אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מתתיהו נ' בנק הפועלים (הספנות) בע"מ ואח'

מתתיהו נ' בנק הפועלים (הספנות) בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 24/01/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
32878-06
23/01/2011
בפני השופט:
חגי ברנר

- נגד -
התובע:
יקירה מתתיהו ע"י ב"כ עו"ד גד סתיו
הנתבע:
1. בנק הפועלים (הספנות) בע"מ
2. דוד לוינ סון

פסק-דין

פסק דין

מבוא

בפניי תביעה לתשלום פיצויים בסך 1,000,000 ₪.

התובע פתח בשנת 1996 שני חשבונות בבנק הספנות לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), שלימים מוזג עם בנק הפועלים בע"מ. חשבון אחד היה חשבון מס' 33095 והוא נועד לביצוע פעילות מעו"ף (להלן: "חשבון המעו"ף"), קרי, מסחר באופציות וחוזים עתידיים על נכסי בסיס בישראל. החשבון השני היה חשבון מס' 33096 והוא נועד לרכישת יחידות בקרנות נאמנות של הבנק, שהתמחו ברכישת מניות כר"מ (להלן: "חשבון הקרנות").

לטענת התובע, הבנק הפר את התחייבויותיו כלפיו הן בנוגע להעמדת מסגרת אשראי בסך של 1,000,000 ₪ לפעילות בחשבון המעו"ף והן בנוגע למתן האשראי בחשבון הקרנות. לדבריו, הבנק סרב לאפשר לו לפעול בחשבון המעו"ף בניגוד להתחייבותו הקודמת, ובכך גרם לו נזקים בדמות הרווח הכספי שיכול היה להפיק באמצעות פעילות בחשבון זה. התובע מוסיף וטוען כי הבנק רכש שלא כדין בחשבון הקרנות, יחידות של קרן נאמנות ספנות כר"מ (להלן: "הקרן"), תוך ביצוע פעילות ויסות אסורה של הקרן; לאחר מכן, החל הבנק למכור את אחזקותיו של התובע בקרן, שלא על דעתו או הסכמתו, עד אשר לא נותרו בידיו של התובע יחידות כלשהן בקרן. במעשים אלה של הבנק, כך טוען התובע, נגרם לו נזק של אובדן הרווח שיכול היה להפיק מאחזקותיו בקרן עד ליום הגשת התביעה.

התביעה הוגשה נגד בנק הפועלים בע"מ, אשר מיזג את הבנק אל תוכו, ונגד דויד לוינסון (להלן: "לוינסון"), מי שכיהן בין השנים 1996- 2002 כמנכ"ל הבנק, בשל עוולות נזיקיות שהתובע מייחס לו.

הנתבעים טוענים להגנתם כי מדובר בתביעה חסרת בסיס. באשר לחשבון המעו"ף, הפעילות בו הותנתה בהפקדת בטחונות בשיעור של 100% מהיקף מסגרת החשיפה. התובע לא היה מסוגל להעמיד בטחונות כלשהם, וממילא גם לא ניסה לבצע פעילות בחשבון המעו"ף. באשר לחשבון הקרנות, התובע אישר את כל פעולות המכירה של אחזקותיו בקרן, לאחר ששווי האחזקות הלך ופחת. רק המכירה האחרונה של האחזקות נעשתה באופן חד צדדי על ידי הבנק, אך היתה זו פעולת מימוש שבוצעה כדין, לאחר שהתובע לא נענה לדרישות הבנק לפעול לצמצום פער הבטחונות שנוצר בין היקף האשראי שהועמד לו בחשבון, לבין שווי אחזקותיו בקרן.

מטעם התובע העידו ארבעה עדים: הוא עצמו, אדם בשם רון לונדון, שניסה לפשר בין התובע לבין הבנק עוד בטרם הוגשה התביעה, עד מומחה בשם ירון צור, שכימת את נזקיו הנטענים של התובע, וכן עובדת הבנק לשעבר, שושנה רומנו, שזומנה למתן עדות בעל פה.

מטעם הנתבעים העידו ארבעה עדים: לוינסון, אוה קריבוס, אשר במועדים הרלבנטיים לתביעה כיהנה בתפקיד מנהלת המחלקה העסקית של הבנק, גילי גנדלמן, אשר עבדה במחלקת ניירות ערך של הבנק עד לשנת 1998, והמומחה יוסי בהיר.

נדון תחילה בטענות התובע בענין חשבון המעו"ף ולאחר מכן נדון בטענות שעניינן חשבון הקרנות.

חשבון המעו"ף

התובע טען בתצהירו ובעדותו כי בשנת 1994 עסק בפיתוח תוכנה שכינוייה S.M.A.F (להלן: "התוכנה"), אשר עוסקת בניתוח טכני של ניירות ערך ושל מדדי השוק. התוכנה היתה בשימוש של גורמים פיננסיים שונים. בראשית שנת 1996 התקשרה אל התובע גילי גנדלמן (להלן: "גנדלמן") על מנת שיתקין את התוכנה בבנק לתקופת נסיון. לאחר שהותקנה התוכנה, העלתה גנדלמן בפני התובע את האפשרות לקבל אשראי של 500,000 ₪ לצורך רכישת יחידות של הקרן. הצעה זו לא ענינה את התובע. לעומת זאת, התובע היה מעונין לקבל אשראי בסך של 1,000,000 ₪ לשם ניהול פעילות עצמית בשוק אופציות המעו"ף, בסיוע התוכנה, ולכן הציע לבנק שכנגד קבלת מסגרת האשראי האמורה לשם פעילות בחשבון המעו"ף, הוא יקבל את הצעת הבנק ויטול אשראי נוסף לשם רכישת יחידות השתתפות בקרן. לטענתו של התובע, הצעתו הנגדית התקבלה, וביום 22.4.1996 הורתה גנדלמן לעובדת בשם שושנה רומנו, לפתוח על שמו של התובע שני חשבונות: חשבון המעו"ף, בו תועמד מסגרת אשראי בסך 1,000,000 ₪, וחשבון הקרנות, בו תועמד מסגרת אשראי בסך 500,000 ₪. ההוראה קויימה, החשבונות נפתחו והוזרמה להם מסגרת האשראי הדרושה. בו ביום נרכשו בחשבון הקרנות יחידות של הקרן, אך הבנק לא איפשר לתובע מעולם לפעול בחשבון המעו"ף. סרוב זה של הבנק לא היה מוצדק, שכן הבנק לא התנה את הפעילות בחשבון המעו"ף בהעמדת בטחונות.

מנגד, גנדלמן טענה בתצהירה ובעדותה כי התובע הוא זה שביקש לרכוש יחידות בקרן נאמנות המתמחה במניות מסוג כר"מ (מניות של חברות קטנות ובינוניות בעלות סחירות נמוכה, אשר נסחרות בשיטת הכרוז הממוחשב), והוא זה שביקש לקבל אשראי לצורך רכישת יחידות של הקרן. באשר לפעילות בשוק המעו"ף, התובע גילה רצון לעסוק בפעילות כזו, אך הוסבר לו על ידה כי הבנק איננו נותן אשראי לצורך זה, וגם מסגרת חשיפה לא תאושר ללא הון עצמי וללא בטחונות בהתאם לנוהל המעו"ף של הבנק, קרי, בטחונות נזילים. אמנם, התובע ביקש שהבנק יפטור אותו מהעמדת בטחונות, אך הבנק מעולם לא הסכים לכך. היחידות של הקרן שרכש התובע לא היו יכולות לשמש בטחון לפעילות בחשבון המעו"ף, שכן אף אלה נרכשו באשראי שהועמד בחשבון הקרנות, והן כבר שימשו בטוחה בחשבון הקרנות.

גם העדה אוה קריבוס (להלן: "קריבוס") הכחישה את טענותיו של התובע. לדבריה, בקשתו של התובע לאישור מסגרת חשיפה נדונה על ידי מנכ"ל הבנק, לוינסון, אשר אישר העמדת מסגרת חשיפה בכפוף לבטחונות לפי נוהל המעו"ף של הבנק. נוהל זה חייב העמדת בטחונות נזילים וייחודים לחשבון המעו"ף, כך שלא ניתן היה להשתמש בבטחונות המשמשים חשבונות אחרים של הלקוח. הדבר נבע ממידת החשיפה העצומה של כל בנק הפועל לפי הוראות הלקוח בשוק המעו"ף, מה שחייב אותו לקבל בטחונות הולמים על מנת שלא להגיע לקריסה כלכלית. התובע מעולם לא הפקיד את הבטחונות הדרושים בחשבון המעו"ף למרות שידע היטב שזו דרישת הבנק. הא ראיה, הוא ביקש פעם אחר פעם לפטור אותו מהפקדת בטחונות, אלא שדרישתו זו נדחתה בכל פעם מחדש.

לוינסון מסר בתצהירו עדות דומה. לדבריו, החלטתו להתנות את מסגרת החשיפה בבטחונות לפי הנוהל היתה החלטה סטנדרטית שהתחייבה מנוהלי הבנק, שנבנו תוך התאמה לנוהלי הבורסה לניירות ערך. לוינסון הבהיר כי בהתאם להתחייבויותיו של הבנק כחבר מסלקת המעו"ף של הבורסה, הבנק היה חייב לסלק ממקורותיו שלו את התחייבויותיו של התובע כלפי רוכשי האופציות במקרה שהתובע לא היה מסוגל לעשות כן, ומכאן הדרישה המוצדקת של הבנק שהתובע יעמיד בטחונות בחשבון המעו"ף בטרם יותר לו לפעול בו.

לאחר ששמעתי את העדים הנוגעים בדבר, אני מוצא את עדותם של עדי הבנק משכנעת הרבה יותר מעדותו של התובע. אין לי ספק כי הבנק מעולם לא התחייב כלפי התובע להעמיד לו מסגרת חשיפה בחשבון המעו"ף ללא בטחונות כלשהם. אין גם כל הגיון לייחס לבנק התחייבות כזו, שהרי לא היתה כל סיבה שהבנק ייקלע לחשיפה של 1,000,000 ₪ רק משום שהתובע נאות לרכוש יחידות של הקרן תמורת 500,000 ₪. גם הטענה כאילו הבנק ביקש ליתן לתובע תמורה בגין השימוש הזמני בתוכנה, נדון לכשלון, שהרי היה מדובר בתוכנה נסיונית בלבד, שתוך שישה או שבעה חודשים הבנק חדל מלהשתמש בה (ראה הודאת התובע, בע' 35 לפרוטוקול), ואשר התשלום החודשי בגינה, אצל משקיע אחר שבחר להשתמש בה, עמד על סכום זעום של פחות מ- 100 ₪ (ראה עדותו של רון לונדון, בע' 2 לפרוטוקול). אין זה מתקבל על הדעת שהבנק היה חושף את עצמו לסיכון של 1,000,000 ₪, תמורת "נזיד עדשים" כמו הזכות להשתמש בתוכנה. באותה מידה, לא מתקבלת על הדעת טענתו של התובע לפיה הבנק היה מוכן ליטול על עצמו סיכון כזה, רק בשל הכרת תודה לתובע על ש"שידך" לבנק כלקוח את חברת הביטוח איילון שביקשה הלוואה בסך 500,000 דולר, והתובע עצמו מודה בתצהירו כי כלל לא ביקש מהבנק תמורה בגין פעולת התיווך שביצע.

יתר על כן, הצורך בהעמדת בטחונות היה ידוע היטב לתובע (ולכל הפחות, אמור היה להיות בידיעתו) שכן הדבר נרשם ברחל בתך הקטנה במסמכי פתיחת חשבון המעו"ף. כך למשל, ס' 2.3.3 להסכם פתיחת חשבון המעו"ף, נספח ב' לתצהירי הבנק (להלן: "הסכם המעו"ף"), קובע: "עצם קיום מסגרת וגובהה של זו, אם בכלל, מותנים בתנאים שיקבע הבנק לפי שיקול דעתו ולפי מדיניותו כפי שזו תהיה מעת לעת ובפרט, אך מבלי לגרוע מכלליות האמור, כפופים עצם קיומה של מסגרת כזאת ו/או גובהה להמצאת בטחונות לשביעות רצון הבנק ועמידה בתנאי הבטחונות הנדרשים ע"י הבנק מעת לעת לאורך כל תקופת קיום המסגרת."

ס' 7.1 להסכם המעו"ף קובע כי "הלקוח מתחייב לדאוג, ביוזמתו ומבלי שהבנק יצטרך לדרוש זאת ממנו, לכך שבחשבונו יהיו בכל עת בטחונות, לשביעות רצון הבנק ועל פי שיקול דעתו הבלעדי של הבנק, וכי ערך הבטחונות, על פי שיקול דעתו של הבנק, לא יפחת מסכום החשיפה המכסימלית האפשרית."

ס' 3.5 לנוהל המעו"ף של הבנק (נספח ו' לתצהירי הבנק) קובע כי "פעילות כתיבת אופציות תתאפשר רק בהתאם לקיום בטחונות מתאימים בחשבון", וכי על מחלקת ניירות ערך של הבנק "לוודא כי סכום הבטחונות הקיימים בחשבון הלקוח, בהתחשב במקדמי הבטחון, לא יפחת מסכום הבטחונות הנדרשים עבור ביצוע פעולותיו במכשירי מעו"ף". (ההדגשה בקו במקור).

גם מוצג ת/7, שהתובע קופץ עליו כמוצא שלל רב לאחר שגילה אותו בעקבות הגשת התביעה, לא רק שאיננו תומך בגרסתו של התובע, אלא שהוא אף מחזק את גרסת ההגנה של הבנק. מדובר במסמך פנימי של טופס המכונה "אישור אשראי", בו אישר לוינסון להעמיד לתובע מסגרת חשיפה של 1,000,000 ₪. במסמך זה, בפרק העוסק בבטחונות, נרשם בכתב יד "לפי הנוהל". מכאן שלא היתה כל כוונה של הבנק לפטור את התובע מהפקדת בטחונות. אמנם, מסמך זה לא נמסר לתובע קודם להגשת התביעה, אך הוא מעיד כי מבחינת הבנק, לא היה כל אישור לפטור את התובע מהעמדת בטחונות כנדרש לפי הנוהל ולפי הסכם המעו"ף.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ