אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מסיס נ' עלי שכטור ואח'

מסיס נ' עלי שכטור ואח'

תאריך פרסום : 05/01/2012 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
10072-09
01/01/2012
בפני השופט:
דורית פיינשטיין

- נגד -
התובע:
נסאר מסיס
הנתבע:
1. עלי שכטור
2. רוסילה עלי סעיד

פסק-דין

פסק דין

לפני תביעה של עורך דין לשכר טרחה ראוי, וזאת בגין ייצוג הנתבעים במספר הליכים שונים.

התובע הוא עורך דין בעל ותק של כ-6 שנים במקצוע.

הנתבעים הם בני זוג, אזרחי צ'ילה, המתגוררים חלק מן הזמן בישראל והם בעלי נכסים גם בישראל, וגם ברשות הפלשתינאית.

בין הצדדים לא נערכו הסכמי שכר טרחה בכתב או בעל פה, אך התובע טען כי ייצג את הנתבעים בעניינים שונים הנוגעים לנכסיהם בתוך ישראל ומחוץ לה. גרסתם הראשונה של הנתבעים היתה כי התובע מעולם לא התבקש לייצג אותם, ולא ייצג אותם "מלבד התייצבות אחת ויחידה לדיון בבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ". לטענת הנתבעים בגין הליכים אלו שילמו לתובע 3,800 ₪ ואין הם צריכים לשלם דבר מעבר לכך.

עם התקדמות ההליכים הציג התובע מספר ייפוי כוח, אחד לכל אחד מהעניינים המשפטיים להם טען, והנתבע 1 הודה בשם הנתבעים כי אכן חתמו על ייפוי הכוח האמורים.

5.ככל שהתקדמו ההליכים שינו הנתבעים מגרסתם המקורית, ותצהירו של הנתבע 1 מפרט כבר את גרסתם של הנתבעים ביחס לכל אחד מהתיקים שהתובע טוען שטיפל בהם. בסיכומיהם הלכו הנתבעים צעד אחד קדימה וטענו למעשה כי אמנם קיבלו ייצוג משפטי אך זה היה במקרים רבים רשלני, ועל כן יש לפטור אותם כליל מתשלום שכר טרחה.

המסגרת הנורמטיבית:

6.כאמור בין הצדדים לא נערך הסכם שכר טרחה, לא בכתב וגם לא בעל פה. הוראות סעיף 46 לחוק החוזים ( חלק כללי) תשל"ג – 1973 הקובע כי :

"חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה".

סעיף זה מבטא את עקרון היסוד בדוקטרינת עשיית העושר ולא במשפט, לפיו אדם זכאי לשכר בגין עמלו, ושאין לאפשר למקבל השירות להתעשר שלא כדין. מכאן שהעדרו של הסכם שכר טרחה כתוב אינו מעיד על כך שהשירות ניתן ללא תמורה, אלא הדין הוא שרואים את הצדדים כאילו הסכימו שעורך הדין יקבל שכר ראוי. (ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' יצחק יחיאל עו"ד, פ"ד נח(5), 20 , 26-27 (2004) ע"א 136/92 ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ פ"ד מז(5), 114 ).

7.בעניינו ברי כי יש לבחון אם אכן ניתנו שירותים משפטיים ביחס לכל אחד ואחד מהעניינים להם טוען התובע, ואז לבחון מהו שכר הטרחה הראוי בגין כל עניין ועניין.

8.הדין הוא כי שכר הטרחה הראוי אינו בגדר "ידיעה שיפוטית" ובהתאם להלכה שנקבעה בענין ע"א 136/92 דלעיל יש להוכיחו באמצעות מומחים. יחד עם זאת הלכה זו עברה ריכוך מסוים עם השנים, ובתי המשפט קבעו פרמטרים שונים לבחינת שכר הטרחה הראוי (ע"א (מחוזי חי') 1190/05 זמיר פנחס נ' דן שפריר משרד עורכי דין, תק-מח 2006(1), 11851 (2006)).

9.בענייננו, איש מהצדדים לא הביא מומחים מטעמו, והנתבעים אף לא מחו על כך שהתובע לא הציג חוות דעת מטעמו, ומכאן שיש לשקול את שכר הטרחה הראוי על דרך האומדן. בין יתר השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לפסוק את שכר הטרחה הראוי הינם מהות השירות הנדרש, היקפו מורכבותו וייחודו, שווי העניין שבמחלוקת, המוניטין של עורך הדין בתחום המסוים, וניתן אף לבחון את השיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה בתחום (ראו ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ נ' מירון, בן ציון ופריבס, עורכי דין, פ"ד מו(4) 586, 593). בתי המשפט אף קבעו לעיתים כי שכר הטרחה המינימלי המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין, יהווה קנה מידה לפסיקת שכר הטרחה הראוי (ראו ע"א 1190/05 דלעיל).

יישום הנורמות המשפטיות במקרה דנן:

10.בעניינו כאמור טוען התובע כי הוא ייצג את הנתבעים במספר עניינים והוא פיצל את שכר הטרחה שהוא דורש על פי עניינים אלו. על כן במהלך הדיון אבחן האם ניתנו שירותים משפטיים בכל עניין ועניין, מה היה היקפם ואז אפנה לבחון מהו שכר הטרחה הראוי.

תיק בג"צ 2705/00:

11.הנתבע 1 הגיש בשנת 2000 עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק וזאת באמצעות עו"ד (כתוארו דאז) יוסף שפירא ממשרד קרמר –שפירא שניידר ושות'. בעתירה זו ביקש הנתבע 1 כי מינהל מקרקעי ישראל ומשרד האוצר יבהירו מדוע לא תבוטל הפקעת מקרקעין משנת 1949 כאשר במקרקעין אלו, לטענת הנתבע 1 לא נעשה כל שימוש בהתאם להודעת ההפקעה. בנוסף דרש הנתבע 1 כסעד חלופי פיצויי כספי בגין השימוש שכן נעשה במקרקעין.

12.ביום 10.11.08 חתם הנתבע 1 על ייפוי כוח, ומינה את התובע לייצגו בתיק הבג"צ. התובע טוען כי נדרש במסגרת תיק הבג"צ לעבודה רבה אשר דרשה ניהול הליכים מול מנהל מקרקעי ישראל ורשויות המס וזאת בכדי שוועדת הבעלויות תכיר בבעלות הנתבע 1 במקרקעין ותהיה נכונה לפצותו. על כן דרש התובע בגין הליך זה סך של 15,000$.

13.בכתב ההגנה הודה הנתבע כי חתם על ייפוי הכוח, אך טען כי הנתבע התייצב לדיון אחד בלבד, ובניגוד לעמדתו הסכים למחיקת העתירה. עוד טען הנתבע כי עיקר העבודה בתיק הבג"צ נעשתה על ידי משרד קרמר-שפירא- שניידר, ועל כן די בכך ששילם לתובע 3,800 ₪ כשכר טרחה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ