אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מנצל נ' עפרון ואח'

מנצל נ' עפרון ואח'

תאריך פרסום : 06/09/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
22724-07-10
05/09/2010
בפני השופט:
נמרוד פלקס

- נגד -
התובע:
אנדי ) מנצל
הנתבע:
1. דב עפרון
2. ורדית עפרון

החלטה

1. בפני בקשה לביטול עיקול זמני, אשר הוטל על כספי הנתבעים המוחזקים בידי עוה"ד שי רווה. עסקינן בתביעתו של עורך דין לשכר טרחתו. על פי הנטען בכתב התביעה, התובע ייצג את הנתבעים בהליכים משפטיים שונים, לרבות הליכי בוררות, אך הנתבעים לא פרעו את שכר הטרחה אותו היה עליהם לפרוע.

2. אליבא דהתובע, התובעים ואחרים כרתו עמו הסכם לייצוגם בהליכים משפטיים לשם קבלת זכויותיהם, לרבות הזכויות הכספיות, מאת מושב שילת ואחרים. נטען שלכלל חברי הקבוצה שיוצגו בידי התובע, לרבות הנתבעים, היו אינטרסים זהים וכלל חברי הקבוצה זכו אף לתועלות כספיות כתוצאה מעבודת התובע. אין חולק, כי זמן מה לאחר תחילת הייצוג המשפטי הודיעו הנתבעים לתובע, כי הם אינם מעוניינים עוד בשירותיו.

לוז טענת התובע הינה, כי בפועל נהנו הנתבעים מפירות ייצוגו את יתר חברי הקבוצה, חרף שהפסיקו את ההתקשרות עמו, ולפיכך חייבים הם בשכר טרחתו, כפי ששילמו יתר חברי הקבוצה אותם ייצג עד סיום ההליכים המשפטיים.

3. הנתבעים חולקים על טענת התובע וטוענים, כי לכל היותר חובם כלפי התובע מסתכם בסכום זניח, אשר התגבש עד למועד הפסקת ההתקשרות בין הצדדים ולמיטב זכרונם אף סכום זה נפרע. לטענת הנתבעים הם התנגדו לקו פעולתו של התובע ולאופן הייצוג לו זכו, יחד עם יתר חברי הקבוצה, ולפיכך הודיעו לתובע על הפסקת ההתקשרות בין הצדדים.

4. אין חולק, כי הנתבעים זכאים לתשלום כספי מאת המושב שילת, המיוצג בידי עוה"ד רווה, הוא המחזיק אצלו הוטל העיקול. זכאות הנתבעים נובעת מפסק דינו של כב' השופט בדימוס אורי שטרוזמן (להלן – "הבורר"), אשר אף הורה בפסקו, כי על המושב שילת לקזז מהתשלומים שעליו לשלם על פי הפסק את הסכומים אותם על הזכאים לשלם לעורכי דינם.

5. מספר שנים לאחר מתן פסק הבורר פנה עוה"ד רווה אל בית המשפט בטען בינים בכדי שיוכרע למי עליו להעביר את סכומי הכסף להם זכאים הנתבעים ואשר נותרו בידיו (ת"א 175-09-09 רווה נ' עפרון ואח'). הצדדים להליך טען הבינים הגיעו להסכמה, כי ככל שהתובע דכאן לא יפנה אל בית המשפט המוסמך בתובענה מתאימה ויקבל בגדריה סעד של עיקול זמני, המונע מעוה"ד רווה להעביר את סכומי הכסף שבידיו לידי הנתבעים, יועברו הכספים לידי הנתבעים. מכאן התביעה ובקשת התובע להטלת העיקול הזמני.

6. באשר לסוגיית ההכבדה טען התובע, כי ככל שלא יוטל העיקול הזמני יקשה עליו עד מאד ואולי אף תסוכל אפשרותו להיפרע את סכום פסק הדין שיינתן לטובתו, ככל שיינתן. התובע לא תמך טיעונו בראיה כלשהי, למעט הצהרה לקונית בתצהירו החוזרת על האמור בבקשתו.

7. לשם השלמת הדברים יאמר, כי בבקשה לביטול העיקול, בתצהיר התומך בה ובחקירתו הנגדית של הנתבע מס' 1 פורטו נכסי הנתבעים, לרבות סך של למעלה משמונה מאות אלף שקלים חדשים בניירות ערך, פקדונות ובחשבון העובר ושב, זכויות במספר נכסי מקרקעין והכנסות חודשיות בסך העולה על 20,000 ₪. טענת הנתבעים בעניין זה לא נסתרה.

הפן הנורמטיבי

8. מבקש הסעד הזמני נדרש לשכנע את בית המשפט "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה". ראו: תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות"). לפיכך נדרש מבקש הסעד הזמני להראות כי תביעתו העיקרית אינה טרדנית וכי קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. ראו: רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר, פ"ד נו(1) 529, 533; רע"א 8553/07 כתנאי נ' שכטר (פורסם במאגרים)- פסקה 11 להחלטה.

ודוק, הראיות הנדרשות לשם מתן צו עיקול זמני אינן צריכות להוכיח את התביעה ברמה המאפשרת מתן פסק דין לטובת התובע, אלא די בהיותן מצביעות על כך שהתביעה אינה מחוסרת סיכוי. ראו: רע"א 7139/96 טרינגוב נ' טפחות, פ"ד נא(2) 661, 666; רע"א 970/02 ריבר נ' מגדל (פורסם במאגרים) – פסקה 4 להחלטה.

9. הערכת סיכויי התביעה נעשית באורח לכאורי בלבד, בשים לב לחומר הראיות שהניחו הצדדים לפני בית המשפט. הערכה זו אינה אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית. ניתן אף לומר שראוי כי בית המשפט יימנע מלשוות לממצאיו העובדתיים לגבי הסעד הזמני, נופך של ממצאים חלוטים. ההליך בו מתבררת הבקשה לסעד זמני, הוא הליך מקדמי באופיו, שבו נבחנות ראיות וטענות הצדדים במבט על, לשם הכרעה בשאלה אם הונחה תשתית הולמת לכאורה לקיומה של עילת התביעה. הואיל והראיות שמביאים בעלי הדין עת נדונה הבקשה לסעד זמני, אינן משתרעות על מלוא הפלוגתאות הנטושות במחלוקת ביניהם, ייתכן כי בתום הדיון בהליך העיקרי, לא יימצא מתאם בין הקביעות המקדמיות לגבי סיכויי התביעה, לבין התוצאה הסופית. ראו: ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח(4) 105, 108.

10. סוגייה נוספת אותה יש לשקול היא נטיית מאזן הנוחות לטובת מבקש הסעד הזמני. יש לערוך בחינה השוואתית של "הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר". ראו: תקנה 362(ב)(1) לתקנות. קיים יחס גומלין בין הזכות לכאורה לבין מאזן הנוחות. יחס גומלין זה זכה בפסיקת בתי המשפט לכינוי "מקבילית-כוחות". משמעות הדבר היא שככל שסיכויי התביעה טובים יותר, כך מתמתנת הדרישה בעניין מאזן הנוחות ולהיפך. ראו: רע"א 3577/09 ביבי נ' אייץ אנד או (פורסם במאגרים) – פסקה 13 להחלטה; רע"א 2397/06 אברג'יל נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם במאגרים) – פסקה 8 להחלטה.

יחד עם זאת יוער, כי הן מאזן הנוחות והן הזכות לכאורה חייבים לעמוד ברף מינימלי, שאם לא כן לא יהיה מקום למתן סעד זמני. ראו: רע"א 706/09 קופת חולים מאוחדת נ' המרכז הכירורגי ירושלים (פורסם במאגרים) – פסקה 8 להחלטה; רע"א 2826/06 שלמה אליהו נ' ישעיהו לנדאו (פורסם במאגרים) – פסקה 3 להחלטה.

11. דומה, כי הדרישה לקיום חשש סביר שאי מתן צו העיקול יביא להכבדה על ביצוע פסק הדין (ראו: תקנה 374(ב) לתקנות), הינה למעשה פירוט חלק ממאזן הנוחות לעניין עיקול זמני. אם הונחה תשתית עובדתית המקימה חשש סביר שדחיית הבקשה לעיקול זמני תכביד על ביצוע פסק הדין הרי, שיש בכך משום הצבעה על נזק למבקש העיקול הזמני. אזי ייבחן הנזק הצפוי למשיב ממתן הסעד הזמני.

מן הכלל אל הפרט

12. השאלה האם "נוסע חופשי", קרי – אדם הנהנה מעמלו של אחר מבלי ששילם עבור ההנאה דבר, חייב בתשלום עבור הנאתו הינה שאלה נכבדת הטעונה בירור ודומני שהתשובה לשאלה זו תשתנה בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. אין לשלול את התזה אותה מציג התובע לפיה, הנתבעים נהנו מפירות עמלו ואף אם לא היה ביניהם הסכם המחייבם לשלם עבור הנאתם יש מקום לחייבם בתשלום. די בכך כדי להצביע על קיומה של שאלה רצינית אשר יש לדון בה.

13. דא עקא, שהתובע לא הצביע ולו על קצה קציה של הכבדה. מחומר הראיות עולה כאמור, כי הנתבעים אמידים ומצבם הכלכלי איתן. לנתבעים, כאמור, הכנסה חודשית העולה על 20,000 ₪; ניירות ערך ומזומנים אחרים בסך העולה על 800,000 ₪ וכן נכסי מקרקעין שונים. איתנותם הכלכלית של הנתבעים מפריכה את טענת ההכבדה על ביצוע פסק הדין והדעת נותנת, כי יהיה בידיהם לפרוע את סכום פסק הדין שיינתן כנגדם, ככל שיינתן. השוו: רע"א 5935/97 סיני נ' גלנץ, פ"ד נב(1) 193.

אכן, כאמור, התובע הצביע על שאלה רצינית הטעונה בירור, אך באשר לדרישת ההכבדה לא עברה בקשתו את הרף המינימלי הנדרש, ולפיכך דינו של צו העיקול הזמני שניתן על פי צד אחד להתבטל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ