אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מלכיאלי נ' בן עמי

מלכיאלי נ' בן עמי

תאריך פרסום : 19/09/2010 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום תל אביב - יפו
39265-01-10
19/09/2010
בפני השופט:
רונן אילן

- נגד -
התובע:
דוד מלכיאלי
הנתבע:
הרלי הרצל בן עמי
פסק-דין

פסק דין

בפני תביעה לתשלום סך של 40,594 ₪, בטענה לחובות מיסי ארנונה שהותיר הנתבע לאחר פינוי נכס אותו שכר מהתובע. בדיון אשר התקיים ביום 15.9.10 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יינתן פסק הדין על יסוד החומר אשר מצוי בתיק בית המשפט ובלא חקירות. פסק הדין יינתן איפה על בסיס הסכמה זו ומאחר והתביעה התבררה בסדר דין מהיר – ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

תמצית העובדות

ביום 2.1.06 נכרת חוזה שכירות (להלן: "החוזה") לפיו השכיר התובע נכס ברח' החשמונאים 9, בני ברק (להלן: "הנכס"), לתקופה של שנה אחת החל מיום 15.1.06 ועד ליום 15.1.07. שמו של הנתבע מופיע על גבי החוזה בכתב יד כשוכר, כאשר בנוסף לשמו של הנתבע מצוין גם שמה של חברת אינטרפלייט בע"מ (להלן: "אינטרפלייט") כשוכרת, אולם על גבי שמה מצוין "X" למחיקת שמה, הן בעמוד הראשון לחוזה ובכל יתר עמודי החוזה.

בהתאם לחוזה התחייב הנתבע כלפי התובע, המשכיר, לשלם את דמי השכירות בתקופת השכירות וכן, לעניין נשוא תביעה זו, לשאת בתשלום מסי העירייה לעיריית בני ברק (להלן: "העירייה"). אין מחלוקת, גם אליבא הנתבע, כי הנתבע לא עמד בהתחייבות זו ולא שילם את מיסי הארנונה והמים לעירייה בגין תקופת השכירות, שלכן הוגשה התביעה.

המחלוקת

בהתנגדותו לתביעה, העלה הנתבע מספר טענות ובהן הטענות כי ניתן לחייבו רק במחצית הסכום והטענה כי ניתן לחייבו רק בגין התקופה בה היה חוזה השכירות בתוקף. טענות אלו נדחו בהחלטה מיום 9.5.10 וניתנה לנתבע רשות להגן בטענה אחת בלבד: הטענה לפיה לא הוכיח התובע אילו כספים שילם לעירייה.

בעניין זה, טוען התובע כי הסכום ששולם על ידו לעירייה בגין הנכס לשנת 2006 הסתכם בסך של 40,594.50 ₪. התובע מתבסס בעיקר על מכתב שנתקבל מהעירייה ביום 13.9.09 ולפיה זה היקף החוב.

הנתבע מצידו, טוען כי לפי המסמכים שקבל מהעירייה שילם התובע בגין מיסי הארנונה המוטלים על הנכס בשנת 2006 סך של 27,022 ₪ בלבד.

זוהי איפה המחלוקת העומדת להכרעה: האם שילם התובע סך של 40,594.50 ₪ כטענתו, שמא 27,022 ₪ כטענת הנתבע.

דיון

בטרם התייחסות לגופה של מחלוקת, העלה התובע טענה מקדמית שלפיה הוא מתנגד להרחבת חזית. בכך, הביע התובע את התנגדותו לעצם הדיון בשאלת הסכומים ששולמו לעירייה בפועל שכן, לשיטתו, הטענה לא נטענה כלל על ידי הנתבע.

אכן, בבקשת הרשות להגן לא נטענה טענה זו, אולם בדיון אשר התקיים ביום 5.5.10 טען הנתבע גם טען שיש להתנות כל פסיקה בהצגת אסמכתאות לתשלומים בפועל. אז, בעת הדיון, לא טען התובע כי זו הרחבת חזית והמשמעות הייתה הסכמה לעצם זכותו של הנתבע להעלאת הטענה.

זאת ועוד, ההחלטה בדבר מתן רשות להגן התייחסה במפורש לפלוגתא זו כפלוגתא היחידה העומדת להכרעה. התובע לא כפר בהחלטה עד למועד הדיון. לו היה עושה כן התובע, יכול היה הנתבע לשקול לבקש תיקון כתב ההגנה, כך שיש לדעתי טעם לפגם בהשהיה בהעלאת הטענה. על כל פנים, משנקבע בהחלטה מיום 5.5.10 מהי הפלוגתא העומדת להכרעה ומשלא הוגשה כל השגה על החלטה זו – לא ניתן לטעון כי ההתייחסות לפלוגתא מהווה הרחבת חזית.

לגופם של דברים, בעקבות ההחלטה מיום 5.5.10, פנה הנתבע ליועצת המשפטית של העירייה ובקש לקבל פירוט התשלומים ששילם התובע בגין הארנונה שהוטלה על הנכס בשנת 2006. תשובת העירייה, במכתב ב"כ העירייה עו"ד שירן עוזרי (מכתב מיום 25.5.10 – נ/2), ברורה:

"מהקבלות עולה כי בשנת 2007 שולם סך של 919.10 ₪ עבור כל חובת המים לשנת 2006 ו- 19,033.20 ₪ עבור חלק מחוב הארנונה לשנת 2006. כמו כן, בשנת 2009 שולם סך של 7,070 ₪ עבור יתרת חוב הארנונה לשנת 2006."

עולה איפה ממכתב ב"כ העירייה, כי הסכום אשר שילם התובע בגין מסי הארנונה והמים שהוטלו על הנכס בשנת 2006 מסתכם בסך של 27,022 ₪ (סך של 919.10 ₪ + 19,033.20 ₪ ביום 15.2.07; סך של 7,070 ₪ ביום 3.11.09). בהודעת דאר אלקטרוני נוספת מיום 27.5.10 (נ/4) מסבירה ב"כ העירייה כי הפער ביחס לסכום בו נקב התובע נובע משינוי סיווג הנכס מעסקים למחסן בשנת 2009.

כנגד מכתבים ברורים אלו, הציג התובע אסמכתא לסכומים ששילם לעירייה, אשר עולים בהרבה על החוב הנתבע ואשר אין חולק שמתייחסים לנכסים נוספים ולמועדים נוספים (ת/1). אסמכתא זו איננה יכולה איפה לבסס את טענות התובע. עוד הציג התובע תדפיס העירייה מיום 13.9.10 בו מודפס כי יתרת החוב הינה 40,594.50 ₪ וכן מצוין בכתב יד, שסכום זה קוזז מהתשלומים ששילם התובע (ת/2). לכאורה, בסתירה לנקוב במכתבי ב"כ העירייה אשר הציג הנתבע.

בסתירה זו אני מעדיף את תחשיבי הנתבע על אלו של התובע.

ראשית, נטל ההוכחה מוטל על התובע, הוא "המוציא מחברו". בהעדר אפשרות להכריע בין הסתירות ידו של התובע על התחתונה. כאשר מודה ב"כ התובע בסיכומיו כי "אינני יודע לפענח את המסמכים שהציג חברי", המסקנה הינה שלכל היותר נותרות כפות המאזניים מעויינות והמשמעות הינה שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ