אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מנהל מקרקעי ישראל - ירושלים שערי העיר נ' קירשנברג ואח'

מנהל מקרקעי ישראל - ירושלים שערי העיר נ' קירשנברג ואח'

תאריך פרסום : 07/05/2014 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום בית שמש
59153-03-11
02/05/2014
בפני השופט:
דוד גדעוני

- נגד -
התובע:
מנהל מקרקעי ישראל - ירושלים שערי העיר
הנתבע:
1. יחזקאל קירשנברג
2. קירשנברג לאה

פסק-דין

פסק דין

לפניי תביעה לתשלום דמי שימוש ראויים בגין שימוש שאינו חקלאי שנעשה במשק הנתבעים.

הנתבעים הם ברי רשות במשק במושב עמינדב. בשנת 1998 הגיש מינהל מקרקעי ישראל תביעה שעניינה שימוש חורג שלא כדין שעשו הנתבעים במשק. תביעות דומות הוגשו נגד רבים אחרים מחברי עמינדב. הדיון בתובענות אוחד. בשנת 2004 נעשה בין הצדדים הסכם פשרה. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין. במסגרת ההסכם נקבע, בין היתר, כי ינתן צו מניעה האוסר על שימוש שאיננו חקלאי בחלקות שצוינו ובמבנים שעליהם שתוקפו יושעה למועדים שפורטו ובהתקיים תנאים שנקבעו. בהסכם נקבעו שני מסלולים שבאמצעותם ניתן יהיה לבקש להכשיר את השימושים הנדונים. האחד, באמצעות בקשה של עמינדב לביצוע עסקה בינו לבין המינהל. האחר, באמצעות בקשה של מי מחברי המושב שלגבי השימושים במשקו לא הוגשה בקשה על ידי המושב. על פי ההסכם נקבע כי בקשות כאמור יוגשו בתוך 60 ימים. עוד הוסכם כי חברי המושב שנתבעו על ידי המינהל (ובכלל זה הנתבעים) ישלמו למינהל דמי שימוש ראויים בגין השימוש שאינו חקלאי שנעשה על ידם בעבר. בהקשר זה נקבע כי ככל שתוגש בקשה להכשרת השימושים באחד המסלולים שצוינו, יוכל המושב או חבר המושב הנתבע, לפי העניין, לבקש להמיר את דמי השימוש בקיצור תקופת החכירה. ההליכים ליישומו וביצועו של הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק הדין התמשכו. התמשכו מאד. השנים חלפו. כל צד הטיל את האשם לעיכובים לפיתחו של הצד האחר. בין לבין התנהלו בין הצדדים הליכים נוספים. סופו של יום, בשנת 2011, קצה נפשו של המינהל והוא הגיש את התביעה דנן נגד הנתבעים שלפניי. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. בתביעה עתר המינהל לחייב את הנתבעים לשלם לו סך של 54,161 ₪, הוא – לטענתו – שיעור דמי השימוש הראויים המתחייב. הנתבעים העלו טענות שונות הן לעניין שיעור החיוב, הן לעניין האפשרות להמיר את דמי השימוש בקיצור תקופת החכירה. לאחר הדיון שהתקיים בבקשת הרשות להתגונן ניתן פסק דין חלקי המחייב את הנתבעים לשלם למינהל סך של 16,875 ₪. לגבי יתרת הסכום ניתנה לנתבעים רשות להתגונן. זמן מה לאחר הדיון האמור, בחלוף למעלה משבע שנים מהמועדים הנקובים בהסכם הפשרה וכשנה לאחר שהוגשה התביעה, פנה המושב למינהל והודיע כי ברצונו לפעול להכשרת שימושים במושב במסלול הראשון שנקבע בהסכם הפשרה – היינו על דרך של התקשרות בעסקה בין המושב לבין המינהל.

הסוגיות העומדות כיום על הפרק, כפי שיפורט להלן, עניינן בשאלה אם נוכח פניית המושב עומדת לנתבעים כיום הזכות להמיר את דמי השימוש בקיצור תקופת החכירה ובטענות שונות ביחס לשיעור דמי השימוש שנתבעו.

עיקרי העובדות הצריכות לעניין

בפתח הדברים נעמוד על עיקרי העובדות הצריכות לעניין. אלה נלמדות, בעיקרם של דברים, מהמסמכים שהובאו לפני בית המשפט. העדויות שנשמעו משלימות את התמונה.

במהלך המשפט העידה, מטעם המינהל, גב' רחל אמיר (להלן: "אמיר"), מי ששימשה החל מתחילת 2012 כמנהלת המחלקה החקלאית במינהל אך לא היתה מעורבת בהסכם הפשרה ובהתנהלות הדברים שלאחריו קודם לכניסתה לתפקידה. מטעם הנתבעים העידו מר שמעון קינן (להלן: "קינן"), מי שהיה במועדים רלבנטיים חבר ועד, ובתקופות מסוימות יו"ר הוועד, של עמינדב – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן "עמינדב" או "המושב") ואשר נטל חלק פעיל במו"מ שקדם לעריכת הסכם הפשרה ובמגעים שהתקיימו לאחר שנעשה הסכם הפשרה. כן העידה הנתבעת עצמה – גב' לאה קירשברג (להלן: "קירשברג") אף שבמרבית העניינים בקשר עם הסכם הפשרה ויישומו לא היתה מעורבת במישרין ואלה נעשו על ידי המושב.

נעמוד תחילה על הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין – הוא נקודת המשען עליה נסמכת התביעה שלפניי – ועל עיקרי המהלכים שקדמו לו. לאחר מכן נעמוד, בנפרד, על התנהלות הדברים ועיקרי המגעים וההתרחשויות שאירעו לאחר שנעשה הסכם הפשרה.

הצגת התשתית העובדתית תובא בפירוט. זאת, נוכח ריבוי הפרטים והשנים הרבות במהלכן התמשכו העניינים. יהיה בכך לפשט ולקצר את הדיון שיבוא לאחר מכן.

הסכם הפשרה והרקע לו

בשנת 1998 הגיש המינהל נגד הנתבעים תביעה בשל שימוש שלא כדין שעשו במבנה המצוי במשקם כמחסן (ת"א (שלום י-ם) 25004/98). תביעות דומות הוגשו נגד כמה עשרות חברים אחרים של עמינדב. התביעות נדונו במאוחד.

השימושים נושא התביעות שהוגשו, ובכלל זה השימוש בגינו הוגשה התביעה נגד הנתבעים שלפניי, נעשו במבנים שהוקמו – ככל הנראה על רקע המבנה הטופוגרפי של המושב הבנוי על צלע ההר – בשטחים נפרדים מבחינה פיסית מהחלקות עליהן מצויים מבני המגורים של חברי המושב. שטחים אלה מכונים "חלקות ב" של המשקים.

זמן מה לאחר שהוגשו התביעות פעל עמינדב – וככל הנראה היה בין המושבים הראשונים לעשות כן – להביא לאישורה של תכנית בניין עיר מי/820 במסגרתה הותרו השימושים הלא חקלאיים בחלקות ב'.

לאחר שהוגשו התביעות התקיימו בין המינהל לבין עמינדב וחברי עמינדב שנתבעו מגעים בניסיון להגיע לפשרה מוסכמת שתכלול, בין היתר, אפשרות להסדרת השימושים החורגים.

לכתחילה נתקלו מגעים אלה בקשיים בשל העובדה שהשימושים הנדונים נעשו בחלקות ב' בעוד שהחלטת מועצת מקרקעי ישראל מספר 755 (להלן: "החלטה 755") שמאפשרת להתיר, בתנאים מסוימים, שימושים בלתי חקלאיים, מתייחסת לשימושים בשטחים המכונים בפי המינהל חלקה א'.

בהמשך עידכן מי ששימש בא כוח המינהל בהליכים כי עניין זה אינו עומד עוד לרועץ, בין היתר, נוכח אישורה של תכנית בנין העיר. אפשר שביסוד הדברים עמדה גם הוראה שנקבעה בהחלטה 755 ושלפיה רשאי המינהל, במקרים חריגים ובהתקיים תנאים מסוימים, להתיר שימוש בלתי חקלאי גם בשטח שאינו צמוד לחלקה א' של הנחלה.

גם לאחר שהצדדים צלחו מהמורה זו, ניצב בפניהם מכשול נוסף. חברי עמינדב שנתבעו, או למצער חלקם, ביקשו להתיר להם לסחֵר את הזכויות בקרקע, היינו, לאפשר להם, למשל, להשכיר את המבנים לצדדים שלישיים כנגד תמורה. החלטה 755 לא התירה העברת זכויות כאמור.

לאחר מגעים ודיונים נוספים בין הצדדים, נסללה הדרך לפשרה. זאת, על דרך של הוספת מסלול אפשרי נוסף להכשרת השימושים החורגים הנדונים מכוח החלטת מועצת מקרקעי ישראל מספר 949 (להלן: "החלטה 949") שהתקבלה ביום 4.2.03. כך הסביר בא כוח המינהל באותם הליכים את הדברים: "המאמץ הגדול שנעשה על ידינו היה למצוא דרך משפטית לאפשר את ההשכרה... הדרך המשפטית שמצאנו ... [ש]עדיין צריכה לחצות את המשוכה הגבוהה של ועדת הפשרות... [היא] עם החלטת מועצת [מקרקעי] ישראל 949 שלפיה הותר לאגודה השיתופית להקים מיזם בקרקעות החקלאיות של המושב והניסיון שנעשה היה להתיר את השימוש שעושה בעל הנחלה בחלקה ב' להשכרה בדרך המשפטית שמאפשרת החלטה 949. ... המשמעות היא הקמת תאגיד שהוא אשר יבצע את ההשכרה ולא בעל הנחלה הבודד".

בסופו של יום עלה בידי הצדדים להגיע להסכם פשרה. הסדר זה הוגש לבית המשפט ביום 8.7.04 ובית המשפט (כבוד השופט נ' סולברג) נתן לו באותו היום תוקף של פסק דין.

עיקריו של ההסכם פשוטים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ