אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מלחי ואח' נ' ויסקינסקי

מלחי ואח' נ' ויסקינסקי

תאריך פרסום : 19/07/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
166288-09
19/07/2011
בפני השופט:
ארנה לוי

- נגד -
התובע:
1. גלעד מלחי
2. סופיה טויג

הנתבע:
דנה ויסקינסקי
פסק-דין

פסק דין

בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו, כנטען, לתובעים, ילידי 1985 ו – 1986, עקב תקיפתם על ידי הנתבעת, ילידת 1989, ביום 7.10.08. הנתבעת, מצדה, טוענת כי פעלה מתוך הגנה עצמית. בתיק נשמעו ראיות. נבחן תחילה את שאלת החבות ונסיבות הארוע.

בהתאם לגרסת התובע בתצהירו, ביום הארוע בשעה 22:30 לערך נהג ברכבו והגיע למקום חנייה בו רצה לחנות, בסמוך למקום מגוריו במודיעין. כאשר החל לחנות: "נעמד רכב מאחוריי שהפריע לי ליישר את הרכב לחנייה. בזמן הארוע הנתבעת נהגה ברכב זה ועל כן ביקשתי ממנה לנסוע לאחור על מנת לפנות הדרך לחנייה. ברם, בשלב זה יצאה הנתבעת מהרכב מגדפת ומקללת אותי תוך שהיא תוקפת אותי ללא רסן וגורמת לי חבלות של ממש במצח ובפניי. במהלך התקיפה, איבדתי את שיווי משקלי ונפלתי על הכביש, תוך שאני נחבל בכף ידי הימנית (בעיקר בזרת). אולם, גם כשהייתי שרוע על הכביש וחסר אונים, המשיכה הנתבעת לתקוף אותי ללא רחם. בשלב זה ניסתה חברתי (התובעת בתיק) להרחיק את הנתבעת ממני ולמנוע המשך תקיפתי, אולם הנתבעת התחילה לתקוף גם אותה תוך שהיא מושכת בשערותיה וחובטת את ראשה...על המדרכה, כמו כן חבטה בעצמה בפניה, כתוצאה מכך נשברו משקפיה ונגרמו לה חבלות קשות ושטפי דם בעפעף עין ימין ובראשה...לשמע זעקותינו, הזעיקו שכנים במקום משטרה אולם הנתבעת כבר ברחה מזירת ארוע התקיפה והותירה אותנו ללא כל סיוע. עוד ביום התקיפה הגשנו תלונה כנגד הנתבעת במשטרת ישראל בגין התקיפה...ממקום ארוע התקיפה פניתי למשטרת ישראל להגשת תלונה על תקיפה ומיד בשעות הבוקר פניתי לקבלת טיפול רפואי בקופת החולים".

הוגשה הודעת התובע במשטרה מיום הארוע בשעה 23:36. בהודעתו ציין כך: "היום לפני כחצי שעה נסעתי עם חברה שלי סופי ברכב פורד פיאסטה ששייכת לי. נסעתי לאט במטרה לחפש חניה. מדובר ברחוב צר ובעייתי למציאת חניה. נסע אחרי ונצמד אלי רכב פורד או קרייזלר בצבע כהה שאין לי את המספר שלו. בשלב מסוים ראיתי מצד ימין, עצרתי את הרכב שלי פתחתי את דלת הרכב ואמרתי לה תתני לי למצוא חניה בשקט ואז העברתי לרוורס. האשה לא זזה אחורה למרות שראתה שהעברתי לרוורס. אני יצאתי מהרכב וגם היא יצאה מהרכב אמרתי לה תסעי אחורה ותתני לי לחנות את הרכב. היא התקרבה אלי ופתאום היא התחילה להרביץ ונתנה לי אגרופים ובעיטות נתנה לי בעיטה לאזור המפשעה ונתנה לי סטירות ובעיטות. אני התגוננתי בכך שדחפתי אותה מעלי והגנתי על עצמי עם הידיים בלי שתקפתי אותה מאחורי הייתה אדנית ובשלב מסויים היא דחפה אותי לאחור אני איבדתי שיווי משקל ונפלתי לתוך האדנית....וגם אחרי שנפלתי היא לא הרפתה ועלתה לאדנית ועם הידיים והרגליים ופגעה בי ודרכה עלי ובעטה בי תוך כדי שאני שוכב באדנית...חבר שלה תפס אותה והרחיק אותה ויצר חיץ ביננו ואז היא הלכה לחברה שלי וראיתי אותה מדביקה לה את הראש לרצפה, וראיתי את הראש של החברה שלי בתוך הרצפה. אני רצתי לכוון חברה שלי תפסתי את אותה בחורה והדבקתי אותה על הרכב שלי כדי להרחיק אותה מחברה שלי, למרות זאת היא המשיכה לשלוח לעברי ידיים". הודעה נוספת במשטרה ניתנה ביום 17.5.09 ושם השיב התובע לשאלה מה היה חלקו בקטטה: "100 אחוז התגוננות וכשראיתי שהיא מרביצה לחברה שלי דחפתי אותה, אולי לזה היא קוראת בוקסים...הזזתי אותה מחברה שלי...ידעתי שאין מצב שאני נוגע בה, 5 דקות נתתי לה להרביץ לי ואני התגוננתי. העובדה שנפלתי לערוגה זה בגלל שאני התגוננתי ונמנעתי מלהרביץ לה...היא הראשונה שתקפה אותי היא קפצה אלי בסטירות ואגרופים וקללות נמוכות...אני לא נגעתי בה, אני שמרתי את הידיים שלי מאחורה...רק הדפתי אותה לאחור". (שגיאות כתיב והגהה בכל ההודעות במשטרה תוקנו, א.ל.).

בחקירתו ציין כי תחילה כאשר רצה להיכנס לחנייה הנתבעת הזיזה רכבה לאחור אך: "היא זזה ממש חצי מטר, שזה היה די מגוחך כי אי אפשר היה להיכנס לחנייה הפנויה, ואז סימנתי לה, פתחתי את החלון וסימנתי לה, הוצאתי את הראש. ביקשתי ממנה שתיקח טיפה את הרכב לאחור כי אני לא יכול להיכנס לחנייה. יצאתי מהרכב ברגע שהיא יצאה מהרכב. היא הייתה עצבנית, יצאה מהרכב וגידפה והרימה ידיים עם קללות. לא, בהתחלה היא פתחה את הדלת וברגע שהבינה שפתחתי את החלון לשאול למה לא לקחה רברס, בנקודה זו נפתחה הדלת, חשבתי שהיא באה לדבר איתי. באתי לדבר איתה. פתחנו במקביל את הדלת. היא יצאה מהרכב ואני אחריה...יצאתי אליה והיא ישר תקפה". הוא ציין כי אינו זוכר אם עמד רכב מאחרי רכבה של הנתבעת. חברתו, התובעת, הייתה תחילה ברכב ולאחר מכן : "ברגע שהנתבעת תקפה אותי, סופי ראתה שאני מגונן על עצמי עם ידיים מאחורנית, וזו הסיבה שנזרקתי לערוגה. ברגע שהיא ראתה שמישהו מכה אותי סופי יצאה...כשהיא ראתה שדנה זרקה אותי לאדנית ודורכת עלי, סופיה הבינה שלא ייתכן שהחבר שלה יחטוף מכות, ואז היא יצאה כדי לרסן את דנה...ברגע שסופי ראתה שיש עימות פיזי, היא יצאה מהרכב, היא יצאה ברגע שהחלו המכות והיא ראתה שדנה זורקת אותי לאדנית. סופי יצאה ברגע שהחל העימות הפיזי וניסתה להפריד כשהייתי זרוק באדנית". הוא ציין כי מי שהיה עם הנתבעת ברכב, חן ויצמן, "ניסה להרחיק אותה מממני, אני נפלתי לאדנית וכנראה שהיא השתוללה וגם דחפה אותו והוא ניסה ליצור חיץ. זה היה אחרי שנפלתי והוא נפל אחריי...הוא ניסה לרסן אותה". חן לא נפל איתו אלא אחריו. התובע הוסיף וציין כי: "אני זוכר בוודאות ששמרתי כל העת על הידיים שלי כי ידעתי שאם ארים עליה יד...שמרתי על הידיים שלי ולכן נפלתי...אני לא נגעתי בה...אין מצב בעולם שנגעתי בה". הוא נשאל מדוע לא ציין מלכתחילה את המעורבות של חן בארוע והשיב: "הוא לא לקח חלק, הוא בסך הכל הפריד. הוא היה חבר שלה". לאחר שהחל העימות בין סופי לנתבעת: "תפסתי את דנה פיזית והדפתי אותה עם הידיים כדי שהיא תפסיק להטיח את הראש של החברה שלי באספלט".

התובעת ציינה בתצהירה דברים דומים לזה שציין התובע. לגבי מעורבותה בארוע ציינה: "גם כשהיה שרוע על הכביש וחסר אונים, המשיכה הנתבעת לתקוף אותו ללא רחם. בשלב זה ניסיתי להרחיק את הנתבעת מהתובע ולמנוע המשך תקיפתו, אולם הנתבעת התחילה לתקוף גם אותי תוך שהיא מושכת בשערותיי וחובטת את ראשי לאחור על המדרכה, כמו כן חבטה בעצמה בפני, כתוצאה מכך נשברו משקפיי ונגרמו לי חבלות קשות ושטפי דם בעפעף עין ימין ובראשי".

בהודעתה במשטרה מאותו הערב ציינה התובעת כך: "נסעתי עם חבר שלי גלעד...ביקשנו להיכנס לחנייה ליד רחוב כרכום נסעה אחרינו אישה ברכב כחול ונצמדה לרכב שלנו ולא אפשרה לנו לחנות. גלעד ראה חנייה פנויה ואז בגלל שאותה נהגת נצמדה אלינו הוא לא יכול לחנות, הוא יצא מחוץ לרכב ואמר לנהגת תאטי קצת זה לא כביש איילון ושהוא רוצה לחנות ונכנס חזרה לאוטו שלו. גלעד לקח רוורס כדי להיכנס לחנייה, בשלב זה אותה אישה שהייתה ברכב עם 2 אנשים נוספים יצאה מהרכב ואמרה לגלעד שכבר היה בתוך האוטו "מה הבעיה שלך אני גם ככה עצבנית". גלעד יצא מהאוטו ואמר לה מה הבעיה שלך אני מנסה לחנות. גלעד אמר לה את זה בעצבים אבל לא נגע בה. בשלב זה האישה דחפה את גלעד ונתנה לי (צ"ל "לו", כפי הנראה, א.ל.) מכות עם הידיים, אני בשלב זה יצאתי מהאוטו וראיתי ידיד של אותה אישה מנסה לתפוס אותה אך הבחורה נשכה אותו ביד, אני גם ניסיתי להפריד ואז אותה אישה הפילה את גלעד על ערוגה והמשקפים שלו עפו, אני תפסתי את אותה בחורה עם היד שלי וניסיתי למשוך אותה מגלעד אבל אז היא תפסה אותי בשיער ודפקה לי את הראש פעמיים ברצפה ונתנה לי בוקס ושברה לי משקפיים. אני צעקתי עליה ואמרתי לה תעזבי אותי. המון שכנים יצאו החוצה וראו אותה מושכת לי בשיער". בהודעה נוספת מיום 17.5.09 ציינה: "לא נגעתי בה ולא הרבצתי לה...ראיתי שהיא מרביצה לו, הוא ניסה לא לתת לא להרביץ לו, בזמן שידיד שלה מנסה לתפוס אותה וחברה שלה אומרת לה להפסיק ואומרת לנו שהיא עצבנית ושנבין, אז ראיתי שהיא הפילה את חבר שלי על האדנית...אני ניסיתי להפריד, היא תפסה לי את הראש והשיער ודפקה לי את הראש באדנית...היא נתנה לי בוקס בעין ושברה לי את המשקפיים".

בחקירתה ציינה כי כאשר החלו המכות: "אני הייתי באוטו כשדנה ניגשה ואז יצאתי, היא יצאה, הוא יצא ואני מיד אחריו. כשיצאתי מהאוטו כבר התחילו המכות...ראיתי אותו מנסה להגן על עצמו ואותה מרביצה לו. ניסיתי להרחיק אותה. היא יצא, הוא יצא ואני מיד אחריו....שמעתי צעקות ואז יצאתי. שמעתי משפט גם ככה אני עצבנית. שמעתי מהומה...ראיתי הכל, גם לפני שיצאתי כי הייתי באוטו והסתכלתי. ראיתי מהומה ויצאתי החוצה. ראיתי שהיא תוקפת אותו ויצאתי החוצה. הסתובבתי אחורה באוטו, הם היו ממש מחוץ לאוטו כי היא נגשה אלינו לאוטו...ראיתי את שניהם, הוא לא הסתיר". היא נשאלה מה עשה התובע כאשר לא יכול היה לחנות והשיבה: "הוא צפצף לה, אותת לה, לא זוכרת, הוא עשה משהו לסמן לה כדי שתזוז אחורה. אולי עשה לה משהו עם היד. היא לא זזה. אולי זזה טיפה". כאשר הנתבעת לא זזה אחורה: "היא יוצאת מהאוטו, ניגשת לגלעד באוטו ואז הוא יוצא. היא באה בעצבים לאוטו, וגם אמרה שהיא עצבנית, ואז גלעד יוצא החוצה. היא החלה להתקרב לאוטו שלנו וגלעד יצא..הוא רצה לבקש ממנה שתסע רברס". היא ציינה כי לא ראתה רכב מאחרי רכב הנתבעת. "כשאני התקרבתי הוא כבר נפל לאדנית, כי היא דחפה אותו ונתנה לו מכות, היה גם הבחור הזה, חן, שהיה איתה באוטו. הוא ניסה לחצוץ וראיתי קטע שהיא נשכה אותו. נראה לי שחן וגלעד נפלו יחד, אני לא בטוחה. או שחן ניסה לתפוס אותה או שכמעט נפל עם גלעד יחד. הגעתי אחרי חצי שעה למשטרה ואמרתי כל מה שהיה". המגע בינה ובין הנתבעת נוצר: "כשראיתי את גלעד באדנית והיא ממשיכה להכות אותו, כמובן שניסיתי לתפוס אותה...אני מאחוריה באתי וחיבקתי אותה ניסיתי להעיף אותה מאחור אבל לא הצלחתי, כי היא משכה לי את השערות".

הנתבעת ציינה בתצהירה כי באותו הערב נסעה עם הדס חברתה וידיד של הדס בשם חן. הרכב בו נהגה היה שייך למשפחה אצלה עבדה כשמרטפית. "במהלך הנסיעה ברחוב כרכום הבחנתי ברכב שמאט ולבסוף נעצר, בתגובה עצרתי גם אני, לאחר מכן הרכב שעמד לפני החל בנסיעה אחורנית, ובתגובה התחלתי גם אני בנסיעה אחורנית, אך משום שמאחורי עמד רכב נוסף יכולתי לנסוע רק עוד קצת אחורה. לפתע יצא התובע מרכבו תוך שהוא מקלל אותי ומנופף בידיו ודרש ממני לנסוע אחורנית ונכנס חזרה לרכבו, בתגובה סגרתי את חלון הרכב שכן פחדתי ממנו ונסעתי עוד רצת אחורנית. לתדהמתי, ברגע שהתובע נכנס לרכבו הוא החל בנסיעה מהירה אחורנית עד אשר כמעט והתנגש בי, באותו רגע יצאתי מהרכב על מנת להסביר לו שאני לא יכולה לנסוע יותר אחורנית ועל מנת להזהיר אותו שכן הוא כמעט והתנגש בי. בתגובה יצא גם התובע מרכבו תוך שהוא ממשיך לקלל אותי והחל להתקרב אלי בצורה מאיימת עד אשר ראשו כמעט ונגע בראשי, כך ומאחר שחששתי שהוא הולך לפגוע בי, הדפתי אותו בעזרת הרגל. בתגובה החל התובע להכות אותי ונתן לי מספר אגרופים בפרצוף ובפלג גופי העליון, ורק במזל לא נפגעתי בצורה קשה יותר. באותו שלב, חן יצא מהרכב וניסה להרחיק את התובע ממני תוך שהוא חוצץ בינינו, אך התובע לא הרפה והמשיך למשוך בחולצתי. בשלב זה התובע וחן איבדו את שווי משקלם, כנראה לאחר שנתקלו בשפת המדרכה ונפלו לתוך שיח שהיה בצד המדרכה, גם אז התובע לא הרפה ממני ומשך אותי יחד אתו לכוון השיח...לפתע, ובעודי שרועה על המדרכה, יצאה גם התובעת מהרכב והחלה למשוך בשערי, אני התרוממתי מהרצפה והדפתי אותה ממני וייתכן שאף משכתי לה בשיער, אך כל זה היה על מנת להגן על עצמי. מרגע שהצלחתי להשתחרר מהתובעת חזרתי לרכב והתובע שוב ניסה לתקוף אותי, אך חן עצר אותו שוב ולאחר כמה דקות, כשהתובע נרגע לבסוף הוא נכנס לרכב שלו והחנה אותו, ואני נסעתי יחד עם חן לסוף הרחוב, שכן לא רציתי להישאר בקרבתו של התובע מאחר שחששתי שהוא יחזור לתקוף אותי. בזמן זה הדס עוד הייתה מחוץ לרכב וניסתה לדבר עם התובעים על מנת להרגיעם ומשלא הצליחה היא חזרה לרכב ואני נסעתי לביתי. בסיום הארוע הרגשתי פגועה ומפוחדת, אך מאחר שהורי שהו בחופשה באילת, לא פניתי למשטרה עוד באותו הערב, שכן פחדתי לגשת למשטרה לבד ולא בדיוק ידעתי מה לעשות, כמו כן, השעה כבר הייתה מאוחרת...ולא רציתי להלחיץ אותם ולהתקשר אליהם באמצע הלילה. יום למחרת הארוע שוחחתי עם אמי והיא אמרה לי ללכת למשטרה. ראוי לציין, כי בשלב זה, כבר ידעתי שהתובעים התלוננו נגדי במשטרה, ולהערכתי הם עשו זאת רק משום שסברו שאני אתלונן עליהם עוד באותו הערב...לא תקפתי את התובעים וכל שעשיתי הוא להגן על עצמי מפניהם". היא צרפה לתצהירה תמונות של החבלות בפניה.

הנתבעת מסרה הודעה במשטרה למחרת הארוע. בהודעתה ציינה: "בזמן שאני נוסעת לאט אחרי רכב קטן עצר את הרכב הנהג ויצא אלי והתחיל לצעוק ולקלל ואמר לי סעי אחורה. אמרתי לו שאיני יכולה לנסוע אחורה כי זה רחוב צר והייתי בסיבוב. הנהג התרגז ובא לנסוע אחורה הכניס לרברס וכמעט פגע לי באוטו. אני ישר יצאתי מהאוטו ואמרתי לו מה אתה עושה? הוא יצא אלי גם ובא לכוון שלי לתת לי מכות הוא בא אלי בתוקפנות והצמיד את הראש שלו לפנים שלי, אני נתתי לו מכה ברגל כדי שיתרחק ממני ואז בגלל המכה הוא התחיל לתת לי בוקסים בפנים ובגב, פתאום חברה שלו יצאה מהאוטו וגם ידיד של חברה שלי יצא מהאוטו. הידיד בא להפריד ובאותו זמן הנהג שתקף אותי נפל לשיחים כשהידיד שלי מנסה להרחיק אותו ממני. הנהג קם השתחרר מהבחור ונתן לי עוד בוקס בפנים, אני באתי להחזיר לו והבאתי לו בעיטה ופגעתי לו ברגל ואז חברה שלו משכה לי בשיער כדי להוציא אותי מהשיחים אני באתי אליה והחזרתי לה במשיכה בשיער והיא לא התקרבה אלי יותר...נכנסתי לאוטו ולא רציתי לצאת. אותו בחור בתחילה לא נתן לי לעבור אבל בסוף עברתי ויצאתי משם". היא נשאלה לגבי טיפול רפואי וציינה כי לא הלכה אך כואב לה הגב והיא הציגה לחוקר שריטה בפניה. החוקר ציין כי אינו רואה סימני "בוקסים" בפניה של הנתבעת.

בחקירתה ציינה כי הזמינה את הדס חברתה לעדות לאחר שהוגש תצהיר מטעמה אך זו נסעה לחו"ל ולא יכלה להתייצב. את חן לא הזמינה לעדות כי ידעה שיש קשר בין חן ובין הוריו של התובע. היא ציינה כי הדפה את התובע מעליה לאחר ש"הוא בא אלי בצורה מאיימת, קילל, התנפל, מה יכולתי לעשות...הוא יצא אלי בצורה מאיימת, מקלל, סגרתי את החלון והוא נכנס לרכב שלו ונסע לאחור. פחדתי שירביץ לי, כי נבהלתי...באתי לשאול אותו מה הוא עושה, פחדתי. אבל לאן אני אלך. אשב באוטו והוא ידפוק לי את האוטו. זה הרכב לא שלי, עבדתי כשמרטפית ונתנו לי את הרכב. ההורים שלי היו בחופשה...הדפתי אותו, הוא התקרב אלי ראש בראש והדפתי אותו...הייתי בלחץ..אני הגבתי כי הוא איים. אני הדפתי אותו...הוא יצא בצורה מאיימת, עמד להתנגש בי". חן נכנס לתמונה "כשגלעד נתן לי אגרוף לעין ולכתף, חן בא והפריד... סופי משכה לי בשיער...היא משכה לי בשיער מאחורה, אני הצלחתי להשתחרר מגלעד כי הוא משך לי בחולצה, הסתובבתי אליה והיא נפלה. אני אומרת שהיא תקפה אותי...היא נפלה על הרצפה ואחרי זה לא נגעתי בה והיא לא התקרבה אלי, היא נפלה במהלך". היא ציינה כי לאחר מכן נודע לה שהרכב שהיה מאחרי רכבה היה הרכב של ההורים של חן. היא לא זימנה אותם לעדות כי: "אין לי קשר להורים שלו או לחן. את הדס אני מכירה. זה נכון שהדס חברה של חן. אני לא ידעתי שזה הולך להיות משפט ועדים". היא נשאלה מדוע לא אמרה במשטרה שרכב אחר עמד מאחריה ולכן לא יכלה לנסוע עוד לאחור והשיבה כי אינה יודעת מדוע לא אמרה זאת: "אני יודעת בוודאות שההורים של חן היו מאחור. חן אמר לי כמה שעות אחרי שהייתי במשטרה. יכול להיות שאני מתבלבלת ברצף".

התובעים הזמינו לעדות מטעמם גם את חן ויצמן, שהיה ברכבה של הנתבעת יחד עם חברתה, הדס תמם. חן ויצמן היה חייל בעת הארוע והוא מסר הודעה במשטרה. בהודעתו במשטרה מיום 25.11.08 ציין כך: "באותו יום נסענו באוטו של דנה שהיא מהשכבה שלי ביחד עם הדס תמם. דנה נהגה וישבה לידה ואני מאחור מצד ימין. לפנינו נסע רכב פיאסטה ברחוב כרכום במודיעין כנראה נצמדנו אליו יותר מדי ואז נהג הפיאסטה עצר ויצא מהרכב שלו לכיווננו בעצבים וראיתי שהוא עצבני לפי התנועות חדות והראו שהוא כועס וצעק לנו "מה את חושבת שזה נתיבי איילון מה את נצמדת" ואז חזר לרכב שלו. דנה לא הגיבה ואז הנהג חזר לרכב והתחיל לנסוע רברס לכיוון שלנו ואנחנו צפרנו כי הוא ממש היה קרוב אלינו גם דנה נסעה ברברס. כשהנהג לא עצר היא צפצפה לו וצעקה מה אתה דפוק. אני לא חושב שהנהג שמע את מה שהיא צעקה. דנה יצאה מהרכב שלה כאשר אני והדס נשארנו מהרכב עם תנועות עצבניות, גם נהג הפיאסטה יצא מהרכב ובאותו הרגע הם התקרבו אחת לשניה והבנתי שהם הולכים לריב מכות ואז גם אני יצאתי מהרכב בשביל להפריד. ברגע שיצאתי מהרכב כבר היה מגע ביניהם אבל לא ראיתי את ההתחלה אבל הגעתי לבחור ורציתי לתפוס אותו כדי להפריד כאשר כבר בשלב הזה ראיתי אגרופים מונפים משני הצדדים, כשתפסתי את הבחור וניסיתי להרחיק אותו אבל דנה התקרבה אליו וגם הוא ניסה להתקרב אליה. לאט לאט תפסתי אותו ושנינו נפלנו לאחור על אדנית כשהוא נופל עלי נפלנו לתוך שיחים דנה המשיכה להתקרב אליו בשלב זה יצאה מהרכב פיאסטה החברה של אותו בחור ופה איני יודע מה קרה ואני יודע שאותה חברה התקרבה לדנה שמעתי צעקות וראיתי משיכות הדדיות בשיער בין שתי הבנות. ניסיתי להחזיר את הבחור לאוטו שלו אבל הוא ראה שחברתו מקבלת מכות מדנה ואז הוא שוב קפץ לכוון של דנה, הגיע אליה אבל ברגע שהגיע אליה תפסתי אותו. הכל היה בשניות. זה לאט לאט התחיל להירגע והגיעו שכנים למקום... איני זוכר אם מעבר לזה היה המשך. שמעתי את החברה של הבחור אומרת שהיא עובדת במשרדי עורכי דין והיא תזמין משטרה ורשמה את מספר הרכב של דנה. דנה בשלב זה נכנסה לרכב". לשאלה מי לדעתו היה יותר אלים בארוע השיב: "נראה לי שדנה". הוא השיב בשלילה לשאלה אם דנה נשכה אותו. הוא אישר כי הנתבעת נתנה לתובע מכה במפשעה ואגרופים לאחר שיצא מרכבו. לשאלה אם טענת התובע כי בסך הכל ניסה להגן על עצמו היא נכונה השיב: "לא נכון הוא גם תקף אותה".

בחקירתו ציין כך: "נסענו ברחוב, לפנינו האוטו של גלעד, שנסע לאט, ודנה צפרה לו, הוא החליט לעשות רברס וממש התקדם לכיווננו ואז היא צפרה וצפרה לו. הוא יצא מהרכב, לא שמעתי את זה, אבל נראה לי שהוא קילל ואמר לה מה את עושה. ואז הוא חזר לרכב ושוב ניסה לעשות רברס, היא צפרה לו, הוא יצא מהרכב, לא זוכר מה עשה צעק וקילל, ואז דנה יצאה מהרכב. אני והדס היינו ברכב. ואז החלו מכות. לא ראיתי מי התחיל. בדיוק יצאתי מהרכב לקפוץ על גלעד כי הוא היה הגבר. תפסתי את גלעד. אנחנו מכירים, אנחנו שכנים... נפלנו לאדנית מאחורינו. היו מכות אבל אני הייתי למטה כי תפסתי אותו ונפלנו לאחור. היו מכות, תפיסות בשיער, אגרופים, אבל אני לא יכול להגיד מי. היו כמה דקות שהיינו על הרצפה. אחרי שקמנו העניינים קצת נרגעו, ואז חברה של גלעד יצאה מהרכב, או שיצאה לפני כן, והחל ריב בינה לדנה, ואז גלעד קפץ על דנה כדי להפריד, אבל לא בדיוק ראיתי הכל...ואז אני נסעתי עם דנה". הוא חזר וציין כי אינו יודע מי התחיל באלימות ומי יזם את הארוע. הוא אישר כי התובע יצא פעמיים מהרכב, בשתי הפעמים יצא עצבני ומגדף. הוא נשאל אם נראה מאיים והשיב: "אפשר להגיד שההתנהגות שלו הייתה מאיימת". לשאלה אם סביר היה שהנתבעת תרגיש מאוימת השיב: "אפשר להגיד שכן". הוא אינו בקשר חברי עם הנתבעת והקשר שלו היה עם הדס בלבד. הוא נשאל אם טענת התובע כי לאורך כל הארוע ידיו היו מאחרי הגב נכונה והשיב: "הידיים שלו לא היו מאחורי הגב...כשאני יצאתי מהרכב כבר היו חילופי מהלומות, עוד לפני שנפלנו לאדנית". הוא אישר כי התובע השתמש בידיו לאורך כל הארוע. הנפילה לשיחים ארעה, לדעתו, לאחר שהוא עצמו נתקל באדנית ומשך עמו את התובע. באשר לעימות בין הנתבעת והתובעת ציין: "היו מתי שהוא תפיסות שערות בין שתיהן, אני לא יודע מי תפס למי. דנה הייתה יותר אקטיבית...ראיתי תוקפנות בין שתיהן". הוא אישר כי הוריו מכירים את הוריו של התובע בהיותם שכנים ושוחחו ביניהם על הארוע. הוא נשאל לאחר מכן אם היה משהו בהתנהגות הנתבעת שנתן לו הרגשה שהיא מאויימת או מפחדת והשיב בשלילה.

תלונות הדדיות שהוגשו במשטרה על ידי המעורבים בגין תקיפה, נסגרו.

התובעים בסיכומיהם טוענים כי מהעדויות עולה כי הנתבעת היא זו אשר בצעה את התקיפה כלפיהם והיא נושאת באחריות לנזקים שנגרמו להם. נטען כי הנתבעת אישרה כי היא זו שהחלה לתקוף התובע ברגלה. הנתבעת לא זימנה את חברתה הדס תמם לעדות וגם לא את הוריו של חן ויצמן אשר, לטענתה, היו עדים לארוע ויש לזקוף זאת כנגד גרסתה. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי פעלה על מנת להגן על עצמה ועל רכושה, הוא הרכב בו נהגה. נטען כי התובע התנהג בצורה אשר איימה על שלום גופה ורכושה ובשל כך פעלה על מנת להרחיקו מעליה. נטען כי הדס תמם נסעה לחו"ל למספר חודשים ולכן לא יכלה להתייצב לדיון. באשר לתובעת, נטען, כי היא הודתה במפורש כי היא זו שהחלה לתקוף את הנתבעת ולכן לא ברור מדוע הצטרפה לתביעת התובע.

סעיפים 23- 24 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] דנים בעוולת התקיפה. תקיפה היא "שימוש בכח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם...". אין חולק, בענייננו, כי התקיימו יסודות אלו באשר להתנהגות הנתבעת כלפי התובעים. עם זאת, בכך אין די. סעיף 24 מעניק לנתבעת טענות הגנה שונות. סעיף 24 (1) דן בהגנת ה"הגנה עצמית". הסעיף קובע כי "בתובענה על תקיפה תהא הגנה לנתבע אם – (1) עשה את המעשה בסבירות כדי להגן על עצמו או על זולתו מפני פגיעה בחיים, בגוף, בחירות או ברכוש, והיחס בין הנזק שסביר היה שייגרם מהמעשה לבין הנזק שסביר היה שיימנע על ידיו היה סביר".

על מנת לקבוע אם עומדת לנתבעת ההגנה האמורה, כאשר נטל ההוכחה על הנתבעת, יש לדון ולהכריע, ראשית, אם הנתבעת אכן פעלה על מנת להגן על עצמה כתוצאה ממעשי התובעים ושנית, אם מעשי הנתבעת עומדים במבחן הסבירות, תוך שמירה על יחס סביר בין הנזק הצפוי ממעשה התקיפה ובין הנזק הנמנע על ידי מעשה זה. לצורך כך, יש לבחון את נסיבות הארוע כפי שעלו מהראיות.

בחינת עדויות התובעים והנתבעת מעלה כי שני הצדדים, לטעמי, לא דייקו באופן מלא בעובדות, אך התרשמותי היא שהתובעים, במיוחד, ובאופן מודגש, בחרו להציג את הארוע באופן חד צדדי ומגמתי. בהתאם לגרסתם, להם עצמם כלל לא היה חלק בארוע ובקטטה שהתפתחה והם רק התגוננו מפני הנתבעת, אשר החלה לתקוף באופן פתאומי ובלי סיבה את התובע. על פי גרסתם, הם כלל לא נקטו אלימות כלשהי והתובע הותיר ידיו מאחרי גבו כל העת. גרסה זו אינה מהימנה בעני ואני דוחה אותה. העד האובייקטיבי היחיד שהעיד, חן ויצמן, אשר הוזמן דווקא על ידי התובעים ואינו מקורב לנתבעת, ואשר עדותו מהימנה בעני ומקובלת עלי, העיד באופן מפורש כי מדובר היה באלימות הדדית של כל המעורבים ולא רק של הנתבעת וכי הוא אף אינו יודע מי החל בקטטה. הוא העיד באופן ברור כי ראה "אגרופים מונפים" על ידי שני הצדדים ו"חילופי מהלומות". עדות הנתבעת דווקא הייתה דומה יותר לזו של חן ויצמן. התובעים כלל לא ציינו בתצהירם את מעורבותו של חן ויצמן ולא ציינו כי התובע נפל לשיחים לאחר מעורבותו של חן ויצמן וניסיונותיו להפריד בין התובע לנתבעת. בהתבסס על העדויות ובעיקר על עדותו של חן ויצמן והודעתו במשטרה, אני קובעת כי סדר ההתרחשויות היה כדלקמן: הנתבעת נסעה אחרי רכבו של התובע. התובע נסע באיטיות כיון שחיפש חניה. רכבה של הנתבעת היה צמוד יחסית לרכב התובע. בשלב מסוים עצר התובע כדי לחנות וסימן לנתבעת לנסוע לאחור, אולי אף יצא מרכבו וצעק זאת לנתבעת. הנתבעת נסעה מעט לאחור. היא העריכה כי אינה יכולה לנסוע עוד לאחור, בין אם בשל רכב שהיה מאחריה (כפי שהעידה) ובין אם בשל היות הרחוב צר ובסיבוב (כפי שציינה בהודעתה במשטרה). בשלב זה שני הצדדים כבר החלו לכעוס זה על זה ועברו לאלימות מילולית וגידופים. התובע, למרות שהנתבעת לא נסעה עוד לאחור, נסע עם רכבו עוד לאחור על מנת לחנות והתקרב ונצמד מאד לרכבה של הנתבעת, עד שזו חששה שיפגע ברכב, אשר גם לא היה שלה. בשלב זה יצאה הנתבעת מהרכב לעבר התובע וגם התובע יצא לעברה. שניהם החלו לריב, לגדף ולצעוק זה על זה. בשלב מסוים במהלך הויכוח בעטה הנתבעת ברגלה בתובע. אין לדעת מה הייתה עצמת הבעיטה אך זו הרגיזה עוד יותר את התובע וזה היה השלב בו העימות הפך מעימות מילולי לעימות פיסי. התובע השיב לנתבעת באלימות והחלה קטטה ביניהם. חן ויצמן יצא מרכב הנתבעת על מנת להפריד ביניהם, תפס את התובע ובמהלך פעולה זו נתקל באדנית וכך נפלו השניים לשיחים. לא ברור היכן הייתה הנתבעת בשלב זה, ייתכן ונגררה גם כן אל השיחים, אך נראה היה שהרוחות נרגעו, כפי שציין חן ויצמן בעדותו. אלא שאז יצאה התובעת, מיוזמתה, מרכב התובע והחלה להכות אף היא את הנתבעת. התובע והתובעת הכו שניהם את הנתבעת כאשר חן ויצמן המשיך לנסות ולהפריד ביניהם, עד שלבסוף נכנסה הנתבעת לרכבה.

לאור תיאור הנסיבות האמור, יש לבחון אם פעולות הנתבעת, ובעיקר הפעולה שגרמה לעימות להיות בעל אופי פיסי, הבעיטה בתובע, נכנסות בגדר הגנה עצמית. בעניין זה שונים הדברים באשר לתובע ולתובעת. באשר לתובע, הנתבעת טוענת כי הוא התקרב אליה מאד עד שראשו נגע בה והיא פחדה שהוא יכה אותה. איני סבורה כי יש בכך כדי לענות על התנאים של הגנה עצמית. גם אם התובע קילל וגידף את הנתבעת וגם אם חששה שיפגע ברכבה אם ימשיך לנסוע לאחור, איני סבורה כי הפעולה האלימה בה נקטה הנתבעת הייתה סבירה בנסיבות העניין בהתייחס להתנהגות התובע ואיני סבורה כי היחס בין הנזק שסביר שייגרם מהתקיפה ובין הנזק שסביר שימנע על ידי התקיפה היה סביר. התובע, עד אותו השלב, לא נגע בנתבעת פיסית וגם לא ברכבה. הוא לא איים אליה באלימות פיסית וגם לא אחז בידו חפץ או כלי מהם יכולה הייתה להסיק כי הוא עומד לפגוע בה באופן פיסי. איני מקבלת טענת הנתבעת כי התובע התקרב אליה בצורה מאיימת, כך שהיה עליה לנקוט פעולה אלימה על מנת להדוף אותו. הנתבעת יכולה הייתה להיכנס לרכבה או לקרוא לעזרתו של חן ויצמן אשר ישב ברכבה, או למי שהיה ברכב מאחריה, כטענתה, אם אכן חששה לאלימות מצדו של התובע. האלימות הראשונית של הנתבעת לא יכולה להיחשב כהגנה עצמית.

לא כך לגבי התובעת. על פי עדותו של חן ויצמן, בשלב בו התובעת החלה להכות את הנתבעת הרוחות כמעט נרגעו. אין חולק כי התובעת הצטרפה לקטטה באופן יזום, כאשר חן ויצמן כבר פעל להפריד בין התובע והנתבעת, ולא כהגנה על עצמה, שהרי הנתבעת כלל לא תקפה אותה והיא לא הייתה מאוימת על ידי הנתבעת. גם אם טענת התובעת, על פיה באותו שלב הנתבעת המשיכה להכות את התובע, טענה שלא הוכחה, עדיין, לא הייתה הצדקה לתקיפת הנתבעת גם על ידה. פעולות הנתבעת בתגובה לתקיפת התובעת היו על מנת להגן על עצמה ולכן עומדת לה טענת ההגנה העצמית בכל הנוגע לתביעת התובעת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ