אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מלר נ' עיריית מודיעין-מכבים-רעות ואח'

מלר נ' עיריית מודיעין-מכבים-רעות ואח'

תאריך פרסום : 08/02/2010 | גרסת הדפסה
ת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב – יפו
113-09
01/02/2010
בפני השופט:
רות רונן

- נגד -
התובע:
אפרים מלר
הנתבע:
1. עיריית מודיעין-מכבים-רעות
2. הועדה המקומית לתכנון ולבניה

פסק-דין

פסק דין

עניינה של התביעה ושל הבקשה לאישורה כתביעה ייצוגית, הוא באגרת הנחת צינורות שהוא נדרש לשלם. לטענתו, האגרה היא תשלום חובה שהנתבעות לא היו מוסמכות להטילו, משום שתשתית הנחת המים ותשתית הנחת הצינורות וכול המימון הכרוך בה, נעשה על ידי חברי הקבוצה המיוצגת, ולא על ידי הרשות המקומית. עוד נטען כי מדובר בהפליה פסולה, משום שאגרה זו לא נגבתה מתושבי העיר מודיעין.

בהחלטה מיום 8.12.09 הוחלט על דחיית הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית, לאור הודעת הנתבעים על חדילת הגבייה נושא הבקשה.

בהחלטה זו נקבע כי על הצדדים להגיש טיעון כתוב ביחס לשאלת הגמול המגיע לתובע ושכר טרחת עורכי דינו. הצדדים הגישו טיעוניהם הכתובים בהקשר זה.

טענות הצדדים

ב"כ התובע טענו כי יש לפסוק לזכותו גמול ושכר טרחה ברף הגבוה של הסכומים שנפסקו על ידי בתי המשפט לתובעים ייצוגיים מקרים דומים.

לטענתם, הם עמלו על הכנת התביעה והשקיעו בכך למעלה מ-200 שעות עבודה ועוד 40 שעות לאחר שהתביעה הוגשה. נטען כי מדובר בתחום הדורש מומחיות מקצועית מיוחדת, וכי בדיקת המסד העובדתי דרשה עבודת הכנה ניכרת. ב"כ התובע טענו כי מדובר בתביעה חדשנית בתחומה, מה שמגדיל את הסיכון שהתובע לקח על עצמו.

באשר לתועלת לחברי הקבוצה נטען כי הגבייה הבלתי חוקית הופסקה רק בעקבות הגשת הבקשה (הנתבע 3 אף בקש להמשיך את הגבייה לאחר המועד הקובע ואלמלא התביעה היתה הגבייה נמשכת). על פי הנטען, בשנים 2000- 2007 עמדה הגבייה הבלתי חוקית על סך של כ-2.5 מיליון ₪ והתובע מעריך כי היקף הגבייה הבלתי חוקית עמד על סכום של למעלה מ-700,000 ₪ לתקופה של השנתיים שקדמו להגשת התביעה.

שיקולי ההכוונה הציבורית מכוונים אף הם לפסיקת שכר טרחה גבוה, משום שמדובר בסוגיה בעלת ענין ציבורי בולט. רק התובענה הביאה להפסקת הגבייה הבלתי חוקית, ובנוסף קיים אפקט הרתעתי חשוב בהגשת התביעה. על פי הטענה, הנתבעים היו מודעים לכך כי מדובר באגרה בלתי חוקית, והם המשיכו לגבות אותה ביודעת כי אין להם מה להפסיד. הסכומים שנגבו שלא כדין נותרים בידי הרשות, לאור ההודעה על חדילת הגבייה. עוד נטען כי יש לראות בהודעה על חדילת הגבייה, כהודאה בצדקת טענות התובע.

ב"כ התובע טענו כי ההליך נוהל ביעילות ובאחריות, הטענות הוגשו באופן מסודר, יסודי, מלא ובמועד.

מנגד, טענו הנתבעים כי יש לפסוק לזכות התובע שכר טרחה לכול היותר בשיעור שנקבע בפסיקה ברף הנמוך בלבד. לטענתם, התועלת הציבורית שהביאה הגשת התביעה היא מועטה, שכן הנתבעים היו מפסיקים ממילא לגבות את האגרה לאחר שנכנסו לתוקפם כללי תאגידי מים וביוב (תעריפים לשירותי מים וביוב והקמת מערכות מים או ביוב) התש"ע – 2009 (להלן: "הכללים"), וזאת ביום 1.1.10.

נטען כי הטרחה שב"כ התובעים טרחו היתה מזערית, כי מדובר במשלח ידו של המבקש שעוסק בנושא היתרי הבנייה ותשלומי האגרות ואופן חישובן, לצורך הוצאת היתרים. עוד נטען כי ב"כ התובע מייצגת נאשמים רבים בהליכים פליליים שננקטו נגד מי שבנו ללא היתר, היא מייצגת גם בהליכים אזרחיים, ולכן הנושא עבורה אינו "קרקע בתולה". עוד נטען כי לא הובאו ראיות ביחס להיקף העבודה והטרחה שהושקעו בהכנת הבקשה, ולא הוגש הסכם שכר טרחה. אין מדובר בסיכון שהתובע לקח על עצמו, אלא הוא זכה לפרסום בשל הגשת התביעה. עוד צוין בהקשר זה כי ההליך הסתיים בשלבים הראשוניים שלו, ויש לקחת גם ענין זה בחשבון.

הנתבעים טענו כי הסכומים שנגבו בפועל בגין האגרה מאז איחוד הרשויות נאמדים בסך כולל של 250,000 ₪ בלבד. עוד נטען כי אין זיקה בין הודעת החדילה לבין בקשת האישור, ואף ענין זה צריך להילקח בחשבון בקביעת הסכומים להם זכאים התובע ובאי כוחו. הנתבעים טענו כי התובע הגיש את התביעה במועד בו היא הוגשה, משום שידע כי הנתבעות היו אמורות ממילא לחדול מהגבייה.

באשר למידת החשיבות הציבורית של התביעה, נטען כי יש להיזהר מפסיקת הוצאות בסכום גבוה מדי, שעלול לעודד הגשת תובענות סרק בסכומים מנופחים וללא הפעלת שיקול דעת, מה עוד שההוצאות ישולמו מהקופה הציבורית. לגופו של ענין נטען כי טענתו של התובע ביחס למהות החיוב של אגרת הנחת הצינורות לא נבחנה לגופה, והנתבעות לא הודו ולא אישרו מעולם את טענות התובע בהקשר זה.

הנתבע 3 (להלן: "התאגיד") הוסיף וטען כי לתובע עצמו אין עילת תביעה אישית כנגדו, וכי התביעה מבוססת על השערות ולא על עובדות. נטען כי המשתכנים בישוב רעות קבלו מיליוני שקלים ממשרד השיכון לצורך הקמת היישוב, וכי במסגרת בקשה להיתר נגרמות לתאגיד הוצאות רבות. התאגיד טען אף הוא כי גביית האגרה על ידיו היתה נפסקת ממילא עם פרסום הכללים, כי התביעה הוגשה ללא שקדמה לה פנייה לתאגיד, וכי סכום התביעה נופח על ידי התובע (לטענת התאגיד הסכומים אותם הוא גבה בין השנים 2006 – 2009 עומד על כ-90,000 ₪ בלבד). התאגיד אף טען כי התובע נהג בחוסר תום לב בניהול ההליך. התאגיד טען כי הוא פעל בגביית האגרה נושא התביעה בתום לב ובהתאם להוראות הדין החלות עליו.

התובע בקש להשיב לטענות הנתבעים. הוא טען כי אין לקבל את הטענה שלא עומדת לו עילת תביעה אישית, הן משום שהיה על התאגיד להעלות טענה זו במסגרת ההליך, והן משום שהוא הוכיח כי הוא שילם את האגרה נושא התובענה, ועשה זאת על פי ההוראות והמסמכים שניתנו לו לתשלום.

התובע טען עוד כי אין לקבל את גרסת הנתבעים ביחס להיקף הגבייה של האגרה. הוא טען כי קיימות סתירות בהקשר זה בין הגרסאות של הנתבעים, וכי החישוב שלו מבוסס על מידע שהוא קבל מהממונה על המידע. לטענתו, מאשר שהאגרה כונתה בשמות שונים, וחלקה נרשם תחת אגרה חוקית, הרי שלא ניתן יהיה לעולם לאתר באמצעות המחשב את המידע ביחס לסכומים שנגבו, אלא לצורך איתור הסכומים יהיה צורך בבדיקה ידנית מעמיקה של כל תיק ותיק.

עוד נטען בתשובת התובע כי נטען בבקשה כי המתיישבים הם שמימנו את עלות הנחת הצינורות, והתובע ובאת כוחו אימתו ובדקו ענין זה קודם להגשת התביעה. רכיב הנחת הצינורות הוא רק רכיב אחד מעבודות הפיתוח שבוצעו על ידי המתיישבים במכבים וברעות, עבודות שכללו גם סלילת כבישים, מדרכות, הנחת קווי חשמל ותקשורת ועוד. חובת ההוכחה כי האגרה נגבית כדין מוטלת על הרשות הגובה אותה. הרשות לא עמדה בנטל זה ועל כל פנים מאחר שלא נשמעו ראיות והתיק לא התברר לגופו – לתובע לא היתה הזדמנות להוכיח את טענותיו.

באשר לכספים שנחסכו לקבוצה עקב הגשת התביעה, טוען התובע כי הפסקת הגבייה על ידי התאגיד תהיה עד סוף שנת 2010. הוא טוען כי סביר שהנתבעים היו ממשיכים בגבייה הבלתי חוקית לפחות עד תום המועד המותר. לכן הודעת החדילה חסכה מהקבוצה תשלומי אגרות מאמצע 2009 ועד סוף 2010, תשלום של סכומים המוערכים במאות אלפי שקלים. התובע טען כי הוא לא ידע במועד הגשת הבקשה כי הרשות מתכוונת להוציא כללים חדשים שייכנסו לתוקף בשנת 2010, ואף הנתבעים לא ידעו זאת.

התובע טען כי יש לדחות את הטענות המייחסות לו חוסר תום לב או זדון.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ