אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מליחי נ' ירושלים

מליחי נ' ירושלים

תאריך פרסום : 24/03/2014 | גרסת הדפסה
רת"ק
בית המשפט המחוזי ירושלים
41959-02-14
19/03/2014
בפני השופט:
תמר בזק רפפורט

- נגד -
התובע:
יהודה מליחי
הנתבע:
עיריית ירושלים

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' הרשמת הבכירה ס' אלבו) מיום 29.1.14, אשר בגדרה נדחתה תביעת המבקש נגד המשיבה.

אלה עיקר העובדות הדרושות לעניין: ביום 18.6.13 נהג המבקש בשעת חשכה בצומת הרחובות אשכול – ערמונים בירושלים. כאשר ניסה המבקש להסתובב בצומת, עלה עם אחד מגלגלי רכבו על מחסום דוקרנים המוצב בכניסה לרחוב אשכול. כתוצאה מכך נגרם לצמיג הרכב נזק, והמבקש נאלץ להחליפו בעלות של 300 ₪ (כך עולה מקבלה מס' 80452 שצורפה לכתב התביעה).

בכתב התביעה טען המבקש, כי לא הבחין בקיומם של הדוקרנים כיוון שהמקום היה חשוך ותמרורי "אין כניסה" מוקמו, לדבריו, במיקום לקוי. בדיון שנערך בבית משפט קמא הסביר המבקש, כי לא ראה את תמרור ה"אין כניסה" שהוצב מצידו הימני של מחסום הדוקרנים, כיוון שזה היה מוסתר על-ידי שני שלטים הנושאים את שמות הרחובות ("הערמונים" ו-"השקמה") (פרו', ע' 1, ש' 17); וכי התמרור שבו כן הבחין, מוקם, לטענתו, בצדו השמאלי של מחסום הדוקרנים במרחק של שנים או שלושה מטרים אחרי המחסום, כך שלא היה בו כדי להועיל. בנוסף טען המבקש, כי התקנת הדוקרנים נעשתה שלא כדין.

בכתב הגנתה טענה המשיבה, כי הדוקרנים הוצבו במקום כדין, על פי תוכנית הסדרי תנועה, כי ישנו שילוט אזהרה מתאים וכי תאורת הרחוב במקום תקינה וטובה, ללא כל פגם. בדיון הוסיף נציג המשיבה, כי הנטל להוכיח כי תמרור הוצב שלא כדין רובץ לפתחו של תובע, אך המבקש לא הרים נטל זה. נציג המשיבה הסביר, כי הדוקרנים הוצבו במקום כדי למנוע מצב שבו העורכים קניות בשוק מחנה יהודה יפגעו מכלי רכב.

בפסק דין מיום 29.1.14 דחה בית משפט קמא את התביעה וקבע, כי מדובר ברחוב שהכניסה אליו נאסרה לכלי רכב, כך שהצבת הדוקרנים אינה מהווה סכנה, וזאת להבדיל מאמצעי חסימה המונח באמצע דרך שבה התנועה עוברת. בית משפט קמא אף הפנה לתקנה 18(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן – תקנות התעבורה), המסמיך רשות מקומית לקבוע כל הסדר תנועה, בהסכמת רשות תמרור מרכזית ובהתייעצות עם קצין משטרה. בית המשפט מצא, כי אף שהמשיבה לא הציגה ראיה פוזיטיבית לכך שקיבלה את הסכמת רשות התמרור המרכזית להצבת הדוקרנים, לא נסתרה חזקת תקינות המעשה המינהלי העומדת לה. המבקש לא הציג נתונים עובדתיים שיש בהם כדי לסתור חזקה זו, ולכן לא הוכיח את טענתו כי הצבת הדוקרנים בכניסה לרחוב אשכול נעשתה שלא כדין. כן מצא בית משפט קמא, כי התמרורים מוצבים בקדמת הרחוב במקום בולט, ולכן דחה את טענת המבקש כי לא ניתן היה להבחין בהם.

מכאן בקשת רשות הערעור, אשר בגדרה טען המבקש, כי המשיבה פעלה שלא כדין עת הציבה דוקרנים בכניסה לרחוב אשכול. המבקש ביסס טענה זו על הוראת סעיף 151(ג) לתקנות התעבורה, האוסרת על הצבת אמצעי חסימה מכל סוג שהוא לרוחבה של דרך. סעיף 151(ד) מחיל איסור זה גם על רשות מקומית, אך לא ביחס למחסום ש"בכניסה למקומות אחרים מאושרים בידי רשות תימרור מרכזית". לטענת המבקש, מבירור שערך עם המפקח על התעבורה במחוזת ירושלים והדרום לאחרונה עולה, כי דוקרנים אינם בבחינת תמרורים, ולכן רשות התמרור המרכזית אינה מטפלת בהצבתם. מכאן למד המבקש, כי המשיבה לא קיבלה אישור להצבת הדוקרנים בכניסה לרחוב אשכול, וזאת בניגוד למה שנאמר על-ידי נציגי המשיבה. המבקש אף הדגיש את ההשלכות הציבוריות שיכולות להיות לפסיקת בית המשפט בעניין זה, שתאפשר הצבת דוקרנים באופן שרירותי ליד כל תמרור "אין כניסה", כנטען.

אחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, כמו גם בתיק בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף בלא צורך בתשובה.

ככלל, אין להיעתר לבקשות רשות ערעור המוגשות על פסקי דין של בית המשפט לתביעות קטנות, אלא במקרים חריגים שבהם מדובר בטעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה (ראו: בר"ע (ירושלים) 244/90 יאיר נ' פרנקל, פ"מ כרך תשנ"א(3) 309, ע' 314-315; בר"ע (ירושלים) 375/08 ארקיע קוי תעופה ישראליים נ' קורח (פורסם במאגרים, 3.4.08)). במקרה דנן לא מגלה פסק דינו של בית משפט קמא טעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה, המצדיקה מתן רשות ערעור.

ממצאיו העובדתיים של פסק הדין, בדבר מיקומם של תמרורי ה"אין כניסה" במקום בולט לעין, מבוססים על תמונות המקום שהציג התובע. יצויין כי מתחת לתמרור ה"אין כניסה" מופיע שלוט נוסף המציין "דוקרנים". אחר שעיינתי אף אני בתמונות אלה, לא מצאתי כי קמה הצדקה להתערעות ערכאת הערעור בקביעה עובדתית זו. גם אם יתכן שמזווית מסויימת לא ניתן להבחין בשלט המוצב מצידו הימני של מחסום הדוקרנים, הרי שנראה שניתן להבחין בשלט המוצב מצדו השמאלי. אין די בעובדה כי שלט זה מוצב במרחק מה מן המחסום כדי להועיל למבקש, שכן התמרור מעיד על איסור כניסה לרחוב מן הכיוון הנדון ועל קיומם של דוקרנים במקום, ונראה כי די בכך כדי להתרות בפני הבאים.

מקבלת אני אף את הקביעה, כי לימין המשיבה עומדת חזקת תקינות המעשה המינהלי, וזו לא נסתרה בידי המבקש. פרט לטיעונו בעל-פה, לא הביא המבקש ראשית ראייה לכך שהמשיבה לא פעלה כדין בהצבת דוקרנים ברחוב אשכול. מכתבו של המפקח על התעבורה במחוזות ירושלים והדרום במשרד התחבורה, שבו נאמר כי משרד התחבורה אינו מטפל בהצבת דוקרנים, כיוון שדוקרנים אינם כלולים בלוח התמרורים, אינו מלמד, בהכרח, כי הצבת הדוקרנים נעשתה על-ידי המשיבה שלא כדין, שכן המכתב מוסיף ומציין כי תימרור ה"אין כניסה" במקום הוא בסמכות רשות תמרור מקומית. מכל מקום, מכתב זה לא עמד בפני הערכאה המבררת, ולמשיבה לא ניתנה הזדמנות להתייחס לאמור בו. לא מצאתי כי קמה הצדקה להתיר הבאת ראיה נוספת זו, שניתן היה להשיגה בשקידה סבירה קודם לבירור התביעה בבית משפט קמא, במסגרת בקשת רשות הערעור דנן. לפיכך, כל שעמד בפני בית משפט קמא הוא טענתו הכללית של המבקש בדבר אי חוקיות הצבת הדוקרנים, שלא נתמכה ולו בראשית ראיה, אל מול גרסת המשיבה כי אלו הוצבו כדין, על פי תוכנית הסדרי תנועה.

יצויין כי תקנה 18 (ב) לתקנות התעבורה, מסמיכה רשות תמרור מקומית לקבוע "הסדר תנועה" בשטחה. מהגדרת "הסדר תנועה" בתקנות נראה כי הצבת דוקרנים למטרת הסדרת התנועה ואופן השימוש בדרך, הנה "הסדר תנועה" וממילא בגדרי סמכותה של רשות תמרור מקומית כמפורט שם. נוכח כך, הסתמכות על מכתבו של המפקח על התעבורה במחוז ירושלים והדרום, אשר מדבר בפעילות משרד התחבורה, ולא בפעילות רשות התמרור המקומית, איננה ממין העניין. כך או אחרת, צדק בית משפט קמא בקביעתו, כי לא הורם הנטל המוטל על מי שמבקש לסתור את חזקת תקינות המעשה המינהלי.

גם בטענה בדבר חשיבות עקרונית או ציבורית בכל הנוגע לאופן הצבת דוקרנים על-ידי רשות מקומית, אין כדי לסייע למבקש. תכלית הקמתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר דיון מהיר, קצר, זול ויעיל בעניינים בעלי ערך כספי מועט. תכלית זו הביאה לקביעת כלל פשוט להתערבות ערכאת ערעור בפסקי דין של בית משפט לתביעות קטנות. רק כאשר מדובר בטעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה, שאינה תובעת דיונים ארוכים וטענות מקדמיות, תתערב ערכאת הערעור. לכן, טענה בדבר שאלה בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית אינה בדרך כלל סיבה למתן רשות ערעור, שכן הפורום שבו מדובר אינו מתאים לבירור שאלות מסוג זה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור, נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות, והערבון יושב לידי מפקידו.

ניתנה היום, י"ז אדר ב תשע"ד, 19 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ