אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מנדל נ' מדינת ישראל

מנדל נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 07/07/2011 | גרסת הדפסה
עמ"ת
בית המשפט המחוזי ירושלים
27631-02-11
07/07/2011
בפני השופט:
בן-ציון גרינברגר

- נגד -
התובע:
ישראל-משה מנדל
הנתבע:
מדינת ישראל

החלטה

ביום 27.2.11 ניתנה החלטת ביניים בערר שהגיש העורר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' זיסקינד) מיום 10.2.11 במ"ת 27345-11-10, בנוגע לתנאי מעצר בית בו הוא נתון. בערר האמור ביקש העורר מבית המשפט להקל עמו מעבר להמלצות התסקיר מיום 16.1.11 ולהתיר לו לצאת מביתו בכל שעות היממה ללא תנאים, בכפוף לכך שתמיד ילווה על ידי מי מבין מפקחיו. כפי שצוין בהחלטה האמורה, נסובה בקשתו בעיקר על מתן היתר ליציאה לתפילות ושיעורי תורה כל ערב מימות החול.

העורר ביסס את בקשתו האמורה בכך שכבר הצליח "להוכיח את עצמו", מאחר שבעקבות החלטות קודמות בנוגע לתנאי מעצר הבית כבר התחיל לצאת למקום עבודתו, כך שהוא ממילא נמצא מחוץ לביתו ברוב שעות היממה, ומאז שהתקבלו הקלות בתנאי מעצר בית, והעורר חזר לעבודתו במשרדו, לא התקבלה כל תלונה, ויתירה מזאת, העורר אף התחיל בהליך טיפולי.

בהחלטה הנ"ל מיום 27.2.11 נקבע כי טרם הגיעה העת לעיון מחדש בתנאי מעצר הבית, על אף שכבר אז ניתן היה לציין, מצד אחד, ציות העורר לתנאי מעצר הבית כפי שהיו אז בתוקף, ומצד שני, הצטרפותו והתמדתו בהליך טיפולי, אשר החל בו באותם ימים. מסקנת בית המשפט דאז התבססה על כך שתקופת הזמן שעברה מאז מתן ההקלות הקודמות הייתה קצרה מדי כדי להצדיק התערבות נוספת של בית המשפט מכוח הוראות סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, בו קבע המחוקק כי ניתן לעיין מחדש בתנאי מעצר בית, רק "אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות, או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". מאחר שההקלות שכבר ניתנו לעורר עובר לבקשתו האחרונה דאז ניתנו בנובמבר ובדצמבר 2010, הגעתי לכלל מסקנה כי בהגשת בקשתו להקלות נוספות בפברואר 2011, הקדים העורר יתר על המידה, וכי אין בסיס דיו להצדקת עיון חוזר נוסף בחלוף כחודשיים בלבד מאז עיונו הקודם של בית המשפט בבקשת העורר להקלות.

יחד עם זאת, בהחלטה הנ"ל התבקשה קצינת המבחן לבחון שוב את בקשת העורר להרחבת ההקלות בתנאי מעצר הבית בחלוף תשעים ימים נוספים ולהגיש על כך תסקיר משלים, ונקבע כי החלטה נוספת תתקבל לאחר הגשתו.

התסקיר המשלים הוגש ב- 23.5.11. בתסקיר האמור מצוין כי מאז הגשת התסקיר הקודם (מיום 16.1.11), ממשיך העורר להשתתף בטיפול קבוצתי ייעודי לעברייני מין, וכי "הוא מופיע לפגישות בזמן ובעקביות, נוטל חלק פעיל בשיחות הקבוצתיות, מביע את עמדותיו ומסייע לחברי הקבוצה לזהות את הטריגר המוביל לביצוע העבירה...ניכר רצון להגיע לתובנות ביחס למניעים סביב בעייתו ומודעות באשר לצורך שלו בקבלת טיפול". יחד עם זאת, מציינת קצינת המבחן כי העורר "מערפל את מעשיו ומתקשה לשוחח על כך באופן ענייני, כפי שבא לידי ביטוי למשל בכך שמוסר אינפורמציה משפטית רחבה כדרך לטשטוש התנהגותו...". קצינת המבחן מוסיפה, כי "בשיחות שקוימו עמו סמוך לדיון הנוכחי בלטו עיוותי חשיבה כדרך לצידוק והמזעור מעשיו"; אם כי, "יצוין כי עיוותי חשיבה הינם אופייניים לשלב בו מצוי מבחינת התהליך המשפטי. אנו מעריכים שגם מעמדו המשפטי והשלב המשפטי בו מצוי שלפיו טרם נמצא אשם יש השפעה על יכולתו להתייחס באופן מלא להתנהגותו". לאחר שקלול כל האמור, מגיעה קצינת המבחן למסקנה כי מצד אחד, טרם הבשילה השעה להסרת כל התנאים המגבילים; ברם, יחד עם זאת, מומלץ כי יתאפשר לעורר לשהות מחוץ לביתו עד השעה 22:00 במסגרת עבודתו או לבית הכנסת ושיעורי תורה, וכל אלה – בפיקוח וליווי.

בדיון שלפניי אשר התקיים בעקבות הגשת התסקיר המשלים האמור, טען ב"כ המשיבה כי גם עתה, אין להיענות בחיוב לבקשת העורר להקלות נוספות בתנאי מעצר הבית. לטענתו, מהתסקיר המשלים עולה כי העורר נמצא רק בשלבים ראשוניים של הפנמת חומרת מעשיו, כך שאין להסיק כל מסקנה חיובית בדבר הפחתת הסיכון הגלום בהקלות נוספות כמבוקש, ויש לזכור כי המעשים בהם מואשם המבקש הינם חמורים, וקיים אינטרס מובהק לשמירה על שלום הציבור, אשר לפחות בשלב זה, גובר על האינטרסים הפרטיים/אישיים של העורר עצמו. ב"כ המשיבה אף מוסיף כי מאז החלטתו הקודמת של בית משפט זה הושעה העורר מלשכת עורכי הדין (והעורר נמנע מלהודיע על כך לבית המשפט), כך שהיקף עבודתו בהכרח מצטמצם; ועל אף שהעורר מוסמך גם כטוען רבני וממשיך לעבוד בתחום זה, הוגש הליך להשעייתו גם מבתי הדין הרבניים. משמעות הדבר, שלא קיים כל צורך להרחיב את שעות יציאתו מהבית כמבוקש.

בתגובה טוען העורר כי הוא מתמיד במפגשים הקבוצתיים שנקבעו לו, הוא משתתף באופן פעיל בדיונים הקבוצתיים, וכפי שניתן להסיק מהניסיון המצטבר מאז התחלת מעצר הבית בנובמבר 2010, קרי, תקופה של למעלה מחצי שנה, לא הייתה ולו הפרה הקלה ביותר בתנאי המעצר, כפי שעולה מהתסקיר המשלים; ועל כן, אין כל סיבה לייחס לעורר את אותה רמת מסוכנות, אם בכלל הייתה כזו, בעת הגשת כתב האישום לפני למעלה מ- 6 חודשים.

זאת ועוד. לטענת העורר, ההסתייגות שבתסקיר המשלים, המתבססת על מה שמכונה "עיוותי חשיבה" אשר לדעתה של קצינת המבחן גרמו לכך שהעורר "מערפל את מעשיו ומתקשה לשוחח על כך באופן ענייני", אינו אלא תוצאה מכך שההליכים המתנהלים נגד העורר בתיק הפלילי נמצאים בשלב ההוכחות, כשהעורר עומד על טענת חפותו המלאה מהמעשים המיוחסים לו; ועל כן, אין לצפות ממנו שבבית המשפט יטען לחפותו, בעוד שבהליך הטיפולי יקבל על עצמו אחריות מלאה למעשים האמורים.

באשר לטענת הצמצום בעבודתו עקב השעייתו, טוען העורר כי הוא ממשיך לעבוד כטוען רבני; ומעבר לכך, עיקר בקשתו מתייחסת לשעות תפילה ושיעורי תורה, המתקיימים בשעות הערב , ובימי הקיץ – משעה 20:30 ואילך.

לאחר ששקלתי את הטיעונים של הצדדים, מזה ומזה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיענות חלקית לבקשת העורר, ולאפשר לו לשהות מחוץ לביתו עד השעה 22:00 במסגרת עבודתו ובבית הכנסת בלבד, כפי שהומלץ בתסקיר המשלים.

ראשית, השתתפותו העקבית והמלאה של העורר משך מעל 6 חודשים בהליך הטיפולי שנקבע לו, הינו שיקול מרכזי חיובי, וגם מדברי העורר בפניי התרשמתי בהתחייבותו הכנה שיצמצם את תנועותיו מחוץ לבית אך ורק למשרד לצורכי עבודה ולבית הכנסת לתפילה ושיעורי תורה, כשברקע, העובדה כי תפילת מעריב בתקופת הקיץ מאוחרת יותר ואינה מתקיימת עד סביבות השעה 20:30 בערב.

שנית, מקובלת עלי טענתו של העורר כי האמביוולנטיות המשתקפת בהערות קצינת המבחן, הנובעת מחוסר הפנמה מלאה לכאורה של חומרת המעשים המיוחסים לעורר, נובעת, בין היתר, מן השלב הדיוני שבו הוא נמצא כעת, כשעדיין נהנה מחזקת החפות. כבר נקבע לא אחת בפסיקה כי עצם ההכחשה של נאשם, אשר ממשיך לכפור באישומים נגדו, אינה יכולה להוות בסיס להערכת מסוכנות, כל עוד שלא הורשע בעבירות המיוחסות לו. ראה, לדוגמא, דברי כב' השופטת מרים נאור בבש"פ 3358/09 מ"י נ' זגורי (מאגר נבו, אפריל 2009):

מהכחשת עבירות בהן מואשם מי שלגביו ניתן תסקיר מעצר, אין כדי ללמד על מסוכנות. בשלב זה נהנה הנאשם מחזקת החפות. ניתן להסיק מסוכנות מן הראיות לכאורה, אך לא מעצם ההכחשה.

כמו כן, ראה, בש"פ 6754/10 מהאר אבו גאמע נ' מ"י (אוקטובר 2010; לא פורסם), שם קבע כב' השופט דנציגר כדלהלן:

אין מקום לגישה לפיה בכל מקרה שבו נאשם אינו מודה בפני שירות המבחן במעשים המיוחסים לו בשלב הכנת תסקיר המעצר, לא ניתן לאיין את מסוכנותו בדרך של עילת מעצר, שכן גישה זו חותרת תחת חזקת החפות...

אני מפנה גם לבש"פ 6826/10 עידו סמואל נ' מ"י (מאגר נבו; ספטמבר 2010), דברי כב' השופט חיות:

"בזוכרנו כי מדובר בתסקיר מעצר טרם משפט, אין לצפות כי נאשם יוותר לחלוטין על טענות ההגנה שיש בפיו ובוודאי שאין מקום לגישה הגורסת כי בכל מקרה שבו הנאשם אינו מודה בפני שירות המבחן בשלב המעצר במעשים המיוחסים לו, לא ניתן לאיין את מסוכנותו בדרך של חלופת מעצר. גישה כזו חותרת בעיניי תחת חזקת החפות העומדת לכל נאשם ויש טעם רב בטענת הסנגור לפיה ראוי להימנע מהפיכת תסקיר שירות המבחן בשלב המעצר זירה לבירור אשמתו של הנאשם ולחילוץ הודאה מפיו".

אומנם, חזקת החפות אינה חזות הכול בהקשר בו אנו נמצאים, ועל אף השיקולים דלעיל, שיש בהם כדי להסתייג מהסקת מסקנות מרחיקות לכת מעצם דבקותו של העורר בטענתו לחפות, הרי שמוטל על בית המשפט לבדוק בכל זאת האם אין ביסוס להערכת מסוכנותו של העורר על בסיס פרמטרים אחרים המשתקפים, בין היתר, בתסקירים המוגשים לבית המשפט לעיונו.

במקרה דנן, וכאמור לעיל, לאחר שאני משקלל גם את ההסתייגות שבפסיקה מהסקת מסקנות מכריעות באשר למסוכנותו של העורר כמפורט בסעיף 10 לעיל, ועל בסיס התרשמותי החיובית מהתחייבותו של העורר לעמוד בקפדנות על מגבלות מעצר הבית כפי שתישארנה בתוקף, אני דוחה בזה את בקשת העורר להתיר לו לצאת מביתו בכל שעות היממה ללא תנאים, בכפוף לליוי ופיקוח, ברם אני נעתר לבקשת העורר לצמצום תנאי מעצר הבית באופן שהעורר יוכל להישאר מחוץ לבית, לצורכי עבודתו במשרד ותפילות ושיעורי תורה בבית הכנסת בלבד, ובליווי והשגחה כפי שכבר נקבע, עד השעה 22:00 במקום השעה 17:00 כפי שהייתה בתוקף עד עכשיו. יתר תנאי מעצר הבית נשארים על כנם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ