אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מעודה נ' עיריית חולון

מעודה נ' עיריית חולון

תאריך פרסום : 24/01/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
48955-07
10/01/2010
בפני השופט:
ארנה לוי

- נגד -
התובע:
עידו מעודה
הנתבע:
עיריית חולון
פסק-דין

פסק דין

בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1987, עקב נפילה מאופניים ביום 6.10.97, בהיותו כבן 10 שנים לערך, עת רכב בכביש המצוי בשטח הנתבעת. התובע טוען כי נפילתו ארעה עקב מפגע שהיה בכביש ולכן על הנתבעת לפצותו בגין נזקיו. הנתבעת, מצדה, הכחישה חבותה ושיגרה הודעה לצד שלישי כנגד הוריו של התובע בטענה כי אלו התרשלו בהשגחה על התובע. המחלוקת בין הצדדים היא הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. בתיק נשמעו ראיות.

בהתאם לגרסת התובע, ביום הארוע בשעה 19:00 לערך, שעה בה שררה חשיכה, רכב על אופניו ברחוב יותם בחולון, בדרכו חזרה לביתו, לאחר שהלך לחבר ושיחק עם חברים באזור סמוך. ברחוב זה לא קיימת מדרכה כלל ולכן נסע על הכביש. לפתע נתקלו אופניו בבליטה גדולה באספלט ששימשה כפס האטה. הוא נפל מאופניו ונחבל מאבן השפה של הכביש. בחקירתו ציין כי בדרך כלל היה נוסע על המדרכה אך באותו הרחוב לא הייתה מדרכה. כאשר יצא מביתו עדיין לא היה חושך והוריו ידעו לאן הלך. הוריו לא היו בבית בעת התאונה. באזור לא הייתה כל תאורה. הוא ציין כי מדובר ברחוב יותם, בהתאם לשלט בקצה הרחוב שקיים. הוא אינו מכיר את שמות כל הרחובות באזור, כך היה גם כאשר היה כבן 10, ביום הארוע. לאחר נפילתו קם והמשיך לרכב על אופניו לביתו, מרחק קצר בן 2-3 דקות. לאחר מכן לקחו אותו הוריו לבית החולים. הוא חזר וציין כי נפילתו הייתה בשל אותו פס האטה "הרגשתי שעליתי על איזה משהו ונפלתי...עד שאתה נתקל בו אתה לא רואה אותו...איך שעליתי לקודקוד של הבמפר נפלתי על הדופן...ראיתי גבעה כזו, הבמפר".

אביו של התובע, מעודה רפאל, העיד כי למחרת התאונה הגיע למקום הארוע יחד עם חברו, דוד יצחקי, צלם מקצועי, על מנת לצלם את מקום הארוע. הוא גם פנה לנתבעת על מנת לדווח על המקרה, לא בכתב, ובעקבות זאת הנתבעת הציבה שילוט אזהרה בדבר היות הכביש משובש למשך מספר שנים. השילוט הוסר לפני כשנה וחצי. כאשר נשאל על מיקום הנפילה המדויק הסביר כי "הוא לא נפל ברחוב יותם. יותם זה מקביל לרחוב שהוא נפל. אין שם לרחוב שבו הוא נפל...זה הרחוב הכי קרוב ליותם". הוא ידע להגיע לרחוב זה לפי תאורו של בנו: "אני 60 שנה גר שם. הבן שלי אמר לי: אבא, נפלתי ברחוב של הכדורגל ליד יותם...רחוב יותם זה ההמשך של המקום בו הוא נפל. זה הרחוב הכי קרוב ליותם...הבן שלי אמר לי איפה המקום, הוא אמר יצאתי מהנביאים, פניתי שמאלה וימינה". הוא ציין כי התובע יצא לחברו לפני החשיכה וחזר ב 19:00 "וזו שעה סבירה". הוא הרשה לו ללכת לחבר. הוא לא ידע על כך שבאותו רחוב יש "במפרים".

עוד העיד מטעם התובע מר דוד יצחקי, ידיד המשפחה, צלם מקצועי. הוא הגיע למחרת הארוע למקום הארוע יחד עם אביו של התובע וצילם את המקום וגם צילם את התובע בבית החולים. התמונות שצילם צורפו לתצהירו. בחקירתו תאר את מקום הארוע: "בהמשך לאורט ובין הגן היפני – יש מגרש כדורגל, צילמתי עם הגב, לרחוב הזה אין שם. אני צילמתי ברחוב שאמרו לי זה רחוב יותם ובאתי לצלם, זה רחוב שמתחברים אליו רחובות ואחד מהם זה יותם".

בתמונות שהוגשו אכן ניתן לראות על גבי הכביש בליטת אספלט די גבוהה. בצדי הכביש אין מדרכה כלל וגם לא ניתן לראות עמודי תאורה במקום. התובע סימן על גבי אחת התמונות, בה נראית אותה בליטת אספלט, את מקום נפילתו.

הנתבעת לא העידה עדים מטעמה.

התובע בסיכומיו טוען כי יש לקבל גרסתו על פיה אותו פס האטה גרם לנפילתו. מדובר במכשול ומפגע בכביש, בו לא ניתן היה אף להבחין בשל העדר תאורה. הנתבעת אחראית למפגע זה ועליה לפצותו בגין נזקיו. לא ניתן להטיל על התובע, כבן 10 ביום הארוע, אשם תורם. התובע טוען כי הנתבעת לא הביאה ראיות לעניין פעולות הפיקוח שבצעה במקום, פעולות תחזוקה שננקטו ופעולות מניעה למקרים כגון אלו.

הנתבעת בסיכומיה טוענת כי התובע לא הוכיח כי נפגע עקב מפגע בכביש. נטען כי מקום התאונה לא הוכח. נטען כי לא ברור כיצד אביו של התובע זיהה את המקום לאור כך שהתובע עצמו לא ידע לזהות את מקום הארוע. נטען כי עדותו של התובע היא עדות יחידה של בעל דין ללא סיוע. נטען כי התביעה הוגשה כעשר שנים לאחר הארוע ורק אז נודע לנתבעת על הארוע. לנתבעת נגרם נזק ראייתי חמור. נטען כי לא ניתן לדעת בוודאות שמקום הפגיעה הנראה בתמונות הוא אכן מקום הארוע. נטען כי לא הוכח מפגע וגם מהתמונות לא עולה כי מדובר במפגע. אין מדובר בסיכון בלתי רגיל מעבר לסיכון הרגיל בהם נתקלים עוברי אורח שהרי כביש לעולם לא יכול להיות ישר כפלס. נטען כי התובע נפגע עקב רכיבה רשלנית על אופנים מבלי לשים לב לתנאי הדרך. נטען כי אין לתת אמון בעדות האב על פיה לאחר הארוע הותקן שילוט אזהרה במקום. נטען כי גם אם תמצא הנתבעת אחראית, הרי שהורי התובע, הצדדים השלישיים, התרשלו בפיקוח על ילדם ונתנו לו "להסתובב חופשי תוך שהוא מתרוצץ ומתפרע ברכיבה על אופניו ומסכן את בריאותו ללא השגחת מבוגר". היה על הצדדים השלישיים לדאוג לכך שהתובע ירכב על אופניו במקום המוסדר לכך ולא בכביש. הצדדים השלישיים התרשלו בכך שלא היו בבית בעת שהתובע רכב על אופניו. נטען כי הצדדים השלישיים "הפקירו" את התובע בשעת לילה באזור אותו לא הכירו ולא הזהירו אותו מפני הסכנות הטמונות באזור מגוריו. לאור כך על הצדדים השלישיים לשפות את הנתבעת בגין כל סכום בו תחויב.

לאחר ששמעתי העדויות ועיינתי בטענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל, תוך דחיית ההודעה לצדדים השלישיים.

תחילה, לעניין נכונות גרסתו של התובע. אני מקבלת את גרסת התובע לגבי נסיבות התאונה ומיקומה כגרסה מהימנה. גרסתו זו נאמרה מיד לאחר הארוע לאביו, אשר פעל לצילום המקום למחרת, כפי שאישר גם מר יצחקי, הצלם. התובע סיפר לאביו היכן היה מקום הנפילה וציין כי נפל עקב אותה בליטה באספלט, "במפר". המקום סמוך למקום מגורי המשפחה והאב הבין מתאור הבן מהו המקום. מקום הנפילה סמוך לרחוב יותם, ובהעדר שם לאותו רחוב בו ארעה התאונה, זיהוי המקום נעשה באמצעות רחוב יותם כנקודת ציון, יחד עם נקודות ציון אחרות שציין התובע, כמו מגרש הכדורגל. הנתבעת לא הביאה כל ראיה וכל עדות אשר עשויה לפגום במהימנות הגרסה. לא הובאו עדים מטעם הנתבעת שיעידו על המקום כפי שהיה בעת הארוע, לא הובאו עדים שיעידו על העדר קיומו של מפגע כאמור או על כך שלא נעשו במקום עבודות תיקון ולא הותקנו שלטי אזהרה. הנתבעת ניסתה, באמצעות מפות שנלקחו מאינטרנט, להראות כי מקום הארוע אינו ידוע לתובע אך התרשמותי היא בדיוק ההפך. התובע ידע היטב היכן נפל, הוא סימן המקום בתמונות ומדובר באותו המקום שצולם על ידי אביו ומר יצחקי מיד לאחר הארוע. עדויות התובע, אביו ומר יצחקי לא נסתרו ואני נותנת בהן אמון.

ובאשר לחבות הנתבעת. הפסיקה עסקה במספר הזדמנויות באחריות רשות מקומית לנזקיו של מי שנפל בדרך עקב מפגע. דומה שאין חולק על חובת הזהירות המושגית המוטלת על עירייה כלפי העושים שימוש במקרקעין המצויים בתחומה, לרבות רוכבי אופניים, לדאוג לבטיחות ולתקינות אותם מקרקעין, למנוע מכשולים ולהסיר אותם. האחריות קמה הן על פי סעיף 35 לפקודת הנזיקין והן על פי סעיף 235 לפקודת העיריות. השאלה המתעוררת היא קיומה של חובת זהירות קונקרטית, שהרי אין חובה למנוע כל סיכון אלא רק סיכון בלתי סביר, לגביו יש לנקוט אמצעי זהירות סבירים על מנת למנעו. בהתאם להלכה הפסוקה ולצורך קביעת חובת הזהירות הקונקרטית יש לערוך איזון בין מספר שיקולים. מחד, דיני הרשלנות מבוססים על עקרון האשמה ולא על אחריות מוחלטת. לא ניתן לצפות כי כל ליקוי, קטן ומזערי ככל שיהיה, יתוקן ע"י העירייה, כאשר הרחוב, הכבישים והמדרכות יהיו מקום נטול כל סיכון מסיכוני החיים הרגילים: "מי שהולך בדרך...עשוי לעיתים למעוד או להחליק" (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113) וכן: "רחובות ומדרכות עיר אינן "משטח סטרילי" ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים, בליטות ו"גלים" של שיפועים כאלו או אחרים... לא כל סטייה מ"יושר מתמטי" של מפלסי דרכים הוא מפגע" (ע"א (י-ם) 4344/97 כהן ג'ני נ' עיריית רמת גן, דינים מחוזי לב(1) 651) וראה עוד: ת"א (י-ם) 556/92 בוסקילה נ' עיריית ירושלים; ע"א (מרכז) 1391-08-07 כפיר נ' המועצה המקומית גני תקוה (30.12.07) ודעת המיעוט בע"א (ת"א) 2203/00 הדר נ' משולם, פ"מ תשס"ב (חלק שני), 97. העובדה שפלוני החליק או נפל מאופניו, אין בה לכשעצמה ללמד על אחריות המחזיק במקרקעין. הנחת הבסיס היא שאין חזקה שלפיה כל אימת שאדם נופל ברחוב, מוטלת האחריות על העירייה אשר בשטחה מצוי הרחוב. מאידך, "אין לצפות כי עוברי אורח בערים יהלכו כשראשיהם מושפלים ועיניהם בקרקע כדי להימנע ממהמורות ומכשולים ברחובה של עיר...הלא בכל פעם שאדם נתקל במכשול שבדרך – אילו התבונן לא היה נכשל. אבל אחריותו של מי שנתן את המכשול בדרך היא דווקא כלפי מי שלא התבונן" (ע"א 2004/92 עיריית קרית אונו נ' שחם , 30.3.95). "אכן מדרכה אינה "משטח סטרילי" אולם לא צריך לשים מכשול בפני אדם אשר אינו יכול להבחין בו ואשר יגרור בדרך רגילה ברוב המקרים לנפילתו" (דעת הרוב בע"א (ת"א) 2203/00 הנ"ל). לצורך קביעת נקודת האיזון וקביעה אם קיימת חובת זהירות קונקרטית יש לבחון, בין היתר, את טיב המפגע והסיכון הטמון בו, גם בהתייחס למיקומו הספציפי בשטח הרחוב, ולכלל הנסיבות.

בענייננו – לאחר שקילת הראיות הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין מדובר היה בסיכון בלתי סביר אליו נחשף התובע, אשר כנגד התממשותו היה על הנתבעת לנקוט אמצעי זהירות, שלא ננקטו. הנתבעת הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובע וכתוצאה מכך נגרם הנזק. בענייננו, קיים שילוב של מספר עובדות שמגבירות עוד יותר את חבות הנתבעת. מעיון בתמונות עולה כי אותה בליטה באספלט, אותו "במפר", מהווה סיכון בלתי סביר בפני מי שרוכב על אופניו באותו מקום. מדובר בבליטה די גבוהה, לא סימטרית, שאינה מסומנת ונראה שנעשתה באופן לא מוסדר ולא בדרך הרגילה בה מוקמים פסי האטה בכביש. לבליטה זו מצטרפות שתי עובדות נוספות אשר מחמירות הסיכון הטמון בה: האחת, במקום אין מדרכה, כך שילדים צעירים אשר רוכבים על אופניהם אינם יכולים לרכב על המדרכה אלא נאלצים לרכב על הכביש ולהיחשף לסיכון הטמון באותה בליטה באספלט. השנייה, במקום אין תאורת רחוב כלל, כך שבעת החשיכה לא ניתן כלל להבחין באותה הבליטה ובאותו המכשול. על הנתבעת היה לנקוט אמצעי זהירות למנוע חשיפת התובע לאותו סיכון שבכביש. הנתבעת לא הוכיחה כי נקטה אמצעים כלשהם ומכאן יש להסיק כי התרשלה.

איני מוצאת מקום לקבוע כי התובע, כבן 10 ביום הארוע, חב באשם תורם כלשהו. אני מקבלת גרסתו כי רכב על אופניו באופן רגיל עד שלפתע אופניו נתקלו באותה הבליטה, אותה לא ראה עקב החשיכה והעדר התאורה, ואז נפל. איני סבורה כי נהג ברשלנות כלשהי. איני סבורה כי יש לייחס רשלנות כלשהי גם להוריו. איני סבורה כי העובדה שהתירו לתובע לרכב על אופניו באזור המצוי סמוך לביתם, ולחזור הביתה בשעה 19:00 לערך, שעה סבירה, משמעותה ש"הפקירו" את התובע, כנטען. אין גם כל חשיבות לכך שלא היו בביתם באותה העת. לא הוכח שהורי התובע ידעו שקיים מפגע ברחוב זה, מפניו היה עליהם להזהיר את התובע. הורי התובע רשאים היו לצפות כי הנתבעת תדאג להסרת מפגעים ברחובות העיר, יחד עם התקנת מדרכות ותאורה מתאימה ברחובות, כך שניתן יהיה לרכב על אופניים בבטחה ברחוב.

הנתבעת, אם כן התרשלה כלפי התובע. עקב התרשלותה נגרמו לתובע נזקי גוף ועליה לפצותו בגין כך.

ולשאלת הנזק. התובע נחבל בפניו ובכתף שמאל והקיא פעמיים. הוא הובא מיד לאחר הארוע לבי"ח וולפסון. בצילום C.T אובחן שבר בארובת עין שמאל עם פלס נוזלים בסינוס המקסילרי משמאל. כמו כן אובחן שבר בלסת העליונה בקומפלקס הזיגומטי השמאלי. הוא אושפז בבי"ח וולפסון עד ליום 9.10.97. לאחר מכן הועבר לבי"ח הדסה עין כרם. ביום 10.10.97 נותח בהרדמה כללית, בוצעה רדוקציה פתוחה של השבר בלסת ללא קיבוע. הוא אושפז במחלקת כירורגית פה ולסת עד ליום 12.10.97.

התובע אינו טוען לנכות צמיתה. הוא עותר לפיצוי בשל כאב וסבל, עזרת צד שלישי, הוצאות רפואיות ונסיעות. לא הוצגו קבלות. בהתחשב בטיב הפגיעה והעובדה שהתובע היה מאושפז שבעה ימים, אעמיד את סכום הפיצוי בגין כאב וסבל, כולל ריבית עד היום, ומדובר בחלוף יותר מ – 12 שנים מיום הארוע, על סכום כולל של 45,000 ₪. בגין הוצאות עזרת צד שלישי, מעבר לעזרה הרגילה בין בני משפחה, הוצאות רפואיות ונסיעות, נוכח חומרת הפגיעה ותקופת האשפוז, חלקה בירושלים, אעמיד את סכום הפיצוי, בהעדר קבלות, על סכום גלובלי של 3000 ₪ כולל הפרשי הצמדה וריבית.

לסכומי הפיצוי יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ וכן הוצאות משפט.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אצל ב"כ הנתבעת ולאחר מכן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ