אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מתקן החימום לא עמד בתקן-רשלנות סופרגז הביאה למותו של צעיר מהרעלת פד"ח

מתקן החימום לא עמד בתקן-רשלנות סופרגז הביאה למותו של צעיר מהרעלת פד"ח

תאריך פרסום : 20/03/2011 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון
1100-09
20/03/2011
בפני השופט:
1. המשנה לנשיאה א' ריבלין
2. ס' ג'ובראן
3. י' דנציגר


- נגד -
התובע:
סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ
עו"ד אהוד שטיין
הנתבע:
1. עיזבון המנוח איתן מימון ז"ל
2. עמוס מימון
3. רם מימון
4. דוד מימון
5. אמיתי ובניו עפולה סוכנויות בע"מ (פורמלית)

עו"ד צבי שטוירמן
עו"ד מיטל חביב
פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

           לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט א' אורנשטיין) בת.א. 2392/02 מיום 28.12.2008.

1.        במוקדם של הערעורים אסון אשר בו מצא את מותו איתן מימון ז"ל (להלן: המנוח), אשר היה באותה העת כבן 23 שנים, כתוצאה מהרעלת פחמן דו חמצני שנפלט ממתקן לחימום מים באמצעות גז שהותקן בחדר האמבטיה בביתו (להלן: המתקן). השאלה המתעוררת בערעור הינה האם צדק בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי המערערת והמשיבה שכנגד (להלן: המערערת), חברת הגז אשר סיפקה את הגז למתקן, התרשלה כלפי המנוח ולכן חייבת בתשלום פיצויים או שמא יש לייחס את האשמה, באופן מלא או חלקי, למנוח ולבני משפחתו (המשיבים 4-2 והמערערים שכנגד, להלן: המשיבים). הערעור שכנגד עניינו בשאלת גובה הפיצויים שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי.

רקע עובדתי ודיוני

2.        המנוח מצא את מותו ביום 31.1.2000, בשעה 6:30 לערך, בעת שהתקלח בחדר האמבטיה בביתו. כאמור, סיבת המוות הייתה שאיפת יתר של פחמן דו חמצני שנפלט מהמתקן. אביו של המנוח (המשיב 2, להלן: האב) הוא שמצא את גופת בנו על רצפת חדר האמבטיה, בסמוך לשעה 8:30, כאשר פניו מופנים לכיוון הדלת. האב, אשר ישן בחדר סמוך נפגע אף הוא משאיפת פחמן דו חמצני ופונה לבית החולים.

           מתקן חימום המים שנמצא בחדר האמבטיה הותקן על ידי המערערת בשנת 1983 וחובר לצובר 500 גלון שנמצא בחצר ביתו של המנוח. בשנת 1994 הוחלף המתקן במתקן חדש יותר. עוד חשוב לציין כי בעת האירוע חלק מהארובה המחוברת למתקן היה חסר וכך גם ברדס אשר תפקידו למנוע חדירה של לכלוך וחפצים לתוך הארובה. כמו כן, בחדר האמבטיה היה חלון רפפות אשר חמש מתוך שבע הרפפות שלו היו שבורות. חלון זה כוסה על ידי המנוח בזמן שהתקלח באמצעות מגבת.

3.        בית המשפט המחוזי, בפסק דין מקיף ומנומק, קבע כי המערערת והמשיבה 5 הן שגרמו לאסון בהתרשלותן וחייבן לשלם למשיבים פיצויים בסך כולל של 2,963,072 ש"ח בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך 500,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

4.        ראשית, קבע בית המשפט כי המערערת חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית למשיבים. מושגית, כיוון שנקבע בפסיקה כי ספק גז חב חובת זהירות מושגית לצרכן הגז וקונקרטית, כיוון שהמערערת יכלה וצריכה הייתה לצפות כי המתקן עלול לסכן את המשתמשים בו. בהקשר זה התייחס בית המשפט למכתב ששלחה המערערת לסוכנות הגז כבר בשנת 1997 ובו נכתב כי יש לנתק מחממי מים שהותקנו בחדרי אמבטיה.

5.        שנית, קבע בית המשפט כי המערערת הפרה את חובת הזהירות והתרשלה. לפי קביעת בית המשפט ההתרשלות באה לידי ביטוי בשני מישורים עיקריים. הראשון הינו התקנת המתקן תוך סטייה מהוראות התקן. בהקשר זה קבע בית המשפט כי התקנת המתקן לא עמדה בדרישות התקן כיוון שבחדר האמבטיה לא היו שני פתחי אוורור "בלתי ניתנים לסגירה" וכיוון שלא הותקנה ארובה תקנית בתוספת ברדס מגן. המישור השני הינו אי עריכת בדיקות תקופתיות. בהקשר זה קבע בית המשפט כי המערערת התרשלה בחובתה לבצע בדיקות תקופתיות אחת לחמש שנים לפי התקן במועדו בעת ההתקנה וכן בחובתה, החל משנת 1998, לבצע בדיקות תקופתיות אחת לשנה בהתאם לתקן המעודכן. לפיכך, קבע בית המשפט כי המערערת לא נקטה באמצעי זהירות סבירים על מנת למנוע את האסון, הן בכך שלא ערכה בדיקות תקופתיות כנדרש והן בכך שלא ניתקה את אספקת הגז למתקן.

6.        שלישית, קבע בית המשפט כי מתקיים קשר סיבתי בין התרשלות המערערת לבין קרות האסון. בית המשפט קבע כי הצטברותם של מספר גורמים הוא שהביא למותו של המנוח. בין אותם גורמים ניתן למנות את היעדר הברדס שנועד למנוע כניסתם של גורמים זרים לארובה, את היעדרם של פתחי אוורור מספקים ואת אי ביצוען של בדיקות תקופתיות כנדרש. בית המשפט דחה את טענת המערערת לפיה אחד הגורמים לתאונה הוא הסרת המשך הארובה והברדס על ידי מי מהמשיבים כמו גם את טענתה לפיה העובדה כי המנוח כיסה את החלון במגבת הביאה לניתוק הקשר הסיבתי. עוד קבע בית המשפט בהקשר זה כי לא ניתן לראות בכיסוי החלון השבור משום אשם תורם של המנוח וכי לא ניתן לייחס אשם תורם לאב בשל כך שלכאורה הסיר חלקים מהארובה.

7.        לפיכך, קבע בית המשפט כי המערערת היא שגרמה לאסון בהתרשלותה ולכן עליה לשלם למשיבים פיצויים. בכל הנוגע לתביעת העיזבון, קבע בית המשפט כי בסיס השכר של המנוח יעמוד על כפל השכר הממוצע במשק ועל כן בגין הפסד שכר לעבר ולשנים האבודות זכאי העיזבון לפיצויים בסך של 1,798,072 ש"ח. עוד קבע בית המשפט כי העיזבון זכאי לפיצויים בגין נזק לא ממוני - סך של 500,000 ש"ח בגין קיצור תוחלת החיים וסך של 650,000 ש"ח בגין כאב וסבל. עוד קבע בית המשפט כי המשיבים זכאים לקבל פיצוי בגין הוצאות אבל, קבורה ומצבה בסך של 15,000 ש"ח. בית המשפט דחה את תביעת המשיבים לפיצוי בגין אובדן שירותים וכן את תביעת האב לפיצויים בגין נזק נפשי שנגרם לו.

8.        עוד יצוין כי בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערערת לפיה ההחלטה של בית המשפט השלום בטבריה בת.פ. 3325/05, אשר ביטלה את כתב האישום שהוגש נגד המערערת בגין גרימת מוות ברשלנות מחמת התיישנות מהווה השתק פלוגתא כיוון שנכתב בה כי הגורם הרשלני העיקרי הוא בעל הבית. בית המשפט קבע כי אמירה זו אינה מהווה השתק פלוגתא כיוון שמדובר בדברים שנאמרו כאמרת אגב.

טענות הצדדים בערעור

9.        המערערת טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי היא אחראית למותו של המנוח וחוזרת על טענותיה לפיהן האשמים באסון הם המנוח עצמו בכך שכיסה את החלון באמצעות מגבת ובני משפחתו בכך שהסירו את התוספת לארובה ואת הברדס.

           ראשית, טוענת המערערת כי המתקן הותקן בהתאם לדרישות התקן. לטענתה, התקן הרלבנטי הוא התקן במהדורתו המקורית משנת 1962 כיוון שהוא זה אשר היה בתוקף בעת התקנת המתקן המקורי. בניגוד לעמדתו של בית המשפט המחוזי, סבורה המערערת כי לא ניתן לראות בהחלפת המכשיר בשנת 1994 משום התקנה חדשה ולכן הקביעה כי התקן הרלבנטי הוא התקן המעודכן שהיה בתוקף בעת ההחלפה היא קביעה מוטעית. עוד טוענת המערערת בהקשר זה כי המועד הרלבנטי לבחינת השאלה האם המתקן תאם את דרישות התקן הוא מועד קרות האסון ולא המועד בו הותקן המתקן בביתו של המנוח. מכאן מגיעה המערערת למסקנה לפיה במועד האסון התקיימו דרישות התקן הרלבנטי. כך, במועד האסון היו שני פתחים בחדר - חלון הרפפות השבור והמרווח בין דלת האמבטיה לרצפה - אשר שטחם הכולל עולה על הנדרש בתקן. לטענתה, התקן אינו דורש קיומם של פתחים אשר אינם מיועדים לסגירה כיוון שכל פתח אשר נמצא בחדר האמבטיה בהכרח יהיה מיועד לסגירה.

           עוד טוענת המערערת כי לא התרשלה בכך שלא ביצעה את הבדיקות התקופתיות. לענין הבדיקה התקופתית אחת לחמש שנים, טוענת המערערת, בין היתר, כי מכוח צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שירותי החזקה למתקני גז), התשל"ה-1975, החובה המוטלת עליה היא לקיים בדיקה תוך חצי שנה ממועד תום חמש השנים שנקבעו בתקן. לטענתה, היא עמדה בחובתה כיוון שבמועד האסון טרם חלפו חמש וחצי שנים מבלי בדיקה. כמו כן, טוענת המערערת כי החובה לבצע בדיקה חד שנתית בהתאם לתקן המעודכן מוטלת על הצרכן ולא על ספק הגז. לחלופין, טוענת המערערת כי קיימה את חובתה לבצע בדיקה שנתית בכך ששלחה (באמצעות המשיבה 5) למשיבים מכתב רשום המתריע כי יש לבצע בדיקה. בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי טוענת המערערת כי לא הוכח כי ידעה שהמכתב לא הגיע ליעדו ובכל זאת ביצעה מילוי נוסף של צובר הגז. בנוסף, טוענת המערערת כי שגה בית המשפט בכך שקבע כי היא לא הקצתה מספיק משאבים לאכיפת התקן, לא פיקחה על הסוכנויות באופן מספק ולא ניתקה את אספקת הגז למשיבים בניגוד להנחיה שהוציאה לפיה לא יותקנו יותר מחממי מים בחדרי האמבטיה.

           שנית, טוענת המערערת כי האסון נגרם לא בשל היעדרם של פתחי אוורור אלא בגלל שפתח האוורור נחסם על ידי המנוח ובעקבות הסרת הברדס וחסימת הארובה. בהקשר זה טוענת המערערת, בין היתר, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי לא הותקנה כלל ארובה ובכך שקבע כי טענה זו של המשיבים לא הייתה בגדר "הרחבת חזית" אסורה. המערערת חוזרת על טענתה לפיה הראיות מצביעות על כך שהארובה הותקנה כראוי, לרבות הברדס, וכי המשך הארובה והברדס הוסרו על ידי מי מהמשיבים. הסרה זו מהווה, לטענתה, ניתוק כל קשר סיבתי לכאורי בין התנהלותה לבין האסון.

           בהקשר של היעדר קשר סיבתי וייחוס אשם תורם למשיבים, חוזרת וטוענת המערערת כי ההחלטה בתיק הפלילי, בה נאמר כי הגורם הרשלני העיקרי לקרות האסון הוא בעל הבית מהווה השתק פלוגתא בנוגע לאשמם התורם המכריע של המנוח והמשיבים. לטענתה שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי לא מדובר במקרה זה בהשתק פלוגתא כיוון שכתב האישום בתיק הפלילי התבסס על אותן ראיות אשר הוגשו מטעם המשיבים בתיק זה.

           לבסוף, טוענת המערערת טענות שונות ביחס לגובה הפיצויים שפסק בית המשפט המחוזי וביניהן הטענה כי שגה בית המשפט בכך שהעמיד את שכרו של המנוח על כפל השכר הממוצע במשק, הטענה כי שגה בית המשפט בכך שפסק פיצוי בגין נזק לא ממוני בשני "ראשים שונים", וכן הטענה כי הסכומים שפסק בית המשפט בראשי הנזק השונים הם גבוהים ביחס להלכה הפסוקה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ