אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מיוסק נ' משרד הפנים

מיוסק נ' משרד הפנים

תאריך פרסום : 20/01/2012 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
35680-03-10
16/01/2012
בפני השופט:
משה יועד הכהן

- נגד -
התובע:
1. ולאדימיר מיוסק
2. עו"ד ע"י ב"כ עו"ד איתי לסקי

הנתבע:
משרד הפנים
פסק-דין

פסק דין

1.ענייננו בעתירה מנהלית של עו"ד ולאדימיר מיוסק (להלן: "העותר") המבקשת להכריז על ביטול החלטתו של משרד הפנים (להלן: "המשיב"), אשר קבע, לטענתו, באופן גורף, כי לקוחות של משרד עורכי הדין של העותר באשר הם, המבקשים באמצעותו, היתר כניסה לישראל, לצורך ניהול הליכים משפטיים, יידרשו להפקיד 15,000 ₪ כתנאי לאישור כניסתם לארץ. לטענת העותר, החלטה זו נודעה לו ביום 24.01.10, ולא ידוע מי הגורם המוסמך מטעם המשיב אשר תחת ידיו יצאה ההחלטה זו.

עיקר טענות העותר

2.העותר הינו בעליו של משרד עורכי דין העוסק מזה שנים בדיני הגירה ודיני עבודה ועם לקוחותיו נמנים בעיקר מהגרי עבודה. העותר מייצג את תקוחותיו בבית הדין לעבודה וכן בפני המשיב בענייניי אשרות כניסה לעובדים זרים. לטענתו, מרבית הבקשות המוגשות על ידו מתקבלות ע"י המשיב, חלקן בתנאים כגון הפקדה וערבות, ומיעוטן נדחה.

3.במסגרת הטיפול בלקוחותיו ייצג העותר מהגר עבודה לשעבר, מר בוריס צ'יאובנו (להלן:"בוריס"), בהליך נגד מעסיקו לשעבר בבית דין האזורי לעבודה בת"א. במסגרת אותו הליך, נדרש בוריס, שבינתיים עזב את ישראל וחזר לרומניה, להתייצב לדיון הוכחות לצורך מתן עדות. בקשה שהוגשה באמצעות משרדו של העותר למתן אישור כניסה לבוריס, אושרה ע"י המשיב בכפוף להפקדה ערבות בסך 15,000 ₪, לשם הבטחת יציאתו מהארץ. בעקבות זאת הגיש בוריס, באמצעות העותר, עתירה מנהלית לבית משפט לעניינים מינהליים בתל-אביב, עת"מ 8603-01-10, אשר נדונה בפני כב' השופטת גדות. במסגרת העתירה הנ"ל נודע לעותר, לטענתו, על מתן ההחלטה כנגדו שהיא נשוא העתירה דנן.

4.לדברי העותר, במסגרת תגובתו המקדמית של המשיב באותה עתירה, נאמר "כי קיימת החלטה גורפת של המשיב לפייה יש להתנות את אישור בקשות לקוחותיו של העותר באשר הם, ובאשר הינם כאלה, למתן אשרות כניסה לישראל לשם התייצבות להליכים משפטיים בהפקדת ערבות בסך 15,000 ₪". העותר מסתמך בעניין זה, על המשפט המסיים של פסקה 37 לתגובה שבו נאמר "הוחלט להתנות את מתן האשרה למוזמני ב"כ העותר בהפקדת ערבות להבטחת יציאתו במועד".

5.העותר קובל על כך שהמשיב לא איפשר לו שימוע בטרם מתן אותה החלטה גורפת, הפוגעת בעותר ובציבור לקוחותיו. לדבריו, משמעות החלטה זו, הינה הכבדה כלכלית קשה על מהגרי העבודה, ומניעת זכות הגישה לערכאות למהגרי העבודה המיוצגים באמצעותו. לטענתו, לוקה ההחלטה בחוסר מידתיות ובחוסר סבירות והמשיב פעל במתן ההחלטה בשרירות הגובלת בשחיתות, נימוקים המצדיקים, לטענתו, את פסילת ההחלטה.

עיקר טענות המשיב

6.לטענת ב"כ המשיב, יש לדחות את העתירה על הסף וזאת משום שמעולם לא ניתנה החלטה כנטען על ידי העותר ולפיכך לא ניתן לתקוף החלטה שאינה קיימת באמצעות עתירה מינהלית.

7.לטענת המשיב, הבקשות המוגשות בטעם העותר למתן אשרת ביקור למוזמניו נבדקות באופן פרטני, בהתאם לנוהל 5.4.0001 נוהל רישיון ישיבה ב\2 וכל בקשה נבחנת בהתאם לתנאים הקבועים בנוהל. המשיב מפנה לעובדה שעל פי סעיף ב.7 לנוהל סכום הערבות, שבו מוסמך המשיב לחייב את מבקש האשרה, במקרה של חשש להשתקעות, הינו 15,000 ₪ ורק במקרים חריגים מתיר הנוהל לחרוג מסכום זה וזאת על פי המלצת מנהל הלשכה ובאישור מטה מנ"א. מכאן, לטענתו, שלא ננקטה כל גישה מפלה כלפי לקוחותיו של העותר.

8.על פי הסברי המשיב, במסגרת מעקב שערכה לשכת המשיב בתל אביב בסוף שנת 2009, אובחנה תופעה לפיה מזמינים ישראלים, שהינם עורכי דין, וביניהם משרדו של העותר, מזמינים עובדים זרים ששהו בעבר בישראל, לצורך הליכים משפטים המתקיימים בישראל. זרים אלה, אינם יוצאים את ישראל בתום ההליכים וממשיכים לשהות במדינה בניגוד לדין, דבר המעורר חשש להשתקעות. חשש זה מתחזק במיוחד משום שמדובר בעובדים זרים שמיצו את תקופת העבודה החוקית שלהם בישראל, מכירים את שוק העבודה, השפה והמנטאליות. והדבר מקל עליהם את ניסיון ההשתקעות לאחר שובם לכאן.

9.לנוכח התופעה האמורה, ריעננה היועצת המשפטית של מרחב ת"א של המשיב, את הוראות הנוהל במרחב, תוך שימת דגש והגברת הפיקוח על הזמנות המתבצעות מטעמם של שני עורכי הדין, שאחד מהם הוא העותר. לטענת ב"כ המשיב, אין מדובר בהחלטה גורפת לגבי מוזמני העותר, אלא ברענון הנחיות של הנוהל הקיים ושיתוף מידע בין הלשכות, בדגש על כך, שכל מקרה נבחן באופן פרטני בהתאם לנסיבותיו. הפיקוח המוגבר נובע, כאמור, גם מן העובדה שרבים ממוזמניו של העותר שקיבלו אשרת כניסה זמנית, לא יצאו את ישראל בהתאם לתנאי האשרה, לאחר שהסתיימו ההליכים המשפטיים לשמם הותרה כניסתם לישראל.

10.המשיב מוסיף וטוען כי דין העתירה להידחות גם בשל אי מיצוי הליכים. זאת משום שהעותר לא טרח לפנות למשיב כדי לברר את הפרטים עליהם מבוססת העתירה, ואילו היה פונה, היה מובהר לו כי לא קיימת החלטה גורפת בעניינו, כפי שהוא טוען לה וכי המשיב פועל, בכל מקרה ומקרה, לפי הנוהל הכללי החל על מבקשי אשרת כניסה.

11.זאת ועוד, לטענת המשיב, העתירה לוקה גם בחוסר ניקיון כפיים באשר היא אינה מגלה את התשתית העובדתית המלאה הדרושה להכרעה בעתירה והמצויה בידיעת העותר. בין היתר, לטענתו, העותר לא גילה כי בחודשים שקדמו להגשת העתירה, הוגשו באמצעותו מספר עתירות בעניין החלטות של המשיב הנוגעות ללקוחותיו בנושאים דומים. מאותן עתירות עולה כי כל אחת מהחלטות אלה נבדקה באופן פרטני על ידי המשיב וכל אחת מהעתירות נדחתה על ידי בית המשפט או נמחקה על ידי העותר בהמלצת בית המשפט (ראו סעיפים 33-37 לכתב התשובה).

דיון והכרעה

12.דין העתירה להדחות, ראש לכל, מחמת אי מיצוי הליכים. העותר כלל לא טרח להקדים פנייה אל המשיב, בטרם הוגשה העתירה, כדי לשטוח בפניו את טענותיו, ולברר אם אכן קיימת בעניינו החלטה גורפת בנוסח אותו הוא טוען. עצם אי מיצוי ההליכים, די בו כדי להביא לדחיית העתירה (ראו בגץ 1088/09 אגבריה אברהים ח'אלד חלו נ' שר הפנים, מיום 11/6/09 ).

13.דין העתירה להידחות גם מחוסר ניקיון כפיים. העותר לא פרס בעתירתו, את מלוא התשתית העובדתית, כולל העובדה שהגיש לבית המשפט לעניינים מינהליים, באיזור תל-אביב והמרכז, מספר לא מועט של עתירות שעסקו בהחלטות דומות לגבי לקוחותיו, כאשר בכל אותם מקרים נדחו העתירות או נמחקו מן הטעם שלא נמצא פגם בשיקול הדעת של המשיב לגבי קביעת גובה הערבות אותם נדרשו לקוחותיו להפקיד. לא-זו-אף-זו, גם לאחר הגשת העתירה דנן, הגיש העותר עתירות לבתי המשפט לעניינים מינהליים לגבי החלטות שונות ופרטניות של המשיב הנוגעות לבקשות לאשרות כניסה שהגישו לקוחותיו ואשר חוייבו בהפקדת ערבות. באותן עתירות, לא העלה העותר את הטענה בדבר קיומה של החלטה גורפת לגבי כלל לקוחותיו, טענה הנטענת בעתירה שלפניי (ראו הפירוט בסעיפים 42-46 לכתב התשובה). במהלך הדיון בפניי, לא היה לב"כ העותר הסבר המניח את הדעת לעניין זה. אי גילוי כל העובדות וחוסר ניקיון כפיים בהתנהלותו של העותר די בהם כדי להביא לדחיית עתירה מינהלית על הסף. ראו: בג"צ 584/04 העמותה למען כנסיית ישוע האדון (ע"ר) ואח' נ' המשרד לענייני דתות ואח', לא פורסם (2006); בג"צ 2038/06 ח'לוד בדיע חז'נה ואח' נ' שר הפנים ואח', לא פורסם (2006); בג"צ 4842/06 פלוני ואח' נ' שר הפנים ואח', לא פורסם (2007).

14.מעבר לכך, העותר לא הניח תשתית לטענה שאכן התקבלה החלטה גורפת המפלה לרעה את לקוחותיו. ודוק, נוהל משרד הפנים הרלוונטי, נוהל מספר 5.4.0001 קובע, בסעיפים ב.6 ו-ב.7, לעניין בקשה לאשרת כניסה מסוג ב/2, כי "מקום שמתעורר אצל המשיב חשש להשתקעות של המבקש בישראל, גובה הערבות הבנקאית הנדרשת יהיה 15,000 ₪ ולקטין נלווה 5,000 ₪... במקרים חריגים תישקל העלאה או הורדה של סכום הערבות, על פי המלצת מנהל הלשכה באישור מטה מנ"א". כאמור, העותר הגיש מספר עתירות בנושא, בשם לקוחותיו, גם לאחר הגשת עתירה זו ולא טען בהן לקיומה של החלטה גורפת בעניינו. לא-זו-אף-זו, מרביתן של אותן עתירות נדחה או שנמחקו על ידי העותר מבלי שניתנה בהן הכרעה. גם עובדה זו מלמדת שלא מופעל על ידי המשיב שיקול דעת מפלה בעניין לקוחותיו של העותר, רק משום שהם לקוחותיו, כנטען על ידו.

15.למעלה מן הצורך, אציין, כי גם מן התגובה המקדמית שהוגש בעת"מ 8603-01-10, לא ניתן ללמוד כי המשיב נוהג ביחס מפלה כלפי לקוחות העותר בשל היותם לקוחותיו כעורך-דין. יש לציין כי במקרה הנדון באותה עתירה, וגם במקרים האחרים, העותר שבפניי לא שימש רק כבא-כוחם של לקוחותיו, לצורך ייצוגם בהליך המשפטי, אלא גם כמזמין של אותם לקוחות – עובדים זרים לשעבר – שביקשו את אשרת הכניסה לפי הנוהל הנוגע לעניין. זאת שעה שהיותו של העותר "מזמין" על פי הנוהל, אינו מהווה חלק אינהרנטי של תפקידו כעורך-דין. כמפורט באותה תגובה מקדמית, והעובדות לא הוכחשו על ידי העותר, מספר לא מבוטל של מוזמנים של העותר הגיעו לישראל לצורך דיונים בהליכים משפטיים, באשרה לתקופה מצומצמת של שבוע עד שבועיים, אך לא עזבו את הארץ עם תום האשרה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ