אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מעמדם של בתי הדין האזוריים ביחס לבתי הדין הפרטיים

מעמדם של בתי הדין האזוריים ביחס לבתי הדין הפרטיים

תאריך פרסום : 17/08/2006 | גרסת הדפסה
תיק רבני
בית דין רבני גדול
2971
09/11/2004
בפני השופט:
1. הרב יונה מצגר - דיין יו"ר
2. הרב אברהם שרמן - דיין
3. הרב חגי איזירר - דיין


- נגד -
התובע:
הרב אלמוני
הנתבע:
הרב פלוני
פסק-דין

השאלה שהעלה המערער בפנינו היא שאלה נכבדה וקשורה במציאות שנתחדשה עקב ריבוי בתי דין לממונות בירושלים ובבני ברק. המציאות הזו מעוררת את הספק האם נשמר מעמדו של ביה"ד הרבני האזורי כבי"ד קבוע ובעל עדיפות על פני בתי דין אחרים שבעיר.

בענין שלפנינו עולה שאלת מקום הדיון שהמערער רוצה להתדיין בבי"ד ירושלים של הדיין הרב לוין והמשיב רוצה להתדין בבית הדין האזורי.

בי"ד ירושלים פסק שעל המשיב להתדיין עם המערער בפניו או בזבל"א וקבע שלענין הנדון הרי הזבל"א הם ועדת רבנים שנבחרה ע"י הרב ליאור. ביה"ד האזורי קבע בהחלטה שהמשיב זכאי להתדיין בפני ביה"ד האזורי שהוא בי"ד קבוע.

המערער טוען ששני בתי הדין נחשבים קבועים וכאשר שני בתי דין נחשבים קבועים, ניתן לבחור בי"ד של זבל"א ומוכן אכן להתדיין בבי"ד כזה.

המשיב טוען שבשני בתי הדין הנחשבים כקבועים קובע הנתבע היכן להתדיין ומביא לכך אסמכתאות. כמו כן טוען המשיב שבי"ד ירושלים אינו נחשב בי"ד קבוע ביחס לביה"ד האזורי.

מבחינה חוקית והלכתית אין בביה"ד האזורי תיק תביעה של התובע נגד הרב פלוני וביה"ד האזורי נתן את החלטתו לאור בקשתו - שאלתו של הרב פלוני שנכנסה בתיק באותו ענין של תובעת אחרת. אותו תיק נסגר. מבחינה פורמלית לא היה מקום לערעור אולם הצדדים הסכימו שביה"ד הגדול ידון ויפסוק בשאלה הנדונה והם מתחייבים לקבל את פסק הדין למרות החסרון הפורמלי.

נתייחס תחילה לנתונים ההלכתיים כפי שהעלה התובע בספרו. יש לציין לשבח את העבודה הגדולה שעשה התובע שלמרות היותו נוגע בדבר העבודה היא יצירה תורנית לכל דבר ואנו נדלה ממנה את הנחוץ לעניינינו. עברנו על רוב דבריו בחלק הדן במסקנות האחרונים ונבדוק את הנוגע מהן לעניינינו, ונביא כאן מובאות אחדות מספרו:

א.        עמוד 113 - דעת התומים והנתיבות בשני בתי הדין בעיר אחת יכול הנתבע לומר לביה"ד פלוני קאזילנא ומסביר הנתה"מ שהנתבע הוא מוחזק. דעת החכ"צ סי' יד שבעיר אחת הולכים אחר התובע. (115) בשו"ת ציץ אליעזר כתב דמה שכתב רמ"א בחו'מ סימן ג' סעיף א' דאם יש דיינים קבועים בעיר לא יוכל לומר לא אדון בפניהם אלא בזבל"א הנ"מ שאין עוד בי"ד קבוע אבל כשיש בי"ד קבוע נוסף יכול לדחותו לבי"ד הקבוע השני. מסקנות האחרונים אלו שרשן במחלוקות הראשונים רמב"ן, סמ"ג וטו"ר.

ב.         עמוד 116 - גם לשיטת חכ"צ שהולכים בזה אחר התובע מ"מ כיון שאין היום כח כפיה לכפות להתדיין בבי"ד רבני כל שהוא וכל כח הכפיה הוא ע"י כתב סרוב הרי שדיני כתב סרוב חלוקים מדין כפיה. הנתיבות בחו"מ סימן כו' סק' יג (מקורו בתומים סק' יג ) פוסק: "ואם רוצה לציית דין רק לפני בי"ד אחר אפי' בזוטר מיניה או לפני בי"ד בעיר אחרת ציית דינא מיקרי ולא דיינינן ליה בדין אלם". וא"כ בנדוננו שמסכים להתדיין בבית דין קבוע באותה עיר אי אפשר לראותו כ"לא ציית דינא". (מקורו של התומים הוא הכנה"ג סימן כ"ו הגות טור אות כ"ו) עט"צ שם כתב שאין נוהגים כתומים והנתיבות בזה. בתשובת יד מרדכי סי' לז' " כל הרואה בדברי הגאונים האחרונים יראה שדחו דבריו של התומים מהלכה".

ג.         עמוד 120 - בפס"ד של בית הדין הגדול ערעור תשיז/104 בהרכב הרב אלישיב, הרב בן מנחם והרב הדס) כתבו שאם הנתבע מבקש דיון בבית דין שבעיר אחרת אינו פשוט להתיר לתובע לתובעו בערכאות שכן התומים והנתיבות כתבו שאף אם מבקש הנתבע דיון בעיר אחרת ציית דינא מיקרי ומסקנתם: שיקול הדעת בנידון זה נתונה בידי ביה"ד אשר אליו הוגש המשפט והוא מוסמך לקבוע אם אין אמת בדברי הנתבע הטוען שברצונו להתדיין במקום אחר והוא משתמש בטענה זו כדי להשתמט מלהתדיין או דבריו נאמרים בכנות". והנה למעשה אכן יש בתי דין שכופין על הנתבע לדון אצלם ויש שנמנעים מכפיה כבעל התומים. נמצא שלפי ההנחיה של פסק ביה"ד הגדול הנז' משנת תשי"ז עלינו לבדוק את כוונת הנתבע לדחות את הדיון ולגרום לבטולו. וכיון שהוא תובע דיון בבית דין מרכזי שבו מתדיינים מרבית הדיונים מאזור בנימין אין אנו רואים שהוא מדחה אותנו דיחוי בעלמא. לכל היותר נדרוש ממנו חתימה על שטר בוררות בבית הדין האזורי לפני מתן פסק הדין.

ד.         עמוד 121 - ואילך הביא מקורות אחדים שבשני בתי הדין בעיר אחת גם אם נאמר שהתובע אינו יכול לכוף את הנתבע מ"מ גם הנתבע אינו יכול לכוף את התובע והדין שלהם הוא בזבל"א והביא לסכום את דעת החזו"א הנדון (סנהדרין טו, ה) שגם לפי הסמ"ג שהוא בעל הדעה שבשני בתי הדין בעיר אחת יכול הנתבע לדחות את התובע אפי' לבי"ד קטן שבין השניים (בתנאי שהוא באותה העיר) מכל מקום אם התובע דורש זבל"א (באותה העיר) הנתבע מחויב לזה.

ה.        עמוד 124 - אמנם בביה"ד הגדול ערעור תשכ"ג (102 בפס"ד של הרב הדאיה, הרב אלישיב והרב ז'ולטי כתבו שנתבע המסרב להתדיין בביה"ד של התובע ודורש בי"ד אחר והתובע מסרב ומציע זבל"א אין כופין על הזבל"א דאין הזבל"א חיוב אלא פתרון לבעית מקום הדיון. ואין כח הזבל"א לעקור זכותו של הנתבע לדחות לבי"ד אחר עפי' דעת הסמ"ג. ובפס"ד זה מדובר בכפיה ע"י שוטים ולא בכתב סרוב ורשות להתדיין בערכאות.

ו.         עמוד 130 - הבין בדברי הרב מרדכי אליהו שכאשר הנתבע מסרב לבי"ד קבוע והתובע מציע זבל"א כופין את הנתבע בזבל"א גם ע"י כתב סרוב שלא כדברי ביה"ד הנ"ל. ולא מובן כיצד יתנו רשות לערכאות הרי הנתבע לא נקרא לאו ציית דינא לתומים ולנתיבות. שם בעמוד 131-133 מביא פסיקות שהשני בתי דין קבועים והתובע והנתבע מסרבין זה לבית דינו של זה והתובע דוחה זבל"א יש רשות לילך לערכאות וזה לא יעמוד נגד הסברא של בי"ד של הרב אלישיב לענין כפיה ולא נגד התומים והנתיבות והכנה"ג לענין ציית דינא.

ז.         לסכום לפי החומר שבספרו של המערער נראה לנו לנקוט כעיקר כשני הפסקים של ביה"ד הגדול משנת תשי"ז ומשנת תשכ"ג ולפיהן בשני בתי הדין הקבועים בעיר אחת אין לכוף את הנתבע לבית דין שהתובע בחר בו ולא לזבל"א, ובודאי שאין להוציא נגד הנתבע כתב סרוב דאינו נחשב כלל כמי "שאינו ציית דינא".

ח.        וכל זה גם אם נניח שבית הדין האזורי ובי"ד ירושלים נחשבים כשוים ושניהם בתי דין קבועים מיקרי. כמובן שיש להרהר ולדון הרבה בהנחה זו מכיון שביה"ד האזורי הוא בי"ד שמקובל על רוב רובו של הצבור שומר המצוות שרואה בו את בית דינו הן לאישות והן לממונות. בית הדין האזורי יושב ודן מידי יום והוא נבחר ע"י נציגי הצבור כולו. בכל הפולמוס סביב היות הבחירה גם ע"י מי שאינו שומרי תומ"צ, ידוע מנסיון העבר שהם פועלים לפי הנחיות וכיוון דרך של החברים הרבניים שבועדה. מה שכתבו שביה"ד נבחר רק לעניני אישות ולא לעניני ממונות אין זה מדויק. בתי הדין הרבניים אינם יצירה של חוק שפוט בתי הדין משנת תשט"ו. בתי הדין הינם המשך של בתי הדין של כנסת ישראל והעדה היהודית מאז ימי המנדט, וקודם לכך, שהיו מוסמכים לדון בעניני ממונות כמו בעניני אישות.

ט.        המערער בספרו עמוד 161 מעלה טענות אחדות שלפיהן כל בי"ד שאינו בי"ד אזורי עדיף משום שאינו מסור לערעור הבג"ץ ולא רק דק כי גם בי"ד שאינו בי"ד רבני אזורי כשהוא נזקק למתן תוקף פס"ד בוררות שזקוק לאשור בימ"ש יש מקום לערעור בבג"ץ כאשר נזקקים לאשורו של פסק דין בוררות ע"י בית משפט. ולענין עצם הפסיקה של ביה"ד הרבני ללא תוקף חוקי אין גם ביה"ד הרבני כפוף לבג"ץ. המערער טוען שמהירות הדיונים וזמן הסיום של ההתדיינות מהיר יותר בבית דין ירושלים או במועצה הדתית ירושלים ואין בזה הכללות.

י.          כנגד מעלות אלו י"ל שבמעלת הערעור בבית הדין הגדול היא מעלה גדולה בימינו, שמועטים הבקיאים בחושן משפט ואמרו גדולי הדור הלוואי שתהיה בקורת על כל פסק בחשן משפט. גם התנהלות הדיון וסדרי הדיון הם מעולים יותר בדרך כלל בבי"ד אזורי מאשר בבתי הדין האחרים. גם הדרך ארץ והמשמעת שיש כלפי ביה"ד האזורי מצד הנדונים גדולה יותר. ובנוסף כיון שמדובר בתיק שעוסק בלשון הרע ובהשמצות, הרי יש משקל גדול במיוחד למעמדו של ביה"ד בצבור. בתיק של תביעת ממון די לתובע שהממון עבר מידי נתבע לידו ולא אכפת לו אם הצבור העריך את ביה"ד או לאו. אבל בתיק שלשני הצדדים חשוב מאוד שפסק ביה"ד יתקבל ע"י הצבור יש ערך לביה"ד המרכזי והמקובל יותר הצבור. לא כתבנו את המעלות של ביה"ד האזורי אלא כנגד החסרונות שהטיח המערער כנגד ביה"ד האזורי.

יא.       המערער טוען עמ' 158-160 ג"כ שלביה"ד הרבני אין סמכות אליבא ד"ספק" שהעלה שופט בג"צ בדבר סמכותם לעסוק בבוררויות, וממילא לא ניתן לאכוף את פסקי הדין שלהם כבוררות. אין לנו בענין דין אלא את המציאות והנוהג. המציאות היא שפסקי דין לעשרות ולמאות של בתי דין רבניים כבוררים מאושרים אח"כ ע"י בית המשפט ומקבלים סמכות אכיפה בפועל, בודאי לא פחות מבתי דין אחרים. כל זה כתבנו לאור מסקנותיו של המערער בספרו וכנושאים ונותנים עמו. אולם לנו יש דרך אחרת כלל בענין הנדון.

נראה לנו שבענייננו ישנם נמוקים צדדיים להוציא את השאלה דידן מהשאלה המרכזית ולהורות בה בנפרד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ