החלטה
1.לפני בקשת המבקשת להורות כי המשיב מס' 1, הוא התובע בתביעה זו (להלן: "המשיב"), יפקיד ערובה בסך 50,000₪ להבטחת כל הוצאותיה בהליך זה וכן להורות כי בירור התביעה יעוכב עד הפקדת הסכום.
טענות הצדדים לבקשה
2.לטענת המבקשת, סיכויי התביעה, שהינם שיקול מרכזי בסוג בקשות כגון בקשה זו, הינם "אפסיים". לטענתה, עיון בכתב התביעה מעלה כי "מדובר בתביעת סרק אשר דינה להידחות על הסף". על מנת ללמד על כך, מפנה המבקשת אל הסכם אליו הגיעו הצדדים בתום הליך גישור, הסכם אשר בסופו של יום לא אושר על ידי בית דין זה, בו הסכים המשיב לסלק את התביעה כנגד המבקשת בעבור תשלום סמלי ביותר אשר כלל גם הוצאות. כן טוענת המבקשת לעניין סיכויי התביעה כי המשיב עבד בשירותה תקופה קצרה ביותר אשר במהלכה שולמו לו מלוא הזכויות המגיעות לו על פי דין.
3.עוד טוענת המבקשת, כי יכולת הפירעון של המשיב את הוצאותיה בסיום ההתדיינות, גם היא מהווה שיקול לעניין הבקשה. המבקשת מפנה בעניין זה לעובדה כי הוצאות שנפסקו לזכותה בהליך ביניים בתביעה זו טרם שולמו על ידי המשיב וכן להצהרת בא כוחו בפרוטוקול הדיון מיום 4.11.2013 על כך כי מצבו הכלכלי של המשיב אינו מאפשר לו לשלמן (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 14-15). כן מפנה המבקשת לצו כינוס בהליכי פשיטת רגל בסופם ניתן הפטר למשיב מחובותיו, המלמד לשיטתה על מצבו הכלכלי וכן לתצהיר המשיב בדבר מצבו הכספי אשר ניתן בתמיכה לבקשה אשר הגיש לדחיית מועד תשלום ההוצאות שנפסקו לחובתו כאמור.
4.לטענת המבקשת אופן התנהלות המשיב בתיק מסב לה עלויות ניכרות אשר ראוי כי תובטחנה וכן כי יש בהצטברות הנסיבות המפורטות כדי להצדיק פעולות שנועדו להבטיח מראש את הוצאותיה.
5.לטענת המשיב בתגובתו לבקשה, מדובר בבקשה בלתי סבירה ובלתי מידתית אשר לא הוגשה במטרה להבטיח את הוצאות המבקשת אלא למנוע ממנו את יומו בבית הדין על אף שסיכויי הצלחת תביעתו גבוהים. המשיב טוען כי מדובר בחוסר תום לב והראיה הינה הגשת הבקשה בסמוך להמצאתו לתיק בית המשפט את ההפטר שניתן לו בהליך פשיטת הרגל. המשיב טוען טענות קשות נוספות כנגד הגשת הבקשה ומבקש הוצאות לדוגמא.
6.לגופו של עניין טוען המשיב כי כתב התביעה על הטענות העובדתיות והמשפטיות שבו הכוללת גם תביעה בגין זכויות קוגנטיות שהופרו וכן הראיות שהוגשו וחוות הדעת האקטוארית מטעמו, מלמדות על כך שהתביעה בעלת סיכויים גבוהים להתקבל ובוודאי שאינה מופרכת. באשר להסכם הגישור, טוען בא כוחו, כי כבר הבהיר כי תוצאת ההסכם נבעה מכך שאינו בקיא בסוגיה הפנסיונית הסבוכה בתיק כאשר לשם כך נשכרו שירותיו של עורך דין המתמחה בנושא זה.
7.עוד טוען המשיב כי קיבל פטור מאגרה וכי במצבו הכלכלי, הפקדת הסכום תחסום את דרכו. כן נטען כי הפקדת ערובה על מנת להבטיח הוצאות מעסיק הינו חריג ביותר וההוראה מכח תקנות סדר הדין האזרחי בעניין זה מיושמת בבתי הדין כחריג ובעיקר בשלב ערעור, כאשר סיכויי התביעה כבר הוכרעו בערכאה ראשונה.
העובדות הרלוונטיות לדיון בבקשה
8.המדובר בתביעה כספית, בסך 1,015,946 ₪, שהגיש המשיב כנגד הנתבעות 3-1 אשר לטענתו העסיקו אותו ברציפות, כשומר/מאבטח בקניון חצור הגלילית (הוא הנתבע מס' 4), בתקופות הבאות:
הנתבעת 3 העסיקה את התובע מ- 1/7/2003 ועד 12/2004 (17 חודשים).
המבקשת העסיקה את המשיב מ- 1/2005 ועד 2/2006 (13 חודשים).
הנתבעת 1 העסיקה את המשיב מ- 3/2006 ועד 8/7/2009 (39.3 חודשים).
התביעה כנגד הנתבע 4 הוגשה בשל היותו לטענת המשיב מעסיק במשותף או "משתמש". מרכיב עיקרי של התביעה הינו אובדן זכויות של התובע לקבלת פנסיה חודשית קבועה בשל נכות ואובדן כושר עבודה זאת בגין הפרת חובה של כל אחת מהנתבעות להפריש עבורו לפנסיה מקיפה בהתאם לאמור בצו ההרחבה בענף השמירה. יצוין כי הנתבעת 1 החלה לבטח את המשיב לראשונה בקרן פנסיה ב- 4/2008.
9.בכתב התביעה מציין המשיב כי סבל מבעיות רפואיות בליבו אך מצבו הרפואי לא מנע ממנו להמשיך בעבודתו עד שרופא תעסוקתי קבע ביום 6.7.2009 כי הוא אינו יכול להמשיך ולעבוד כמאבטח עקב מצבו הרפואי. על כן המשיב הפסיק עבודתו ביום 8.7.2009. פנייתו לקרן הפנסיה שבה בוטח (כלל פנסיה מיטבית עתודות) בתביעה לקצבת נכות נדחתה מהסיבה כי עקב הצטרפותו לקרן באפריל 2008 הוא אינו עומדת בהוראת התקנון הקובעת, בסעיף 42א', תקופת אכשרה בת 60 חודשים ממועד הצטרפות לקרן או ממועד חזרתו האחרונה למעמד של עמית פעיל, במקרה של מחלה קודמת. לטענת המשיב בתביעה, אי עמידתו בתקופת האכשרה, נובעת ממחדלם של הנתבעים. נזקו במישור זה מגיע לטענתו לסך של 980,547 ₪ בהתאם לחוות דעת האקטואר מטעמו.
10.המבקשת טענה בכתב הגנתה בעיקר כי התובע הועסק על ידה מיום 1.1.2005 ועד 28.2.2006, בתפקיד שאינו "מאבטח", בשכר שעתי במשמרות ובאתרים משתנים ובהיקף משרה ממוצע של 93%. נטען כי המשיב סירב לניכוי הפרשות לפנסיה משכרו, כי ההסכם הקיבוצי הרלוונטי בענף השמירה ממילא מחייב הפרשה לקרן פנסיית יסוד בלבד וכי גם אילו היה מבוטח כנטען על ידו, לא היה זכאי לפנסיית נכות מהסיבות הבאות:
המשיב ממילא הועסק על ידי המבקשת תקופה קצרה, התובע אינו זכאי לפנסיית נכות עפ"י הקריטריונים המזכים לכך עפ"י תקנות הקרנות, מחלת התובע הינה "מחלה קודמת" ועל כן המשיב לא עמד בתקופת האכשרה, נטען כי ממילא המועד הרלוונטי לצורך השלמת תקופת ההכשרה הינו 7/2004, היינו בטרם קליטתו לעבודה בנתבעת וכי המשיב לא זכאי לפנסיית נכות אפילו היה מבוטח בקרן פנסיה מקיפה. יצוין כי יתר הנתבעים טוענים בנושא זה כנגד המשיב, טענות דומות.
11.עוד יצוין לצורך השלמת התמונה, כי ההוצאות למבקשת, בסך 1,500 ₪, אשר לא שולמו על ידי המשיב, הושתו עליו במסגרת החלטה מיום 23.10.2012 הדוחה בקשתו למחיקת כתבי טענות של המבקשת וכן כי הסכם הגישור עליו מתבססת המבקשת בבקשתה זו, לא אושר על ידי בית הדין, זאת מאחר שההסכם כלל הוצאות ושכ"ט עו"ד בלבד מבלי שעלה מההסכם כי נתקבלה איזו מבין טענות המשיב כנגד הנתבעות שהינן צד להסכם. לאחר הבהרת ב"כ המשיב כי למעשה מדובר בהפרשות לפנסיה אשר נרשמו כשכר טרחת עו"ד על מנת להקל על המשיב בהתנהלות מול רשויות המס, החליט בית הדין שלא לאשר את ההסכם.
12.כמו כן, בשלב של זה של הדיון, הוגשו לתיק תצהיר עדות ראשית של המשיב. מטעם המבקשת, הוגש תצהיר עדות ראשית של מנכ"ל המבקשת. כן הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעות 1, 3 ו- 4: מטעם הנתבעת 1 הוגש תצהיר מנהל אזור צפון, מטעם הנתבעת 3 הוגש תצהיר חשבת השכר ומטעם הנתבעת 4 הוגש תצהיר אחראי תחום הביטחון. בישיבת ההוכחות מיום 4.11.2013 נחקר המומחה מטעם המשיב על חוות דעתו האקטוארית ומכיוון שלנתבעת 1 התאפשרה הגשת תצהירים משלימים, טרם נקבע מועד לישיבת ההוכחות הבאה.