אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מתן פיצוי למשיבה על הפרת הסכם הלוואת משכנתא בהתאם לחישוב שנקבע בגוף פסה"ד

מתן פיצוי למשיבה על הפרת הסכם הלוואת משכנתא בהתאם לחישוב שנקבע בגוף פסה"ד

תאריך פרסום : 12/12/2007 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון
4757-05
12/12/2007
בפני השופט:
1. מ' נאור
2. ע' ארבל
3. א' חיות


- נגד -
התובע:
בנק הפועלים בע"מ - אגף משכן
עו"ד אמיר כהן
עו"ד בנימין סטי
הנתבע:
1. מזל זיתוני
2. בינוי והשקעות ש.ט.א.י. בע"מ (בפירוק) (פורמאלית)
3. מאיר שרגאי (פורמאלי)
4. עו"ד משה זוהרי (פורמאלי)
5. בנק הפועלים בע"מ (פורמאלי)

עו"ד יוסי שקד
פסק-דין

השופטת א' חיות:

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט נ' ישעיה), אשר קיבל את תביעת המשיבה וקבע כי על המערער לפצותה בשווי התמורה שנתקבלה ממכירת דירתה במסגרת הליכי מימוש משכנתה בהם נקט.

העובדות הצריכות לעניין

1.      בנה וכלתה של המשיבה  (להלן: בני הזוג גבע) רכשו ביום 20.11.1994 מהמשיבה הפורמאלית 1, חברת בינוי והשקעות ש.ט.א.י בע"מ (להלן: החברה) דירה בפרוייקט "כוכב הצפון" בתל-אביב (להלן: דירת גבע). לצורך רכישת הדירה נטלו בני הזוג גבע, ביום 1.11.1994, הלוואה בסך 950,000 ש"ח מבנק משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (להלן: בנק משכן וההלוואה, בהתאמה). לימים התמזג בנק משכן עם בנק הפועלים בע"מ (להלן: בנק הפועלים) והפך לאגף בתוך הבנק. לפיכך החליף בנק הפועלים את בנק משכן כבעל דין בהליכים שבכאן (ראה הודעת בא-כוח בנק משכן מיום 31.3.2004 בבית המשפט המחוזי). מכל מקום, במועדים הרלבנטיים לנטילת ההלוואה על ידי בני הזוג גבע היה בנק משכן ישות משפטית עצמאית ונפרדת מבנק הפועלים ובמתכונתו זו פעל כבנק למשכנתאות והעמיד את ההלוואה לבני הזוג גבע. בנק הפועלים מצידו שימש אותה עת כבנק מלווה של פרוייקט "כוכב הצפון" על פי התקשרות בינו ובין החברה, ובהתאם לאותה התקשרות הפקידה החברה בחשבון הליווי שבבנק הפועלים את הסכום ששולם לה על ידי בני הזוג גבע אותו, כאמור, קיבלו כהלוואה מבנק משכן.

להבטחת החזר ההלוואה העמידו בני הזוג גבע לטובת בנק משכן שלוש בטוחות: (א) משכון זכויותיהם החוזיות על פי חוזה הרכישה, בצירוף התחייבות מאת החברה כי בד בבד עם רישום הבעלות בדירה על שם בני הזוג תרשם גם משכנתא לטובת בנק משכן להבטחת החזר ההלוואה. (ב) המחאת זכויותיהם של בני הזוג גבע על פי ערבות שקיבלו מבנק הפועלים לפי חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), תשל"ה-1974 (להלן: חוק המכר דירות). (ג) משכנתה על נכס מסחרי בראשון לציון שהיה בבעלות בני הזוג גבע. בטוחה שלישית זו הוחלפה כארבעה חודשים לאחר קבלת ההלוואה במשכנתה ראשונה על דירה ברמת גן שהיתה בבעלות המשיבה (להלן: דירת המשיבה) וזאת לבקשת בני הזג גבע ובהסכמת בנק משכן. ביום 15.3.1995 תוקן חוזה ההלוואה בהתאם, והמשיבה צורפה בו כלווה.

2.       במחצית שנת 1996 נקלעו בני הזוג גבע לקשיים כלכליים והפסיקו לפרוע את תשלומי ההלוואה כסדרם. נוכח קשיים אלה אף הגיעו בני הזוג גבע ביום 16.6.1996 להסכם עם החברה בדבר ביטול העסקה לרכישת הדירה (להלן: הסכם הביטול). באותו הסכם התחייבה החברה להשיב לבני הזוג גבע את הכספים ששילמו לה, בניכוי הוצאות, ולדאוג לסילוק "המשכנתא שלקח הקונה [בני הזוג גבע] ושנרשמה על הדירה בבנק משכן". למרות הניסוח השגוי ובלבול המושגים שבו לוקה התחייבות זו ברור ממנה כי החברה התחייבה לסלק את יתרת ההלוואה שנטלו בני הזוג גבע מבנק משכן ולפדות בכך את השעבוד שנרשם על זכויותיהם בדירה בגין אותה הלוואה. בני הזוג גבע התחייבו מצידם לשחרר את הדירה מכל שיעבוד אחר הרובץ על הדירה וכן התחייבו להשיב לחברה את הערבות הבנקאית שקיבלו מבנק הפועלים כבנק מלווה על פי חוק המכר דירות. כמו כן חתמו בני הזוג גבע על ייפוי כוח בלתי חוזר לפיו הסמיכו את עו"ד זוהרי, בא-כוח החברה, לעשות בשמם ובמקומם כל פעולות שתדרשנה לצורך ביצוע הסכם הביטול. המשיבה לא היתה צד להסכם הביטול וסמוך לאחר חתימתו עזבו בני הזוג גבע את הארץ.

3.       ביום 21.7.1996, כחודש לאחר חתימת הסכם הביטול, שלח בנק משכן מכתב דרישה לבני הזוג גבע לסילוק החוב שהצטבר אצלו עד אותה עת בגין ההלוואה. בנק משכן אף התרה באותו מכתב כי אם לא יסולק החוב ינקוט לצורך גבייתו בכל ההליכים העומדים לרשותו ובכלל זה יפעל "למימוש השעבוד ומכירת הנכס נשוא ההלוואה". במענה לדרישה זו הודיע בא-כוחם של בני הזוג גבע לבנק משכן במכתבו מיום 6.8.1996 כי ההסכם לרכישת הדירה בוטל וכי בהסכם הביטול התחייבה החברה לסלק את חוב ההלוואה ולפדות את השעבוד שניתן לבנק משכן על זכויות בני הזוג גבע בדירה, אך היא הפרה את ההתחייבות ולא עשתה כן. עוד צויין באותו מכתב כי בני הזוג גבע הגישו נגד החברה תביעה בעניין זה וכי מכל מקום הסכום שצפוי בנק משכן לקבל ממכירת הדירה על ידי החברה, יספיק לפרעון ההלוואה ועל כן אין צורך לממש את המשכנתה הרשומה על דירת המשיבה לפרעון החוב. עוד קודם לכן ביום 23.7.1996 ומיד עם קבלת מכתב הדרישה של בנק משכן, פנה בא-כוחם של בני הזוג גבע בכתב אל החברה ואל עו"ד זוהרי וציין במכתבו כי בני הזוג גבע קיימו את כל התחייבויותיהם כלפי החברה על פי הסכם הביטול, כי החברה מצידה הפרה את התחייבויותיה שלה על פי אותו הסכם וכי הדבר מסב נזקים לבני הזוג גבע. המשיבה לא היתה ממוענת באיזה מן המכתבים המפורטים לעיל.

4.       ביום 6.6.1999, בעקבות קשיים כלכליים שאליהם נקלעה החברה מונתה לבקשת בנק הפועלים עורכת דין אורית יוגב ככונסת נכסים למכירת ארבע דירות בפרוייקט ובהן דירת גבע. כונסת הנכסים מונתה ופעלה למכירת הדירות כאמור, מתוקף משכנתה שרבצה לטובת בנק הפועלים כבנק מלווה על מקרקעי הפרוייקט כולו. במסגרת הליכי מימוש אלה אושרה על ידי ראש ההוצאה לפועל ביום 10.10.1999 לבקשת כונסת הנכסים מכירתה של דירת גבע תמורת סך השווה ל-500,000 דולר ארה"ב. כחודשיים לאחר מכן ביום 7.12.1999 נחתם בין החברה ובין בנק הפועלים הסכם להסדרת חובות החברה לבנק (ע/41) במסגרתו הוסכם, בין היתר, כי מתוך תמורת מימוש המשכנתה על דירת גבע יועבר על ידי בנק הפועלים לבנק משכן סך השווה ל-311,000 דולר ארה"ב לכיסוי חובותיהם של בני הזוג גבע לבנק משכן בגין ההלוואה. כנגד אותו תשלום, כך הוסכם בין בנק הפועלים לחברה, יבוטל השעבוד בגין ההתחייבות לרשום משכנתה לטובת בנק משכן. כמו כן התחייבה החברה במסגרת אותו הסכם לשלם לבנק משכן את יתרת החוב בגין ההלוואה (סעיף 4(ב)(3) להסכם (ע/41)). הסכום שהועבר לבנק משכן מתוך התמורה שהתקבלה עבור דירת גבע לא היה בו כדי לכסות את מלוא יתרת החוב שהצטברה בבנק משכן בגין ההלוואה. זאת בעיקר בשל ריבית הפיגורים בה חויב חשבון ההלוואה על ידי בנק משכן מאז שבני הזוג גבע חדלו ביוני 1996 לפרוע את תשלומי ההלוואה. יתרת החוב שנותרה בחשבון ההלוואה לאחר זיכוי החשבון בסכום שהועבר כאמור, עמדה בתחילת שנת 2000 על סך של 818,443 ש"ח וביום 21.2.2000 שלח בנק משכן מכתב אל בני הזוג גבע ואל המשיבה בו דרש את פרעונה של יתרה זו מידיהם. משלא נענתה דרישתו פתח בנק משכן ביום 4.4.2000 בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכנתה שנרשמה לטובתו על דירת המשיבה. במסגרת הליכים אלה מונה ביום 30.5.2000 עו"ד אסף שפירא ככונס נכסים מטעם בנק משכן על זכויות המשיבה בדירה. המשיבה מצידה הגישה ביום 15.6.2000 תביעה נגד החברה, נגד מנהלה מאיר שרגאי, נגד בא כוח החברה עורך-דין משה זוהרי וכן נגד בנק הפועלים ונגד בנק משכן. בתביעה זו שהוגשה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב עתרה המשיבה לצו המחייב את הנתבעים לסלק את המשכנתה הרשומה על דירתה ולחלופין לחייבם, ביחד ולחוד, לשלם לה פיצוי בסך של 870,000 ש"ח בגין הנזקים שנגרמו לה בנסיבות העניין. בד בבד עם התביעה עתרה המשיבה בהליך ביניים לסעד זמני לפיו יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל עד להכרעה בתביעה ומשהוברר כי הליכים אלה מצויים בשלב מתקדם, עתרה המשיבה לסעד ארעי במעמד צד אחד עד לדיון בהליך הביניים. בית המשפט המחוזי לא נעתר לבקשה זו (החלטה מיום 27.7.2000) ומשכך נמכרה דירת המשיבה ביום 12.10.2000 בהליכי ההוצאה לפועל תמורת סך השווה ל-120,000 דולר ארה"ב, הדיון בהליך ביניים במעמד שני הצדדים נתייתר והדיון בתביעה העיקרית התמקד בסעד החלופי - הכספי.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

5.       תביעת המשיבה נגד החברה ומנהלה ונגד בא-כוחה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בקובעו כי החברה נקלעה בינתיים להליכי פירוק ומשכך יש לעכב את כל ההליכים המשפטיים נגדה. אשר למנהל החברה קבע בית המשפט כי הוא פעל כאורגן של החברה וכי המשיבה לא הוכיחה שקיימת במקרה הנדון עילה להרמת מסך ולהטלת אחריות אישית עליו. אשר לבא-כוח החברה, עו"ד משה זוהרי, דחה בית המשפט את הטענות שהפנתה המשיבה נגדו ובכללן הטענה כי פעל ברשלנות ובאופן הלוקה בחד צדדיות בניסוח הסכם הביטול. התביעה ככל שהופנתה נגד בנק הפועלים כבנק המלווה נדחתה אף היא על ידי בית המשפט בקובעו כי ההתחייבויות שנטל על עצמו בנק הפועלים כלפי החברה במסגרת ההסכם שנחתם ביניהם ב-7.12.1999 נועדו להסדרת חובות העתק של החברה כלפיו. במסגרת אותו הסכם התחייב בנק הפועלים כלפי החברה להעביר לבנק משכן סכום השווה ל-311,000 דולר ארה"ב זאת ותו לא. התחייבות זו, כך נקבע, קויימה על ידי בנק הפועלים במלואה ובמועדה. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי בנק הפועלים כבנק מלווה אינו נושא בכל אחריות לשיהוי בלתי מוצדק, ככל שהיה כזה, בהעברת הכספים שהחברה התחייבה בהסכם הביטול להעבירם לבנק משכן לצורך כיסוי ההלוואה.

6.       לעומת זאת סבר בית המשפט המחוזי כי התביעה ככל שהופנתה נגד בנק משכן דינה להתקבל. את קביעתו זו ביסס בית המשפט על כך שבנק משכן מצא לנכון לפנות אל המשיבה לראשונה בקשר עם חוב ההלוואה רק במכתבו מיום 21.2.2000, אף שנודע לו על הסכם הביטול כשלוש וחצי שנים קודם לכן ואף שסמוך לחתימת הסכם הביטול התכתב בעניין זה ובעניין החוב עם בא-כוחם של בני הזוג גבע. בנסיבות אלה, כך קבע בית המשפט המחוזי, רשאית היתה המשיבה להניח כי בנק משכן לא יפעל למימוש המשכנתה הרשומה על דירתה. בית המשפט הוסיף וקבע כי העובדה שקיימת קרבת משפחה בין המשיבה ובין בני הזוג גבע אינה פוטרת את בנק משכן מן החובה לפנות אליה בדרישה ישירה - כמי שחתומה על הסכם ההלוואה כלווה - ולמען גם אליה כל התכתבות הנוגעת לחוב שנוצר. עוד קבע בית המשפט, כי הגם שבנק משכן רשאי היה להשהות את מימוש המשכנתה שהיתה רשומה על דירת המשיבה מתוך הנחה שהחזר החוב יוסדר בין החברה לבנק הפועלים, אין המשיבה צריכה לשאת בחיובי ריבית הפיגורים שהצטברו בחשבון ההלוואה כתוצאה מכך. זאת בייחוד משום שבנק משכן לא הודיע למשיבה כי הוא ממתין לסיום המשא ומתן בין החברה ובין בנק הפועלים וממילא לא אפשר לה לפעול מצידה על מנת לגרום לפירעון מלא או חלקי של ההלוואה במשך השנים שחלפו ולהקטין בכך את סכומי ריבית הפיגורים שבהם חויב חשבון ההלוואה על ידי בנק משכן לאורך כל אותה התקופה. בית משפט קמא הוסיף וקבע כי אף שבנק משכן ידע שמצבה של החברה חמור ואין ביכולתה לפרוע את ההלוואה כפי שהתחייבה בהסכם הביטול, נמנע הוא מלהגיש תביעה או מלנקוט הליכי הוצאה לפועל נגד המשיבה כל אותה תקופה ובהקשר זה העלה בית המשפט סברה בציינו כי ייתכן שהבנק נהג בדרך זו "מתוך חשש שנקיטת הליכים כאלה נגד התובעת [המשיבה], לפני שהושג הסדר עם נתבע 4 [בנק הפועלים] תביא לתביעת התובעת [המשיבה], או גבע, נגד הנתבעת 1 [החברה] ותשבש את פרעון חובותיה לנתבע 4 [בנק הפועלים] שהוא "בנק האם" של נתבע 5 [בנק משכן]". התנהגותו זו של בנק משכן, כך הוסיף וקבע בית המשפט "נגועה בחוסר תום לב כלפי התובעת [המשיבה] ולא ניתן לומר כי היא מקובלת ביחסים בין מלווה ללווה, במיוחד כאשר מדובר בלווה אשר שיעבד את דירתו לשם הבטחת פרעון ההלוואה". הפרת חובת תום הלב כאמור מקימה למשיבה, כך קבע בית המשפט, את הזכות לקבל מדי בנק משכן פיצוי בגין הנזק שנגרם לה בנסיבות העניין אותו העמיד בית המשפט בהעדר ראיות אחרות על סך השווה ל-120,000 דולר ארה"ב, הוא הסכום שבו נמכרה דירת המשיבה על ידי בנק משכן בהליכי ההוצאה לפועל שנקט.

מכאן הערעור שבפנינו אשר הוגש על ידי בנק הפועלים כחליפו של בנק משכן בעקבות המיזוג ביניהם, כנזכר לעיל (המיזוג דווח לבית משפט קמא ביום 31.3.2004  במהלך שמיעת ההוכחות). למען הנוחות יקרא להלן בנק הפועלים כחליפו של בנק משכן - המערער.

טענות הצדדים

7.       המערער טוען כטענה מקדמית כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהכריע בסכסוך בין הצדדים בהתבסס על עילת חוסר תום לב אף שזו לא נטענה על ידי המשיבה ולא נדונה בפניו. לטענת המערער מיקדה המשיבה את טרוניותיה בכך שהיה עליו לממש את המשכון שנרשם על זכויות בני הזוג גבע בדירה מיד כשנודע לו באוגוסט 1996 דבר ביטול חוזה המכר. המשיבה הוסיפה וטענה כי אילו כך נעשה היה הדבר מביא לסילוק מלוא חוב ההלוואה ומימוש המשכנתה שנרשמה על דירתה שלה היה מתייתר. המערער מצידו, כך לטענתו, התמקד בקו הגנה שנועד להדוף את טענותיה אלה של המשיבה אך בית המשפט המחוזי בחר שלא להתייחס לסוגיה זו ותחת זאת הכריע את התביעה בעילה של חוסר תום לב, אשר כאמור לא הועלתה על ידי המשיבה ולא נדונה במהלך המשפט. המערער שב ומדגיש בטיעוניו לגופם של דברים כי עם ביטול הסכם המכר עברו מן העולם הזכויות החוזיות של בני הזוג גבע בדירה שרכשו ולפיכך המשכון שניתן לו על זכויות אלה הפך לשעבוד חסר ערך ולא היה כל טעם לפעול למימושו. זאת ועוד. לטענת המערער רבצה על דירת גבע (כחלק ממקרקעי הפרוייקט) משכנתה רשומה לטובת בנק הפועלים כבנק מלווה, ומשכנתה זו היה לה בכל מקרה מעמד עדיף בסדר השעבודים על פני ההתחייבות לרשום משכנתה לטובתו על הדירה לכשתרשם על שם בני הזוג גבע. לטענת המערער במצב הדברים שנוצר, הבטוחה היחידה לפרעון ההלוואה שנותרה בידו לאחר ביטול הסכם המכר היתה המשכנתה על דירת המשיבה. אשר לקביעתו של בית משפט קמא כי נהג בחוסר תום לב טוען המערער כי קביעה זו בטעות יסודה ויש לבטלה. לטענת המערער משמעות פסק הדין היא שריבית הפיגורים שהצטברה על יתרת ההלוואה בתקופה בה המתין לקבלת תשלום מהחברה מגולגלת לפתחו בלבד וגישה זו נוגדת את הכלל לפיו הנושה רשאי לבחור את המועד ואת האופן בו תמומש בטוחה הניתנת לו משום ששעבוד מקנה לו זכות, אך לא חובה, לפעול למימושו. עוד טוען המערער כי העובדה שהיה לו חייב פוטנציאלי נוסף (החברה) שהתחייב להחזיר את ההלוואה, אינה יכולה לפגוע בזכויותיו כלפי המשיבה בייחוד נוכח העובדה שהחברה נקלעה בינתיים להליכי חדלות פרעון וגם המשיבה לא הצליחה להיפרע ממנה דבר. לטענת המערער קיומן של חובות מוגברות ביחסי בנק-לקוח אינו מטיל על הבנק חובה להקדים פני כל נזק אפשרי העלול להיגרם ללקוחו ועל הלקוח מוטלת החובה לעמוד בהתחייבויותיו כלפי הבנק בהדגישו לעניין זה כי המשיבה נטלה על עצמה בידיעה ומרצון התחייבות לפרעון ההלוואה אך למרות זאת לא דאגה לתשלום החזרי ההלוואה השוטפים ובכך תרמה להצטברות ריבית הפיגורים. עוד מדגיש המערער כי המשיבה היתה מיוצגת על ידי עורך-דין והיא אינה יכולה להישמע בטענה שלא הבינה כי ההלוואה שנטלה צוברת חיובי ריבית במהלך התקופה שבה אין משולמים למערער החזרי ההלוואה השוטפים.

8.       המערער מוסיף וטוען כי הנטל "להקטנת הנזק" רובץ על המשיבה ולא עליו וכי שגה בית המשפט בקובעו שמוטלת עליו החובה להתרות במשיבה על כוונתו שלא לנקוט בהליכים למימוש המשכנתה על דירתה בתקופה שבה המתין לתוצאות ההסדר בין החברה ובין בנק הפועלים. בהקשר זה ציין המערער כי קביעתו של בית המשפט לפיה בשל הזמן שחלף סברה המשיבה כי המשכנתה על דירתה לא תמומש, היא קביעה שאינה מעוגנת בטענה כלשהי שהעלתה המשיבה ואף אותה העלה בית המשפט מיוזמתו וללא כל ביסוס בראיות או בטענות שהובאו בפניו. המערער מוסיף ומעלה בטיעוניו השגות גם לעניין גובה הפיצוי שנפסק למשיבה וטוען כי בית משפט קמא העניק למשיבה סעד כספי גורף שמשמעותו המעשית היא ביטול המשכנתה על דירת המשיבה והפקעת הזכות הקניינית שניתנה לו כדין מתוקף שיעבוד זה. המערער מוסיף וטוען כי המשיבה לא הוכיחה מהו הנזק שנגרם לה כתוצאה מהתנהגות המערער וכן לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין חוסר תום הלב שיוחס לו ובין הנזק שנפסק. בהקשר זה מדגיש המערער כי בית המשפט המחוזי לא התייחס כלל לשאלה מהם הצעדים שהמשיבה יכולה היתה לנקוט אילו ניתנה לה הודעה על הכוונה לממש את המשכנתה על דירתה בשלב מוקדם יותר ומהו שיעור הפירעון, או הפירעון החלקי, של ההלוואה שהיה באפשרותה לבצע בעקבות הודעה כזו. עוד הוא טוען כי המשיבה לא הציגה ראיות כלשהן לעניין צפיות הנזק על ידו. תוצאת פסק הדין, כך טוען המערער, הוא כי המשיבה הופטרה מחובותיה כלפיו כלווה והיא אינה נדרשת לשלם אף לא את קרן יתרת ההלוואה. לבסוף טוען המערער כי פסק הדין מבוסס על הנחות והשערות ערטילאיות שאינן מגובות בראיות וממילא לא ניתנה לו האפשרות לסתרן. מטעמים אלו כולם עותר המערער לקבלת הערעור ולביטול פסק דינו של בית משפט קמא.

9.       המשיבה מצידה סומכת ידיה על פסק דינו של בית משפט קמא בהדגישה כי פסק הדין מבוסס על העילות ועל הסעדים להם טענה וכי אין ממש בטענת המערער כאילו ביסס בית המשפט את הכרעתו על טעמים שהועלו מיוזמתו שלו. המשיבה מוסיפה וטוענת כי במקרה דנן אין מדובר ב"מהלך עסקים רגיל" של הפרת הסכם הלוואה עקב חדלות פירעון נמשכת מצד הלווה אלא במצב דברים ייחודי בו חוזה המכר שבגינו ניטלה ההלוואה בוטל בהסכמה בין החברה לבני הזוג גבע והבנק-המערער ידע על הביטול בשלב מוקדם ובדיעבד ניתן לקבוע על פי אופן התנהלותו כי הסכים לכך. עוד טוענת המשיבה כי המערער הציג בפניה מצג בהתנהגות לפיו הוא מסכים שהמקור לגביית יתרת ההלוואה יהיה מפדיון דירת גבע וכי אלמלא כן היה עליו להודיע לה מוקדם ככל הניתן ולא בחודש פברואר 2000 שהיא תיאלץ לשאת בריבית הפיגורים המצטברת על קרן ההלוואה וכן כי קיים סיכון למימוש המשכנתה על דירתה בכל מקרה שיחול עיכוב בהעברת התמורה עבור דירת גבע לידיו. הפסול בהתנהלות המערער, כך טוענת המשיבה, הוא בבחירתו שלא לפעול להקטנת נזקי הריבית המירבית בה חוייב חשבון ההלוואה ובהימנעותו מלהודיע לה כי בכוונתו לגבות סכומים אלה מידיה לרבות בדרך של מימוש המשכנתה על דירתה. עוד מדגישה המשיבה, כי אילו היה המערער עומד על זכויותיו כלפי בנק הפועלים בשלב מוקדם יותר, כפי שהיה עליו לעשות, התמורה שהיתה מתקבלת ממכירת דירת גבע היתה מכסה את יתרת ההלוואה כולה, לרבות ריבית הפיגורים שהצטברה עליה מאז חודש יוני 1996. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי לקראת סופו של המשא ומתן שהתנהל בין המערער לבנק הפועלים ידע המערער כי ריבית הפיגורים בגין ההלוואה לא תשולם לו על ידי בנק הפועלים ומשהסכים לכך העמיד אותה שלא כדין בסיכון לאובדן דירת המגורים שלה. חוסר תום הלב של המערער כלפיה, כך טוענת המשיבה, בא לידי ביטוי בכך שהמערער גיבש את עמדותיו כלפי בנק הפועלים הן בשאלת היקף הסכום שיועבר אליו והן בשאלת עיתוי ההעברה מבלי להתחשב באינטרסים שלה ומבלי להביא עניינים אלה לידיעתה. המשיבה מוסיפה וטוענת כי טענת המערער לפיה הסכם הביטול הפקיע את יכולתו המעשית לממש את המשכון שהועמד לזכותו ביחס לדירת גבע, אין לה על מה שתסמוך והיא מוסיפה וטוענת כי מיד כשנודע למערער על הסכם הביטול יכול היה ואף חייב היה לפנות לבית המשפט לפי סעיף 21 לחוק המשכון, תשכ"ז-1967 (להלן: חוק המשכון) מכוחו רשאי בית המשפט לנקוט במגוון אמצעים כדי למנוע פגיעה בזכויותיו. אשר לסכום הנזק שנפסק לטובתה טוענת המשיבה כי בניגוד לטענת המערער בחר בית משפט קמא ברף התחתון להערכת הנזק שנגרם לה והורה על השבה חלקית - מינימאלית של המצב לקדמותו. המשיבה מדגישה כי במחדליו ובמצגי השווא כלפיה מנע ממנה המערער לחלוטין את האפשרות לכלכל את צעדיה ועל כן לא היה מקום לפרט מהם הצעדים בהם יכולה היתה לנקוט אילו נהג המערער אחרת. לבסוף טוענת המשיבה כי בית משפט קמא נתן ביטוי הולם וראוי להתנהלותו הבלתי הוגנת של המערער כלפיה ולתוצאות החמורות שנגרמו לה כתוצאה מכך ואין מקום להתערב בפסיקתו.

דיון

10.     הטענה המקדמית שהעלה המערער ולפיה שגה בית משפט קמא בכך שביסס את פסק הדין על עילת תום הלב אף שזו לא נטענה על ידי המשיבה, דינה להידחות מן הטעם שהתשתית העובדתית והמשפטית הנדרשת לעילה זו הונחה במלואה בפני בית המשפט ולמערער ניתנה הזדמנות ראויה להתמודד עימה. במצב דברים זה רשאי היה בית משפט קמא לדון מיוזמתו במשמעויות ובהיבטים המשפטיים הנגזרים מאותה תשתית, לרבות לעניין קיומו או העדרו של תום לב בהתנהגות המערער (ראו ע"א 11771/04 לשכת עורכי הדין בישראל נ' הארגון הבינלאומי של עורכי דין ומשפטנים, פסקאות 19-20 (לא פורסם, 22.1.07)). אף לגופו של עניין נראה לי כי צדק בית משפט קמא בקובעו שהתנהגות המערער במקרה דנן אינה תואמת את החובה המוטלת עליו מכוח סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ז-1977 (להלן: חוק החוזים), לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת בשימוש בזכויות הנובעות מן החוזה שבינו ובין המשיבה. ואולם, כפי שיפורט להלן הטעמים שהוליכו אותי למסקנה זו שונים במידת מה מאלה שעליהם ביסס בית משפט קמא את מסקנתו בעניין זה. כמו כן נראה לי כי שגה בית משפט קמא בקביעותיו לעניין סכום הפיצוי המגיע למשיבה ומשכך אני סבורה כי דין הערעור להתקבל בחלקו, כפי שיפורט להלן.

11.     בני הזוג גבע חדלו לשלם את החזרי ההלוואה השוטפים במחצית שנת 1996. משפנה אליהם המערער בדרישה לתשלום החוב שבפיגור במכתבו מיום 21.7.1996 התברר לו לראשונה ובדיעבד על הסכם הביטול מיום 16.6.1996 שנחתם בין החברה לבני הזוג גבע. הסכם זה נזכר במכתב התשובה מיום 6.8.1996 שנשלח לבנק משכן מאת בא כוחם של בני הזוג גבע ובו צויין בין היתר כי:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ