אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מתן משקל מסוים לעובדת הימשכות ההליכים המשפטיים במסגרת משפט פלילי

מתן משקל מסוים לעובדת הימשכות ההליכים המשפטיים במסגרת משפט פלילי

תאריך פרסום : 04/03/2009 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי באר שבע
7445-06,7458-06,4073-07,4088-07
25/02/2009
בפני השופט:
1. כב' הנשיא י. פלפל - אב"ד
2. נ. הנדל - ס. נשיא
3. ר. יפה-כ"ץ


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד שלום שיפר
הנתבע:
1. אשכול כהן
2. דוד גרוזינגר

עו"ד נעם אליגון
עו"ד בני נהרי
פסק-דין

ס. הנשיא נ. הנדל:

  1. מונחים בפנינו 4 ערעורים שאוחדו. עיקרו של דבר, שני המשיבים והמערערים שכנגד (להלן: "המשיבים"), מסתייגים מהחלטת בימ"ש קמא שיש להרשיעם על פי הודאתם ולא להסתפק בקביעה של אשם ללא הרשעה ואילו המדינה סבורה כי נגזרו על כל אחד מהמשיבים עונש מקל מדי. במהלך הדיונים העלו הסניגורים הסתייגות מהכרעת דינו של בית משפט קמא בטענה שבית משפט קמא קבע את אשמת המשיבים שלא על פי הודאתם במובן זה שהתייחס גם לעבירות בהן לא הודו. סדר הדברים דורש התייחסות לטענה זו תחילה ורק לאחר מכן לנושא העונש.
  1. נגד שני המשיבים ואדם נוסף הוגש כתב אישום מתוקן. על פי האישום הראשון, עברו המשיבים עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ורישום כוזב במסמכי תאגיד. על פי האישום השני, עבר משיב 2 עבירה של קבלת שוחד. בהליך קמא הודיע סניגורו דאז של משיב 2 את הדברים הבאים: "למעשה בכתב האישום באישום הראשון בהוראות החיקוק מעבר לעובדה שבהוראת החיקוק מס' 1 לאישום הראשון, ששם העבירה המיוחסת תהיה סיוע לקבלת דבר במרמה ולא קבלת דבר במרמה, הרי שכתב האישום נשאר בעינו". ב"כ משיב 1 הודיע שגם הוא וגם חברו ב"כ משיב 2 מודים בסיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

על סמך האמור, טוענים הסניגורים שהמשיבים הורשעו בעבירה של סיוע לקבלת דבר במרמה ואילו בית משפט קמא מציין במסגרת גזה"ד שהמשיבים הורשעו בעבירה של קבלת דבר במרמה ורישום כוזב במסמכי תאגיד בנוסף להרשעת משיב 2 בעבירת שוחד לגביה אין מחלוקת. אודה כי במבט ראשון טענת הסניגורים מושכת את העין אך בדיקה מקיפה כאמור, מובילה למסקנה שאין לקבל את הטענה באופן מלא. כוונתי שהמשיבים הודו בסיוע לקבלת דבר במרמה ולא בקבלת דבר במרמה אך גם בעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד. יושם אל לב כי סניגורו של משיב 2בהליך קמא ציין שפרט לשינוי בהוראות החיקוק לעבירת סיוע לקבלת דבר במרמה במקום קבלת דבר במרמה, כתב האישום נשאר בעינו. משמע, שההודאה מתייחסת לעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד. באשר למשיב 1 והדבר יפה גם לגבי משיב 2, הרי בטיעוני הסניגורים והתובע ישנה התייחסות לעבירות אשר בוצעו ע"י שני המשיבים. מכאן יוצא, שמשיב 1 עבר יותר מעבירה אחת לאמור, לא רק עבירה של סיוע לקבלת דבר במרמה אלא גם עבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד. כך עולה מבדיקה מדוקדקת של כל החומר. בדיון האחרון שהתנהל בפנינו הודיע ב"כ משיב 1 כי הוא חוזר בו מהטענה שפורטה לעיל והסכים שמרשו הודה בבית משפט השלום בעבירות של סיוע לקבלת דבר במרמה ורישום כוזב במסמכי תאגיד. טענת ב"כ משיב 1 לפיה לא ניתן לתקן את הכרעת הדין על סמך ממצאים בגזר הדין, חריפה היא אך אינה תואמת את המקרה. הודאת משיב 2 אליה הצטרף משיב 1, תומכת במסקנה אליה הגעתי ובראייה זו טיעוני הצדדים לעניין העונש בהליך קמא מחזקים את המסקנה בדבר תוכן הודאת המשיבים. קרי, לא מדובר בשינוי חזית אלא בכלי כדי להבין באילו עבירות הודו המשיבים. פן נוסף של טענת הסניגוריה בעניין הכרעת הדין היא שבימ"ש קמא הרשיע את המשיבים בעבירה של קבלת דבר במרמה ולא בעבירה של סיוע לקבלת דבר במרמה חרף הודאותיהם. בהקשר זה יצויין כי יש נפקות לדבר משום שעונשו של המבצע עבירת סיוע לעבירה מסויימת עומד על מחצית העונש של המבצע אותה עבירה בשלמותה. חיזוק לטענה זו מופיע בסעיף 43 לגזר הדין, שם מציין בית משפט קמא את הדברים הבאים: "אשר לעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ורישום כוזב במסמכי תאגיד, מדובר בשתי עבירות שהמחוקק קבע לגביהם מאסר בפועל בן 5 שנים לכל אחת והן מסווגות כעבירות פשע". בכך נפלה טעות בגזר הדין. הדבר מפתיע שכן בפתח החלטת בית משפט קמא בגדרה דן בשאלה האם להרשיע את המשיבים אם לאו, צויין כי: "שני הנאשמים נמצאו אשמים על פי הודאתם בעבירות שלהלן: א. סיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות... ב. רישום כוזב במסמכי תאגיד".

מהמקובץ עולות המסקנות הבאות. המערערים הודו בעבירות של סיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ורישום כוזב במסמכי תאגיד. זאת בנוסף לעבירה של קבלת שוחד בה הודה משיב 2. בית משפט קמא קבע את אשמת המשיבים על פי הודאתם. עם זאת, נפלה טעות בגזר הדין בכך שבימ"ש קמא התייחס במקום אחד לעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ולא בסיוע לביצוע עבירה זו. על כן יש לבחון את מסקנת בית משפט קמא בעניין הרשעת המשיבים והעונשים שנגזרו עליהם תוך בחינת ההשפעה של הטעות האמורה על התוצאה - אם בכלל.

  1. לנוכח ההתמודדות עם המשוכה של הטענה המקדמית של הסניגורים, ראוי להפנות לעיקר והוא המעשים המפורטים בכתב האישום שאינם שנויים במחלוקת בין הצדדים. על פי העובדות בכתב האישום המתוקן, בתחילת פברואר 1997 התקשר משרד הבינוי והשיכון עם חברת ע.ס.ם (להלן: "ע.ס.ם") בחוזה לביצוע עבודות עפר ומילוי לשם הכנת הקרקע לבניית השכונה החדשה - רמות בבאר-שבע. עלות החוזה עמדה תחילה ע"ס כ- 26 מליון ש"ח ובמהלך העבודה הוגדלה לסך של כ- 31 מליון ש"ח. על פי החוזה, על ע.ס.ם לבצע עבודות חפירה, מילוי והידוק. נקבע בהסכם כי לצורך עבודות המילוי נדרשת יצירת שכבות בגובה של כ- 10 ס"מ ושעובי האבנים בתוך השכבות לא יעלה על 10 ס"מ. העבודה נועדה להבטיח את איכות הבנייה על הקרקע. לצורך ביצוע העבודה הוסכם כי על ע.ס.ם להתקשר בחוזים עם חברות למדידת הקרקע ומעבדה לבדיקת הקרקע. לשם כך, חתמה החברה עם שתי חברות שעוסקות במדידה. אחת מהחברות היא חברת איזוטופ בע"מ (להלן: "איזוטופ"), בעלת רישיון מיוחד ממשרד המסחר והתעשייה לביצוע בדיקות מהסוג הנ"ל. העבודות באתר בוצעו בשנים 1996 - 1997 ע"י עובדי ע.ס.ם. לאחר סיום העבודות, העביר משרד הבינוי והשיכון לחברה סך של 31 מליון ש"ח. התברר כי עבודות מילוי העפר לא בוצעו כנדרש. למשל, בחלק ניכר משטחי המילוי שפכו עובדי ע.ס.ם את האדמה לבורות ללא עיבוד נוסף. עוביין של אבנים רבות עלו על 10 ס"מ, חלקן אף היו עבות ממטר אחד. כמות גושי האבנים חרגה במקרים רבים מהשיעור המקסימלי שנקבע 20 אחוז ואף הגיעו במקומות מסויימים ל- 50 אחוז. גובה השכבות באזור המילוי חרג מהתקן של הגובה הנדרש - 20 ס"מ ואף הגיעו למטר אחד. הקרקע לא היתה רטובה כנדרש וצפיפות הקרקע במרבית השכבות היתה נמוכה באופן ניכר מהנדרש. כתוצאה מהאמור, נגרמו לאתר נזקים בסכום העולה על מאה מליון ש"ח. משיב 2 שימש הבודק הקבוע מטעם איזוטופ במשך מרבית ימי הפרוייקט ואילו משיב 1 שימש בודק במשך 3 שבועות. בתאום עם נציגי ע.ס.ם, הוציאו משיבים 1 ו- 2 תעודות בדיקה פיקטיביות באשר לאיכות צפיפות הקרקע. תעודות אלו הועברו למשרד הבינוי והשיכון ויצרו מצג שווא באשר למצב בשטח. במעשיהם סייעו המשיבים 1 ו- 2 לע.ס.ם לקבל סכומים רבים במרמה וזאת ע"י כך שמשיבים 1 ו- 2 ביצעו עבירות רבות של רישום כוזב במסמכי תאגיד. באישום השני בכתב האישום, תואר כי במהלך שנת 1996 עובדי ע.ס.ם פנו למשיב 2 והציעו לו תשלום כספי עבור שיתוף פעולה במעשים שתוארו לעיל. הצדדים הגיעו להסדר לפיו קיבל משיב 2 - 12 תשלומים חודשיים של כ- 2,500 ש"ח, בכך עבר משיב 2 את העבירה של קבלת שוחד כעובד של תאגיד המספק שירות לציבור.

בית משפט קמא החליט בהחלטה מנומקת להרשיע את המשיבים תוך שימת דגש על חומרת מעשיהם וגזר על משיב 2 את העונשים הבאים: מאסר בפועל של 6 חודשים שירוצו בעבודות שירות, מאסר מותנה של שנה לבל יעבור משך 3 שנים אחת מהעבירות בהן הורשע וקנס בסך - 20,000 ש"ח. כמו כן, נגזר על משיב 1 - 360 שעות שירות לתועלת הציבור, מאסר על תנאי למשך שנה לבל יעבור במשך 3 שנים אחת מהעבירות בהן הורשע וקנס בסך - 30,000 ש"ח. בערעור שמונח בפנינו סבורים הסניגורים כי לנוכח הזמן שחלף ממועד ביצוע העבירה ועד מתן גזר הדין, תקופה של 12 שנה, היה מקום להימנע מהרשעת המשיבים ובוודאי שאין לקבל את ערעור המדינה לגזור על שני המשיבים עונשי מאסר לתקופה ממושכת. בימ"ש קמא התייחס לתקופה שחלפה ממועד ביצוע העבירה ועד למועד מתן גזה"ד. המדינה סבורה כי נסיבות המקרה מחייבות קבלת ערעוריה והטלת עונשי מאסר בפועל שלא בעבודות שירות על שני המשיבים. להשלמת התמונה, יצויין כי אין למשיבים הרשעות קודמות או מאוחרות לתיק הנדון. משיב 1 עובד כמורה נהיגה. הוא הקים משפחה בתקופה הרלוונטית. משיב 2 ציין כי המשיך לעבוד בחברת איזוטופ במשך 6 שנים נוספות לאחר המקרה ולא חזר על מעשיו. הוא מתייסר על מעשיו, מצב שאף השפיע על יחסיו עם אשתו. בהליך קמא הוזמן תסקיר אודות שני המשיבים. שירות המבחן התלבט אם להמליץ על אי הרשעת המשיבים בשל חומרת מעשיהם. סיכומו של דבר הגיע השירות למסקנה כי מוטב שלא להרשיעם בשל היותם אנשים נורמטיביים שקיבלו אחריות על מעשיהם ואף הביעו חרטה.

  1. מרכיב חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה ועד למועד מתן גזר הדין בבית משפט קמא הינו נתון מטריד. חלפו 10 שנים. הפסיקה של בית המשפט העליון לא אימצה כלל לפיו בחלוף תקופה מסויימת נסתם הגולל על שליחת נאשם שהורשע בפלילים לעונש            מאסר מאחורי סורג ובריח. יחד עם זאת, אין מקום לדעתי להעמיד את כל התיקים בהם חלף זמן רב ממועד ביצוע העבירה ועד לסיום ההליך הפלילי בשורה אחת. למשל, יש מקרה בו הליך החקירה המשטרתית והכנת כתב האישום בעקבותיו אינו מלאכה מורכבת כלל וכלל ועל כן ניתן לצפות הגשת כתב אישום בהקדם יחסי. הוא המצב בהליך של שמיעת עדים. ברי, כי הצפי לסיום תיק בו 4 עדי תביעה מופיעים בכתב האישום שונה לעומת תיק בו מופיעים 150 עדים. עד כאן פשיטא. יישום עקרונות אלו על המקרה מלמד שלא הייתה הצדקה שהתיק יימשך זמן כה רב. בתיק זה העבירות בוצעו משנת 1996 עד שנת 1997. העבירות התגלו בשנת 1997 לאחר שהסתיימה עבודת הבנייה. משרד השיכון שכר חברה לבדוק את הליקויים. המשטרה חקרה את התיק בין השנים 1999 - 2002 והפרקליטות הגישה את כתב האישום כשנתיים לאחר מכן. יוצא שכתב האישום הוגש כשמונה שנים לאחר ביצוע העבירות הנדונות. המשפט התנהל תקופה של שנתיים. התקופה ארוכה אפוא גם בהתחשב בטיב המרמה והרישומים הכוזבים שבוצעו. המשיבים גם הודו בעובדות כתב האישום מבלי שהושמע עד אחד. הדיון בתיק נדחה מספר פעמים לאו דווקא בשל בקשות או התנהגות המשיבים. שמיעת הערעור התעכבה במידת מה עקב נסיון להביא את הצדדים להסדר בדבר טענת המשיבים כלפי הכרעת הדין. פן נוסף של בחינת המשקל שיש להעניק להתמשכות ההליכים הוא אורך התקופה. העבירות בוצעו כאמור בשנת 1996 והמשיבים הורשעו רק בשנת 2006. תקופה של 10 שנים היא תקופה ארוכה מאוד ובמיוחד כאשר המשיבים הודו בעבירות המיוחסות להם תוך זמן סביר.

התאור האמור מצביע על בעיה בדבר קצב שמיעת משפטים פליליים במאה ה - 21 במדינת ישראל. התרבו התיקים. כח האדם של גורמי החקירה והתביעה לא הוגדל בהתאם. מצד אחד, ריבוי העבירות הפליליות החמורות מחייבות העלאת רמת הענישה. מצד אחר, לא מעט הליכים פליליים נמשכים משך זמן רב. הדבר בוודאי נכון לגבי עבירות מסוג של צווארון לבן. מספר טעמים לכך. התיקים מגוונים ושונים זה מזה, יש צורך בחקירה יותר מיומנת ובהרבה מקרים נאשם בעבירה זו אינו עצור כאשר, בין היתר, הוראות החוק גורמות מבחינה מעשית למתן עדיפות לשמיעת תיק בו נאשם עצור עד לסיום הליכים. כל זאת, מבלי להזכיר את הוראת החוק בדבר שמיעת משפט פלילי מיום ליום, מצב שהקהילייה המשפטית אינה יכולה לעמוד בו ולא כאן המקום להאריך בנושא. בבוא בית משפט להתייחס לתופעה של המשכות ההליכים במשפט הפלילי, סבורני שיש להזהר מהקצוות. מחד גיסא, לא יהא נכון לקבוע נוסחאות אריתמטיות בדבר המשמעות של המשכות ההליכים במלאכת גזר הדין. מאידך גיסא, אין להעצים עין מהנתון האמור ולהימנע משקלולו הן בשל כך שגישה כזו עלולה לגרום לאי צדק שלא במכוון כלפי נאשם והן מפני שגישה כזו עלולה להשלים עם התופעה כאילו היא גזירת הכתוב ואף למנוע מאמץ לשנות את הדברים תוך נסיון לייעל את ההליך המשפטי, ולתור אחר פתרונות שונים.

דעתי הינה שבמקרה זה על נסיבותיו יש מקום להעניק משקל מסויים להמשכות ההליכים, אך לא מעבר לכך. אכן מצד אחד תקופה של עשור הינה ארוכה מאוד אך מהצד האחר, העבירות אשר בוצעו הינן חמורות מאוד. נקבעו אמות מידה לעבודות בנייה במסגרת פרוייקט של הקמת שכונה חדשה כדי לשמור על כללי הבטיחות  במטרה למנוע את האפשרות של פגיעה ברכוש או באדם. התפקיד של בודק מדידה טומן בחובו קבלת אחריות אף כלפי הציבור הרחב. במובן זה המשיבים משמשים כנאמנים וכנציגים של אנשים רבים שכוונתם לשלם את מיטב כספם כדי לזכות במקום מגורים איכותי גם מבחינה בטיחותית. תחת זאת, המשיבים רמסו ברגל גסה את חובת הזהירות המוטלת עליהם. לא מדובר בטעות או ברשלנות, אלא במעשים רבים לאורך זמן המלווים בכוונה פלילית שמאופיינת בזלזול. יש לזכור את טענת התביעה לפיה משיב 2 היה מעורב באלפי רישומים כוזבים ואילו משיב 1 בהיקף של מאות רישומים כאלה. מדובר בפרוייקט שעלותו כשלושים מליון שקל.

חומרת מעשי משיב 2 עולה בהרבה על חומרת מעשיו של משיב 1. האחרון מילא את תפקיד הבודק למשך תקופה של כשלושה שבועות, בניגוד לתקופה הארוכה שמילא משיב 2 את תפקידו. בנוסף שימש משיב 2 בתפקיד בכיר יותר, הן בעבודתו  והן במעורבותו כגורם פעיל בסיפור המעשה הפלילי. הוא גם עבר עבירה של שוחד בכך שקיבל ב- 12 הזדמנויות שונות סכום כולל של 2500 ש"ח במשך תקופה של כשנה תמורת שיתוף הפעולה שלו עם בעלי ע.ס.ם ואחרים במעשים המתוארים  לעיל. עבירת השוחד, גם אם מדובר בקבלת סכום כסף מועט, מכוערת עד מאוד. יש בה, לפגוע באושיות החוק ולערער את יציבותו. מהצד האחר, יש לקחת בחשבון הודיית המשיבים בעבירות המיוחסות להן והתרשמותו של בית משפט קמא כי מדובר בחרטה כנה.

לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה סבורני כי ללא מימד הזמן והמשכות ההליכים היה מקום לגזור על משיב 2 עונש מאסר בפועל לתקופה משמעותית, וכן היה מקום לגזור על משיב 1 מאסר בפועל לתקופה קצרה בהרבה, אך לא בדרך של עבודות שירות. בבואי לשקלל מסקנה זו עם הטענה של המשכות ההליכים ובהתייחס לנימוק כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור למצות את חומרת העונש, והקשר בין השניים, במיוחד לנוכח נסיבות העניין לרבות חלוף הזמן, דעתי היא כי בכל מקרה אין זה ראוי לגזור על משיב 2 עונש מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות. תוצאה כזו, עלולה שלא במתכוון לפגוע בשיקול החשוב של הרתעה כללית מפני ביצוע עבירות מהסוג הנדון על הנזק שנגרם ויכול היה להיגרם לולא חשיפת המצב בשטח. באשר למשיב 1 הרי שיש לשמור על יחס ראוי בין שני המשיבים לנוכח מעשיהם. כפי שצויין לעיל, העבירות, המעשים והנסיבות בהן הורשע משיב 2, חמורים בהרבה מההתנהגות הפלילית של משיב 1. לכן, אי מיצוי חומרת הדין ע"י ערכאת הערעור בעונשו של משיב 2 חייב לתת את ביטויו בצורה ממשית בתוצאה העונשית לגבי משיב 1. במילים אחרות, התוצאה העונשית חייבת לשמור על עקרון המידתיות בענישה בין שני המשיבים. נגזר מהנימוקים האמורים שבוודאי אין מקום לקבל את ערעור המשיבים ולהמנע מהרשעתם. 

  1. סוף דבר, הייתי מציע לדחות את הערעור שהוגש על ידי המשיבים ולקבל את ערעור המדינה כלפי משיב 2 באופן שייגזר עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של 8 חודשים. כמו כן ובשל הנימוקים שצויינו לעיל הייתי מציע לקבל את הערעור שהוגש ע"י המדינה נגד משיב 1 באופן שייגזר עליו 3 חודשי מאסר בפועל בעבודות שירות בכפוף לחוו"ד שתוגש ע"י הממונה במועד שייקבע בדיון בנוכחות הצדדים. יתר ההוראות שנקבעו בגזר הדין בתוקף.

                                                                                                _______________

                                                                                                  נ. הנדל - ס. נשיא

השופטת ר. יפה-כ"ץ:

אני מסכימה.

                                                                                                _______________

                                                                                                 ר. יפה-כ"ץ שופטת

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ