אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מעצר עד תום ההליכים לנאשם בעבירות תקיפה מינית במועדים שונים

מעצר עד תום ההליכים לנאשם בעבירות תקיפה מינית במועדים שונים

תאריך פרסום : 17/02/2008 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
868-08
17/02/2008
בפני השופט:
ע' ארבל

- נגד -
התובע:
חוסיין אשכור
עו"ד ג' דהמשה
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד מ' בוכמן-שינדל
החלטה

           זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא י' כהן), אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

1.              נגד העורר הוגש כתב אישום האוחז חמישה אישומים והמייחס לו שלוש עבירות של חטיפה, ארבע עבירות של מעשה מגונה בנסיבות מחמירות, עבירה של ניסיון לביצוע מעשה מגונה בכוח, עבירה של התפרצות למקום מגורים בנסיבות מחמירות, עבירה של הימצאות במקום בנסיבות מחשידות ועבירה של ניסיון לאינוס בנסיבות מחמירות. על-פי הנטען בכתב האישום, במספר מועדים שונים ארב העורר בשעות לילה לנערות באזור הגליל, כשהוא חובש מסכת סקי שחורה המכסה את פניו, למעט את עיניו ואת פיו, וכשידיו עטויות כפפות לבנות. העורר כפה על הנערות, באיומי אקדח או סכין, להתלוות אליו למקום מסתור ואז ביצע בהן מעשים מגונים. זאת, למעט האישום השלישי בו נמלט העורר לאחר שהמתלוננת זעקה לעזרה. על-פי הנטען, העורר נגע במתלוננות באברי גוף אינטימיים ונישק אותן בניגוד לרצונן. כמו כן, חיכך את איבר מינו הגלוי בגופן ובבגדיהן תוך שהוא מבצע תנועות משגל. יצוין, כי על-פי הנטען באישום הרביעי, ניסה העורר אף להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של אחת מן המתלוננות (להלן: המתלוננת ש.ס), אך משזו התנגדה לו, לא המשיך במעשה, אלא חיכך את איבר מינו בגופה. כמו כן, על-פי הנטען באישומים השני והחמישי, במהלך ביצוע המעשים שאל העורר את המתלוננות שאלות אודות היחסים האינטימיים שלהן עם בני זוגן.

2.              בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת בקשה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט קיבל את הבקשה, תוך שקבע, כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את העורר לביצוע המעשים המיוחסים לו. ראשית, התייחס בית המשפט לדגימות ד.נ.א מכתם זרע שנמצא על מכנסי המתלוננת ש.ס ומכתם רוק שנמצא על מסכת סקי שחורה שנמצאה בביתו של העורר, אשר לגביהן נקבע בחוות-דעת מומחה כי מתאימות לפרופיל ה-ד.נ.א של העורר בהתאמה של אחד ליותר ממיליארד פריטים. שנית, בחן בית המשפט את עדויות המתלוננות מהן עולים מספר מאפיינים המשותפים לאופן ביצוע העבירה - ריצה של התוקף תוך הפתעה מאחור ואיום באקדח ובסכין, לצורת ההתנהגות של התוקף - משיכה לכיוון השיחים, התעניינות בפרטים אינטימיים ועוד, וכן לתיאור התוקף כמי שחבש מסיכת צמר, עטה כפפות לבנות ולבש בגדים בצבע חאקי. עם זאת, נמנע בית המשפט מלקבוע כי יש בנקודות דמיון אלו כדי לעלות לכדי "שיטת ביצוע". בית המשפט נתן דגש לעובדה כי בביתו של העורר נמצאה מסכה מהסוג המתואר וכן נמצאו 14 זוגות כפפות לבנות ומדי צבא, וזאת על אף שבחקירתו הכחיש העורר כי חפצים אלו נמצאים ברשותו. בנוסף, התייחס בית המשפט לכך שהעורר סירב להשתתף במסדר זיהוי קולי וכן לכך שהוא לא נתן כל הסבר להימצאות ד.נ.א החשוד כשלו על מכנסיה של אחת המתלוננות. לאור כל האמור, קבע בית המשפט כי קיימת מסכת ראייתית לכאורית הקושרת את העורר לעבירות המיוחסות לו.

בית המשפט הוסיף וקבע, כי בניגוד לטענת העורר, לא נפל דופי בשרשרת המוצגים המובילה אל דגימת הד.נ.א השייכת לו באופן שיש בו כדי לפגום בראיה. כך למשל, עמד בית המשפט על כך שלשקית בה נמצאה הדגימה שניטלה מהעורר ניתן מספור התואם את הטופס שנלווה למוצגים ואת המספור אליו מתייחסת חוות-דעת המומחה בה נקבעה ההתאמה. כמו כן, קבע בית המשפט כי על אף שדגימה נוספת שנלקחה מן העורר אבדה, אין בכך כדי לסייע לו וזאת לאור התוצאות הברורות של בדיקת הדגימה הקיימת. באשר לטיפול במכנסי המתלוננת ש.ס, עליהם נמצאה דגימת הזרע, ציין בית המשפט כי על אף שיש לבחון את טענות העורר באשר לעריכת מזכר תפיסת הראיה במסגרת ההליך העיקרי, אין בכך כדי להקים פגם בשרשרת המוצג לאור קיומן של ראיות נוספות.

משמצא כאמור כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר, קבע בית המשפט כי חומרת המעשים המיוחסים לו - מספר מעשי תקיפה וביצוע מעשים מיניים בשעת לילה תוך איומי אקדח וסכין - והמסוכנות הנשקפת מהם לציבור הרחב, מצדיקים את מעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט הוסיף כי לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר באמצעות חלופת מעצר, וזאת בפרט לאור עברו הפלילי הכולל עבירות של איומים והסגת גבול ואף עבירה של בריחה ממשמורת חוקית, המלמדת כי לא ניתן לתת בעורר אמון. 

3.              בערר שלפניי טוען העורר כי הראיות הקיימות נגדו אינן עולות לכדי ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרו עד תום ההליכים, ובפרט כי אין הן עולות לכדי מעשים דומים או מעשה שיטה. בא-כוח העורר טען בדיון בפניי כי נפלו פגמים בשרשרת הראיות שהובילה לדגימת ה-ד.נ.א, שהינה הראיה העיקרית נגד העורר. לטענתו, נלקחו מהעורר שתי דגימות, אך לאחת מהן אין זכר בחומר הראיות, דבר המעורר חשד שמא נמצא כי היא אינה תואמת לדגימות ה-ד.נ.א. האחרות. כמו כן, טען בא-כוח העורר כי נפל פגם בסימון הדגימה, כך שלא ניתן לקבוע בוודאות כי היא שייכת לעורר. מעבר לכך, התייחס בא-כוח העורר לעובדה כי גם בתהליך תפיסת המכנסיים של המתלוננת ש.ס, עליהם נמצאו תאי זרע, נפלו כשלים. בין היתר הצביע בא-כוח העורר בהקשר זה על כך שהמזכר בדבר תפיסתם נערך כ-3 חודשים לאחר האירוע, כי נראה שהוא נכתב בשני חלקים וכי הוא מעורר ספקות באשר לשאלה האם המכנסיים נמצאו בזירת האירוע או שמא בבית החולים.

בא-כוח העורר הוסיף כי אין כל ייחודיות במאפיינים המשותפים לאישומים השונים עליהם הצביעה התביעה וכי אלו הם מאפיינים המשותפים לכל מבצע עבירות מהסוג הנטען. משכך, אין לטענתו די בראיית ה-ד.נ.א הקיימת ביחס לאישום הרביעי כדי לקשור את העורר לביצוע יתר המעשים. לעניין זה הוסיף, כי עדויות המתלוננות בארבעת האישומים האחרים מעוררות ספקות באשר למידה בה זיהו המתלוננות את המאפיינים האמורים. לפיכך, טוען בא-כוח העורר כי ביחס לאישומים אלו קיימות ראיות נסיבתיות בלבד למעורבותו של העורר, שאין בהן די כדי להצדיק את מעצרו.

לאור האמור לעיל, ביקש בא-כוח העורר לקבוע כי התשתית הראייתית נגד העורר הינה חלשה ואינה מצדיקה את מעצרו. לטענתו, על אף עברו הפלילי, אשר הינו עבר רחוק, יש לשקול את האפשרות לשחררו לחלופת המעצר שהוצעה על- שהייה במעצר בית אצל בני משפחתו במקום המרוחק ממקום מגוריו.

4.              באת-כוח המשיבה התנגדה לקבלת הערר. ראשית, לטענתה די במידת ההתאמה שנקבעה לגבי דגימת הד.נ.א ממכנסיה של המתלוננת ש.ס באישום הרביעי כדי לבסס לכאורה את הרשעתו של העורר, ולו רק באישום המתייחס למתלוננת זו, ועל כן כדי להצדיק את מעצרו של העורר עד תום ההליכים. אשר לשרשרת התפיסה של ראיה זו, הפנתה באת-כוח המשיבה להחלטתו המפורטת של בית המשפט קמא, בה נקבע כי אין בטענותיו של העורר כדי לפגום בראיה בשלב זה. באת-כוח המשיבה לא חלקה אמנם על טענת העורר כי דגימת ד.נ.א אחת שנלקחה ממנו אבדה, אך טענה כי לאור קיומה של דגימה המתאימה לו במידה גבוהה, אין בכך כדי להשפיע על חומר הראיות נגדו. שנית, טענה באת-כוח המשיבה כי המאפיינים הדומים עליהן הצביעו המתלוננות, כגון שימוש במסכת סקי וכפפות לבנות, שאילת שאלות אינטימיות וחיכוך בתנועת משגל, הינם מאפיינים ייחודיים שיש בהם לקשור בין המעשים. בנוסף, התייחסה באת-כוח המשיבה לשקריו של העורר באשר לראיות הקושרות אותו למעשים, קרי, טענתו כי מעולם לא חבש מסכת סקי וטענתו כי אין בביתו בגדי צבא, וציינה כי אלו התבררו כלא נכונות בחיפוש שנעשה בביתו. באשר למסכת הסקי הוסיפה באת-כוח המשיבה כי גם עליה נמצאה דגימת ד.נ.א בעלת התאמה גבוהה לעורר. עוד הוסיפה, כי העורר טען כי אינו דובר עברית אף שבפועל נחקר בעברית ללא קושי, והזכירה כי הוא סרב להשתתף במסדר זיהוי קולי. כמו כן, התייחסה באת-כוח המשיבה לעדותה של מתלוננת נוספת, ל.ו, אשר סיפרה כי התוקף אמר לה שאחותו נפטרה לפני כמה שנים וציינה בהקשר זה כי העורר מסר בחקירתו כי אחותו אכן נפטרה לפני שנים מספר.

בנוסף, טענה באת-כוח המשיבה כי המעשים המיוחסים לעורר הינם מעשים חמורים ומטילי אימה, מהם עולה מסוכנות ממשית הנשקפת ממנו לציבור ומצדיקה את מעצרו. לטענתה, יש לתת דגש לכך שלחובת העורר עבר פלילי מכביד, הכולל הרשעה בעבירה של בריחה ממשמורת חוקית, כך שלא ניתן לתת בו אמון.

5.              לאחר שעיינתי בערר, בהחלטת בית המשפט קמא ובחומר הראיות שצורף ושמעתי את טיעוני הצדדים בפניי, מצאתי כי דין הערר להידחות. בית המשפט המחוזי בחן את חומר הראיות באופן מדוקדק ומפורט והגיע למסקנה כי ישנן ראיות לכאורה לכך שהעורר ביצע את המעשים המיוחסים לו. לא מצאתי להתערב במסקנה זו. אשר לראייה בדבר התאמת ה-ד.נ.א של העורר לדגימות זרע על מכנסי המתלוננת ש.ס ולרוק שנמצא על מסכת סקי שנתפסה בבית העורר, בית משפט זה כבר קבע כי בהתאמה של אחד לכמה מיליארדים של ה-ד.נ.א יש כדי להוות ראיה לכאורה המצדיקה מעצר עד תום ההליכים, ואף הרשעה בנסיבות מסוימות (בש"פ 5284/98 מוגרבי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 6.9.1998); ע"פ 9724/02 אבו-חמאד נ' מדינת ישראל, סעיף 35 לפסק דינו של השופט מ' חשין (לא פורסם, 22.10.2003)). בפרט אמורים הדברים לאור זאת שבמקרה דנן קיימות ראיות נסיבתיות נוספות - מסכת סקי וכפפות שנתפסו בבית העורר ותואמים את תיאורי המתלוננות; שקריו של העורר באשר לממצאים אלו; סירובו של העורר להשתתף במסדר זיהוי קולי והעדר הסבר מצידו לדגימת ה-ד.נ.א שנמצאה - אשר אף בהן יש כדי לקשור אותו לביצוע העבירות נשוא כתב האישום.

אשר לטענות העורר באשר לפגמים שנפלו לכאורהו בשרשרת הראייתית שהובילה לממצאי ה-ד.נ.א, לאחר שעיינתי בחומר הראיות, מצאתי כי כפי שקבע בית המשפט קמא, דגימת הד.נ.א שנלקחה מן העורר סומנה כיאות, באופן שאפשר את זיהויה ובדיקתה. כמו כן, בעובדה כי אחת הדגימות שנלקחו מן העורר אבדה אין לטעמי כדי להטיל צל על ממצאי הבדיקה הקיימת, אשר כאמור הינה במידת התאמה גבוהה יחסית. בנוסף, כבית המשפט המחוזי סבורה אף אני כי דין טענותיו של העורר באשר לתיעוד תפיסת מכנסי המתלוננת ש.ס. להתברר בהליך העיקרי. כידוע, בחינת הראיות בשלב ההחלטה על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים הינה בדיקה לכאורית בלבד, הבוחנת האם ישנו פוטנציאל ראייתי להרשעת הנאשם, כאשר משקלן של הראיות נבחן לגופו במהלך המשפט (ראו למשל: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 147 (1996)). לא מצאתי כי יש בטענותיו של העורר באשר לתיעוד תפיסת המכנסיים משום "פגם גנטי" המקעקע את התשתית הראייתית הלכאורית (בש"פ 9878/01 מדינת ישראל נ' עמרם (לא פורסמה, 31.12.2007). עוד ראו: בש"פ 6466/06 עקול נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 31.8.2006) וההפניות שם).

המעשים המיוחסים לעורר - מספר מעשי תקיפה מינית של מתלוננות צעירות, הצעירה בהן בת 14, תוך איומים בנשק קר וחם - מצמיחים על פניהם את חזקת המסוכנות הסטטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. יתר על כן, נסיבות המקרה דנן - ריבוי מעשי תקיפה מינית שבוצעו נגד נשים שונות ובאופן אקראי - מלמדות אף הן כי מהעורר נשקפת מסוכנות ממשית לציבור בכללותו ולציבור הנשים בפרט. לא מצאתי כי בחלופת המעצר שהוצעה על-ידי העורר - שהייה במעצר בית אצל בני משפחתו - יש כדי להפיג מסוכנות זו. בפרט אמורים הדברים על רקע עברו הפלילי של העורר, הכולל בריחה ממשמורת חוקית, אשר מלמד על כך שלא ניתן לתת בעורר אמון ומעלה חשש מהימלטותו מן הדין.

6.              אשר על כן, הערר נדחה. העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו.

           ניתנה היום, י"א באדר א' תשס"ח (17.2.08).

                        ש ו פ ט ת


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עכ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ