אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מיכאל מזרחי נ' עירית ירושלים

מיכאל מזרחי נ' עירית ירושלים

תאריך פרסום : 02/01/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
6421-05
25/12/2010
בפני השופט:
רנר שירלי

- נגד -
התובע:
מיכאל מזרחי
הנתבע:
עירית ירושלים
פסק-דין

פסק דין

כתבי הטענות

1. על פי כתב התביעה במסגרת פרוייקט הרכבת הקלה הפקיעה הנתבעת נכס שהזכויות בו הן של התובע. בין הצדדים נחתם ביום 4.7.99 הסכם לתשלום פצויים בגין ההפקעה בהתאם לקביעת שמאי מוסכם. על פי סעיף 6 להסכם סוכם כי כעבור 30 יום מקביעת הפצויים על ידי השמאי ישולם לתובע סך של 15 אחוז מהסכום שיוותר לאחר הסכום הדרוש לסילוק המשכנתא הרובצת על הנכס והסכום שיקבע כתשלום בגין מס שבח עבור העיסקה. עוד הוסכם כי מחצית מסכום הפצוי בנכוי התשלום הראשון תשולם בתנאים אשר פורטו בסעיף וכי המחצית השניה תשולם בתוך 14 יום מיום העברת הזכויות בנכס על שם הנתבעת. שום תשלום מתשלומי הפצויים לא הותנה בסילוק חובות אחרים של התובע לנתבעת והנתבעת יצרה מצג בפני התובע כי ההסכם הנוכחי בלתי תלוי במחלוקות אחרות שהיו קיימות בין התובע לנתבעת ביחס לתשלומי ארנונה בגין נכסים אחרים. אלמלא מצג זה לא היה התובע מתקשר עם הנתבעת בהסכם. הנכס הוערך על ידי השמאי המוסכם בסך 406,000$. הסכום שנותר לאחר תשלום המשכנתא, מס הרכישה והתשלום המאוחר של מס שבח הוא 1,015,981ש"ח. בסך הכל שילמה הנתבעת לתובע על החשבון סך של 274,826₪ ואת היתרה היא מסרבת לשלם באיצטלה של חובות היסטוריים בלתי קשורים לנכס. זאת, חרף העובדה שהתובע מסר לנתבעת את הנכס. התובע תובע את יתרת החוב בסך 741,155₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן פצוי בגין עוגמת נפש.

על פי כתב ההגנה התובע רכש את הנכס מחברת חיים זקן בסביבות 1996 אך בשל חובות כבדים נמנע מלרשמו על שמו והסתפק ברישום הערת אזהרה. בהתאם להסכם בין הצדדים מלבד מקדמה ששולמה על ידי הנתבעת הוסכם לא ישולם סכום נוסף לתובע עד לרשום הנכס המופקע על שם התובע משוחרר מכל שעבוד ועד לאחר שהתובע יסלק את המשכנתא הרובצת על זכויותיו וכן הותנה התשלום בהמצאת אישור מס שבח להעברת הנכס על שם העיריה. עד ליום הגשת כתב ההגנה פעולות אלו לא הושלמו. אף אם יושלמו – מחצית מסכום הפצוי תשולם רק לאחר רשום הנכס המופקע על שם העיריה, פעולה אשר גם כן לא בוצעה על ידי התובע. הנתבעת שילמה לתובע ישירות, עבור מיסים החלים על התובע וכן לבנק למשכנתאות סך כולל של 258,753$. את ההפרש מ-406,000$ יוכל התובע לקבל רק לאחר רישום הנכס המופקע על שם העיריה נקי מכל שעבוד וחוב בלשכת רישום המקרקעין.

2. מטעם התובע הוגש תצהירו של התובע. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של עו"ד עודד בלאושטיין ושל עו"ד מנחם וגנר. המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

הטענות בסיכומים

3. לטענת ב"כ התובע בסיכומים מעדותו של התובע אשר לא נסתרה עולה כי הסתמך על מצג שהוצג בפניו על ידי הנתבעת ולפיו חובותיו האחרים לעיריה לא ישפיעו על קבלת הכספים. כעולה מתצהיר התובע והמסמכים שצורפו לו בידי התובע כל המסמכים הדרושים לשם ביצוע העברת הזכויות בנכס על שם הנתבעת ושנוי הרישום בלשכת רישום המקרקעין איננה אלא אקט טכני אשר אינו מתבצע לאחר שהבהירה הנתבעת במהלך הדיונים בתיק זה כי גם אם תבוצע העברת הזכויות בפועל על שמה לא תשלם לתובע מאומה. התחשיב שערך התובע ככל הנוגע לגובה החוב נעשה על בסיס שקלי ולא דולרי כמפורט בהסכם מאחר ומשהפרה הנתבעת את ההסכם אין היא יכולה עוד להיתלות בשער הדולר הנמוך אלא עליה לשלם לתובע את מלוא ערך כספו. לטענת ב"כ התובע לנוכח האמור בכתב ההגנה מושתקת היום הנתבעת מלטעון כי היא אינה משלמת לתובע בשל חובות/עיקולים שהיא עצמה הטילה שכן מדובר בהרחבת חזית לה התנגד התובע. פועל יוצא של האמור הוא כי אין למעשה לנתבעת כל טענת הגנה מפני תביעת התובע. בכפוף לטענה בדבר הרחבת חזית טוען ב"כ התובע כי גם לגופו יש לדחות את טענת הנתבעת כי העיקולים מונעים את יתרת התשלום על פי ההסכם לתובע. הטעם לכך הוא שהתובע המחה את זכותו לקבלת כספים מהנתבעת בהמחאת זכות על דרך השעבוד לבתו כ-9 חודשים לפני שהוטל העיקול ומכאן שגם אם העיקול היה מוטל כדין הוא לא "תפס" שכן הוא מאוחר לשעבוד. העדויות כמו גם המחאת הזכות מאששות את הטענה כי התובע ביקש מלכתחילה כי הכספים שיתקבלו ישולמו לבתו שהיתה הבעלים של הנכס הגם שנרשם על שם התובע. בנוסף, העיריה עצמה שילמה לתובע או עבורו מאות אלפי ₪ בהתעלם מהעיקולים להם היא טוענת. הדברים יפים במיוחד ביחס לכספים שהעיריה שילמה לתובע עצמו להבדיל מלצדדים שלישיים. לטענת ב"כ התובע קיימת אי בהירות ככל הנוגע למועד בו הוטלו העיקולים ועל כן המחאת הזכות על דרך השעבוד לבתו של התובע גוברת. כמו כן לא ברור כיצד יכולה היתה הנתבעת להתעלם מקיומם תוך תשלום לתובע.

לטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו בנכוי התשלומים ששילמה הנתבעת לתובע או לצדדים שלישיים בעבורו נותרה יתרה בסך 139,235$. מאחר וכבר שולמו לתובע יותר ממחצית הפצויים הרי שכל תשלום נוסף מותנה ברישום זכות הבעלות בלשכת רשום המקרקעין על שם הנתבעת. כיוון שהעברת הרישום טרם נעשתה, הרי שכיום אין לתובע זכות לקבל סכום כלשהוא מידי הנתבעת. על פי ההסכם יש לחשב את הפצויים על פי השער היציג במועד התשלום ואין כל בסוס לדרישת התובע להצמדה למדד החל מיום 18.9.02. לטענת ב"כ הנתבעת העברת הזכויות בנכס המופקע על שם התובע ומשמו לשם הנתבעת לא בוצעה בשל מחדלים של התובע. בדיון מיום 22.6.06 הודיע ב"כ התובע כי תוך שבועיים הנכס המופקע ירשם על שם הנתבעת. אף על פי כן עד היום לא נרשם הנכס על שם העיריה. בכך נמנע התובע מלמלא את התנאים המוקדמים לתשלום יתרת הפצויים על פי ההסכם ומסיבה זו דין תביעתו להידחות. עוד נטען בסיכומים כי מאז יולי 2006 מעכב התובע את העברת הזכויות בנכס על שם הנתבעת בנסיון להתחמק מעיקול יתרת הפיצויים מטעם מחלקת גביית הארנונה בגין חובות על נכסים אחרים. לטענת ב"כ הנתבעת אין כל ראיה כי העירייה או בא כוחה התחייבו כלפי התובע כי העירייה לא תעקל את הפצויים בגין הפקעת הנכס בשל חובות ארנונה של התובע בגין נכסים אחרים מלבד עדותו של התובע עצמו. טענות אלו הוכחשו בתצהירו ובעדותו של עו"ד בלאושטיין. גם אין זה סביר כי תנאי כה מהותי יסוכם בעלפה. על פי דיני ההפקעות יכולה היתה הנתבעת ליטול את החזקה מידי התובע מבלי לשלם לו פצויים כלל ועל כן אין ממש בטענה כי היה לה אינטרס לוותר לו על חובותיו שאינם קשורים לנכס נשוא ההפקעה. רצונו של התובע לחתום על הסדר נבע מכך שחובו בגין המשכנתא אשר ההחזרים בגינה לא שולמו, הלך ותפח. לטענת ב"כ הנתבעת הטענה כי במסגרת התביעה הנוכחית עומדת לדיון שאלת תוקפם של צווי העיקול שהוטלו על ידי מחלקת הגבייה של העיריה, מהווה הרחבת/שנוי חזית אסורה. לגופו דין כתב המחאת הזכות מאת התובע לבתו, כאשר לא נטען כי בוצעה עיסקה מסחרית ביניהם וכאשר נעשתה כביכול 6 שנים לאחר חתימת ההסכם בין בעלי הדין היתה נסיון להתחמק מתשלום המיסים החל על התובע ודינה להתבטל מכח עקרון תום הלב. התובע גם הציג בפני הנתבעת מצג כי הוא בעל הזכויות בנכס המופקע. בעצם החתימה על החוזה והגשת התביעה בשמו הוא מושתק מלטעון כי הוא אינו הנושה על פי חוזה הפיצויים שנחתם עם הנתבעת. אם וכאשר ירשום התובע את הנכס על שם הנתבעת, יוכל התובע להתמודד עם תוקפו של כל צו עיקול המוטל על זכויותיו לקבלת יתרת הפצויים בהליכי משפט מתאימים. אך אין זה סביר כי בטענה דיונית יתן בית המשפט יד לנסיונו של התובע להתחמק מתשלום חובותיו בגין מסים מבלי שחובותיו יבדקו לגופו של עניין.

דיון

4. ביום 4.7.1999 נחתם בין הצדדים הסכם ולפיו התחייב התובע לפנות את הנכס אותו הפקיעה הנתבעת ולמסור את החזקה בו לנתבעת עד ליום 15.9.99 (סעיף 3א להסכם נספח א' לכתב התביעה). עוד הוסכם כי התובע יעביר את הבעלות בנכס על שם העיריה כשזכות זו נקיה מכל שעבוד או תביעת צד שלישי וזאת לא יאוחר מיום 15.12.99 (סעיף 4 להסכם). נקבע בהסכם כי בהסכמה ימונה שמאי אשר יקבע את סכום הפצוי. ככל הנוגע לתשלום נקבע כי כעבור 30 יום מקביעת סכום הפיצוי על ידי השמאי ישולם למפונה סך של 15% מן הסכום שיוותר מסכום הפיצוי לאחר סילוק המשכנתא הרובצת על זכויות התובע בנכס ובהפחתת הסכום שיקבע כתשלום מס שבח בגין עסקה זו. זאת בכפוף לכך שנרשמה הערת אזהרה על קיומו של ההסכם בלשכת רישום המקרקעין ולא נרשמו שעבודים, עיקולים או תביעות צד ג' קודם לרישומה (ר' סעיף 6א-ב להסכם). מחצית מסכום הפצוי בנכוי מה ששולם תשולם, כך על פי ההסכם, לאחר מסירת החזקה לידי הנתבעת, רישום הבעלות על שם התובע ורישומה של הערת אזהרה לטובת הנתבעת, אישורי מס שבח ומס רכוש שלא רובץ על הנכס כל חוב וכן סילוק או גרירת משכתנא הרובצת על זכויות התובע בנכס (ר' סעיף 6ג להסכם). בהסכם נקבע כי יתרת הפיצוי תשולם בתוך 14 יום מיום העברת זכות הבעלות בנכס על שם העירייה כשזכות זו נקייה מכל שעבוד, עיקול או תביעת צד שלישי (ר' סעיף 6ד להסכם).

בהתאם להסכמת הצדדים אכן מונה שמאי אשר קבע כי סכום פצויים יעמוד על סך 406,000$ (ר' סעיף 8א לתצהיר התובע וסעיף 5 לתצהירו של עודד בלאושטיין). אין מחלוקת כי התובעת שילמה לסילוק המשכנתא סך של 718,354₪ בשני תשלומים וזאת על חשבון הפיצוי המגיע לתובע (ר' סעיף 8 (ב) לתצהיר התובע וסעיף 9 לתצהיר בלאושטיין). עוד אין מחלוקת כי הנתבעת שילמה שני תשלומים בסך 39,948₪ ו-94,935 ש"ח בגין מס שבח (ר' סעיף 8(ג) לתצהיר התובע וסעיף 15 לתצהיר בלאושטיין). אין גם מחלוקת כי הנתבעת שילמה סך של 32,854₪ בגין מס רכישה (ר' סעיף 8ה לתצהיר התובע וסעיף 15.2 לתצהיר בלאושטיין). לבסוף אין גם מחלוקת על היקף התשלומים אשר שולמו לתובע: 99,052 ש"ח, 63,720₪ ו-62,550₪ (ר' סעיף 8(ו) לתצהיר התובע; סעיפים 11 ו-16 לתצהירו של עודד בלאושטיין).

5. הצדדים חלוקים ככל הנוגע לדרך החישוב של יתרת התשלום. לטענת התובע יש לאמץ את שער הדולר נכון למועד מתן חוות דעת השמאי ומאותו מועד להוסיף לסכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק בנכוי הסכומים ששולמו כשהם נושאים אף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. לטענת הנתבעת יש לאמץ את שער הדולר היציג במועד התשלום ובהתאם אף לבצע נכוי הסכומים ששולמו בהתאם לשער היציג של הדולר במועד ששולמו.

על פי סעיף 5א להסכם בין הצדדים שמכוחו מונה השמאי סכום הפיצוי שיקבע על ידי השמאי "יהיה נקוב בדולרים וישולם לפי השער היציג במועד התשלום בפועל". כשנשאל התובע בחקירתו "נכון שעל פי ההסכם סכום הפצויים ישולם על פי השער היציג של הדולר" השיב "של פעם לא של היום". ולשאלה "למה אתה עושה חישוב שקלי ולא דולרים" השיב "כי היום הדולר נמוך, מגיע לי את הכסף באותו השער כשחתמנו על החוזה" (עמ' 5, שורות 29-26). בסיכומים טען ב"כ התובע כי משהפרה הנתבעת את ההסכם אין היא יכולה להיתלות בשער הדולר הנמוך ועליה לשלם לתובע את מלוא ערך כספו בש"ח.

6. האם הפרה הנתבעת את ההסכם?

ככל הנוגע לתשלום הראשון נקבע כאמור כי כעבור 30 יום מקביעת סכום הפיצוי על ידי השמאי ישולם למפונה סך של 15% מן הסכום שיוותר מסכום הפיצוי לאחר סילוק המשכנתא הרובצת על זכויות התובע בנכס ובהפחתת הסכום שיקבע כתשלום מס שבח בגין עסקה זו. זאת בכפוף לכך שנרשמה הערת אזהרה על קיומו של ההסכם בלשכת רישום המקרקעין ולא נרשמו שעבודים, עיקולים או תביעות צד ג' קודם לרישומה (ר' סעיף 6א-ב להסכם). ההסכם בין הצדדים נושא תאריך 4.7.99. אין מחלוקת כי ביום 26.8.99 שילמה הנתבעת לתובע סך של 99,052₪, ביום 23.9.99 סך נוסף של 63,720 ₪ וביום 23.12.99 סך נוסף של 62,550₪. כעולה מהתחשיב בדולרים אשר נעשה על ידי עו"ד בלאושטיין בתצהירו, בניכוי התשלומים ששולמו לסילוק המשכנתא ועבור מס שבח, שילמה הנתבעת עד ליום 23.12.99 סך של 53,241$ העולה בהרבה על ה-15% מיתרת התשלום על פי ההסכם. נכון אמנם כי על פי ההסכם היה מקום לשלם את הסך של 15% בתוך 30 יום ממועד קביעת הפצוי על ידי השמאי שכעולה מחוות הדעת אשר צורפה לכתב התביעה ניתנה עוד ביום 27.6.99 ובטרם נחתם ההסכם. עם זאת, בהוראת סעיף 6א להסכם נאמר גם כי התשלום ייעשה לאחר הפחתת הסכום שידרוש בנק לאומי לסילוק המשכנתא והתשלום שיקבע כתשלום מס שבח בגין העיסקה. קביעת סכומים אלו היתה הכרחית לצורך גזירת הסך של 15%. כעולה מתצהירו של עודד בלאושטיין התעכב הטיפול במס שבח בשל נסיונו של התובע לטעון כי מלוא הנכס מהווה בית מגורים (ר' סעיף 13 לתצהיר). עו"ד בלאושטיין חזר על כך בעדותו שהיתה נאמנה עלי (ר' עמ' 11, שורות 9-1) ולמעשה היא נתמכת אף בעדותו של התובע (ר' עמ' 4, שורות 28-17). לנוכח האמור לא הוכחה כל הפרה מצד התובע של התשלום הראשון.

אשר לתשלום השני על פי החוזה. על פי סעיף 6ג לחוזה היקפו של תשלום זה הינו מחצית הפיצוי בניכוי מה ששולם. סכום הפצוי מוגדר בסעיף 5א להסכם כסכום הפצוי שיקבע השמאי. מחציתו עומדת איפוא על סך 203,000$. כעולה מהפרוט לעיל למעשה שילמה הנתבעת עד ליום 23.12.99 לסילוק המשכנתא, עבור מס שבח וישירות לתובע סכומים מצטברים העולים על מחצית מסכום הפצוי. למעשה שילמה הנתבעת למעלה ממחצית הפצוי עוד בנובמבר 1999 אם לוקחים בחשבון את סכום המשכנתא ששולם ביום 8.11.99 וביום 29.11.99, את התשלום למס שבח ששולם ביום 9.11.99 ואת התשלום לתובע ששולם ביום 23.9.99. זאת, כאשר על פי סעיף 6ג להסכם עתידה היתה מחצית הפיצוי בניכוי הסכום ששולם לתובע, להיות משולמת בהתקיים מספר תנאים וביניהם סילוק המשכנתא, אישור מס שבח ומס רכוש על היעדר חובות ורישום הזכויות בנכס על שם התובע. אף בהתעלם מדרישה אחרונה זו שלא נתקיימה עד למועד הגשת התביעה ולגירסת התובע בשל סירוב העיריה להנפיק אישור על היעדר חובות ארנונה, למעשה לא נתגבשה חובת תשלום של התשלום השני אף בעטיים של התנאים האחרים הקבועים למחצית התשלום. תנאים שחלקם התקיימו עובר לתשלום וחלקם רק לאחריו. העולה מן האמור הוא כי הנתבעת לא הפרה גם את חובת התשלום השני על פי החוזה.

אשר לתשלום השלישי. זה עתיד היה להתבצע על פי החוזה בתוך 14 יום מיום העברת הזכויות בנכס על שם העירייה (ר' סעיף 6ד להסכם). לגירסת התובע בתצהירו בשל חובות ארנונה שאינם קשורים לנכס נשוא התביעה לא הנפיקה הנתבעת אישור על היעדר חוב לצורך העברת זכויות בטאבו, ראשית על שמו ולאחר מכן על שם הנתבעת ובשל כך נמנע מהתובע מלקיים את חיוביו על פי ההסכם (סעיף 10(ב) לתצהיר; ר' גם עדותו בעמ' 5, שורות 7-5). עם זאת, בישיבת קדם המשפט מיום 11.1.06 הודיע ב"כ התובע כי נותרה גם יתרת חוב למס רכישה לצורך העברת הנכס על שם התובע (ר' שורה 8 לפרוטוקול מיום 11.1.06) וב"כ הנתבעת הודיע כי ככל שיומצא השובר הדרוש תישא הנתבעת בתשלום על חשבון הפיצויים המגיעים לתובע. בישיבת קדם המשפט מיום 22.6.06 הודיע ב"כ התובע כי להערכתו בתוך שבועיים ירשם הנכס על שם העיריה. אין חולק כי עד עתה טרם נרשם הנכס על שם העיריה. כשנשאל התובע בחקירתו "אתה יודע מה מונע היום ברישום הנכס על שם העירייה" השיב "תשלמו לי את הכסף וזה עובר על שם העירייה". ב"כ התובע הבהיר בעקבות זאת "הטעם שההעברה לא מבוצעת היא כי הכסף לא משולם. כל האישורים בידינו. וכן הם מצורפים לתצהיר" (ר' עמ' 5, שורות 24-20).

מן האמור לעיל עולה כי לא אי הנפקת האישור על היעדר החוב מנעה את רישום הנכס על שם הנתבעת אלא בעיקר מחלוקת הקיימת בין הצדדים ככל הנוגע לחובות ארנונה שאינם קשורים לנכס נשוא התביעה. מחלוקת שבעטייה לא נרשם הנכס על שם הנתבעת אף עתה. על פי החוזה קודמת העברת הזכויות על שם הנתבעת לתשלום מצידה לתובע וכל עוד אין האחרון מעביר את הרישום על שם הנתבעת נדחה בהתאם גם קיום חיוב התשלום מצד הנתבעת (ר' סעיף 43(א)(2) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973) ואין לראות בהתנהלותה משום הפרת חוזה.

לנוכח האמור נשמטת טענת התובע ולפיה לנוכח ההפרה מצד הנתבעת אין עוד מקום לנקוט במנגנון השערוך על פי החוזה. יתרת התשלום שנותרה, על פי התחשיב הדולרי שערכה הנתבעת, כאשר כאמור סכום הבסיס על פי קביעת השמאי והיקף התשלומים ששולם על ידי הנתבעת כמו גם מועדם אינו שנוי במחלוקת, עומדת על סך 139,235$ (ר' סעיף 17.6 לתצהירו של עודד בלאושטיין).

7. לגרסת התובע עובר לחתימת החוזה יצרה הנתבעת כלפיו מצג כי יקבל את הפיצוי ללא קשר לחובות ארנונה אחרים כלפי הנתבעת (ר' סעיף 7 לתצהיר). על פי תצהירו של עו"ד בלאושטיין "...מעולם לא הוסכם ולא הוצג בפני התובע כי הנתבעת תשלם לו פיצויים תוך התעלמות מצווי עיקול חוקיים אם וכאשר יוצגו נהפוך הוא" (סעיף 19 לתצהיר). עוד נאמר בתצהיר כי "התובע מעולם לא הודיע לב"כ הנתבע כי תלויים ועומדים עיקולים כנגד זכויותיו אלא הזכיר כי יש לו התדיינויות רבות עם צדדים שלישיים כגון משרד מסוי מקרקעין כל מה שנמסר לתובע הינו כי הזכות לקבלת פצויים אינו קשור כלל לתביעות של צדדים שלישיים כנגדו כל עוד אין לאותם נושים זכויות שעבודים או עיקולים בנכס המקרקעין המופקע או כנגד זכותו לקבל פיצויים מהנתבעת" (סעיף 23 לתצהיר). על פי התצהיר צווי העיקול של המטפלים בחובות הארנונה בגין העיריה הומצאו לעו"ד בלאושטיין לראשונה ב-2006 וצורפו לבקשה לתיקון כתב הגנה שהומרה להודעה לבית המשפט (ר' סעיף 24 לתצהיר). על פי ההודעה מיום 21.11.06 קיימים עיקולים על זכויות התובע וכל עוד לא יבוטלו על ידי בית משפט מוסמך העירייה בכשרותה כוועדה מקומית תכבד את העיקולים בטרם תבצע כל תשלום נוסף לתובע על פי החוזה נשוא התביעה אם יגיע תשלום נוסף לתובע.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ