש ידו הארוכה והעיוורת של הלקוח.
כשם שמצווה על אותו עורך דין למתן את התבטאויותיו, לפעול בנחישות וללא מורא, גם מצופה ממנו לשמור על האינטרסים של הלקוח ולא לפעול חלילה כסומא בערובה.
דעתה של עורכת הדין זיו שונה מדעתי, כנראה.
אסביר כי הדברים שאמרתי על חובתו של עורך הדין בכלל, גם זה המופיע מטעם הסיוע המשפטי לסייע לבית המשפט לעשות משפט, נכונים ואולי ביתר שאת לעניין הסיוע המשפטי ועת מדובר באדם מוחלש כמו א'.
שאלתי את באת כוחה של א' מה תעשה א' שכמעט אינה מפרנסת את עצמה, אם תוגש בקשה לצו מניעה על רקע מצבו של האב או סתם תביעה לסילוק יד, עניין שכבר כנראה נאמר על-ידי מי מבני המשפחה קודם לכן כפי שמספרת בכנותה עורכת הדין זיו ולא קיבלתי כל תשובה לכך.
חצי שנה או שנה גרה א' באמבטיה ולפיכך, אמירה ולפיה "יסדרו שירותי הרווחה מדור" או "תגדל העבודה" שמבצעת א' – אין לה שום ביסוס ועובדות מציאותיות ואין מדובר אלא במשאלת לב.
במילים אחרות, ביטול האפוטרופסות עשוי להחמיר מאוד את מצבה של א', לפחות מהבחינה המשפטית.
בכלל, ההתנגשות בין האינטרסים של האב החולה ושל א' אינה פשוטה כלל.
לא ברור לי, כאשר אומרת א' שלא תיטול כסף מהמדינה ואני מאמין לה, הכיצד עולה הסירוב הזה, בהינתן חוסר יכולתה של א' להתפרנס לפחות לעת אתה או בשנים האחרונות, לאמור קושי פרנסה של ממש שיש בו להיענות לכל צרכיה, יחד עם טובתה של א'.
אם תרצה להציב את הדברים בצורה אחרת, תשאל מה טעם החליט הסיוע המשפטי שטוב יותר לא' להיות חשופה למצוא עצמה ברחוב וללא קצבאות המגיעות לה ומה טעם החליט הסיוע המשפטי שדי בכך שא', שיכול ושיקול דעתה אינו במיטבו, היא הקול היחיד שיש לשמוע אותו.
בנסיבות העניין אני ממנה את "שי אפוטרופסות" כאפוטרופא זמנית לגופה ולרכושה של החסויה.
זו האחרונה תחליף את האפוטרופסים המכהנים.
בתקווה שיגיע תסקיר אני קובע את התיק לדיון נוסף בפניי, ליום 19.09.2017 בשעה 08:30. בני משפחתה של א' פטורים מהתייצבות.
אני מתיר לפרסם החלטה זו, ללא פרט מזהה אודות הצדדים.
מבקש אני מן האפוטרופא, תוך שאני מבהיר שלשם כך אין נזקקת היא בהכרח להסכמת א', למצות את זכויותיה הכלכליות של א', ככל יכולתה.
<#7#>
ניתנה והודעה היום י"ב סיוון תשע"ז, 06/06/2017 במעמד הנוכחים.
הוקלד על ידי משה בואזיזה