1.לפני תביעה שעניינה סירובה של הנתבעת לשאת בתשלום תגמולי ביטוח לתובעת אשר החזיקה במועד הרלוונטי בפוליסת ביטוח תקפה אשר לטענתה מכסה את האירוע התאונתי שהתרחש ביום 31.01.19 ובו נגרמו נזקים לרכבה.
אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לאמור בעניין פוליסת הביטוח. לתובעת פוליסת ביטוח אצל הנתבעת בכפוף לתנאי הפוליסה.
התובעת טוענת כי הנתבעת מסרבת לשאת בתשלום בהתאם לפוליסה שלא כדין לאור העובדה כי פעלה בהתאם למוסכם בין הצדדים ומשנפגע הרכב באירוע תאונתי היא זכאית לתשלום התגמולים ע"פ הפוליסה.
2.הנתבעת מאידך טוענת כי תביעת התובעת נגועה במרמה וזאת לאור הוראות ס' 23-25 לחוק חוזה הביטוח. זאת כאשר בניגוד לנטען ע"י התובעת נמסרו על ידה פרטים כוזבים ביחס לאירוע הביטוח. לטענת הנתבעת בכתב ההגנה תמונות הנזק מצביעות על שלושה מוקדי נזק שונים ומשכך הודעת התובעת אינה משקפת את אירוע הנזק כהווייתו. בנסיבות אלה של מסירת מידע שמטרתו להטעות את חברת הביטוח ולאור הוראות הסעיף, פטורה הנתבעת מתשלום תגמולי הביטוח נשוא התאונה.
בדיון שהתקיים בתביעה העידו נהגת הרכב והבעלים של התובעת, ואילו הנתבעת נמנעה מלהביא עדים או מסמכים נוספים מטעמה.
3.נהגת רכב התובעת, הגב' פ. א., העידה כי ביום עבודה שיגרתי, כאשר הגיעה ללקוח, החנתה את רכבה כשחזיתו פונה למדרכה. כעבור חצי שעה חזרה, והבחינה בנזקים שנגרמו לרכב. מיד דווחה טלפונית לתובעת על המקרה, באותו היום יצרה קשר טלפוני עם המוסך שהנחה אותה להגיע לטיפול ביום שני שכן האירוע התרחש ביום חמישי בשעות אחה"צ. כשנשאלה לעניין טענת הרמאות השיבה, כי הינה עובדת חברה וכי לא עוסקת בתאונות של רכבים. כשנשאלה ביחס לנזקים השיבה כי צילמה את כל החלק שניזוק, הנזק שנצפה בעיניה כמשמעותי יותר היה בחזית הרכב, עוד הוסיפה כי הבחינה נזק כלשהו בדלת האחורית וצילמה זאת מרחוק אך אין בידיה תמונות ושבה והדגישה כי עיקר הנזק היה באזור הקדמי שכן התקשתה בפתיחת הדלת הקדמית ימנית.
4.בעל החברה, מר משה בגדדי העיד כי אינו מחייב את סוכניו בתשלום כלשהו בגין נזקים שנגרמים לרכב החברה אלה אם כן המדובר במחדל שלהם. עוד הוסיף כי לזכותו עומדת השתתפות עצמית והיעדר תביעות, וכי ברכב חילופי אין לו השתתפות עצמית. מנהל התובעת דחה בתוקף טענות הנתבעת ביחס לדיווח שאינו תואם את הנזקים וציין כי ביטח אצל הנתבעת כ-10 כלי רכב וכי אין לו כל אינטרס למסור מידע שאינו מדויק.
מרמה בתביעת ביטוח-
5.קולמוסים רבים נשתברו בסוגית המרמה בתביעות ביטוח ואך למען הנוחיות אבקש לסקור בקצרה עמדת ביהמ"ש וההלכה הנוהגת ביחס לסוגיה זו.
סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח שכותרתו "מרמה בתביעת תגמולים" קובע כי:
" מרמה בתביעת תגמולים
25.הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחובתו."
ע"פ דיני הראיות במשפט האזרחי- "המוציא מחברו- עליו הראיה"; אולם עת טוענת הנתבעת כי התובע מבקש לקבל לידיו שלא כדין סכומים שאינם מגיעים לו בטענת כזב, הרי שלפני ביהמ"ש שני נטלי הוכחה: על התובע להרים נטל הראיה להתקיימות האירוע הביטוחי ואילו על הנתבע הטוען לטענת מרמה הנטל להוכיח קיומה של מרמה כאמור (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ. שלום גרשון הובלות בע"מ פד"י סא(3) 18). אמנם עסקינן בתביעה אזרחית ומשכך, נטל השכנוע הינו עמידה במאזן ההסתברות, אולם בשל מהותה של טענת המרמה ומשמעויותיה, יידרש הנתבע לכמות ראיות או לראיות כבדות משקל על מנת לעמוד בנטל זה (וראה דעת הרוב בע"א 475/81 זיקרי נ. כלל חברה לביטוח בע"מ, פד"י מ(1) 589) . ביחס לקביעה זו יש להתחשב בשאלה למי מהצדדים נגישות למידע נשוא טענת המרמה. ככל ומיד זה מצוי בידיעתו האישית או הבלעדית של התובע- המבוטח, הרי שנטל ההוכחה המוטל על הנתבעת- המבטחת- יוקל (ע"א 391/89 וייסנר נ. אריה חברה לביטוח בע"מ מז(1) 837) .
6.ביהמ"ש העמיד את הוכחת הטענה על שלושה אדנים: א. מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות ב. מודעות המבוטח לכזב או לאי נכונות העובדות שנמסרו ג. כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות (רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אחמד נסרה (פורסם במאגרים [פורסם בנבו])).
עוד נפסק כי הוכחת שני היסודות הראשונים של טענת המרמה מעבירה נטל הבאת הראיות למבוטח לעניין הצגת המניע למסירת עובדות כוזבות אלה וככל ולא עמד בנטל זה, די בכך כדי לאפשר לביהמ"ש כדי לקבוע קיומה של כוונת המרמה (רע"א 9215/10 פלדמן נ. הפניקס חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים [פורסם בנבו]). אף למעלה מזה- די בהוכחת שני היסודות הראשונים ע"מ לאפשר הוכחת היסוד השלישי ע"י ראיות נסיבתיות.
ויוטעם כי אין בעובדה כי התובע היה זכאי לתגמולי ביטוח (מלאים או מופחתים) לו לא היתה נטענת טענת מרמה כדי לחייב את הנתבעת לשאת בתשלומים אלה שכן הפטור בסעיף 25 הינו פטור גורף מחובת תשלום כלשהיא לאור הכוונה הנודעת לפעולת מרמה .
עוד יש לציין כי על המבקש להסתמך על פוליסת הביטוח להציג אותה לפני ביהמ"ש על מנת שניתן יהיה ללמוד מתוכנה על ההסכמות החוזיות בין הצדדים בכפוף לסייגים ולנטלים שפורטו לעיל.
ומן הכלל אל הפרט-
7.הנתבעת בכתב הגנתה הפנתה לסעיפים 23-25 לחוק חוזה ביטוח, וטענה כלפיי התובעת טענת מרמה והכשלת חבות, בכך שצירפה לכתב התביעה תמונות נזק שצולמו ביום האירוע המראים נזקים בהם המגן הקדמי נותק ממקומו ובחלקו התחתון של המגן שפשופים קלים. לעומת זאת לחו"ד שמאי צורפו תמונות נזק שצולמו לאחר 4 ימים מקרות התאונה, המציגים לטענה שלושה מוקדי נזק נפרדים וזאת על בסיס בדיקת בוחן תאונות מטעם הנתבעת.
8. בסיכומיה טענה הנתבעת כי התובעת הסתירה תמונות נזק נוספות, והוסיפה כי על התובעת רובצים שני נטלים- האחד לתחם את הנזק, ולציין אילו נזקים נגרמו כתוצאה מהתאונה, והשני היקף הפיצוי, משלא הוכח תיחום הנזק הרי שאין משמעות ממילא לכימות הנזק.
9. גירסתה של הנתבעת ועמדתה כי דרישתה של התובעת נגועה במרמה מבוססת על עמדתו של בוחן תנועה מטעמה, כעולה ממכתב הדחיה שמסרה לתובעת. עם זאת, המסד העובדתי עליו מסתמכת החלטת הדחיה- נותר עלום. עמדתו של בוחן התנועה לא הוצגה לגופה, לא בתור חוו"ד ואף לא בצורת מזכר ממנו ניתן היה להבין מיהו אותו בוחן עלום והאם התייחס לעת קביעת עמדתו למיקום הרכב בעת אירוע התאונה, למנח הרכב באותו מועד ולהתכנות האפשרית לכך שהנזקים אכן התרחשו אגב אירוע תאונתי אחד.
חוו"ד זו כאמור לא הוצגה, מוסרה נותר עלום ולתובעת לא ניתנה כל הזדמנות לסתור טענות מקצועיות עלומות אלה.
משעה שאין הנתבעת חולקת על התרחשותו של אירוע תאונתי- והיא אינה חולקת על כך שאכן נגרמו לרכב המבוטח על ידה נזקים תאונתיים ומשכך, התרחש מקרה ביטוח, עובר הנטל על הנתבעת להוכיח כי מקרה הביטוח אינו חוסה תחת פוליסת הביטוח שהונפקה לתובעת. עיון בתמונות מעלה כי הנזקים כולם מצויים בצידו הימני של הרכב ומשכך, אין ביכולתי לקבוע כי לא קיימת התכנות כי הנזקים כולם נגרמו אגב אותו אירוע תאונתי. לכך אני מצרפת את העובדה כי רכב התובעת עבר כחודש וחצי טרם מועד האירוע תיקון בעקבות אירוע תאונתי וזאת ללא שמוזכרים בדוו"ח השמאי מאותו מקרה קיומם של נזקים בצידו הימני של הרכב.
וראה הנמקה דומה בתא"מ 29000-04-19 רוכוורגר נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (22.6.20)
10. עדותה של נהגת התובעת לא נסתרה ע"י הנתבעת והיא הותירה בעיני רושם אמין. לא מצאתי ביסוס לניסיונות הנתבעת להטיל דופי בעדות זו; לא מצאתי מקום לסבור כי היה לנהגת התובעת אינטרס להעמיס נזקים שלא נגרמו באותו אירוע ביטוחי אגב התאונה והנתבעת גם לא ביססה קיומו של אינטרס כאמור. כך גם לא מצאתי לפקפק בעדותו של מנהל התובעת אשר העיד כי לא היה לו כל אינטרס לנסות ולהעמיס נזקים שונים באירוע תאונתי אחד.
לו היתה הנתבעת טוענת ביחס לשאלת היקף ההשתתפות העצמית ביחס לאירועי הנזק הנפרדים לטענתה- דיינו, אולם טענה כאמור לא נטענה על ידה ולא זו אלא זו- הנתבעת לא מצאה לשלם לידי התובעת את הסכומים בגין הנזק בניכוי השתתפות עצמית התואמת גירסתה ביחס למס' אירועי הנזק הנטענים על ידה- הנתבעת בחרה לשלול לחלוטין את פיצויי הנזק בלא חוו"ד מקצועית התומכת בעמדתה.
11.בניהולו של הליך זה הסתבר כי עמדת הנתבעת לא התבססה על ראיות אלא על עמדה עלומה של בוחן מטעם הנתבעת אשר לא הוצגה לא לפני התובעת ולא לפני ביהמ"ש. מצב עניינים זה, בו נדרשת תובעת להתגונן מול עמדה מקצועית אשר לא מוצגת לפניה אינה סבירה ויש מקום שלא לעודד התנהלות זו. פסיקת הוצאות ביחס לטרחת התובע באה לתמרץ את המבטחת לשלם את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת וככל ואכן קיימת מחלוקת- לנהל אותה בתום לב תוך הזקקות לכלל הקלפים הפתוחים באופן שיאפשר לצדדים לכלכל צעדיהם על בסיס נתונים מלאים וברורים. כאמור לעיל, התנהלותה של הנתבעת בענייננו רחוקה מן הסטנדרט המצופה ממבטחת ופעולתה, תוך הסתרת הבסיס המקצועי להתנהלותה מצדיק פסיקת הוצאות כמבוקש ע"י התובעת.
סיכומים של דברים-
10. אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 7,008 ₪ בצירוף אגרה בסך 379 ₪, שכר העד כפי שנפסק, הוצאות התובעת בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה עד למועד תשלומם בפועל.
זכות ערעור כדין.
ניתנה היום, ז' תמוז תש"פ, 29 יוני 2020, בהעדר הצדדים.
