אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מתאים לי חנויות(1997) בע"מ נ' קופיץ

מתאים לי חנויות(1997) בע"מ נ' קופיץ

תאריך פרסום : 10/05/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
8498-01-10
09/05/2010
בפני השופט:
חנה פלינר

- נגד -
התובע:
מנחם קופיץ
הנתבע:
מתאים לי חנויות(1997) בע"מ

החלטה

מונחת בפני בקשת המבקש הנתבע (להלן : "המבקש") לחייב את התובעת המשיבה (להלן: "המשיבה") במתן ערובה להבטחת הוצאותיו, וזאת למקרה בו התביעה תדחה. בבקשתו מפנה המבקש לתקנה 353א' לחוק החברות, התשנ"ט 1999 ולהלכות בית המשפט העליון בנושא חיוב חברה בהפקדת ערובה, וביניהן רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (2009) (פורסם במאגרים), להלן :פס"ד הנדסה ממוחשבת". לשיטת המבקש ע"פ סעיף החוק הנ"ל וההלכות, על המשיבה להוכיח יכולת כלכלית; רק במידה ובית המשפט אינו משתכנע מהיכולת הכלכלית של החברה, אזי על בית המשפט לבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב בערובה; בשלב השלישי, על בית המשפט להידרש לשאלת גובה הערובה. המבקש טוען שבמסגרת שיקוליו, על בית המשפט לקחת בחשבון את סיכויי התביעה.

במקרה הנדון טוען המשיב שנסיבות המקרה מעידות על חוסר יכולת כלכלית של המשיבה. לתמיכה בטענה זו מפרט המבקש את העובדה שכל מניות המשיבה מוחזקות על ידי חברת אם, שמניותיה נמצאות בבעלות אדם אחד; שהמשיבה לא פרעה סך של 3,500 ₪ אשר הוטל עליה במסגרת בקשת ביניים; שעיון בתמצית רשם החברות מלמד שכל רכושה והונה של המשיבה משועבדים לבנקים ומוסדות; ושלמשיבה חוב אגרות בסך 1,386 ₪. לנוכח נתונים אלה יש לקבוע שהמשיבה הינה חסרת יכולת כלכלית, ולמצער יש להעביר את הנטל למשיבה להוכיח יכולת שכזו, כפי שקבע בית המשפט במסגרת ישיבת קדם המשפט מיום 6/4/10, בעמ' 6 לפרוטוקול. עוד טען המבקש שסיכויי התביעה קלושים.

המשיבה הגיבה לבקשה ותמכה את תשובתה בתצהירו של מנהלה מר אברהם מלכה, וכן באישור רואי החשבון של החברה, רו"ח קדרון ושות', ממנו עולה שהרווח של המשיבה הסתכם בשנת 2009 בסך של 2 מיליון ₪. בתצהירו טען מלכה שמדובר בחברה איתנה, בעלת 99 סניפים ברחבי הארץ, שרכשה לאחרונה את חברת ג'אמפ בסכום של מעל 18 מיליון ₪ (ראה סעיפים 4-9 לתצהיר). לעניין הוצאות המשפט טען כי אלו שולמו; שחוב האגרות הינו זניח ונוצר כתוצאה מהזנחה; ושהשעבודים הינם חלק מנוהל שגרתי של ניהול חברה הזוכה למימון בנקאי. לעניין סיכויי התביעה טענה המבקשת שסיכויי התביעה טובים, מדובר בפיצוי מוסכם על פי חוזה ויתברר במהלך המשפט שהמבקש רק ניסה להערים על אותו סעיף הקובע פיצוי מוסכם.

בתגובתו של המבקש לתגובת המשיבה ציין שלא די בראיות שצורפו לתגובה כדי לעמוד בנטל הוכחת יכולת כלכלית; שבתגובה קיים ערבוב בין חברת האם למשיבה; שאישור רואה החשבון מהווה עדות שמועה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, הסעיף החוק הרלוונטי ובפסיקה, קובעת אני שדין הבקשה להדחות, ללא צורך בחקירת המצהירים. שני הצדדים למעשה מסכימים שפס"ד הנדסה ממוחשבת מפרט את ההלכה בנושא חיוב חברה בהפקדת ערובה. כב' השופט מלצר קבע: "כתוצאה מכך, קיימות עתה שתי חלופות, שבהתקיימן בית המשפט לא יורה על הפקדת ערובה:

(א)אם החברה הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין.

(ב)אם בית המשפט סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה.

(ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בפיסקה 6). בהקשר זה נעיר כי סעיף 353א לחוק איננו מתייחס לכאורה לשאלת סיכויי ההליך (סוגיה הנבחנת בעת הפעלת תקנה 519 לתקסד"א). יחד עם זאת, בסעיף 353א לחוק נאמר כאמור כי בית המשפט רשאי שלא לחייב את החברה בהפקדת ערבות, אם ראה שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערבות להבטחת הוצאות הנתבע והקושיה היא: האם ניתן לבחון את סיכויי ההליך במסגרת ה"רשאי" הנ"ל. לשיטתנו, השיקולים הכלליים המסדירים את סוגיית חיובו של התובע בהפקדת ערובה: איזון בין זכות הגישה לערכאות והזכות לקניין מחד גיסא לבין זכותו של נתבע ש"נגרר" להליך משפטי (שלא ייצא נפסד ולא ייפגע בקניינו גם אם יזכה) מאידך גיסא –חלים גם בענייננו. אחת מהמטרות העיקריות של הכוח לחייב תובע – בין אם הוא בשר ודם ובין אם הוא תאגיד - בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע. מכאן שבעיקרון אף סיכויי ההליך רלבנטיים...

מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני... עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות: (א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל). (ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624)" (פסקאות 12 ו – 13 לפסק הדין).

ומההלכה ליישומה. בשלב הראשון על בית המשפט לבחון האם לחברה המשיבה יש יכולת כלכלית. אמנם, נקבע כאמור שהנטל להוכחת היכולת מוטל על החברה – אולם ברור שנטל זה כבד יותר ככל שהטענות בדבר חוסר היכולת של החברה נכבדות ומוצקות יותר.

הפכתי בבקשת המבקש, ולא מצאתי בה כל נימוק המעורר חשד בדבר חוסר איתנות כלכלית. הוצאות המשפט שולמו; השעבודים אינם חורגים משעבוד המוטל על כל חברה הזוכה לאשראי בנקאי; חוב באגרה של חברת האם אף הוא אינו חריג. העובדה שחברת אם מחזיקה במניות המשיבה אף היא אינה רלוונטית כלל ועיקר. אם היה המבקש מעלה טענות דוגמת פיטורי עובדים מאסיביים; תביעות רבות תלויות ועומדות; עיקולים; מכירת נכסים לא שגרתית; הודאה של מי מבעלי החברה בדבר קשיים – או אז אכן הנטל היה עובר לכתפי המשיבה להוכיח איתנות. במצב הדברים ה"אנמי" כפי שהוצג על ידי המבקש, לא ברור כלל מהו אותו חשש עליו הוא מסתמך בהגישו את הבקשה, וסבורני שלא די בהיות המשיבה חברה בע"מ כדי להצדיק הגשת בקשה שכזו – שאחרת, כדבר שבשגרה, כשחברה הינה תובעת – היו מגישים כלל הנתבעים בקשות להפקדת ערובה. לא כך היא.

גם אם אקבע שדי באמור בבקשת המבקש כדי להעביר את הנטל לכתפי המשיבה – אזי היא הרימה נטל זה. די באמור בסעיפים 4-9 לתצהיר מלכה ובאישור רואה החשבון. נתונים אלו לא הופרכו כאמור ואיני סבורה שבשלב בו אנו מצויים יהיה זה צודק ונכון לערוך למשיבה "חקירת יכולת" ולחייבה להציג בפני המשיב נתונים כספיים מעבר לאלה שהוצגו באישור רואה החשבון. שוב אציין – במידה והמשיב היה פורש מידע מחשיד המדליק נורות אדומות בנוגע למצב בכלכלי, יתכן והיה מוצדק לדרוש פרטים ונתונים מעבר לאלה שהוצגו. במצב הדברים כפי שהוצג בפני, קובעת אני שהמשיבה עמדה בנטל להוכחת יכולת כלכלית. לכן, ועל פי ההלכה, אין להידרש לשלב השני, במסגרתו בודק בית המשפט, בין השאר, את סיכויי התביעה. לעניין זה אציין, מבלי לקבוע כל עמדה, שעל פניו אין מדובר בתביעה מופרכת שסיכוייה קלושים, כי אם בתביעה מסחרית הדורשת ליבון בראיות, מתן פרשנות לחוזה ובירור מעמיק האם אכן התקיים התנאי המצדיק את מתן הפיצוי המוסכם.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. הנני מחייבת את המבקש לשלם למשיבה סך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין תוך 30 יום מהיום, כהוצאות הבקשה.

המזכירות תשלח עותק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה אייר תש"ע, 09 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ