אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ממן ואח' נ' הלפרין ואח'

ממן ואח' נ' הלפרין ואח'

תאריך פרסום : 17/03/2014 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום עכו
47853-09-13
11/03/2014
בפני השופט:
ג'מיל נאסר

- נגד -
התובע:
מיכאל ממן
הנתבע:
1. נפתלי הלפרין
2. ביג גמה בע"מ

החלטה

בפניי בקשה למחיקת התביעה שכנגד על הסף.

התובע הגיש נגד הנתבע 1 מר הלפרין נפתלי (להלן: "הלפרין") וכנגד הנתבעת 2 – חברת ביג גמה בע"מ (להלן: "ביג גמה", שניהם יכונו להלן: "הנתבעים"), תביעה בעילת לשון הרע על סך 50,000 ש"ח. הנתבעים הגישו כתב הגנה לתביעה העיקרית ותביעה שכנגד נגד התובע, אף היא בעילת לשון הרע על סכום 100,000 ש"ח. התובע עותר למחוק על הסף את התביעה שהוגשה נגדו.

התובע טוען כי בתביעה הנגדית הוא נתבע לשלם פיצוי סטטוטורי לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה -1965 (להלן: "החוק"), אשר לטענת הנתבעים, פורסם על ידו, נגד ביג גמה שהיא חברה בע"מ; בתביעה שכנגד נתבע פיצוי סטטוטורי בגין טענתם לפרסום לשון הרע, המתייחס לתוכנית חדשות ערוץ 2, במסגרתה קוימה שיחה בין התובע לבין הכתב עמית סגל מערוץ 2, כאשר מתמליל השיחה הנטענת, עולה מפורשות, כי ככל שפורסם לשון הרע (דבר המוכחש), הפרסום התייחס לביג גמה בלבד (תמלול השיחה צורף כנספח א' לתביעה שכנגד); לפי הוראות החוק ופקודת הנזיקין, תאגיד אינו יכול לתבוע פיצוי סטטוטורי לפי החוק ללא הוכחת נזק; בנסיבות אלה, כתב התביעה שכנגד, בשם ביג גמה, אינו מגלה עילת תביעה נגד התובע; בכתב התביעה שכנגד לא נטען שפורסם לשון הרע הוא על בעל המניות הלפרין אלא על ביג גמה. בעל מניות בתאגיד אינו יכול לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק בעילת תביעה השייכת לתאגיד מכוח האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד, במובחן מזו של בעל המניות בה. לכן התביעה שכנגד אינה מגלה עילת תביעה לפיצוי סטטוטורי לפי החוק, לא לביג גמה וגם לא להלפרין; התביעה שכנגד הוגשה כדי לייצר לכאורה משקל נגד תביעתו הכנה של התובע, כאשר התנהגות דיונית זו, של הגשת תביעה נגדית סתם ללא הצדקה, ראויה לגינוי.

בתגובתם טוענים הנתבעים כי בניגוד לנטען בבקשה, בסע' 8 לתביעה שכנגד, הובהר היטב, כי התובע פרסם לשון הרע אודות שני הנתבעים בין דיירי הבניין, תוך שהוא מכפיש את הלפרין באומרו לדיירים, בעלי הנכסים בבניין, כי הלפרין הינו בריון, פולש, עבריין, ומסיג גבול, אשר השתלט על המקלט בניגוד לחוק; כמו כן, הלפרין נפגע כאדם פרטי, בהיותו הבעלים המזוהים ונושא משרה בביג גמה, כאשר תוכן הפרסום קושר את הנתבעים וגורם בדרך זו להכפשת שמו של הלפרין כבעלים של ביג גמה; מבחינת הוראת סע' 10 לפקודת הנזיקין אל מול הוראות החוק, גוברות הוראותיו של החוק, בהיותו חוק ספציפי ואילו פקודת הנזיקין הנה חוק כללי. בנוסף, אילו ביקש המחוקק לקבוע יוצא מן הכלל בנוגע לתאגיד להחרגתו מסע' 7א לחוק, הוא היה קובע זאת במפורש, בפרט לאור ההוראה בסע' 1 לחוק לפיה הוא חל גם על תאגיד; לעניין הגישה הנטענת בבקשה, כי אין לתאגיד זכות לפיצויים בהיעדר "נפש", הרי שישנם פסקי דין רבים שניתנו בגישה הפוכה; אימוץ עמדה המחייבת, כתנאי הכרחי לפיצוי, הוכחה של נזק ממוני, מצמצמת עד מאד את היקף זכותו של תאגיד לשם טוב; מס' 3 לחוק עולה כי ייתכנו מקרים, בהם, על אף ושמו של אדם אינו מוזכר בפרסום, יושמץ תאגיד ובעלי התאגיד או נושאי משרה בו יוכלו לתבוע בעילת לשון הרע על אף שאינם מוזכרים בפרסום. בעניינו, התובע עלה לשידור באופן יזום בערוץ 2 תוך שהוא קושר את הלפרין לביג גמה, כפי שמשתקף מתמלול השידור (שורות 3-6). אין חולק כי התובע באומרו "אנשים פרטיים", התכוון לאדם פרטי המזוהה עם ביג גמה, ואף אם לא אמר את שמו במפורש, ברי כי בעיני האדם הסביר כי הכוונה הייתה להלפרין, שכן המשמעות של הדברים שנאמרו, נבחנת על פי השומע או הקורא הסביר וכוללת הן את המסר המובע בפרסום באופן ישיר והן את המסרים המובעים בו בעקיפין ובין השורות; במעשיו גרם התובע לכך שפגיעה בבית העסק, תוביל לפגיעה אישית בבעלים המזוהים עם בית העסק, ותגרום לביזויו ולפגיעה במשלח ידו, וזאת עקב היותו חשוף לפגיעה כתוצאה מהפרסום לקהל הרחב, למכריו, ללקוחותיו, ולספקיו, המכירים את הלפרין כבעלים וכמנהל ביג גמה.

התובע הגיש תשובה לתגובה. נטען כי בתגובתם לבקשה, מעלים הנתבעים טענות חדשות, שלא נכללו בכתב התביעה שכנגד, כמו למשל: "פיצוי משיב 1 בתביעת הנגד" (סע' 13 לתגובה; הפרסום היחידי הנטען בכתב התביעה, הינו פרסום בערוץ 2, כאשר כל הציטוטים המובאים בסע' 13 לתגובה אינם נמצאים כלל, בתמליל השיחה בערוץ 2, שצורך לתביעה שכנגד; חמור מכך, ההפניה בסע' 13 לתגובה לסע' 6 ו-8 לתביעה שכנגד היא הפניה שאינה נכונה; בתגובתם לבקשה מעלים הנתבעים טענות חדשות שלא נכללו בתביעה שכנגד כגון :"פיצוי לנושא משרה בתאגיד – כתוצאה מפרסום לשון הרע על תאגיד" (סע' 29-31 לתגובה), ושוב הנתבעים מבקשים לקרוא בתמלול השיחה דברים שלא נאמרו ע"י התובע; הבקשה לסילוק על הסף, מתייחסת לתביעה שכנגד כפי שהוגשה ולא לטענות חדשות המהוות הרחבת חזית אסורה, המועלות בתגובה לבקשה; כמפורט בבקשה, בנסיבות דנא, תאגיד אינו יכול לתבוע פיצוי סטטוטורי לפי החוק. שמו של הלפרין לא הוזכר כלל בשיחה. השיחה הייתה שיחה כללית על מצב המקלטים בנהריה. כדוגמא הובא המקלט בבניין המשרדים בו משרדו של התובע, מקלט שביג גמא עושה בו שימוש כמחסן; תכלית החקיקה, הרציונאל המונח בבסיס המצב החוקי, לפיו אין להעניק לתאגיד, ולבטח לתאגיד מסחרי, פיצוי סטטוטורי בגין עוולת פרסום לשון הרע, היא כי לתאגיד אין נפש ועל כן לא יכולה להיגרם לו עוגמת נפש, שהרי ההשפלה בעיני הבריות הינה הבסיס לפיצוי מסוג זה. לא זו אף זו, לחברה מסחרית, להבדיל מאדם בשר ודם אין קושי להוכיח נזק ממון.

דיון:

עיון בכתב התביעה שכנגד מלמד כי הפרסום המיוחס לתובע, לגביו נטען כי הוא מהווה לשון הרע אודות הנתבעים, מתייחס לתוכן ראיון שנערך ביום 22.8.13 (יום בו נטען כי נפלו קטיושות בצפון) בין התובע לכתב ערוץ 2 עמית סגל, במסגרת שידור תוכנית חדשות השעה 17:00, במסגרתו נטען כי התובע האשים את הנתבעים (להם בית עסק המכונה "ביג דיל" מקבוצת ביג גמה המנוהל בבנין בשדרות הגעתון 1 בנהריה, המכונה "בנין הרכבת"), בכך שסגרו את מקלט הבניין בדלתות ברזל תוך מצג שווא שלתובע ומשפחתו אין אפשרות להיכנס ולהשתמש במקלט בשעת חירום, תוך שהתובע מלין בפני הכתב כי פנה לעירייה ולמשטרה אך העניין לא טופל. אומנם נטען בכתב התביעה באופן כללי כי התובע הכפיש את הנתבעים בפני דיירי הבניין ו/או גורמי אכיפה וכו' גם בהזדמנויות נוספות אך מדובר בטענה כללית שלא נתמכה בראיה כלשהי לרבות אי אזכור פרטים עובדתיים מהותיים כגון: מועד הפרסום, נסיבות הפרסום, ציטוט תוכן הפרסום, אל מי יועד הפרסום, ועוד.

הנתבעים טוענים בתגובתם כאמור (סע' 2) כי בניגוד לנטען בבקשה, הובהר היטב בסע' 8 לתביעה שכנגד כי התובע פרסם לשון הרע בין דיירי הבניין אודות הלפרין באומרו לדיירים כי הלפרין הינו "בריון, פולש, עבריין, ומסיג גבול, אשר השתלט על המקלט בניגוד לחוק". טענה זו נדחית על ידי. עיון בסע' 8 לתביעה שכנגד מלמד כי מדובר בטענה עובדתית חדשה שהועלתה לראשונה בתגובת הנתבעים לבקשה, שהרי הפרסום היחידי נשוא התביעה שכנגד מתייחס כאמור לראיון הטלוויזיוני מיום 22.8.13 ובתמלול השיחה אין הפניה לנטען לעיל. יתרה מכך, טענת הנתבעים בסע' 8 לתביעה שכנגד לפיה "בעניין דנא, השתלחות הנתבע שכנגד בתובעים שכנגד, בקרב דיירי הבניין ובאמצעי התקשורת גרמו לכך שבפני דיירי הבניין ובעיקר קהל הצופים בערוץ 2 בטלוויזיה הצטיירה התמונה לפיה נתבע מס' 1 שהינה מנהלה של נתבעת מס' 2, הינו בעל תכונות שליליות של מי שפולש, עבריין ומסיג גבול, תוקפן, שתלטן ואטום שכל מעייניו לדאוג למחסן תחת דאגה לשלום הציבור כביכול, ובעיקר אטום הוא "לסבלה של אישה עם תינוק" שאין לה מחסה, ועוד בעיתות מצוקה", מלמדת כי ייחוס "התכונות" הנ"ל להלפרין הינה תולדה של פרסום הראיון בערוץ 2. יוצא אפוא כי גם לפי ציטוט זה לא נטען כי התובע ייחס את "התכונות" הנ"ל להלפרין במסגרת דברים שהוחלפו בין התובע לדיירי הבניין ובכך פרסם לשון הרע אודותיו אלא שלאור פרסום הראיון בערוץ 2 שהגיע אל כלל הציבור וגם לדיירי הבניין "הצטיירה תמונה" לפיה הלפרין הינו בעל "התכונות" המוזכרות לעיל.

לאור האמור, ומכאן ולהבא לצורך הכרעה בבקשה דנן, נקודת המוצא הנה שהפרסום האסור בתביעה שכנגד מתייחס לתוכן הראיון שבו השתתף התובע ששודר בערוץ 2 בטלוויזיה ביום 22.8.13, ולגביו עולה השאלה – האם בהנחה שהפרסום מהוה לשון הרע האם ניתן לפסוק לתאגיד (ביג גמה) פיצוי סטטוטורי עפ"י החוק ללא הוכחת נזק לאור סע' 10 לפקודת הנזיקין?

סעיף 1 לחוק מגדיר מהי לשון הרע:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם;

לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.

בסעיף זה,

"אדם" – יחיד או תאגיד;

"מוגבלות" – לקות פיסית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית".

עולה מסעיף 1 לחוק כאמור כי גם "תאגיד" נכלל בהגדרת "אדם" ומשמע שתאגיד שנפגע מפרסום לשון הרע אודותיו רשאי להגיש בשל כך תביעה אזרחית או קובלנה פלילית כנגד המפרסם. סע' 7א לחוק (ס"ק (ב)) מסמיך את ביהמ"ש בהליך אזרחי להעניק לנפגע פיצוי סטטוטורי בסך של עד 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק. אם הוכחה כוונה לפגוע, רשאי ביהמ"ש להעניק לנפגע עד כפל פיצוי (ס"ק (3)). יצוין כי בסעיף 7 א (ב) או (ג) משתמש המחוקק במונח "נפגע" לכאורה ללא אבחנה בין נפגע שהוא "אדם" לבין נפגע שהוא "תאגיד".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ