אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ממשלת הפדרציה הרוסית נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה בי-ם

ממשלת הפדרציה הרוסית נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה בי-ם

תאריך פרסום : 18/11/2013 | גרסת הדפסה
עש"א
בית משפט השלום ירושלים
102-09
10/11/2013
בפני השופט:
יצחק שמעוני

- נגד -
התובע:
ממשלת הפדרציה הרוסית
הנתבע:
הועדה המקומית לתכנון ובניה בי-ם
פסק-דין

פסק דין

לפניי ערעור בעניין היטל השבחה, שהוגש לפי סעיף 14(ג) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק"), בהתייחס להחלטת השמאי המכריע.

על פי השומה המכרעת, אותה ערך השמאי מר גיורא אנגלהרט, על המערערת לשלם היטל השבחה עבור המקרקעין שבעלותם בסך של 675,000 ₪, נכון ליום 18.2.09.

המקרקעין הינם חלקת קרקע המשמשת כחניון הידוע כחניון צוותא, ברחוב המעלות 1 במרכז העיר ירושלים, בשטח של 3,677 מ"ר. החלקה רשומה בלשכת רישום המקרקעין כחלקה 99 (לשעבר חלקה 1) בגוש 30042, וזכויות הבעלות בה נרשמו על שם המערערת. הערות אזהרה רשומות, האחת לטובת חברת דבר פשוט בע"מ מיום 7.10.02 בגין חוזה חכירה והשנייה, מכח פסק דין של בית משפט השלום בירושלים (ת.א. 25161/99). ביום 1.1.06 הושכר החניון, לצורך הפעלתו, לחברת א.ב. שירותי חניה ירושלים בע"מ לתקופה של 24 חודשים. הסכם השכירות התחייב השוכר לשאת בכל ההיטלים ותשלומי החובה בגין הפעלת החניון.

על המקרקעין חלה תכנית מתאר ירושלים 62, אשר פורסמה ביום 16.7.59. התכנית מייעדת את המקרקעין לבנייני ציבור. תכנית 5166, אשר פורסמה ביום 15.1.04, חלה אף היא על המקרקעין. תכלית התכנית להתאים את תקן החניה הקבוע בתכנית מתאר 62 להחלטות ממשלת ישראל מחודש אוגוסט 1997.

מקורו של היטל ההשבחה, מושא המחלוקת, בבקשה למתן אישור חורג להפעלת חניון במקרקעין, בן 108 מקומות חניה, חלף בניין ציבור. ביום 16.4.07, אושרה הבקשה ע"י הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לתקופה של 3 שנים (להלן: "הבקשה לשימוש חורג").

כרקע להליך ראוי לציין, כי בשנים 1998-2006 הופעל במקום חניון ציבורי בהתאם לצו שניתן על ידי ראש עיריית ירושלים לפי חוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים ריקים), תשמ"ז- 1987 (להלן: "הצו"). מאז ועד היום מופעל החניון במקרקעין. על רקע זה, הוגשה הבקשה לשימוש חורג.

בהסכמת ב"כ הצדדים לא התקיים דיון בערעור ופסק הדין ניתן על יסוד הסיכומים בכתב שהוגשו על ידי באי-כוח הצדדים. יצויין, כי המערערת הגישה ביום 25.10.13, בקשה לבית המשפט למתן פסק דין ובקשה לצירוף אסמכתא לסיכומיה. ביום 1.11.13, נעתר בית המשפט לבקשה. המדובר בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט השלום בת"א ביום 21.5.12- עש"א (ת"א) 22989-08-11 חניוני מאיה בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה. בהמשך נתייחס לאסמכתא זו.

סלע המחלוקת

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם המקרקעין הושבחו דה-פקטו וכן בשאלה האם נדרש היה אישור לשימוש חורג לצורך הפעלת החניון. הלכה פסוקה, כי השימוש החורג הינו האירוע המכונן המגבש את החבות בהיטל השבחה ובלעדיו- לא נוצר היה כל חיוב. כן, ברור לכל, כי השבחה אפסית אינה גוררת חיוב בהיטל השבחה.

טענות הצדדים

המערערת חלקה על נחיצותו של האישור לשימוש חורג ולצורך הפעלת החניון וטענה, כי פעלה לפי עצת אחיתופל של אנשי מחלקת מהנדס העיר בעירייה. לגרסתה, עת ביקשה לחדש את רישיון העסק של החניון, הוברר לה כי פקע הצו ולא ניתן יהא לחדש את רישיון העסק אלא אם יינתן היתר לפי סעיף 145 לחוק התכנון והבנייה. במעמד הגשת הבקשה להיתר, הנחו אנשי 'מחלקת מהנדס העיר' את המערערת להגיש את הבקשה בדרך של שימוש חורג.

לשיטתם, סעיף 2 לתקנות התכנון והבניה (התקנת מקומות חניה), התשמ"ג- 1983 (להלן: "תקנות החניה"), מתיר לרשויות התכנון לשנות את תקן החנייה הכללי המעוגן בתקנות מטעמים של צרכים מקומיים. צרף לכך, ברשימת הייעודים בתכנית 62 לא נכלל ייעוד של חניון כעומד בפני עצמו ו/או לא הוגבל ייעוד מסוג זה. לפיכך, לשיטת המערערת, על יסוד ההנחה כי ברור מאליו שיופעל חניון בצמוד לבנייני ציבור, בהיעדר הוראה מגבילה הרי שנמצאנו למדים כי הקמתו של חניון מובלעת בתוך ייעודי הקרקע הרשומים בתכנית ומכאן, שאין כל מניעה להפעיל את החניון במקרקעין מושא הערעור. מאי נפקא מינא, לשיטת המערערת, ניתן היה לבקש היתר להפעלת החניון שלא על דרך בקשה לשימוש חורג. מטעמים אלו טענה המערערת, כי בהיעדר אירוע תכנוני המחייב בתשלום היטל השבחה לפי סעיף 1(א) לתוספת השלישית לחוק, לא נוצרה עילה בחוק להטלתו.

באותו עניין, באחרית טיעוניה, ביקשה המערערת להדגיש את חוסר הסבירות שבחיובה בהיטל השבחה בענייננו, משום שאילו בחרה לנקוט באפיק של הגשת בקשה לשינוי ייעוד המקרקעין (חלף הבקשה לשימוש חורג), כי אז לא הייתה צומחת כל עילה לחיוב בהיטל ההשבחה. אשר על כן, למשנת המערערת, אין לחייבה בהיטל השבחה.

מעבר לכך, הוסיפה וטענה המערערת, כי שגה השמאי בכך שלא בדק האם המגרש בכללותו יושבח מעצם מתן ההיתר להפעלת החניון, זאת בהתחשב בסעיף 11 לתכנית 5266 המקנה לבעלי המקרקעין את הזכות להקים את החניון הציבורי עובר להוצאת היתר בניה להקמתם של בנייני הציבור. לטענתה, שגה השמאי בכך שטען כי הפעלת החניון אינה חוסה תחת סעיף 11 דנא, הואיל וטרם הוגשה בקשה להיתר בנייה לבניין העיקרי ואף החניון אינו תת קרקעי והינו נושא אופי מסחרי ולא ציבורי. לשיטת המערערת, החניון הינו חניון ציבורי כהגדרתו בסעיף 1 לתקנות החניה. כן לשיטתה, אין כל עיגון נורמטיבי בהוראות הדין להבחנה בין שטח לבנייני ציבור ובין שטח מסחרי. צירוף הדברים, נטען, כי המקרקעין לא הושבחו, שווים לא עלה ועל כן לא נוצרה כל חבות בהיטל השבחה.

לאור כל האמור לעיל, טענה המערערת כי אין לחייבה בהיטל השבחה בגין הפעלתו של החניון במקרקעין.

מנגד, מבקשת המשיבה לסמוך ידיה על השומה המכרעת. לשיטתה, הדרך להשיג על נחיצותו של הליך השימוש החורג היא באמצעות תקיפתה של החלטה מנהלית ובית משפט זה אינו הערכאה המוסמכת לדון בכך. נטען, כי סמכותו העניינית של בית משפט זה תחומה אך ורק בשאלת שיעורו של היטל ההשבחה. בד בבד, לשיטת המשיבה, הטענה להיעדר השבחה הינה שאלה מקצועית שמאית שאינה מקנה זכות ערעור בעניינה. כמו כן, ישנה הבחנה מהותית בין בקשה לשינוי ייעוד ובין בקשה לאישור שימוש חורג, אשר אינה מאיינת את ייעודי המקרקעין כי אם מוסיפה עליהם, ומכאן שלא ניתן לילך בדרכה של המערערת ולבחון את ערכם של המקרקעין לאחר שנגרעו מהם ייעודים בשעה שבפועל הוסף למקרקעין באופן זמני ייעוד מסחרי. בנסיבות אלו, נטען, כי עצם החיוב בהיטל ההשבחה הינו סביר וראוי. מעבר לכך, לשיטת המשיבה, הטענה לפיה השימוש כחניון מובנה בייעודי המקרקעין לפי התכנית הינה שאלה עובדתית שאין בגינה זכות ערעור.

לגופו של עניין נטען, כי ייעוד למבנה ציבור על פי תכנית 62 אינו כולל שימוש של מגרש חניה, לא כשימוש עיקרי ולא כשימוש נלווה. נטען, כי סעיף 11 לתכנית 5166 אמנם מקנה לרשות התכנון את הסמכות לשנות את תקן החניה, אלא שאינו מייתר את הצורך באישורו של שימוש חורג. המשיבה הדגישה כי תכליתו של סעיף 11 דנא להסמיך את הוועדה להתיר את הפעלתו של חניון באופן זמני ונלווה לשימוש העיקרי. חיזוק לכך ניתן למצוא, לטענת המשיבה, בסעיף 11.5 לתכנית, לפיו ראש מוסד התכנון רשאי לאפשר את הפעלתו של החניון קודם שהושלמה בניית הבניין שהחניון נועד לשמשו. היינו, כי אין המדובר בחניון המהווה שימוש עיקרי אלא שימוש הנלווה לבניין הציבורי. בסופו של יום, ביקשה המשיבה לסמוך ידיה על שיקוליו מקצועיים של השמאי בקביעת שיעורו של היטל ההשבחה ולדחות את הערעור.

דיון והכרעה

לאחר עיון בכתבי הטענות ובמכלול המסמכים שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים בסיכומים שהוגשו בכתב, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט בהמשך.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ