אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מסרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ.

מסרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ.

תאריך פרסום : 09/12/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חדרה
53762-12-11
01/12/2013
בפני השופט:
נאסר ג'השאן

- נגד -
התובע:
יוסף מסרי
הנתבע:
כלל חברה לביטוח בע"מ.
פסק-דין

פסק דין

1.תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975.

2.ביום 2.1.2010 נהג התובע- תושב באקה אלגרביה יליד 12.4.1967 ברכב מ.ר 55-746-36 ותוך כדי נסיעה בכביש בין עירוני, סטה הוא מהכביש, התנגש בעמוד חשמל ונפגע. התובע פונה באמצעות אמבולנס לביה"ח "הלל יפה" בחדרה. לאחר בדיקה, התגלה כי התובע סובל משבר סאבטרוכנטרי משמאל עם תזוזה. מדובר בשבר מרוסק באזור ירך שמאל. עם קבלתו הושם התובע במתיחה שלדית וביום 4.1.2010 בוצע ניתוח לשחזור וקיבוע השבר משמאל בעזרת פלטה מסוג DHS. התובע אושפז מיום 2.1.2010 ועד ליום 18.1.2010, ובאותו יום שוחרר למוסד שיקומי. עקב כאבים, שב התובע ואושפז בביה"ח "הלל יפה" ביום 24.1.2010 והוא טופל שמרנית עד לשחרורו ביום 2.2.2010.

3.התובע המשיך במעקב ובטיפולים למשך מספר חודשים, כאשר בחודשים 5/2010 ו- 6/2010 עבר סדרת טיפולי פיזיותרפיה, וביום 21.1.2011, מעל שנה מיום התאונה, המשיך התובע במעקב רפואי ונערכה לו בדיקת אורטוסקופיה.

4.בתביעתו, ולאחר מכן בתצהירו, טען התובע כי הוא עבד לפני התאונה בחברת "סנדר יציקות בע"מ" העוסקת ביציקות אלומיניום, בעבודה פיזית, וכי לאחר התאונה, בשל מגבלותיו ומכאוביו, לא שב לעבודתו.

5.התובע עותר לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו. בכתב התביעה, טען התובע כי לפני התאונה היה "בריא לחלוטין" (סעיף 12 לכתב התביעה) ואולם חיש מהר, התברר, כי עובדה זו אינה נכונה, וכי עוד בשנת 1987 נפגע התובע קשות במסגרת עבודתו עקב נפילתו מגובה של מספר מטרים (להלן : "התאונה הקודמת" או "התאונה הראשונה")) וכתוצאה מכך התגלה אצל התובע שבר פריקה בעצם האצטבולום שבירך שמאל - דבר שהצריך שחזור וקיבוע פנימי של השבר. עובדות אלה עלו הן בכתב ההגנה והן בהסכמת ב"כ הצדדים בישיבת קדם המשפט הראשונה, ממנה עולה כי התובע נפגע בתאונה משנת 1987 ונקבעה לו ע"י המוסד לביטוח לאומי נכות מעבודה בשיעור 54% .

6.בהסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים בישיבת קדם המשפט הראשונה, הסכימו הצדדים כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט אשר יקבע את נכותו של התובע לפני התאונה ואת הנכות שנגרמה לו כתוצאה מן התאונה מושא התביעה.

7.בהתאם להסכמת הצדדים, מונה ד"ר מרדכי קליגמן (להלן: "המומחה"), אשר הגיש חוות דעתו לתיק בית המשפט.

8.על חוות הדעת של ד"ר קליגמן נעמוד ביתר הרחבה להלן, אולם בשלב זה נציין את עיקר ממצאיו; ד"ר קליגמן קבע כי לתובע היתה נכות קודמת כתוצאה מן התאונה הקודמת שאירעה לו בשנת 1987 בשיעור 60%. לפי ד"ר קליגמן עקב התאונה הקודמת אובחן שבר פריקה באצטבולום, השבר שוחזר וקובע באמצעות פלטה. הנכות שהותירה התאונה הראשונה (60%) מורכבת מן הנכויות שלהלן: קישיון לא נוח בירך הכולל קיצור גפה - נכות בשיעור 50% בהתאם לסעיף 48 (1)(ב) לתוספת שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"); 20% בגין נזק עצבי בהתאם לסעיף 32(1)(א)(2) לתוספת שבתקנות. באשר לתאונה מושא התביעה, מצא המומחה כי התאונה לא השפיעה כהוא זה על הקישיון בירך (דהיינו על טווח תנועות הירך), לא השפיעה על אורך הגפה והיא לא השפיעה על הפגיעה העצבית (ראו פרק הקשר הסיבתי בחוות הדעת). המומחה קבע כי "עם זאת בתאונה הנדונה נגרם שבר משמעותי בעצם הירך ושגרם למוגבלות גדולה יותר בתפקוד הירך והעברת כוחות לא פיזיולוגים גרועים עוד יותר לברך שביטאו קלינית את הנזק הניווני". מכאן, סבר המומחה כי הפגיעה בירכו השמאלית של התובע בתאונה מושא התביעה הותירה אצלנו נכות נוספת בשיעור 10% בהתאם לסעיף 35 (1)(ב) לתוספת שתקנות.

טענות הצדדים:

9.התובע טוען, כי למרות התאונה שעבר בשנת 1987 הוא תפקד ככל האדם. לטענתו, הוא סבל מכאבים ביד וברגל אולם הוא תפקד ועבד כמנהל עבודה בחברת סנדר יציקות בע"מ. לטענתו, הוא עבד עבודה פיזית קשה, ובין היתר נהג התובע בעזרת עובד אחר להרים תבניות אלומיניום שמשקלן בין 20 ל- 100 ק"ג, להכניס אותן לתנור, ולאחר מכן להוציאן משם וליישר את החומר בידיים. לטענת התובע הוא תפקד טוב בעבודתו והשתכר בממוצע סך 8,342 ₪ (ראו סעיף 14 לתצהיר התובע). עוד מוסיף התובע, כי לאחר התאונה לא שב לעבודתו בשל העדר יכולתו לעבוד. למעשה, טוען התובע כי התאונה גרמה לכך שהוא יאבד יכולתו לעבוד בעבודה פיזית. לטענתו הוא סובל מכאבים ברגל שמאל בעיקר באזור הירך, בברך שמאל, הוא מתקשה לישון ואינו מסוגל להרים משקל (סעיף 11 לתצהיר התובע). התובע טוען כי מאז התאונה הוא נעזר בקביים באמצעותם הוא מתהלך, הוא אינו יכול לעמוד יותר מכמה שניות ולא יכול להרים חפצים כבדים (סעיף 16 לתצהיר התובע).

10.למעשה, טוען התובע כי נגדעה יכולתו לחזור לעבודתו או לעבוד בעבודה פיזית כלשהי, כך שהתאונה הפכה אותו ל-"נכה קשה" באופן שאינו מסוגל לעבוד עבודה פיזית כלשהי. לפיכך, מבקש התובע לקבוע כי נכותו התפקודית עולה לאין ערוך על נכותו הרפואית. עפ"י חישובי התובע בסיכומיו, טוען התובע לנכות תפקודית בשיעור 100% מיום התאונה ועד להגיע התובע לגיל הפרישה.

11.הנתבעת טוענת כי המומחה מטעם בית המשפט היטיב עם התובע והעניק לו נכות רפואית בשיעור 10% מקום שלא היה מקום לעשות כן. טענה זו מבססת הנתבעת על שני אדנים: הראשון, שהמומחה לא מצא כל ממצא קליני המצדיק הענקת אחוזי נכות נוספים, שכן התאונה לא תרמה להגבלת התנועה, לא תרמה לפגיעה עצבית, לא תרמה לקיצור גפה ובשל מצב הרגל מלפני התאונה והעדר כל ממצא קליני אובייקטיבי, יש לקבוע כי נכות התובע כתוצאה מן התאונה היא אפסית. שנית, טוענת הנתבעת טענה נוספת הנוגעת לקיצור הגפה. לטענת הנתבעת, היה על המומחה להעניק לתובע נכות בשיעור 5% נוספים עפ"י התוספת לתקנות בגין התאונה הראשונה וזאת עקב קיצור גפה, ועל כן, ולחילופין, נכותו הרפואית של התובע בגין התאונה מושא התביעה עומדת על 5% לצמיתות.

12.בנוסף, טוענת הנתבעת כי אין כל הצדקה רפואית לאי חזרת התובע לעבודתו, וכי הוא מאדיר את נזקיו ומנסה לטעון כי התאונה היא שגרמה לאי חזרתו לעבודה מקום שאין כל ממצא רפואי אובייקטיבי התומך בטענותיו הנ"ל של התובע.

13.נדון בטענות הצדדים, ונראה, כי המחלוקות בין הצדדים מתמקדות בשאלות שלהלן:

א.מהי הנכות הרפואית שנגרמה לתובע כתוצאה מן התאונה.

ב.מהי ההשפעה התפקודית של התאונה הנ"ל על התובע, בשים לב למצבו הרפואי הקודם.

ג.לאחר מתן תשובה לשתי השאלות הנ"ל, נדון בראשי הנזק להם טען התובע.

הנכות הרפואית:

14.כאמור, בחוות דעתו קבע המומחה מטעם בית המשפט נכות רפואית אורתופדית בשיעור 10% בהתאם לסעיף 35 (1)(ב) לתוספת לתקנות. המומחה ציין בחוות דעתו כי הוא קובע נכות זו לאחר ש-"בתאונה הנדונה נגרם שבר משמעותי בעצם הירך, שגרם למוגבלות גדולה יותר בתפקוד הירך והעברת כוחות לא פיזיולוגים גרועים עוד יותר לברך שביטאו קלינית את הנזק הניווני". נכות זו מתווספת, כאמור, על הנכות שנגרמה כתוצאה מן התאונה משנת 1987 אותה קבע המומחה בשיעור של 50% בשל הנזק למפרק הירך (כולל קיצור גפה), ועוד 20% בשל הנזק העצבי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ