אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מפלגת הירוקים ואח' נ' ו.ערר מחוזית לתכנון ובנייה ואח'

מפלגת הירוקים ואח' נ' ו.ערר מחוזית לתכנון ובנייה ואח'

תאריך פרסום : 14/05/2010 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
1197-09
12/05/2010
בפני השופט:
רות רונן

- נגד -
התובע:
1. מפלגת הירוקים
2. דוד עזרא

הנתבע:
1. ו.ערר מחוזית לתכנון ובנייה
2. הועדה המקומית לתכנון ובנייה- הרצליה
3. החברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה

פסק-דין

פסק דין

עניינה של העתירה הוא בהיתר בניה שניתן על ידי המשיבה 2 (להלן: "הוועדה המקומית"), לבקשתה של המשיבה 3 (להלן: "החברה").

החברה הגישה בשנת 2006 בקשה לפיתוח טיילת חוף לשירותים ציבוריים בקו הדרומי של חוף הים בהרצליה. הבקשה נדונה ואושרה על ידי הוועדה המקומית ביום 20.12.06. בשנת 2007, הוחלט לכלול במסגרת העבודות לפיתוח הטיילת גם הקמה של מעלית, שתאפשר גישה לחוף הים מממפלס הרחוב, המצוי מעל פני הים, והקמת גשרון להולכי רגל. ועדת המשנה של הוועדה המקומית החליטה ביום 17.10.07 לאשר הוצאת היתר, שכלל גם את המעלית והגשרון, וכן מבנים נוספים. החלטת ועדת המשנה אומצה על ידי הוועדה המקומית ביום 13.11.07.

עניינה של העתירה דנן הוא בהיתר לבניית המעלית והגשרון הללו. המעלית נועדה להנגשת חוף הים לאוכלוסיית הנכים, ולאוכלוסיות אחרות שיש להם קושי לרדת לחוף ממפלס הרחוב. באשר לגשרון, יצויין כי מסיכומי המשיבות 2-3 עולה כי החברה הקפיאה זה מכבר את עבודות הקמתן, מטעמים מקצועיים, משום שהיא בוחנת חלופה אחתר למעבר מעל מובל הניקוז ושפך נחל גלילות הקיים, אשר ייתר את הקמת הגשרון.

העותר 2 הגיש ערר על החלטת הוועדה המקומית לאשר את בניית הגשרון והמעלית (ולא על בנייה נוספת שאושרה במסגרת ההיתר). העותרת 1 – מפלגת הירוקים לא היתה צד להליך בפני ועדת הערר. ועדת הערר החליטה ביום 15.12.08 לדחות את הערר. ביום 17.12.08, החליטה הוועדה המקומית להאריך את תוקף החלטתה למתן היתר לבניית הטיילת.

ביום 1.2.09 הוגשה העתירה דנן.

כפי שיפורט להלן, העותרים העלו בעתירה טענות שונות ביחס להיתר לבניית המעלית והגשרון. בין ביתר נטען כי מדובר בבנייה שהיא בתחום ה-100 מ' מקו החוף, כי הייעוד של השטח בו מצויים המבנים הוא ייעוד לשפת ים, וכי לא היה לכן מקום להתיר את הקמת המבנים הללו בייעוד זה. כן נטען כי תוכנית הר/253א החלה על השטח האמור, איננה תוכנית מפורטת, ולא ניתן היה לכן לאשר את הבנייה מכוחה.

המשיבות התנגדו לעתירה. הן סמכו ידיהן על החלטתה המפורטת של ועדת הערר מיום 15.12.08. הן טענו כי יש לסלק את העתירה על הסף, הם משום שהעותרת 1 כלל לא היתה צד להליך בפני ועדת הערר, והן משום שהעתירה הוגשה בשיהוי (הן סובייקטיבי והן אובייקטיבי), שלא ניתן לו הסבר, כאשר כיום בניית המעלית היא כבר בגדר "מעשה עשוי".

כפי שיובהר להלן, אני סבורה כי דין העתירה להדחות. ראשית, יש לציין כי העותרים לא הגיבו בסיכומיהם כלל לטענות הסף שהועלו על ידי המשיבות 2-3, ובכלל זה לטענה בדבר זכות העמידה של העותרת 1, ולטענת השיהוי. לכאורה די היה בטענות אלה שלא קבלו מענה, כדי להביא לדחיית העתירה. יחד עם זאת, ולמען שלמות התמונה, נתייחס להלן בפירוט לטענות הצדדים לגופן.

בטרם נתייחס לטענות בפירוט, יש להדגיש כי המבנים נושא העתירה, ובעיקר המעלית, הם מבנים שנועדו אך ורק כדי להקל על הציבור הרחב להגיע לשפת הים. הנגישות לחוף הים איננה תמיד דבר פשוט, ואם הרשויות לא ידאגו להנגיש את החוף גם לאוכלוסיות שקשה להן יותר להגיע אליו, התוצאה תהיה כי המשאב הציבורי הזה לא יהיה נחלת הכלל, אלא נחלתם של אלה המסוגלים להגיע אליו בלבד.

לא היה כל קושי, לכאורה, מבחינתה של עיריית הרצליה, שלא להקים את המעלית, להותיר את הגישה לחוף באמצעות מדרגות, ובכך להותיר את חוף הים מחוץ ל"הישג רגלו" של חלק לא מבוטל של האוכלוסיה.

מקובלים עלי בהקשר זה במלואם הדברים הברורים שנאמרו בהקשר זה על ידי ועדת הערר:

"הנגשת מקום ציבורי ובכלל זה חוף ים לאנשים עם מוגבלויות אינו עוד אילוץ שיש למצוא לו פתרון טכני, אלא המדובר לדעתינו בחובה ערכית, חברתית, מוסרית וחינוכית... לפנינו דוגמא טובה לאופן שבו לדעתנו על רשויות התכנון לפעול תכנונית, ערכית וחינוכית, ליישום הוראות ההנגשה בפרויקטים ציבוריים ובמבני ציבור, באופן שבעלי המוגבלויות יוכלו להגיע למקומת ציבוריים בנוחות, בדרך המלך, ואנו תקווה כי הלך מחשבה תכנוני זה ימצא את ביטויו ביותר פרויקטים ציבוריים בעתיד".

יודגש כי ביחס לבניה דנן, אין כל טענה ואף לא כל חשש כי מדובר בבניה המונעת ממניעים כלכליים לא כשרים. זו אינה בניה לצורכי רווח, ומדובר בנייה שלא זו בלבד שאינה גוזלת משאב ציבורי מהציבור, אלא שכאמור לעיל היא הופכת את המשאב הציבורי לנחלתו של הציבור כולו, לא רק בכוח אלא גם בפועל.

אין ספק כי גם בנייה כזו צריכה לעמוד בכול הסטנדרטים החוקיים, ולא ניתן להכשירה אלמלא כן. יחד עם זאת חשוב לזכור את כל האמור לעיל, בעיקר כאשר העותרת 1 היא גוף האמון על שיקולים ציבוריים, והעתירה הוגשה מכוחם של שיקולים כאלה.

הגדרת "קו החוף"

העותרים טענו כי המבנים נושא העתירה – קרי המעלית והגשרון, מצויים בתחום 100 מ' מקו החוף, וכי לכן בנייתם אסורה מכוח הוראת תמ"א 13. ועדת הערר דחתה טענה זו.

העותרים טוענים בסיכומיהם כי יש לבצע את מדידת ה-100 מ' באופן שונה מזה שבוצע על פי החלטת ועדת הערר, על פי שיטת המדידה שנקבעה בחוק שמירת הסביבה החופית תשס"ד -2004 (להלן: "חוק שמירת הסביבה החופית"). לטענת העותרים, הגדרת "קו החוף" בחוק שמירת הסביבה החופית נקבעה במיוחד כדי לתקן את ההגדרה הבעייתית בתמ"א 13, ולכן אין ממש בטענות המשיבות לפיהן ההגדרה הזו אינה רלוונטית לתמ"א 13.

העותרים טענו כי הגדרת קו החוף בתמ"א 13 היתה הגדרה עמומה - "פני המים העליון". לטענתם, לא ניתן באופן מעשי למדוד את קו המים, המשתנה בשעות ובימים שונים. שאלת הגדרת קו החוף בתמ"א 13, עלתה במסגרת הליכי חקיקת חוק שמירת הסביבה החופית. משנכנס חוק זה לתוקף, ההגדרה בו חלה גם על תמ"א 13. הטעם לכך על פי הטענה הוא משום שהחוק הוא חוק מאוחר וספציפי, שהוראותיו גוברות על ההוראות הכלליות של התוכנית. עוד נטען כי פרשנות אחרת תביא לתוצאה אבסורדית לפיה אין משמעות להגדרה בחוק ביחס לתמ"א, שחלה על כל חופי הים התיכון. העותרים טענו גם כי החוק הוחל על חוק התכנון והבניה, שהוא הבסיס ועמוד השדרה של תמ"א 13.

מנגד, טענו המשיבות כי חוק שמירת הסביבה החופית מגדיר את תחום חוף הים באופן שונה מההגדרה בתמ"א 13. על פי החוק, קו החוף מוגדר בחוק כ"קו מוגדר בקואורדינטות ומסומן על מפה, בגובה 0.75 מטר מעל אפס האיזון הארצי, לאורך חופי הים התיכון כפי שייקבע בידי המנהל...". בתמ"א 13 לעומת זאת נקבע כי האיסורים החלקיים ביחס לבנייה על החוף, מתייחסים לשטח "במרחק 100 מטרים לפחות מקו פני המים העליון". לגישת המשיבות, הבנייה נושא העתירה דנן, אינה מצויה כלל בתחום מגבלות הבנייה של 100 מ' על פי תמ"א 13, ומטעם זה יש לדחות את טענות העותרים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ