אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מעריב - הוצאת מודיעין בעמ ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי ואח'

מעריב - הוצאת מודיעין בעמ ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי ואח'

תאריך פרסום : 25/06/2013 | גרסת הדפסה
פר"ק
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
40721-09-12
17/06/2013
בפני השופט:
ורדה אלשייך

- נגד -
התובע:
Ptg paper Trading Group S.A.חברה זרה המאוגדת בשוויץ
הנתבע:
1. עו"ד ירון ארבל וד"ר שלמה נס
2. עו"ד ורו"חבתפקידם כנאמנים בהקפאת הליכים של מעריב - הוצאת מודיעין בע"מ
3. בנק לאומי לישראל בע"מ
4. בנק מזרחי טפחות בע"מ
5. הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ
6. כונס הנכסים הרשמי

החלטה

עניין לנו במחלוקת שהתגלעה בין בעל זכויות קניין רוחני בתכני מגזינים, לבין נאמני קבוצת מעריב. מחלוקת הנוגעת לשאלת קיומה או אי-קיומה של נאמנות, או שמא נאמנות משתמעת, בכספים שהרוויח מיזם משותף של הצדדים. זאת, כאשר העובדות המרכזיות נשוא הפרשיה ידועות ואינן שנויות במחלוקת ממשית, להבדיל מן הפרשנות המשפטית שיש ליחס להן.עניין לנו בשני צדדים, אחד בעל זכויות קניין רוחני בתכני מגזינים, והאחר עיתון בעל אמצעי הפצה נרחבים, אשר התקשרו בהסכם שיתוף פעולה להפצת המגזינים. זאת, תוך שמירת זכויות הקניין הרוחני במגזינים עצמם ובכל הקשור בהם (למשל: שם, סימני מסחר, תכנים וכיוצא באלו), בבעלותם של המבקשים.נוכח חשיבות הדברים, וחרף העובדה כי העניין אינו שנוי במחלוקת מן הראוי להבהיר;

נקודת המוצא, עליה אין הנאמנים וכונס הנכסים הרשמי חולקים, הינה כי הקניין בתכנים דנן, היה ונותר בבעלות המבקשות. אי לכך, הרי שלא בכדי הובהר אף לרוכש של קבוצת מעריב (שאינו צד ישיר למחלוקת הנוכחית) כי הרכש כפוף לכל הטענות והזכויות של צדדי ג', לרבות המבקשות; אי לכך, אין לו, ואין הוא יכול לקבל, יותר מכפי שהיה למעריב טרם קריסתו והיקלעותו להקפאת הליכים. אי לכך, על הרוכש הוטל להתכבד ולהגיע להסכמות עם המבקשות בכל הנוגע להמשך שיתוף פעולה, אם בכלל, לעניין הפצת המגזינים בעתיד.

לא ירדתי לסוף דעתן של המבקשות, כאשר קבלו על ניסוחים כאלו ואחרים; זאת באשר בעניין זה, אין חולק כי זכות הקניין עמדה ועודה עומדת להן, ועל-פניו נראה כי אף הרוכש הבין וקיבל את האמור לעיל, ובכפוף לכך ביקש לשאת ולתת עימן בכל הנוגע לשיתוף פעולה לעתיד; וממילא, תוכנן של הסכמות אלו, אם אכן הסתיים המשא ומתן בהצלחה, חורג ואינו קשור במישרין מן ההכרעה בבקשה הנוכחית

עניינה של הבקשה הנוכחית, אותו מנסות המבקשות – וספק בעיני אם אכן הדבר אכן הולם את הדין – לכרוך בזכויות הקניין הרוחני במגזינים עצמם, נוגע לכספים שהפיק המיזם המשותף בעבר. בעניין זה, הרי בעוד ההסכם המקורי בין הצדדים, שנחתם 1999, קבע כי הצדדים יקימו חברה נפרדת שתנהל את הפעילות ותחזיק בכספי התמורה, הרי שאין חולק כי בפועל לא קמה חברה כזו, מעריב הוא שניהל את הפעילות במובנה הכספי, וככל הנראה אף לא הקפיד לגמרי על הפרדת הכספים מכספים אחרים ש'גולגלו' במסגרת פעילות הקבוצה.

די באמור לעיל, כדי להציב מכשול מהותי כלפי טענת המבקשות, כי נשמרה להן זכות קניינית בחלק מן הכספים, השווים לשיעור התקבולים והרווחים המגיעים להם בהתאם להסכמים; זאת, כאשר ההסכמים עצמם היו מפעם לפעם זירה למחלוקות ודרשו התדיינות אודות תחשיבים כדי להחליט מהם הסכומים העיתיים המגיעים למבקשות. לעניין זה, הרי שלצורך הדיון, ניתן לקבל את הטענה כי היה והייתה מוקמת חברה חדשה ונפרדת, היו כספיה נפרדים מכספי קבוצת מעריב, ומקום בו לא היתה החברה הנפרדת עצמה גולשת לחדלות פירעון, היו כספיה מחולקים בהתאם לשיעור האחזקות בחברה ולזכויות המחזיקים בה, ולא בהתאם לדיני חדלות הפירעון החלים על קבוצת מעריב עצמה. אלא מאי? אין ולא יכול להיות חולק, כי לאורך כל אותן שנים לא הוקמה כל חברה כזו, והכספים הוחזקו בידי מעריב, בדרגה כזו או אחרת של הפרדה - ככל הנראה לא שלמה, מכספים אחרים של הקבוצה. יוצא, כי לכל היותר, עניין לנו בהפרה חוזית שחטאה בה קבוצת מעריב בשנים שטרם קריסתה; אולם בנסיבות המקרה, כאשר עסקינן במצב הנמשך למעלה מעשר שנים, ואילו הצד שכנגד אינו תובע במפגיע את אכיפת החוזה המקורי ותיקון ההפרה, הרי שהוא למעשה מגלה את דעתו כי השלים עימה, ונתן את הסכמתו דה-פקטו למבנה ולדרך בה הוחזקו כספי המיזם בפועל.

לא בכדי מסייגים דיני החוזים וקובעים במפורש, כי אף מקום בו צד לחוזה חוטא בהפרה גסה ויסודית במובהק של החוזה, מסוג המאפשר לצד שכנגד לתבוע או אף לבטל את החוזה באורח חד-צדדי, הרי התגובה להפרה חייבת לבוא תוך פרק זמן סביר. ללא כל צורך להעמיק בשאלה, איזה פרק זמן יכול היה להיחשב סביר בנסיבותיה של מערכת חוזית מן הסוג שמונח בפני כעת, הרי אין ספק כי תקופה של מעל עשר שנים הינה הרבה מעל לכל פרשנות, ולו המקלה ביותר, של דרישת תגובה בזמן סביר להפרה; אי לכך, אין, ולא יכול להיות, ספק, כי המבקשות – בין אם מרצון ובין אם שלא מרצון, בין אם בשל העובדה כי שוכנעו בידי מנהלי מעריב ובין אם מסיבה אחרת, השלימו הלכה למעשה עם המצב שנוצר בפועל. וודאי שאין הן יכולות או רשאיות "להיזכר" במערכת החוזית בהתדיינות מול הנאמנים, כ-14 שנים לאחר מעשה (!).יוצא, כי על המשיבות מוטל עתה נטל, שאינו קל כלל ועיקר, להוכיח כי חרף העובדה שחברה נפרדת לא הוקמה, וכי על-פניו עולה כי הכספים לא נשמרו באורח נפרד לגמרי מכספים אחרים, עדיין חלה מעין נאמנות, אשר מקנה להן זכות קניינית בחלקם בכספים, באורח אשר הופך אותם לבלתי כפופים לדיני הקדימה ולעקרון השוויון מול הנושים האחרים. זאת, חרף העובדה כי לכאורה מדובר בכספים שהוחזקו, כמוהם ככספי מיזמים אחרים, בידי מעריב; וחזקה – אף אם חזקה ניתנת לסתירה – כי הם שייכים למצבת נכסיה של הקבוצה חדלת הפירעון. זאת, כמובן, בכפוף לזכות אובליגטורית שקמה למבקשות לקבל את חלקם המוסכם ברווחי הפעילות המשותפת, בהתאם למערכת החוזית שחלה בין הצדדים.אחזור ואבהיר; יש להפריד הפרד-היטב בין זכויות הקניין במגזינים עצמם, ששייכים למבקשות, לבין כספי התמורה שהניב המיזם המשותף. במלוא הכבוד הראוי, האחרון הינו בגדר נכס (כספי) אחר לחלוטין, שאינו בשום פנים ואופן חליפו או גלגולו של הנכס הראשון. בעניין זה, ראוי להעיר כי אין עסקינן במצב פשוט יחסית של נכס אחד, שמושכר לאחר כדי שיעשה בו שימוש פשוט (כגון מקרקעין של פלוני המושכרים לאלמוני, כדי שישתמש בה או ינהל בה עסק המשתמש במיקומם ותכונותיהם של המקרקעין). אף במצב דברים "פשוט" שכזה, הרי סביר להניח כי בעוד הקניין במקרקעין נותר של בעליהם המקורי, והוא זכאי לפנות מהם את השוכר או לסרב להצעה להחליפו בשוכר אחר, היה והשוכר הפך חדל פירעון, הרי אין כל הכרח כי דמי הפעילות שניהל השוכר, תוך שימוש בנכס של המשכיר, יהיו בהכרח קניינו של המשכיר, כולם או חלקם.

על אחת כמה וכמה, נכונים הדברים בנסיבות המקרה, כאשר עסקינן במיזם משותף (וראה גם, לעניין זה, את התיאור שמתארות המבקשות עצמן, בסעיף 9, ובעיקר 9 סיפא, לכתב הבקשה). זאת, כאשר השותף אחד, הביא לשותפות את קניינו הרוחני, ואילו האחר את מנגנון ההפצה ויכולות הייזום והפעולה שלו. במצב דברים כזה, וודאי שאין זהות מלאה בין נכס הקניין הרוחני לבין התוצר הסופי שהפיק רווחים, שהוא "בן כלאיים" של תרומת שני הצדדים. יוצא, כי זכותו הבלתי מוכחשת של בעל הקניין הרוחני ליטול אותו בחזרה מקום בו הצד שכנגד הפר את החוזה, ולא להתיר המשך שימוש בו מכאן ואילך להפקת רווחי המיזם המשותף, אינה בהכרח מקנה זכות עקיבה קניינית אחרי התמורה או חלקה, מקום בו הוחזקה דווקא מסת הנכסים של הצד שכנגד. זאת כמובן, להבדיל מזכות אובליגטורית שניתן להגיש בגינה תביעה, או במצב של חדלות פרעון – הוכחת חוב.

עיינתי עיין היטב במסמכים ובמובאות שצירפו המבקשות; ובמלוא הכבוד הראוי, לא מצאתי בה כל הוכחה אובייקטיבית לקיומה של זכות קניינית בתמורת המיזם. כל שמצאתי, ואף זאת במסמך מאוחר מאד, הלכה למעשה חודשים ספורים טרם קריסתה של קבוצת מעריב, הוא מכתב עליו חתומות המבקשות והן בלבד שהופנה אל מנכ"ל מעריב, שם הן טוענות כי קבוצת מעריב נטלה על עצמה "לפעול כנאמנה", וככזו לנהל את הנהלת החשבונות של הפעילות המשותפת (נספח ה', סעיף 2 סיפא).אלא מאי? אף ממכתב זה לא ברור כלל ועיקר, כי עסקינן בנאמנות במובן של שימור זכויות קניין של המבקשות בחלק מן התמורה. לעניין זה, ראוי לציין כי באותו מכתב עצמו, קובלות המבקשות על כך כי בניגוד לציפייתן, מעריב נקטה בפעולות לא מוסכמות, ולמעשה שלטה בתמורות, חישבה וניהלה אותם כראות עיניה; אי לכך, תובעות המבקשות להפחית את העלויות שהועמסו לשיטתן על התמורה, ועוד כהנה וכהנה; אולם נראה כי בפועל, מתואר מצב בו קבוצת מעריב מנהלת את הכספים בעצמה, ואי לכך מקימה עליה טענות חוזיות במהותן מצד המבקשות, דבר המעיד לשיטתי את ההיפך הגמור מכפי שהן טוענות לו כעת. זאת ועוד; עצם העובדה, כי שאלת הסכומים המגיעים למבקשות הייתה שאלה התלויה בעריכת תחשיבים, במחלוקות אודות הוצאות שקבוצת מעריב זכאית לנכות ועד כמה, מתקשה להתיישב עם מצב של זכות קניינית קשיחה המוציאה את הכספים לחלוטין ממצבת נכסי קבוצת מעריב; זאת, להבדיל ממצב של זכויות התחשבנות כספיות, המקימות לבעליהן זכות תביעה אובליגטורית גרידא, כמוהו כנושים רבים אחרים.

צודק בעניין זה כונס הנכסים הרשמי, כאשר הוא מציין כי קבלת טענות שכאלו כמקור לזכות קניינית, וודאי במקום בו אין קביעה מפורשת כזו במערכת ההסכמית (זו ששררה בין הצדדים דה-פקטו, במשך שנים), מתקרב למצב בו עצם ניהול כרטיס ספק או כרטסת הנהלת חשבונות נפרדת של ספק, יהפוך לטענה לזכות קניינית; מצב זה אינו הולם את דיני חדלות הפרעון, ולא אוכל ליתן לו יד.סוף דבר; דין הבקשה להדחות במובן זה, שאין המבקשות זכאיות לקבל כספים בעין, כמו הייתה זו סחורה שחלה עליה תנית שימור בעלות אמיתית ותקפה. תחת זאת, עליהן להתכבד ולהגיש תביעת חוב כדין, אשר תזכה אותן בדיבידנד יחסי, שווה בשיעורו לזה לו יזכו הנושים הרגילים האחרים.

בנסיבות המקרה, ונוכח נזקן הכבד מניה וביי של המבקשות, החלטתי לנהוג לפנים משורת הדין ולא לחייבן בהוצאות.

ניתנה היום, ט' תמוז תשע"ג, 17 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ