אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> משמורת משותפת קטינים מעל גיל 6

משמורת משותפת קטינים מעל גיל 6

תאריך פרסום : 30/07/2015 | גרסת הדפסה
תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה ראשון לציון
28398-07-11
07/05/2015
בפני השופטת:
ד"ר ורדה בן שחר

- נגד -
התובעים:
1. מ.ש
2. ע.ד .(קטין)
3. ע.ד . (קטין)
4. ע.ד .(קטין)

עו"ד עוה"ד שרונה בן זאב
הנתבע:
ד.ד.
עו"ד שמעון רובין
פסק דין
 

 

זוהי תביעת מזונות שלושה קטינים בני : 15, 11, 9 שנים.

 

רקע:

  1. התובעת (להלן: "האם") והנתבע (להלן: "האב") יהודים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 18.3.98. והתגרשו זמ"ז בשנת 2011. לצדדים נולדו שלושה קטינים: ע'(יליד 29.5.00ׂׂ), ע' (יליד 9.9.03) וע' (יליד 20.9.05).
  2. ביום 22.1.12 נקבעו מזונות זמניים עבור שלושת הקטינים בסך 500 ₪ עבור כל קטין, מדור ואחזקת מדור בסך 940 ₪ וכן מחצית הוצאות חינוך וחוגים. ביום 19.3.13 במסגרת ערעור של התובעת על החלטת מזונות זמניים, הוסכם בין הצדדים כי דמי המזונות יהיו 1000 ₪ לכל קטין.
  3. הצדדים ניהלו 10 תביעות שונות במשך כ-4 שנים ובכללותן תביעות רכוש, תביעות כספיות ותביעת משמורת. טרם הוכרעה התביעה הרכושית של הצדדים.
  4. ביום 4.12.14 ניתן פסק דין בתביעות המשמורת ההדדיות של הצדדים, לפיו נקבעה משמורת משותפת.

 

טענות האם

  1. בכתב תביעתה העמידה את צרכיהם ההכרחיים של הקטינים ע"ס 6278 ₪ בנוסף ל-3000 ש"ח שתבעה עבור הוצאות כלכלה ותשלום נוסף עבור דמי מדור ואחזקתו שעבורם נתבע סך נוסף של  5920 ₪.
  2. חיי הצדדים התאפיינו בחיי שפע ורווחה כלכלית, הנתבע עובד ב_______במשרה בכירה  ומשכורתו כ-14,400 ₪ נטו ממקום עבודתו מקבל רכב  והטבות נלוות רבות. בכתב טענותיה טענה התובעת כי הכנסתה (נכון למועד הגשת התביעה) מ"______", חברה לביטוח  כ- 13,000 ₪ לחודש. בסיכומיה טענה כי היא עובדת ב________ בשכר חודשי של  13,500 ₪ נטו. בהודעתה מיום 02.04.15 צירפה מכתב פיטורין מ______, לפיו היא עתידה לסיים את עבודתה שם ביום 15.6.15.
  3. הנתבע אילץ אותה במשך 3 שנים לגבות מזונות באמצעות הוצאה לפועל.
  4. הנתבע מעביר לחשבונה סך של 6460 ש"ח מדי חודש (כ-1973 ₪ לכל קטין בתוספת 540 ₪ עבור  הוצאות חריגות).
  5. כיום צרכי הקטינים נאמדים על סך 4793 ₪ לחודש לכל קטין (בהתאם לטבלה שצורפה לתצהיר עדותה הראשית אותה לוותה באסמכתאות מפורטות). בסיכומיה טענה שמאחר ולא נחקרה ביחס להוצאות הקטינים המסקנה היא שהנתבע מסכים לסכומים הנטענים על ידה.
  6. על האב חלה חובה אבסולוטית לשלם לקטינים את מזונותיהם ההכרחיים במלואם וע"פ הפסיקה חובה זו חלה גם במקרים בהם מתקיימת משמורת משותפת.
  7. בנוסף מבקשת שישלם לה 50% מדמי המדור שמשולמים על ידה.
  8. בחודש יוני 2012 נמכר הפנטהאוז המשותף בן 7 החדרים, ב______בכינוס נכסים לגורם שלישי בסכום של 2,600,000 ₪ (להלן: "הדירה המשותפת") בחודש פברואר 2013 כ-4 חודשים לאחר קבלת מלוא תמורת המכירה, רכשה  דירה ברחוב _______ ב________. הדירה נרכשה באמצעות הלוואה מהוריה ע"ס 500,000 ₪. בגין הדירה נרשמה הערת אזהרה לטובתם אצל רשם המשכונות (מאחר והבניין טרם נרשם כבניין משותף) בנוסף היא נושאת בתשלום חודשי של החזר משכנתא בסכום  חודשי של 3212 ₪.
  9. החל ממועד הפרידה בינואר 2011 ואילך נטלה הלוואות בסך של כ-800,000 ₪ בשל מצוקה כלכלית. כשנתיים מתוך תקופה זו הכנסתה הייתה כ-6,000 ₪ זאת  לאור פיטוריה מעבודה  ולאחר מכן בעקבות  עבודתה כמתמחה במשרד עו"ד. הנתבע שילם מזונות רק כעבור שנה מיום הפרידה ולאחר שנקטה נגדו בהליכם במסגרת לשכת  הוצאה לפועל. בכל אותה תקופה  היו לה הוצאות רבות כגון: תשלומים לכינוס נכסים, למומחים שונים ועוד. כמו כן, רכשה רכב. מדי חודש צברה יתרת חובה בסך 10,000 ₪.
  10. מבוקש לקבוע כי הנתבע יישא במזונות ומדור ילדיו בסך של 3780 ₪ עבור כל קטין רטרואקטיבית מיום הגשת התביעה ובהוצאות חריגות.

 

טענות האב

  1. מרבית ההוצאות במהלך חייהם המשותפים (מזון, ביגוד, משכנתא, חינוך, קניות ועוד) הוצאו מהחשבון שהיה רשום על שמו ורק אם נותרה יתרת חובה, נהג להעביר לכיסויו מחשבונם המשותף סך של 3000-5000 ₪ בחודש, דבר זה נעשה בידיעתה ובהסכמתה של התובעת.
  2. בחודש יוני 2011 חדלה התובעת, בצעד חד צדדי, להפקיד את משכורתה בחשבון המשותף. פתחה חשבון בנק נפרד והותירה אותו  לשאת לבדו בכל ההוצאות השוטפות של דירתם המשותפת. בנוסף משכה סכום של  42,241 ₪ מחשבונם המשותף וביצעה שתי משיכות נוספות בסך  2500 ₪ ו-5000 ₪.
  3. אם הקטינים הקדישה את כל חייה לטיפוח הקריירה שלה ולימודיה, בעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית ותואר שני במדיניות ציבורית מאוניברסיטת תל אביב  וכן סיימה תואר במשפטים, עו"ד מומחית לדיני עבודה, בעלת ניסיון מקצועי רב במשרה בכירה בחברות מובילות, ** ב_______ו**, מזה כשנה במשרה בכירה_______.
  4. הוא עובד ב_______ החל משנת 1991, ב*** וממונה על ***______של  _______ באזור ________
  5. הקטינים מחלקים את זמנם באופן שווה בין דירות הצדדים. הוא נושא בהוצאות הקטינים לרבות מזונם ומדורם, במחצית החוגים, ההוצאות הרפואיות (לדוגמא הוצאות ריטלין של הבן ע') והוצאות חינוך.
  6. התובעת משתכרת יותר מממנו ועובדת מספר שעות פחות משלו. המזונות הזמניים שנפסקו הם גבוהים ביותר, כ-7000 ש"ח מדי חודש וכוללים 3100 דמי מזונות שוטפים וכ-2250 ₪ השתתפות בשכר דירת התובעת, למרות שהיא משלמת משכנתא, כ-570 ש"ח בגין הוצאות אחזקת מדור וכ-1100 ₪ עבור מחצית הוצאות חינוך וחוגים. הוא משתכר סך של 14,400 ₪ נטו לחודש (הכוללים  כ-70 שעות עבודה  נוספות) ונותר מדי חודש עם 2400 ₪, לאחר תשלום מזונות ומשכנתא בסך 3200 ₪ והוצאות אחזקת דירתו בסך 1800 ₪. הוא חי בדוחק רב  בעוד התובעת  משתכרת כיום  כ-15,000 ₪ נטו לחודש ובנוסף, יש לה הטבות כגון רכב חדש הוצאות דלק וביטוחים, כלכלה ואש"ל, טלפון נייד וזכויות סוציאליות במגזר הציבורי.
  7. יש לבטל את חיובו במזונות הקטינים ולהורות שכל צד יישא בהוצאות הקטינים כשהם שוהים עמו. לחילופין, יש לחייבו ב-500 ₪ מזונות לקטין ולחילופי חילופין להפחית ב-50% חיובו במזונות כולל הפחתה של 50% במדור ואחזקתו, בהתאם לעקרונות השוויון שנקבעו בהלכות אוחנה וצינובוי וכן לאור הפסיקה האחרונה. כמו כן, יש להגביל את ההוצאות החינוכיות של הקטינים כגון חוגים-חוג אחד לילד (בהתאם להמלצות מכון ______).
  8. יכולת השתכרות של התובעת בעלייה מתמדת. באופן מלאכותי הקטינה הכנסותיה בתקופת ניהול ההליך, כאשר במקביל שיפרה כושר השתכרותה באמצעות לימודים והתמחות בדיני עבודה.
  9. התובעת כיזבה בעדותה כי אינה עובדת כ*** כאשר לאחרונה ביום 11.2.15 פורסם עמה ראיון באתר  _______בו נכתב  שהיא מרצה ב ________ ומכהנת כ*** ב________
  10. חוזה העסקה ב_______ הוא לחמש שנים ואין מדובר בעבודה זמנית כטענתה.
  11. מדפי חשבון הבנק שלה ניתן ללמוד על הכנסות בסך אלפי שקלים. טענתה שמדובר ב"עזרה מההורים" לא הוכחה מאחר ולא המציאה תצהיר מטעמם וייתכן כי מדובר בהכנסות נוספות בגין עבודותיה השונות. תדפיסי האשראי שלה מציגים הוצאות של כ-10,000 ₪ בשנה לנופש בארץ ובחו"ל. 23,000 ש"ח עבור טיפולי אסתטיקה בשנים 2012-2014.
  12. לתובעת כספים ורכוש. בבעלותה דירה בת 6 חדרים חדשה ומפוארת ב________. טענתה בעדותה ובתצהירה שהדירה היא בבעלות  משותפת לה ולהוריה זוהי טענה שקרית . מנסח רשם המקרקעין עולה בבירור שהיא רשומה כבעלים יחידה.
  13. בין השנים 2011-2013 קיבלה סך של כ-2,504,200 ₪ בגין התמורה שהתקבלה מדירתם המשותפת ומכספים שקיבלה מהוריה לכאורה כהלוואה (מדובר במתנה שקיבלה מהוריה, ומדובר בפיקציה לצרכי ההליך).גם לאחר הפחתה של הלוואה מ"____" ומשכנתא בסל 750,000 ₪ שנטלה לרכישת דירתה בסך 1,730,000 ₪ מותירה אותה עם 774,200 ₪  במזומן.
  14. לו אין כל הכנסה נוספת. שכרו אינו עולה  מדי שנה אלא בעקבות קידום בתפקיד שמתרחש אחת לעשור, אם בכלל.
  15. טענות התובעת לגבי הכנסות נוספות שיש לו בסך 1,876,637 ₪  הן שקריות. מדובר בסכומים שהתקבלו מתמורת מכירת דירת המגורים בהליך הכינוס, כספי החזר שקיבל בגין זכויות סוציאליות והלוואות גישור שקיבל לצרכי רכישת דירתו ולא בהכנסות. לסיכומיו צירף (בהתאם להחלטה מיום 24.11.14) אסמכתאות המחזקות את טענות אלו. אין לקבל את טענתה בדבר הכנסתו הנוספת כאשר הוא עובד במשרה וחצי ב_______.
  16. פערי ההכנסות  והרכוש נוטים במובהק לטובת התובעת.
  17. סכום המזונות הנתבע  מופרך ומשתנה  חדשות לבקרים. בכתב התביעה תבעה סך של 5066 ₪ לקטין. בעדותה ביקשה 4000 ש"ח לקטין ובסעיף 13 לסיכומיה עותרת ל-4793 ₪ לקטין, בסעיף 19 לסיכומיה עתרה  לסך 3780 ₪.
  18. היא נוקטת בהליכים בלשכת הוצל"פ על מנת לחייבו בסכומים גבוהים מהסכומים בהם חייב.
  19. הוא שילם דמי מדור בסך 2250 ₪  לחודש (מחצית משכ"ד בסך 4500 ₪ בהתאם  להחלטת למזונות זמניים מיום 21.1.12). התובעת עברה להתגורר בחודש פברואר 2013 בדירתה ומשלמת משכנתא בסך 3200 ₪. לפיכך  שילם ביתר השתתפות בשכ"ד למשך 25 חודשים בסכום כולל של  56,250 ₪. לחילופין הוא שילם 650 ₪ (הפער בין 2250 ₪ בגין שכירות לבין 1600 עבור משכנתא) ביתר שלמשך 25 חודשים, סך של 16,250 ₪ שיש להורות להחזירם.
  20. התובעת צירפה לסיכומיה מסמכים ללא רשות מבלי שניתנה לו זכותו הבסיסית לחקור אותה בגינם ויש להורות על הוצאתם מתיק ביהמ"ש, כגון: נספח ג, מכתב מ** בכתב יד (לא ברור מיהות הכותב. המכתב איננו מגובה בתצהיר, סותר את עדותה לפיה כשנשאלה בבית המשפט ומסרה שהיא איננה כפופה ישירות ל***

 

דיון

על פי הפסיקה המנחה, הסכום המינימאלי לכיסוי צרכיהם ההכרחיים הבסיסיים של קטינים עומד כיום לאחר עדכונים שהתבצעו במהלך השנים, על סך 1300-1400 ₪ לקטין (ראה: ע"מ (ירושלים) 525/04 י.ב. נ' ל.ב. (לא פורסם פס"ד מיום 20.10.04); תמ"ש (ת"א) 103720/97 ק.נ. ואח' נ' מ.נ. (לא פורסם פס"ד מיום 2.3.03 , עמ"ש (ת"א) 20511-10-10 פלוני נ' אלמוני קטין (פורסם בנבו, 4.4.13)) מפי כב' השופטים ישעיהו שנלר, ד"ר קובי ורדי ורותי לבהר-שרון, תמ"ש (משפחה י-ם) 21412-09-11 ס.ש. ואח' נ' מ.ש. (פורסם בנבו 5.11.13)

צרכים הכרחיים הוגדרו ב-ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד לו (3) 449:"מתוך ההגדרה עצמה נראה, כי המדובר באותם דברים בסיסיים, שבלעדיהם אין הילד יכול להתקיים ממש ומתוך הדין, שקובע, כי אין מחייבים בהם לפי עושרו של האב, יוצא, שצרכים אלה שווים הם לעני ולעשיר" (עניין פורטוגז, עמ' 462). לסכום זה יש להוסיף את הוצאות החינוך ואת חלקם של הקטינים בהוצאות המדור ואחזקתו.

הוצאות קטין מעבר לצרכיו המינימאליים (כגון חוגים, חופשות, שיעורים פרטיים, ביגוד וצרכי חינוך מעבר למינימום הנדרש) נכללות במסגרת מזונות מדין צדקה, ובהן נושאים שני ההורים בהתאם ליכולתם הכלכלית, כאשר החלוקה בין ההורים היא יחסית, על פי הכנסתו הפנויה של כל אחד מהם. בחובת מזונות מדין צדקה ניתן להתחשב אף ברכוש אשר בידי כל אחד מההורים.

בהוצאותיו החריגות של הקטין (כגון הוצאות חינוכיות מיוחדות, הוצאות רפואיות מיוחדות, הוצאות ריפוי שיניים, משקפיים וכו') נושאים ההורים במשותף, כל אחד במחצית הסכום.

בענייננו שלושת הקטינים הם מעל גיל 6.

מעל גיל 6, החיוב של האב איננו מוחלט עוד כבעבר ואינו מוטל כולו על האב; החיוב נובע מתקנת תש"ד שתיקנה הרבנות הראשית וככזה הוא חיוב מדין צדקה ולא מעיקרו של הדין (ראה עניין פורטוגז, (עמ"ש (מרכז) 50603-01-14 ל.ר. נ' ד.ר., (6/1/15, פורסם במאגרים) – להלן "עניין ל.ר." ופרשנות בתי הדין הרבניים את התקנה. באשר לחיוב בתשלום, נקבע בפסיקה שיש לערוך איזון כולל של הכנסות המשפחה מכלל המקורות, תוך התחשבות בכלל היכולות הכנסות ורכוש שני הצדדים אל  מול הצרכים. (בע"מ 5750/03 אוחנה נ' אוחנה, פסק דין מיום 8.6.05, סעיף 5 לפסק הדין; בע"מ 2433/04 צינובוי נ' צינובוי, פסק דין מיום 2.10.05) וכן בבע"מ 7960/13 פלוני נ' פלוני, פורסם בנבו, 26.11.2013: "במסגרת ההחלטה בעניין שיעור המזונות, צריך שתינתן הדעת לצרכי הילדים וליכולתם הכלכלית של שני בני הזוג [בע"מ 2433/04 ג' צ' נ' ד' צ' (2005)] (פיסקה ו' לפסק הדין). בבע"מ 3432/09 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 23.6.2009) קבע כב' השופט רובינשטיין  כי יש להתחשב במלוא הנכסים הכלכליים של כל הורה ובנזילותם, דהיינו כמה אותו אפיק השקעה או נכס הם בני מימוש  סביר. עוד  נקבע כי יכולת האב לתשלום מזונות ילדיו הקטינים איננה נקבעת רק על פי הכנסתו בפועל מעבודתו, אלא נגזרת אף ממקורות אחרים העומדים לרשותו, כגון רכוש, חסכונות וכו' (ראה: ע"א 130/93 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח(2) 721, 725; ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור, פ"ד (מ(1) 147, 152-151). בעניין ל.ר. שינה בית המשפט את האופן שבו נתפסה ונקבעה עד כה בפסיקה חבותם של אבות יהודים לתשלום מזונות ילדים בין הגילאים 6-15 (לא עוד חיוב מוחלט שחל רק על האב, אלא 'מדין צדקה' על כל המשתמע מכך). בנוסף, פסה"ד מציג גישה שונה לאופן שבו נתפסה על ידי ההלכה הפסוקה חבות שני ההורים מדין צדקה (לא עוד חבות שוויונית במהות של שני ההורים, אלא חבות מוגברת של האב וחבות משנית של האם וראו פסקה 13 ו-14 לפסק דינו של כב' השופט צ.ויצמן).

ביחס לילדים מעל גיל 6 ועד גיל 15 מחויבים  האבות לבדם בסיפוק צרכיהם ההכרחיים  של הקטינים, ורק אם ידם לא תהיה משגת והם ייחשבו "לעניים", יבחן בית המשפט אפשרות חיוב האם מדין צדקה. בהקשר זה יש לזכור כי לאחר גיל 6 שנים, שוב אין הבחנה בין צרכים הכרחיים לבין צרכים מדין צדקה, ועל כן לכאורה החיוב במזונות, הרובץ לפתחו של האב כחובה מוגברת מדין צדקה, אף עלול להיות גבוה יותר מהחיוב במזונות הילד כאשר הוא מתחת לגיל 6 שנים.

 

בעניין ל.ר. (סעיף 23 לפסק הדין) נפסק כי:

"הצגנו לעיל באריכות רבה את עמדתנו באשר לפרשנותו הראויה של הדין העברי באשר לצרכי מזונותיהם של קטינים בני 6 ואילך. על פי פרשנות זו החיוב במזונות ילדים אלו הינו מדין הצדקה ואולם החבות העיקרית ע"פ דיני צדקה הנוגעים למזונות קטינים נופלת ע"פ הדין העברי לשכמו של האב ואילו על האם נופלת חבות מישנית בלבד. דרך זו מאפשרת לבית המשפט גמישות רבה בפסיקת שיעור המזונות בהם יחוב האב ומלאכת הפסיקה תעשה תוך התחשבות בפרקי הזמן בהם שוהים הקטינים אצל כל אחד מהוריהם, הכנסות ההורים, כושר השתכרותם ומצבם הכלכלי תוך שימת דגש על יכולתו הכלכלית של האב, הסך שיוותר בידיו של כל אחד מההורים אחר ניכוי הסך הנדרש לכלכלתו שלו, שיקלול זמני השהייה של הקטינים עם ההורים, בחינת אחריותו ההורית האמיתית של כל אחד מההורים לענייני הקטינים לבד מעצם חלוקת הזמן הטכנית ועוד. גמישות זו יש בה להביא לפסיקת מזונות ראויה ומאוזנת הן בפן הצר הנוגע לבני הזוג המתדיינים והן בפן הרחב הנוגע לציבור כולו כפי שפרטנו לעיל בהרחבה רבה."

בשנים האחרונות חלו תמורות חברתיות ביחס לאחריות ההורית. כאשר הגישה המועדפת היא אחריות הורית משותפת ואף זמני שהות שווים של הקטינים אצל כל אחד מההורים, גם כאשר הקטינים הם מקטני קטינים .תמורות אלו משליכות על פסיקת המזונות. יש לומר שטרם התגבשה עמדה אחידה ביחס לפסיקת מזונות כאשר נקבעת אחריות הורית משותפת ובמיוחד כאשר מדובר בקטינים שהם מקטני קטינים, כשהחיוב האבסולוטי בסיפוק צרכיהם הבסיסיים הוטל מתוקפו של הדין האישי על האב. יחד עם זאת, מתוקפו של החיוב מדין צדקה איזנו בתי המשפט בין הכנסות ההורים, בדקו את הסכום השיורי שיוותר אצל כל אחד מההורים לאחר שייפסקו המזונות כשזמני השהות של הקטינים, אצל כל אחד מההורים, מהווה נסיבה מהותית בפסיקת סכום המזונות.

בתיק זה נקבעה אחריות הורית משותפת לשני ההורים וחלוקת זמני שהות שוויוניים.

שאלת השפעת המשמורת המשותפת  ביחס לחבות במזונות נדונה לאחרונה  בפסיקה בהרחבה.

בתי המשפט קבעו כי הסדר של אחריות הורית משותפת  יביא להפחתה בשיעור החיוב ובהיקפו אך לא במהותו, דהיינו: חיוב האב ייעשה בהתאם להלכות המקובלות במשפט העברי, כך שעל האב תמשיך לחול החבות לשאת במלוא צרכיהם ההכרחיים של ילדיו הקטינים עד לגיל 15 ובמה שמעבר לכך  יחויבו ההורים מדין צדקה בהתאם ליכולותיהם הכלכליות (בע"מ 2561/08 פלוני נ' פלונית, פורסם בנבו, 20.7.08, סעיף 7 לפסק הדין). לפיכך לא תישמע במקרה שכזה טענת האב כי יש לפוטרו כליל מחובתו לשאת במזונות ילדיו, על אף השוויון בחלוקת הזמנים בין ההורים (ר' לעניין זה אף תמ"ש (משפחה טב') 21460-06-10 ג.ד. נ' א.ד, פורסם בנבו, 24.2.11, סעיפים 49-52 לפסק הדין).

באשר לשיעור ההפחתה- בבע"מ (מחוזי חי') 318/05 פלוני נ' פלונית, פורסם בנבו, 30.1.06 נפסק, כי היות והאב נושא באופן ישיר במזונות הקטינים  בזמנים בהם הם  במשמורתו, הרי שמוצדק להפחית מסכומי החיוב סכום בשיעור של כ- 25% מדמי המזונות שהיו נפסקים אילו המשמורת הייתה נתונה באופן בלעדי בידי האם (סעיף 15 לפסק הדין).

בנוסף, נקבע כי ההפחתה איננה אוטומטית, אלא תלויות בנסיבות, כששיעור דמי המזונות הראויים ייקבעו לאחר בחינת התשתית העובדתית של כל מקרה ומקרה ותוך איזון ושקלול מכלול השיקולים הרלוונטיים (מול סעיף 14 לפסק הדין).בהתייחס לדמי המדור נקבע באותו פסק דין כי גם במקרה של משמורת משותפת הוצאות המדור, לרבות דמי מדור (שכ"ד)- לא יופחתו, היות ו"...ההוצאה בגין מדור – שכר דירה וארנונה - אינו תלוי במספר הימים בהם מתגוררים הקטינים בדירת האם. לפיכך, אין להפחית חלק זה של מזונות הקטינים מחלקו של האב, על אף שמדובר במשמורת משותפת..." (סעיף 16 לפסק הדין).

ר' לעניין זה גם בר"ע (מחוזי חי') 636/06 פלוני נ' אלמוני, פורסם בנבו, 29.8.06; תמ"ש (משפחה טב') 7545-01-10 נ' מ.נ., פורסם בנבו, 8.2.12; תמ"ש (משפחה נצ') 41947-07-10 ר.ח נ' י.ב.ע, פורסם בנבו, 17.7.11, סעיף 33 לפסק הדין; תמ"ש (משפחה חי') 14409-08-10 ב.ג. נ' ח.ג., פורסם בנבו, 11.2.11, סעיף 15 לפסק הדין.

מעיון באותם פסקי דין ניתן לראות כי בפועל בתי המשפט לא הפחיתו בצורה אריתמטית ואוטומטית את דמי המזונות המשולמים במקרים של משמורת משותפת  והאב אף חויב כמעט במלוא התשלום שנדרש לקטינים לסיפוק כל צרכיהם על אף קביעת המשמורת המשותפת (ראה: בע"מ 2561/08 פלוני שלעיל מול סעיף 7 לפסק הדין, תמ"ש (משפחה י-ם) 27170/06  ו' א' ע' נ' ו' א', פורסם בנבו, מיום 25.1.09 מול סעיפים 126-127 לפסק הדין; תמ"ש (משפחה טב') 12107-04-10 ס.ג. נ' ע.ג.).

מאז שנפסקו אותם פסקי דין חלפו מספר שנים וחלו כאמור תמורות חברתיות. התפתחו גישות חדשות שלהן השפעה על פסיקת המזונות. לאחרונה הביעה בית המשפט המחוזי במחוז מרכז את עמדתו ביחס לפסיקת מזונות בנסיבות שבהן מתקיימת משמורת משותפת (גם כאשר זמני השהות של הקטינים לא היו בהכרח שווים )אך  הכנסות הצדדים שוות ואו כאשר לאם הכנסה גבוהה משל האב. בעמ"ש (מרכז) 25027-02-14 פלונים נ' פלונית (פורסם בנבו 28.12.14 כב' השופטות: מרוז, נד"ב, ברנט נדרשו לפסיקת מזונות כאשר נקבעה משמורת משותפת לשני ההורים, כשזמני השהות של הקטינים אצל האב פחותים מזמני השהות אצל האם. כב' השופטות קבעו שלאור הכנסותיהם השוות של הצדדים  וקביעת המשמורת המשותפת , יש להפחית  מהסכום בו חויב האב לתשלום עבור מזונות בנותיו הקטינות בנות השש וחצי ושלוש שנים  50% מהסכום  שנקבע כסכום שנדרש לסיפוק מזונותיהן הבסיסיים (מחצית מ-1300 ₪ שנפסק לכל ילדה) ועל פי אותה גישה הופחת למחצית הסכום שנקבע עבור מדורן ואחזקת מדורן. בנוסף  נקבע כי האב לא יישא בהוצאות החריגות של הקטינות בתקופת החופשה ממערכת החינוך ובנוסף המזונות המופחתים נפסקו עד גיל 18 אך לא בתקופת השירות הצבאי. בפסק דין נוסף, עמ"ש (מרכז) 50603-01-14 ל' ר' ואח' נגד ד' ר' (פורסם בנבו ביום 06.01.15 הרחיב כב' השופט ויצמן  בניתוח   הדין העברי והשלכותיו על  פסיקת מזונות כאשר במשמורת משותפת עסקינן וקבע:

" ..כיום לאחר תקנת הרבנות מתש"ב חובת האב במזונות ילדיו עד גיל 6 הינה חובה מוחלטת ואבסולוטית (כאשר ניתן לרככה בנסיבות חריגות באמצעות דיני היושר העבריים, צימצום הגדרת "הצרכים ההכרחיים, או צימצום הגדרת "אמידותו, של האב) ואילו מגיל 6 ואילך החובה היא מצד דיני הצדקה המוטלת על האב כחובה עיקרית ו"מוגברת" ועל האם כחובה משנית, כאשר לצורך קביעת שיעור חבותו של האב אנו בוחנים מכלול שיקולים דוגמת אלו שפורטו בפסק  דינו של כב' הש'  ב"צ גרינברגר  בתמ"ש (י-ם) 2480/04 ב.ס נ' ג.ג.מ (2006)...בחינה שכזו תביא אותנו לקביעת חלקו של האב במזונות ילדיו באופן זהיר ומדוד. ודוק, אין מדובר, על דרך הכלל, בפטור מלא מחובת המזונות, גם כאשר חלוקת זמני השהייה של הקטינים אצל הוריהם שווה.."(סעיף 14 לפסק הדין).

גם בפסק דין זה חויב האב במחצית התשלום עבור ההוצאות ההכרחיות של הקטינים ובמחצית הוצאות מדורם זאת כאשר נקבע שהאב משתכר ב-800 ₪ פחות מהאם וכשבית המשפט קבע שמשמורתם של הקטינים תהייה משותפת.

לאחרונה ניתן פס"ד בבית המשפט המחוזי בתל –אביב יפו (עמ"ש 1180-05-14 א.א. נ' מ.א (26.3.15). (על ידי כב' השופטים שוחט, ענבר ושבח) המציג גישה שונה מהגישה שהוצגה לעיל.

דעת הרוב (כב' השופט שוחט, כב' השופט יצחק ענבר) מחלקת את חובת המזונות של אב לילדיו בין שלוש קבוצות הגילאים כפי שנקבעו בפסיקה. כאמור, במקרה של "קטנים" (קטינים מעל גיל 6 ומתחת לגיל 15) לגביהם חלה תקנת אושא והרחבתה באמצעות תקנת תש"ד נאמר כי קיימות גישות שונות לפרשנות השוויון במחויבות בתשלום צרכיהם ההכרחיים של הקטינים. והודגש כי ההלכה ביחס לקבוצה אינה חדה וברורה. "הדעות חלוקות אם תקנה אושא השוותה גם את תחולת החיוב, מבחינת טיבו והיקפו לזה עד גיל שש שנים.

יש הסוברים שתקנה זו אינה משנה את הבסיס המשפטי של החיוב לספק מזונותיהם של קטינים שגילם עולה על שש שנים וכל תכליתה להעניק תוקף מחייב לחיוב המוסרי לפרנס ילדים בגילאים אלה, בהתאם לפרשנות זו, מאחר שהחיוב בגילאים אלה מבוסס על דיני הצדקה, יש להתחשב במקורות כספיים חלופיים העומדים לרשות הילדים ואף לברר את יכולתה של האם, המחויבת אף היא מדיני צדקה".. (פסקה ב', עמוד 5 לפסק הדין). (עמד על כך גם בית המשפט המחוזי במחוז תל אביב בעמ"ש 28592-05-13 י' נ נ' י' נ' (9.11.14)).

כבוד השופטים ב(עמ"ש 1180-05-14) לעיל  קבעו שמאחר שבית המשפט העליון מחיל פרשנות מסורתית לפיה האב מחוייב בצרכיהם ההכרחיים של הקטינים גם לגבי קטנים, הרי ש"כל עוד לא יחליט בית המשפט העליון לסטות מהפרשנות המסורתית של תקנת תש"ד או להתאים את האמור בה "להעולם דהאידנא" ראוי ונכון להחיל את הכללים שהותוו לעיל, תוך הפעלה אסרטיבית יותר של הגישה המאזנת באופן שתצמצם עד כמה שניתן את החבות העודפת המוטלת על האב ובמקרים מתאימים עד לשוויון מלא עם חבות האם ובלבד שצרכי הילדים שעניינם עומד לדיון יסופקו במלואם".

כאשר קיימת משמורת משותפת והקטינים מחלקים את זמנם בין שני בתים "חובתו המוחלטת של האב לשאת בהוצאות הדיור והמדור של ילדיו הקטינים עד גיל 15 הינה למדור אחד. אין עליו חובה מוחלטת לשאת בעלות של מדור כפול, גם לא מדור וחצי. את חובתו המוחלטת הוא ממלא כשהוא נושא בעלות דיורם ומדורם לתקופה שהם אצל האם (מחצית) ולתקופה שהם אצלו (מחצית)".

 

עוד נקבע כי "יתכנו אף מצבים, בנסיבות בהן צרכיו הלא הכרחיים של הקטין גבוהים מצרכיו ההכרחיים והכנסת האם הפנויה גבוהה פי כמה מזו של האב , במקרה זה לא יחויב האב כלל בתשלום מזונות בגין הקטין לתקופה בה שוהה הקטין עמה... ויהא אף זכאי לקבל ממנה כספים". בעקבות יישומה של גישה זו על נסיבות המקרה ירדו דמי המזונות לשני ילדיהם של בני הזוג מסכום של 3,000 ₪ שנקבע בבית המשפט לענייני משפחה לסכום של 1,120 ₪.

דעת המיעוט (כב' השופטת יהודית שבח)  למעשה הותירה על כנן את ההלכות על פיהן נהגו בתי המשפט לאורך כל השנים"... אין לשכוח כי האינטרס הראשון במעלה עליו יש ליתן את הדעת, גם עת דנים במשמורת המשותפת ובאופן הנשיאה במזונות הקטינים במשמורת כזו, הינו טובת הילד, וטובת הילד אינה חידה חשבונאית שיש לפתור תוך שימוש בנוסחה אחידה". היא סברה כי  החיוב במזונות הכרחיים הוא אבסולוטי וכי משמורת משותפת יוצרת הוצאות נוספות וכי נשיאת האב בחלק מההוצאות לא "יוצרת חיסכון של ממש לאם, שכן מדובר, כאמור, בהוצאות כפולות המתחייבות מהפירוד". כשם שנקבע בהלכת ורד כי אין לחשב מזונות ילדים כמכפלה מתמטית "כך בבחינת צדו השני של המטבע, לא ניתן לחלק לשני חלקים שווים מזונות הכרחיים של ילד אחד, רק משהוא לן בשני בתים". לטעמה, שיעור ההפחתה במזונות האם במקרה של משמורת משותפת לא יעלה על 25% והוא נתון לשק"ד בית משפט וברכיב המדור אין לבצע כל הפחתה, וכי גם במקרה שבה המשכורת של האם גבוהה משל האב הרי שהאם לא תשלם לאב מזונות מדין צדקה ויכולה להתקבל "לכל היותר תוצאה לפיה מתקזזים הצרכים ההכרחיים שהאב צריך להעביר לאם, עם ההשתתפות מדין צדקה שהאם צריכה להעביר לאב בגין צרכים לא הכרחיים, באופן שאף הורה אינו צריך לשלם מזונות למשנהו". דעת המיעוט חוששת כי תוצר הלוואי של הנוסחה המוצעת יתבטא בגל תביעות להפחתת דמי המזונות וכי "צמצום משמעותי בתשלומים שמקבלת האם, תוך שבמקביל לא נוצר אצלה, כפי שנימקתי לעיל, שום חיסכון משמעותי בהוצאות, עלול לדרדר אותה למחסור ולחסכנות יתר, ובתוך כך תפגע גם רווחת הקטין".

 

לאור הגישות השונות בפסקי דין שניתנים על ידי מותבים שונים אני סבורה שהגיעה השעה שבית המשפט העליון יאמר את דברו ביחס לגישה בה יש לנקוט ביחס לחיוב במזונות הקטינים ביחס לקבוצות הגיל השונות ובמיוחד כאשר מתקיימת אחריות הורית משותפת.

 

הכנסות האב

האב בעל תפקיד ב_______ ומשכורתו כיום היא כ-14,400 ₪ נטו לחודש, בניגוד לטענות התובעת העיד כי אין לו  ולא מצופה שיהיו לו  בעתיד הקרוב העלאות בשכר. משכורתו מבוססת על תוספת של  70 שעות עבודה נוספות (עמ' 25, מול שורות 8-9 לפרוטוקול). הוא קודם בתפקיד וכנראה שלא יקודם שוב (עמ' 25, מול שורות 13-14 לפרוטוקול). בנוסף לכך, מעיון בתלוש המשכורת ניתן ללמוד כי הוא מקבל הטבות שונות כגון: הטבות לחגים בסך 1400 ₪ (פעמיים בשנה), השתתפות בקייטנה, חשמל חינם עד לתקרת שימוש שנקבעה (עמ' 24, מול שורות 26-28 לפרוטוקול). ארוחות במקום עבודתו, השתתפות בביגוד, משכורת 1 ומענק פעם בעשר שנים ועוד.

לא הוכח כי לנתבע קיימות הכנסות נוספות פרט לעבודתו ב_______. הנתבע צירף לסיכומיו אסמכתאות (בהתאם להחלטה מיום 24.11.14) בדבר ההפקדות  השונות לחשבונו וכן את מקור הסכום בסך   200,000 ₪ מיום 11.07.12 שניתן לו כהלוואת גישור (נספח 1 לסיכומיו) וכן את מקור שאר ההפקדות (נספחים 2-9 לסיכומיו) שמחזקות את עדותו (עמ' 23, מול שורות 6-10 לפרוטוקול).

לאור הראיות שהונחו לפני אני קובעת כי הנתבע משתכר 14,500 ₪ לחודש.

לעניין הוצאות על הקטינים ותשלומי המזונות העיד הנתבע כי נותר לו למחייתו סך של כ-2500 ₪. מאחר שמשלם כ-7,000 ₪ מזונות כל חודש, 3200 למשכנתא עבור דירתו, מיסים  שונים ובסופו של דבר  נותרים  לו כ-2500 ₪  עבור הילדים שנמצאים מחצית מהזמן אצלו.

בסעיף 46 לתצהירו וכן בעדותו העיד  שהוא רוכש עבורם ביגוד ומזון. "הם אצלי חצי מהזמן אני רוכש עבורם מזון (עמ' 23, מול שורות  19-31 לפרוטוקול).


הכנסות האם

אם הקטינים עורכת דין, נושאת תפקיד בכיר ב_____. במועד הגשת התביעה עבדה ב"_______" חברה לביטוח והכנסתה הייתה כ-14,500 ₪ בחודש, היא עבדה במקביל ללימודים לתואר במשפטים ובמהלך שנת 2013 עבדה כמתמחה במשרד עורכי דין, בתקופת ההתמחות משכורתה הייתה כ-4,500 ₪ לחודש. 

היא החלה לעבוד  במשרה בכירה_______ ביום 27.2.14 (עמ' 10 מול שורות 19- 20 לפרוטוקול).

עדותה והתנהלותה של התובעת ביחס לקבלתה לעבודה ב**_______ לא הייתה מהימנה בלשון המעטה. התובעת חתמה על תצהיר ביום 17.2.14 לפיו היא מרוויחה כ-4000 ₪ (בעדותה כמתמחה) כשב- 18.2.14 נחתם עמה חוזה העסקה ב_______, ברי כי התובעת ידעה במועד חתימתה על התצהיר כי היא עתידה  להתחיל לעבוד ב _______ וכן את  תנאי העסקתה שם, על אף שהעידה כי  שלא ידעה שהתקבלה לעבודה: "היה מעכשיו לעכשיו" (עמ' 15 מול שורות 1-8 לפרוטוקול). "כשחתמתי על התצהיר לא ידעתי שאני אחתום וגם לא ידעתי מה יהיו התנאים... אני חתמתי ב-17 (לחודש-הערה שלי ו.ב.ש), אני חייבת להגיד לך שעוד לא ראיתי את ההסכם, עוד לא ישבתי עליו, עוד לא ידעתי את התנאים. כשהלכתי לחתום על ההסכם לא ידעתי למה קוראים לי". (עמ' 16, מול שורות 8-10 לפרוטוקול).

משכורתה נאמדת בסך של כ-15,000 ₪ בנוסף להטבות נלוות כעובדת *** ובנוסף היא מקבלת  רכב של מקום העבודה , ביטוח רכב והוצאות דלק, הוצאות כלכלה ואש"ל.

ע"פ חוזה העסקה שצירפה מ _______ חוזה העבודה הוא לחמש שנים (סעיף 7 לחוזה ועמ' 11, שורה 16 לפרוטוקול), אולם בכל עת רשאים להפסיק את עבודתה. כאמור, התובעת צרפה לסיכומיה ללא היתר,הודעה שעבודתה עתידה להיות מופסקת ביום 15.6.15 וכן צירפה מכתב מ_______. דברים אלו לא הוכחו. היא לא  נחקרה ביחס אליהם. מכל מקום, פוטנציאל הכנסותיה אינו נופל  מזה של הנתבע ואף עולה עליו.

בניגוד לטענותיה ולעדותה  שאין לה הכנסות נוספות (עמ' 15, מול שורות 24-25 לפרוטוקול) הוכח כי היא משמשת כמרצה במכון ______ ( ע"פ רשימת המרצים באתר של המכון ______

בנוסף לכך, היא בעלת  דירה בשכונת ________, ב______שרכשה לאחר שנמכרה דירת הצדדים בהליך הכינוס. היא העידה שהדירה היא בבעלות משותפת לה ולהוריה (עמ' 17, מול שורה 27 לפרוטוקול וסעיף 42 לתצהירה). ע"פ נסח רשם המקרקעין  שצורף לתצהיר הנתבע (נספח ז') רשומה התובעת כבעלים יחידה של הדירה. עבור הדירה היא משלמת משכנתא בסך 3200 ₪ לחודש.

לאור כל הדברים הללו אני קובעת שהכנסת התובעת אינה נופלת מזו של האב ואף עולה עליה .

בעדותה ביקשה מבית המשפט לקבוע  מזונות הקטינים  בסך 12,000 ₪ לחודש שכוללים את כל ההוצאות של שלושת הקטינים  (עמ' מול שורות 3-31 לפרוטוקול ועמ' 19, מול שורות 1-3 לפרוטוקול).

ביחס לזמני השהות של הקטינים העידה כי הם שוהים עמה זמן ממושך יותר מאשר עם אביהם  לטענתה הם לנים אצלה  בימי ראשון ושני, בימי שליש ורביעי אצל הנתבע ויום חמישי לסירוגין וכן בכל סופ"ש לסירוגין (עמ'  19, מול שורות 16-25 לפרוטוקול).

לא ברורה איפה הטענה לחלוקה בלתי שווה (או קרוב לשווה  של זמני השהות).

אני מוצאת לקבוע כי צרכי הקטינים ההכרחיים של  ע' וע' מסתכמים ב-1300 ₪ עבור כל קטין ושל ע' בסך של 1400 ₪. לפיכך:

  1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים לעניין צרכי הקטינים ובאסמכתאות שצורפו ובהכנסות השוות של הצדדים, מאחר ושלושת הקטינים הם בני למעלה מ-6 שנים אך פחות מגיל 15, ובהתחשב בפסיקה המתחדשת ביחס לפסיקת מזונות בנסיבות בהן מתקיימת אחריות משותפת וחלוקת זמנים שוויונית בין ההורים, אני קובעת שהאב ישלם עבור סיפוק צרכי הקטין ע' (כבן 9 שנים) סך של 700 ₪ לחודש. עבור הקטינים ע' וע' יישא בסך 600 ₪ עבור כל אחד מהקטינים. סכומים אלה כוללים את כלל הצרכים הבסיסיים של הקטינים לרבות מזון, ביגוד והנעלה.
  2. באשר לחלקו בהוצאות המדור ואחזקתו ישלם האב סך של 1110₪ המהווים 25% מהתשלום עבור חלקם של הקטינים בהוצאות המדור  וסכום בשיעור דומה עבור אחזקת המדור, בסך 370 ₪ ובסך הכל ישלם סך של 1480 ₪ לחודש.
  3. שני ההורים יחלקו במשותף בהוצאות החינוך והבריאות של הקטינים מדובר בכל ההוצאות לרבות מחצית תשלום עבור חוג אחד. כמו כן יישאו הצדדים במשותף במחצית תשלום עבור שיעורי עזר ככל שיידרשו על פי המלצת הגורמים החינוכיים. באשר לתקופת החופשה הצדדים יחלקו ביניהם את תקופת החופשות ממערכת החינוך וכל אחד יהיה אחראי להעסקתה של הקטינה במחצית החופשה.
  4. כל דרישה לתשלום תבוצע כנגד הצגת קבלות.
  5. המזונות ישולמו החל ממועד הגשת התביעה בניכוי כל סכום ששולם למזונותיה החל מאותה תקופה.
  6. סכום המזונות ישולם עד ולא יאוחר מכל 10 בחודש. כל פיגור בתשלום יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין, מהמועד שנקבע לתשלום ועד למועד התשלום בפועל.
  7. סכום המזונות יעודכן אחת לשלושה חודשים בהתאם למדד המחירים לצרכן, ללא תשלום הפרשים בין תקופת עדכון אחת לרעותה. בסיס העדכון הוא המדד הידוע מיום 15.4.15.
  8. קצבת הילדים תשולם לידי האם, ותתווסף לדמי המזונות שנפסקו לעיל.
  9. לאור קביעותי בפסק הדין כל צד יישא בהוצאותיו.

 

פסק הדין יישלח לפרסום

 

ניתן היום,  י"ח אייר תשע"ה, 07 מאי 2015, בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ