אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מעוז נ' קינד ואח'

מעוז נ' קינד ואח'

תאריך פרסום : 19/10/2010 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום הרצליה
40383-02-10
18/10/2010
בפני השופט:
צחי אלמוג

- נגד -
התובע:
אשר מעוז
הנתבע:
1. פפי קינד
2. שולמית פריד

החלטה

(בקשה למתן רשות להתגונן)

התובע הינו עורך דין במקצועו. הנתבעת 1 היא אימה של הנתבעת 2. לפי המסופר בכתב התביעה, הנתבעות שכרו את שירותי התובע לשם הגשת התנגדות לבקשה למתן צו קיום צוואה של המנוחה אטי שפר ז"ל, שהגישה אחת בשם גב' הניה בריפמן. ביום 12.7.2002 חתמו הנתבעות על הסכם שכר טרחה בגין ייצוג בפני הרשם לענייני ירושה ובבית המשפט לענייני משפחה. עבור ייצוג זה התחייבו לשלם לתובע 35,000$ ועוד 2,000$ לכל ישיבה בפני הרשם או ביהמ"ש, ועוד סך 5,000$ עבור סיכומים בכתב. בהסכם זה נקבע כי בכל מקרה לא יעלה שכר הטרחה על מחצית הסכום שייפסק לנתבעות, או שיגיע אליהן בכל דרך אחרת, מתוך כספי העזבון. לסכומים אלו יתווסף מע"מ (להלן – ההסכם הראשון).

התובע נקט בהליכים שונים, הגיש בשמן בקשות, התייצב לדיונים (5 בבית המשפט לענייני משפחה), הגיש סיכומים ובסופו של יום ניתן פסק דין לפיו התקבלה ההתנגדות. לפיכך, טוען התובע כי מגיע לו שכ"ט בסך 60,000$ + מע"מ.

הצד השני לאותם הליכי התנגדות, הגיש ערעור על פסק הדין, והנתבעות שכרו את שירותי התובעת לייצוגן בהליכי הערעור. ביום 30.11.06 חתמה הנתבעת 2 בשמה ובשם הנתבעת 3 על הסכם עם התובע לפיו יעמוד שכר טרחתו על סך 10,000 $ + מע"מ כולל הוצאו שנפסקו בהליכים קודמים ואשר ייפסקו בערעור אך בכל מקרה לא יותר מ – 7,500$ + מע"מ לרכיב ההוצאות (להלן – ההסכם השני).

במסגרת הערעור ניתן פסק דין על דרך הפשרה המחייב את הנתבעות לשלם לצד שכנגד שם סך 55,000 ₪, מבלי שניתן למי מהן חלק בעזבון. הנתבעות הגישו בקשה לביטול פסק דין ובר"ע לבית המשפט העליון. בסופו של יום ביטל בית המשפט המחוזי את פסק הדין, ולאחר מכן נתן תוקף של פסק דין להליך גישור בין הצדדים, שלפיו ישלמו הנתבעות 55,000 ₪ מכספי העזבון כפי שהיה בעבר ואילו יתרת העזבון ניתנה לנתבעת 1 באמצעות התובע וכן הועברה דירה שהיתה בעזבון על שמה. דירה זו היתה מושכרת תמורת 1,250 ₪ לחודש.

התובע טוען כי מנהלת העזבון העבירה לו סך 63,361 ₪ ובנוסף העבירה ישירות לנתבעת 1 3,750 ₪ שנגבו כדמי שכירות מהדייר שהתגורר בדירה. מתוך הסכום הכולל גבה התובע 33,556 ₪ + מע"מ ואת היתרה העביר לנתבעת 1. התובע דרש לשלם לו את ערך מחצית הדירה + מע"מ, אך הנתבעות ביקשו למכור את הדירה ולשלם את שכר הטרחה מתמורת המכירה, אך עד היום, לא שולם לו שכרו. בין הצדדים נוהלו מגעים, ובהמשך דרש התובע סך 20,000$ נוספים עבור ההליכים בבית המשפט העליון.

הנתבעות הודיעו לתובע בתחילת חודש דצמ' 2009 כי הדירה נמכרת ב – 230,000 ₪ לפחות וכי שכר הטרחה יועבר לו לאחר המכירה. התובע טוען כי חרף שנודע לו כי הדירה אכן נמכרה לא שולם לו שכר טרחתו.

לאור כל זאת, עותר התובע לחייב את הנתבעות לשלם לו מחצית מסכום מכירת הדירה בסך 115,000 ₪ + מע"מ, לפי ההסכם הראשון בצירוף הפרשי הצמדה וריבית; בגין גביית שכ"ד על ידי הנתבעות מיום 20.10.08 ועד דצמבר 2009 בסך 19,167 ₪ הוא תובע שכ"ט בסך 9,583 ₪ + מע"מ ובצירוף הפרשים; בגין הליכי ערעור בבית המשפט המחוזי סך 7,500$ + מע"מ – ובסה"כ עומדת התביעה על סך 178,368 ₪.

הנתבעות הגישו בקשה למחיקת כותרת ובקשת רשות להתגונן. ההחלטה על הבקשה למחיקת כותרת ניתנה בנפרד בפתקית, ועל כן החלטתי זו מתייחסת רק לבקשת הרשות להתגונן, אשר להלן יובאו טענותיה.

הנתבעת 1 טענה בתצהירה כי ביתה, הנתבעת 2, היא שטיפלה בכל העניינים וההליכים וכי היא לא ידעה על כל ההסכמים שנחתמו עם התובע, וכאשר היא אמרה לה לחתום היא חתמה. היא מעולם לא נתנה הסכמה לסכומים המצויינים בהסכמי שכר הטרחה. היא צירפה מסמכים רפואיים מהם עולה כי היא חולה במחלות רבות, ובכללן אלצהיימר.

הנתבעת 2 טוענת כי אין לה כל חלק בעזבון וכי איננה חייבת באופן אישי לתובע דבר. החתימות על ההסכמים נעשו עבור אימה ולא עבורה. אימה, הנתבעת 1, הינה אישה מבוגרת בת 88, והיא לא ידעה את פרטי המסמכים וההסכמים עליהם חתמה. ההסכמים נחתמו על ידה ועל ידי אימה בנסיבות של הטעיה ועורמה מצד התובע תוך ניצול הכרות קרובה ותוך ניצול מצוקה, מצגי שווא, המביאים את ההסכמים לכדי בטלות. הנתבעת לא מכחישה כי התובע זכאי לשכ"ט ראוי בגין טיפולו.

הנתבעת מסרה את התיק לטיפולו של התובע אך לטענתה לא אמר לה דבר לעניין גובה שכ"ט. לאחר זמן מה הגיע התובע לבית הנתבעת 1 לצורך קבלת פרטים והחתים אותה על מסמכים, וזאת לאור גילה ומצבה הרפואי. התובע הוציא את ההסכם הראשון אך הנתבעת 2 לא קראה אותו וביקשה שיסביר לה את תוכנו, והוא אכן נקב בסכום של 35,000$ או עד מחצית העזבון, אך לאור טענתה כלפיו כי מדובר בסכום גבוה היא טוענת כי הוא אמר לה שבסופו של דבר הוא יקבל שכ"ט סמלי ולא מה שכתוב במסמך בהתחשב בהיכרות ביניהם וכי היא יכולה לסמוך עליו לנוכח יחסי הקרבה; על כן, חתמה על ההסכם הראשון מבלי שאימה, הנתבעת 1, ידעה על תוכנו, אשר אף אינה קוראת עברית וסובלת מאלצהיימר.

עוד טוענת היא כי התובע נמנע מלנקוב בסכום שכר הטרחה עד לפגישה בבית הנתבעת 1 ומאחר והמועד להגשת ההתנגדות היה קרוב ביותר לא היתה באפשרותה לעשות דבר ולהביע התנגדותה לתוכן ההסכם ולכן גם חתמה עליו והורתה לנתבעת 1 לחתום גם כן, והסכום שנקבע בהסכם הינו בגדר עושק וניצול של אלמנה, אשר מצבה הרפואי והמנטלי קשה. עוד היא טוענת כי הזכאות לשכ"ט היא מכספים שייפסקו בעזבון ובנסיבות אלו אין לתובע זכות לקבל ממנה, הנתבעת 2, כל כספים, מאחר ואינה יורשת מהעזבון דבר. בדומה, אין הוא זכאי לקבל שכ"ט מדמי השכירות שהתקבלו מדירת העזבון.

באשר להסכם השני, בקשר עם הליכי הערעור, טוענת הנתבעת 2 כי בשלב בו חתמה על ההסכם לא יכולה היתה להתנגד לשום דרישה של התובע למרות שהיתה מופרזת ולכן חתמה על ההסכם, אך הנתבעת 1 לא חתמה עליו. גם ביחס להסכם זה טוענת היא כי מדובר בסכומים מופרזים, כי הליכי הערעור היו מהירים אך סובכו על ידי התובע, והליכי הגישור הסתיימו במהירות במסדרונות בית המשפט. עוד היא טוענת כי סך 38,757 ₪ קיבל התובע ללא הסכמת הנתבעות ואף קיבל הוצאות ושכ"ט שנפסקו בערכאה ראשונה ללא ידיעתן וללא הסכמתן. היא גם מכחישה כל סיכום ביחס לשכ"ט בקשר עם הבקשה לביטול פס"ד והבר"ע לבית המשפט העליון, וטוענת כי אינו זכאי לשכ"ט בגין אלו וכי לגבי ההליך בבית המשפט העליון מדובר היה בהליך מיותר.

הנתבעת 1 לא נחקרה על תצהירה, ועל כן הטענות שבתצהיר לא נסתרו. הנתבעת 2 נחקרה על תצהירה חקירה ארוכה מהמקובל. הלכה היא "כי די בחקירה נגדית ממושכת שבה לא נסוג המצהיר באופן ממשי מגרסתו משנתגלתה בתצהיר, על מנת להעניק לו רשות להתגונן. אין זה מתפקידם של בית המשפט או הרשם להיכנס לפני ולפנים של העניינים השנויים במחלוקת, לקבוע ממצאים ולהגיע למסקנות שרק השופט השומע את מלוא הראיות במשפט רשאי להגיע אליהן. הערכאה שדנה בבקשה אינה צריכה לחתור לקפיצת הדרך ולהפוך את הדיון בבקשת רשות להתגונן לבירור פרשת ההגנה לגופה" (ע"א 320/67 איטונג בטרום (אינוואג) בע"מ נ' הלפור בע"מ ואח', פ"ד כא(2) 648).

חקירתה הארוכה של הנתבעת 2 מעידה כי אכן קיימת מחלוקת בין הצדדים המצדיקה בירור עובדתי: לא נסתרה הטענה בדבר נסיבות החתימה כעל הסכמי שכר הטרחה, הטענות בדבר העושק בשלב עריכתם, טענות ביחס לסבירות הסכום אל מול השירות שניתן בפועל. כן לא נסתרה הטענה כי , התובע נהג שלא בתום לב עת הגיע עם הסכם מודפס, וכן הטענות בדבר, כאמור בסעיף 13 לתצהיר הנתבעת 2 אשר לכאורה סותרות את תוכן ההסכמים. אף אם מדובר בטענות הסותרות הסכם בכתב, האסורות בדר כלל, לפי כללי הדין והפסיקה, הרי שבשלב הרשות להתגונן מותר להעלות טענות מסוג זה.

הנתבעת 1 לא נחקרה, כאמור, ומדובר באישה מבוגרת, ככל הנראה תשושת נפש על פי המסמכים הרפואיים, ויש מקום לברר האם הבינה או לא יכלה להבין את תוכן הדברים וההסכמים עליהם חתמה. הנסיבות והתצהיר מלמדים שמדובר בתשתית של הגנה לכאורה. אף שהתובע השיב על חלק מטענות אלו בסיכומיו, הרי שמדובר בעדות ממש ואין שלב הסיכומים מקום להעיד או להשיב בטענות עובדתיות נגדיות אשר מקומן בהליך העיקרי, תוך שמירת זכותו של הצד שכנגד לחקירה נגדית.

לא למותר לציין, כי רשות להתגונן בסדר דין מקוצר ניתנת כל אימת שקיים, ולו "קצה-חוט" המצדיק בירור שיפוטי (ע"א 5480/98 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 (1998)). לפיכך, די בכך שהתצהיר, על פניו, מגלה טענה, שאם תוכח, תהווה הגנה מפני התביעה. אין אף צורך להוכיח שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו. "מספיקה המסקנה שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה – אז יש לו סיכוי כלשהו להצלחה" (ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ([פורסם בנבו], 25.4.1993)). הכף נוטה, אפוא, למתן רשות להגן, כדי לממש את זכותו הבסיסית של בעל הדין להתגונן; רק כאשר אין בפי הנתבע כל טענת הגנה הראויה להתברר, כי אז דין בקשתו להידחות. נטל ההוכחה המוטל על שכמו של הנתבע מצומצם ביותר בשלב הבקשה לרשות להגן, ואין הוא חייב להראות כיצד יוכיח את הגנתו, וכיצד יבסס את הגרסה העובדתית הנטענת בבקשתו. גם בית המשפט אינו אמור בשלב זה לשקול את מהימנות המבקש או לקבוע ממצאים בענין הגנתו הנטענת (גורן, בעמ' 385). רק הגנת בדים תצדיק דחיית הבקשה (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41, 46 (2004)).

בבואי לסכם את התרשמותי הכללית, הרי שאין זה המקרה בו מוצא בית המשפט עצמו מול "הגנת בדים" מובהקת ואשר בו ראוי כי יחרוג הוא ממגמת הפסיקה לנהוג "ברוחב לב" בכל הנוגע לאפשרות מתן הרשות להתגונן. לאור האמור לעיל אני מקבל את הבקשה. ניתנת למבקשות רשות להתגונן. התצהירים ישמשו כתב הגנה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ