אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מיטרני נ' רובין אירית (אצל הוריה) ואח'

מיטרני נ' רובין אירית (אצל הוריה) ואח'

תאריך פרסום : 15/06/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום נתניה
5508-08
15/06/2010
בפני השופט:
עוז ניר נאוי

- נגד -
התובע:
אסף מור מיטרני
הנתבע:
רובין אירית (אצל הוריה)
פסק-דין

פסק דין

מבוא

תחילתה של התובענה דנן כתביעת פינוי מושכר אשר בבעלותו של התובע ובצידה סעד כספי. לימים, משפינתה הנתבעת את המושכר, תוקנה התביעה ונתבע סעד כספי בלבד.

בדיון שהתקיים בפני, בתאריך 8.4.2010, הסכימו הצדדים להסמיך את בית המשפט לפסוק בדרך של פשרה לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, ללא נימוקים וביקשו להגיש סיכומים. עוד הוסכם, כי הסכום שיפסק, יחולק לתשלומים לפי שיקול דעתו של בית המשפט ובלבד שמספר התשלומים לא יעלה על עשרה; כמו כן, כי במסגרת פסק הדין יהא בית המשפט רשאי להטיל סנקציה במקרה של אי תשלום, לפי שיקול דעתו; וכן כי איחור של עד 7 ימים בתשלום תשלום כלשהו, לא יהווה הפרה.

לאחר הדיון ועוד טרם הגשת הסיכומים, ביקשו הצדדים כי בית המשפט "ינמק בקצרה את פסק דינו בפלוגתאות שבתיק" מן הטעם שבאי כח הצדדים ידרשו, כפי הנראה, ליתן הסבר לצדדים באשר לתוצאת פסק הדין.

נעתרתי לבקשה, אך בנסיבות הענין, מטבע הדברים - משלא שמעתי את עדויות הצדדים, יפורטו שיקולים כלליים בלבד.

עיקרי המחלוקת בין הצדדים

בסיסה של התביעה - הסכם שכירות אשר נכרת בין הצדדים בתאריך 22.10.2007. לטענת התובע סיום תקופת השכירות הוסכם ליום 30.6.2008, כפי שנכתב בהסכם. לטענת התובע הדירה פונתה רק ביום 21.9.2008, בניגוד להוראות ההסכם.

התובע טוען, כי בתחילת חודש יוני 2008 נכרת חוזה עם שוכר אחר, אשר היה אמור לקבל את החזקה במושכר בתאריך 1.8.2008, בשכר דירה חודשי של 2,400 ₪ לחודש. לטענתו, מאחר והדירה לא פונתה במועד שסוכם, נאלץ ה"שוכר החלופי" לשכור דירה חלופית לחודש אוגוסט 2008, ושילם דמי שכירות בסך 4,000 ₪. בעקבות כך, טוען התובע כי שילם ל"שוכר החלופי" את ההפרש בין שכר הדירה לדירה החלופית, בסך 1,600 ₪. לימים, משהמושכר לא פונה אף לא בתחילת חודש ספטמבר 2008, בוטל ההסכם עם השוכר החלופי.

עוד טוען התובע כי בהסכם השכירות, סוכם כי בגין כל יום של איחור בפינוי המושכר נקבע פיצוי מוסכם של 200$ לכל יום איחור. לפיכך, עותר לחיוב הנתבעת בפיצוי עבור 83 ימים מיום 1.7.2008, מועד בו היה על הנתבעת לפנות את המושכר ועד ליום פינוי המושכר 21.9.2008, ובסה"כ - 16,600$ . בנוסף, עותר התובע לחייב את הנתבעת בחוב בגין חשבונות חשמל ומים שלא שולמו, בסך 2,474 ₪.

מנגד, טוענת הנתבעת כי עוד בחודש אפריל 2008, סיכמה עם התובע, בעל פה, כי תקופת השכירות תוארך בחודשיים, וכי מועד הפינוי יהיה ביום 31.8.2008.

הנתבעת טוענת, כי שכרה מן התובע את המושכר במשך שנים קודם לחוזה נשוא התביעה, ובכל החוזים שקדמו לתביעה סוכם בין הצדדים כי הפיצוי המוסכם בגין איחור בפינוי, יהא 50$ לכל יום איחור. לטענתה, ענין זה שונה בכתב יד בחוזה נשוא התביעה, אך היא לא חתמה על שינוי זה.

הנתבעת טוענת עוד, כי פינתה את המושכר עוד ביום 14.9.2008 ולא כפי שטוען התובע. הנתבעת מודה כי נותרו חשבונות שלא שולמו בשל סירוב התובע לקבל כספים.

לטענת הנתבעת ה"שוכר החלופי" ידע כי תמשיך להתגורר במושכר עד לתאריך 31.8.2008 והוא הסכים לכך. לטענתה, התובע הוא זה שביקש להקדים את מועד פינוי המושכר בשל רצונו להקים במבנה קייטנה בחודשי הקיץ, כאשר אשת השוכר החלופי היתה אמורה לשמש גננת בקייטנה זו.

לטענת הנתבעת, בשל כוונתו זו, מספר ימים לפני מועד הפינוי הכתוב בחוזה השכירות, דהיינו: 30.6.2008, החל התובע להטריד את התובעת כדי לגרום לה לפנות את המושכר. לפיכך, עתרה הנתבעת בבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת כנגדו.

הכרעה – דין התביעה להתקבל בחלקה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, תצהירי הצדדים על נספחיהם וסיכומי הצדדים, אני מחליט לקבל את התביעה בחלקה. להלן בתמצית נימוקי בכלליות, כמפורט לעיל.

מועד סיום השכירות - אין מחלוקת, כי לא נערך הסכם בכתב לגבי תקופת השכירות שהחלה בתאריך 1.7.2008 ועד לתאריך 31.8.2008 וממילא אף לא עד מועד הפינוי בפועל. הנתבעת לא הציגה כל ראיה בכתב, המעידה על הסכמה להארכת הסכם השכירות, כפי שנטען על ידיה. בנסיבות אלה, מצאתי לנכון לקבוע כי השכירות הסתיימה בתאריך 30.6.2008 ומתאריך 1.7.2008 ואילך, נמצאה הנתבעת מפרה את הסכם השכירות ועליה לשלם פיצוי מוסכם בגין כך.

שיעור הפיצוי המוסכם – בנסיבות הענין אני קובע כי שיעור הפיצוי המוסכם הינו כפי שנטען על ידי הנתבעת, דהיינו, סך 50 דולר ארה"ב. החלטתי זו נסמכת, בין היתר, על כך, שהתובעת לא חתמה בסמוך לתיקון הסכם השכירות בכתב יד, לפיו שונה סכום הפיצוי מסך 50 דולר ארה"ב במקור, לסך 200 דולר ארה"ב. אף העובדה, כי בהסכמים קודמים בין הצדדים, כפי שנטען, עמד שיעור הפיצוי האמור על סך 50 דולר ארה"ב, תמכה בתוצאה אליה הגעתי.

בענין זה אציין עוד כי הנתבעת עתרה לקביעה כי סכום הפיצוי המוסכם יעמוד על 50 דולר ארה"ב (סעיפים 19 - 21 לסיכומי הנתבעת) ומשכך לא נדרשתי לשאלה האם סכום פיצוי זה הינו סביר בנסיבות הענין, בשים לב לסמכותי הקבועה בסעיף 15 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970, להפחתת הפיצוי (להלן: "חוק התרופות").

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ