אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מלאך בן מחמד אלסאנע נ' מדינת ישראל

מלאך בן מחמד אלסאנע נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 08/05/2013 | גרסת הדפסה
עפ"ג
בית המשפט המחוזי באר שבע
25333-02-13
24/04/2013
בפני השופט:
רויטל יפה כץ

- נגד -
התובע:
עבדל מלאך בן מחמד אלסאנע על ידי ב"כ עו"ד אייל אביטל
הנתבע:
1. מדינת ישראל על ידי ב"כ עו"ד אדווה ויצגן
2. פמ"ד

פסק-דין

פסק דין

1.המערער הורשע על סמך הודאתו, ולאחר תיקון כתב האישום בעקבות הסדר טיעון, בביצוע עבירות של סיוע לגניבת רכב לפי סעיף 413ב' לחוק העונשין, תשל"ז-1977 וגניבת בקר לפי סעיף 384א(2) לחוק, ונדון ל-18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי ותשלום פיצוי בסך 1,000 ₪. על חומרת העונש הוגש הערעור שבפנינו.

מעובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה המערער עולה, כי בלילה שבין 15/05/11 ל-16/05/11, ובעקבות סיכום מוקדם, יצא עם עבדאללה (חמאד) בן אלסאנע (להלן: "השותף") ואדם נוסף (להלן: "האחר"), ברכבו של האחר, למושב יכיני, ונכנס רגלית עם השותף למשק מס' 13. השותף פרץ את רכב ה-GMC של זמיר טוויטו, שחנה בחצר המשק, על ידי כך ששבר את שמשת החלון, ובסיוע המערער פתח את הרכב. המערער ושותפו, באותו מעמד, גם פרצו את מכלאת העגלים שבמשק, הוציאו מתוכה 5 עגלים השייכים לאריאל מדמוני, והעמיסו אותם על רכב ה-GMC. השניים נסעו מהמקום במהירות, ברכב הגנוב והעמוס בעגלים שגנבו, דרך שדות וחוות השקמים, ונעצרו בשעה 03:30 סמוך לצומת בית קמה, במחסום משטרתי.

2.בערעורו טען המערער, כי העונש שהוטל עליו חורג לחומרה מרמת הענישה המקובלת בעבירות כגון אלה בהן הורשע, ובמיוחד נוטה לחומרה לאור העונש שנגזר על שותפו במסגרת ההסדר שנעשה עמו - 22 חודשי מאסר, וזאת למרות עברו הפלילי ומאסר מותנה שהיה תלוי ועומד כנגדו של 10 חודשים, שהופעל מרביתו בחופף, כך שסך הכל נדון השותף ל-24 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

עוד טען ב"כ המערער, כי לא ניתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות של המערער, כפי שבאו לידי ביטוי בתסקיר שירות המבחן; לא ניתן משקל ראוי להמלצה הסופית של שירות המבחן, כי עונש של מאסר בפועל יהיה הרסני למערער וכי יש להסתפק בענישה בדרך של עבודות שירות; כי לא ניתן משקל לכך, שהשותף, שהיה היעד של המשטרה, הורשע בגניבת הרכב ולא רק בסיוע לגניבתו, כמערער, ואף בנהיגה ברכב הגנוב, וחרף זאת עונשו כמעט זהה לזה של המערער; כי עברו הפלילי הדל של המערער לא חושב לטובתו; ואף לא התחשבו בהודייתו בעובדות ובחרטה שהביע.

ב"כ המשיבה, לעומתו, ביקשה שלא להתערב בגזר-הדין, אשר, לעמדתה, תואם את הענישה הראויה והמצויה במקרים כגון אלה, במיוחד נוכח האמור בתצהיר הקורבן והנזק הרב שגרמו מעשי המערער ושותפו.

3.לבימ"ש קמא הוגש על המערער תסקיר ממנו ניתן ללמוד, כי המערער כבן 21, סיים 12 שנות לימוד, ועובד זמן קצר, ולפרקים, בעבודות מזדמנות עם בן-דודו. למערער 13 אחים ואחיות מהוריו ועוד 6 אחים מאשה נוספת של אביו. שניים מאחיו מרצים עונשי מאסר. בין השנים 2007 – 2009 היה המערער בקשר עם שירות המבחן לנוער בשל עבירה של העלבת עובד ציבור, בגינה נדון, ללא הרשעה, בשנת 2012, ובהמלצת שירות המבחן, לקנס והתחייבות.

שירות המבחן התרשם, כי עם תום לימודיו, חלה התדרדרות במצבו של המערער, אשר התקשה לשמור על יציבות במסגרות תעסוקתיות. בתקופה זו גם העמיק את מעורבותו בפלילים, כאשר הרקע ממנו צמח, המצוקה הכלכלית שידע בביתו, והמאבק של משפחתו בממסד בשל בנייה לא חוקית, השפיעו עליו לאורך השנים. שירות המבחן התרשם, כי המערער מתקשה "לקבל סמכות ולהסתגל למסגרות תעסוקתיות, וכן בולטות עמדות אנטיגוניסטיות כלפי הממסד. כן נראה כי העמיקו תחושות של ערך עצמי נמוך, קיפוח והיעדר שייכות. ייתכן כי בשל תחושות אלו התחבר לחברה השולית בה מצא מענה לתחושות לא מסופקות...".

הנאשם הודה בפני שירות המבחן בעבירות נשוא הערעור, אולם התקשה לקחת אחריות על ביצוען, ושירות המבחן התרשם, כי הוא משליך את האחריות למעשיו על המצב הכלכלי שלו ושל בני משפחתו ועל שותפו לעבירה, ומתקשה לראות את אחריותו ואת דפוסי חשיבתו והתנהגותו הבעייתיים, שהובילו אותו לביצוע העבירה.

עוד נמצא, כי המערער נשאר מבוצר בעמדה קורבנית; אינו עורך התבוננות פנימית באשר לדפוסי התנהגותו המכשילים; והחרטה שהביע, על המעורבות בעבירה, הינה ברמה המילולית ומתוך רצון לסיים את ההליכים המשפטיים ולהקל על תוצאותיהם, ולא מתוך הבנה או התבוננות פנימה. לכן, מצא שירות המבחן, כי המערער אינו בשל להיכנס להליך טיפולי, אך היות וסבר, כי מאסר בפועל עלול להיות הרסני עבורו, המליץ על ענישה מוחשית שתבהיר לו את חומרת התנהגותו, וזאת בדמות מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות ומאסר מותנה.

4.למערער, כאמור לעיל, רישום פלילי אחד ללא הרשעה מבימ"ש לנוער, בגין עבירה של העלבת עובד ציבור שנעברה בשנת 2009.

5.אכן, העונש שהוטל על המערער אינו קל, אך הוא הולם את חומרת מעשיו ולא מצאנו, כי בכל הנסיבות המפורטות בדברי הסנגור או בתסקיר, יש כדי להצדיק התערבות של ערכאת הערעור.

כזכור, העבירה העיקרית בגינה נדון המערער, הינה עבירה של גניבת בקר, עבירה שהמחוקק מצא לנכון להחמיר את הענישה לגביה - לראשונה, בעת שהעבירה "הועלתה" מעוון לדרגת פשע, כשהעונש שנקבע לגביה הוא 4 שנות מאסר (ולא 3 שנות מאסר כמו בגניבה "רגילה"), ובפעם השנייה תוקנה בשנת 2009 (תיקון מס' 101 לחוק העונשין), עת נקבע, כי אם ערך הבקר שנגנב (בין השאר) עולה על סכום מסוים, המאסר יהיה 7 שנים (שאמנם לא חל בענייננו). בע"פ 2943/06 חילו נ' מדינת ישראל (מיום 11/09/06, כב' השופט רובינשטיין, בפסקה ז'), צוין בעניין זה כדלהלן:

"ראינו כי המחוקק ביקש להחמיר בעונשם של גנבי בקר ומקנה מעבר לגניבה ה'רגילה', וגניבה זו הייתה לעבירת פשע. תסכולו של החקלאי המוצא בהשכימו בבוקר, ולעתים באמצע היום, כי בקרו או צאנו נגנבו בולט במיוחד, כיוון שלא תמיד ניתן לנעול 'רכוש חי' כזה, הרועה בשדה, באופן הרמטי - וגם הביטוח לכך ככל הנראה יקר... על בית משפט זה ליתן ידו ליישום על פי תכליתו...".

בע"פ 2806/07 יונס נ' מדינת ישראל (מיום 29/03/07), הוסיף כב' השופט א.א.לוי והדגיש, כי ביצוע העבירה של גניבת מקנה, כרוך בהתאכזרות לבעלי חיים ויצירת סיכון בריאות לציבור, ובחסרון-כיס משמעותי לבעליהם; הוא כינה את המעשה כ"מכת מדינה" ואת המציאות לצדו כ"בלתי נסבלת; היא גורמת לנזק כלכלי לא רק לבעליו של הבקר הגנוב, אלא לכל מי שעוסק בענף זה, ושנאלץ להשקיע משאבים יקרים בניסיון למנוע מפורעי חוק לשים לאל את מה שלעתים הוא מפעל חיים". השופט לוי ציין עוד, כי מאמצי האכיפה דלים ויעילותם מוטלת בספק, ועל כן מחויבים בתי המשפט להחמיר הענישה עם העבריינים. ואכן, הפסיקה מחמירה עם החוטאים בעבירה זו. כך, למשל, בע"פ 933/08 מדינת ישראל נ' חומידה (מיום 15/05/08), פרשה שכללה גניבת ארבעה עגלים וגם מרדף מסוים, החמיר ביהמ"ש העליון את העונש ל-12 חודשי מאסר בפועל במקום 6 חודשים בעבודות שירות שהטיל בית המשפט המחוזי, כאשר השופט לוי ציין, כי העונש שהוטל בערכאה קמא היה קל ביותר ו"עלול לשגר מסר שגוי לציבור לפיו מתייחסים בתי המשפט בסלחנות למבצעיהם של עבירות מסוג זה"; והוסיף, כי "אינני מציע להחמיר עמו מעבר לכך, רק משום שאין ערכאת ערעור נוהגת לעשות זאת". בהערה הוסיף השופט רובינשטיין, כי מדובר ב"מכת מדינה", ועל כן "ראוי שימשיך וייצא הקול כי בתי המשפט נאבקים בעליל בנגע זה". באותה פרשה הוטלו על מבצע אחר במסגרת ע"פ 932/08 מדינת ישראל נ' הייב (מיום 26/06/08), 18 חודשי מאסר, שוב – בלא מיצוי הדין ותוך שכב' השופט לוי ציין, כי תופעת גניבות הבקר הינה "תופעה נפוצה ששמה לאל מאמץ ממושך של אנשים ישרי דרך המבקשים לראות שכר בעמלם" וכי יש "לגמול למשיב על מעלליו... ולהבהיר לכל, כי עבריינות בתחום זה תזכה לתגובה קשה" (ר' גם בע"פ 7308/09 אכרם אבו רמילה נ' מדינת ישראל, פסק דינו של כב' השופט רובינשטיין מיום 13/06/10 וההפניות שם).

עמדה זו של ביהמ"ש העליון עקבית והיא מהווה נדבך נוסף בניסיון למגר את התופעה של גניבת בקר ותוצרת חקלאית, שפשתה במדינה עד שהפכה לכדי מכת מדינה.

ויודגש, כי הנזקים שנגרמו בגין מעשי המערער, נזקים שאף קיבלו דגש בפסיקת ביהמ"ש העליון כאחד מהנימוקים להחמרת הענישה, אינם ערטילאיים ומגובים בדברי הקרבן, כפי שאלה באו לידי ביטוי בהצהרה שהוגשה בשמו לביהמ"ש.

6.אכן, שותפו של המערער נדון ל-22 חודשי מאסר בפועל בגין העבירות נשוא הפרשייה שבפניו, במסגרת הסדר טיעון (כזכור, נוספו לו עוד 2 חודשי מאסר במצטבר מתוך 10 חודשי מאסר מותנים שהיו תלויים ועומדים כנגדו), ואכן לחובת השותף הרשעות קודמות רבות יותר מאשר למערער (שתי עבירות, הראשונה משנת 2009 בגין עבירות של התפרצות והפרת הוראה חוקית והשנייה משנת 2010 בגין עבירה של ניסיון לתקיפת שוטר, כולל המאסר המותנה), והוא אף נדון כעבריין העיקרי בעבירת גניבת הרכב, אולם האבחנה בין השניים, בהקלה של 4 חודשים בעונשו של המערער, די בה.

כלל האחידות בענישה אינו טכני במהותו, ועקרון השוויון בענישה ואיסור האפליה, אינו מתמטי. כאשר באים ליישם כללים אלה, ביהמ"ש אינו מתעלם מהשיקולים האחרים של הענישה, אלא משקלל שיקול זה כאחד ממכלול השיקולים הנשקלים בטרם גזירת הדין (ועניין זה קיבל ביטוי של ממש במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין, הגם שאינו ישים במקרה שבפניו, בשל מועד מתן הכרעת הדין בביהמ"ש קמא). ובמקרה שבפנינו, כלל השיקולים, כולל העונש שנגזר על השותף, נשקל על ידי ביהמ"ש קמא וקיבל את המשקל הראוי לו בעונש שנגזר.

כך, ניתן גם המשקל הראוי להמלצות שירות המבחן כפי שפורטו לאורך התסקיר כולו, כולל נסיבותיו חייו של המערער ואישיותו, כאשר בצדק לא אימץ ביהמ"ש את ההמלצה הסופית, שאינה מבטאת באופן ראוי את חומרת המעשים וחומרת תוצאותיהם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ