אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מחמוד(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

מחמוד(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

תאריך פרסום : 23/02/2011 | גרסת הדפסה
עת"א
בית המשפט המחוזי נצרת
54793-01-11
22/02/2011
בפני השופט:
אברהם

- נגד -
התובע:
מג'יד מחמוד (אסיר)
הנתבע:
1. משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר
2. מדינת ישראל

פסק-דין

עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים אשר התכנסה לפי סעיף 25 לחוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א – 2001 בראשות השופטת תמר ניסים שי והחברים: רינה חדד, חינוך, אורית מסר הראל, קרימינולוגית, ונציגת שב"ס – ר/כ דנה בן יהודה מיום 17.1.11 בתיק מספר ט 1006563.

פסק דין

השופט בנימין ארבל:

1.         העותר מרצה עונש מאסר שנגזר עליו למשך 9 שנים, מתוכן 7 שנות מאסר וחודשיים בפועל. מאסרו זה הינו מאסרו השלישי, אותו הוא מרצה. עונש כבד זה נגזר על העותר לאחר שהורשע בביצוע סדרה "מרשימה" של עבירות רכוש ואלימות, וכן עבירה של תקיפת שוטר, בכתב אישום המחזיק לא פחות מ- 20 פרטי אישום שונים.

            על פי המפורט בכתב האישום, עמד העותר בראש ארגון פשע, אשר פעל בתבנית מאורגנת ושיטתית, ואשר נהג לבצע עבירות של גניבת ציוד חקלאי כגון טרקטורים, מלגזות, וארגזי מטען שונים, ולהעבירם אל תחומי האוטונומיה הפלסטינאית על מנת למכרם.

            לשם כך, הוא רכש משאית, והתחבר למספר עבריינים נוספים, אשר פעלו כולם יחד בצורה מאורגנת ושיטתית, לשם ביצוע עבירות מתוחכמות ומתוכננות של גניבת רכוש, בכל רחבי צפון הארץ, כאשר העותר עומד בראש החבורה.

2.         משמלאו שני שלישים לריצוי תקופת עונשו של העותר, הוא הובא בפני ועדת שחרורים. בפני ועדת השחרורים נפרסו כל העובדות הרלוונטיות, הנוגעות לעותר, וזו החליטה לדחות את בקשתו לשחרור מוקדם על תנאי. הנימוק העיקרי שבהחלטתה של הועדה היה כי העותר לא שילם את הקנס הכספי בסך 45,000 ₪ שנגזר עליו לשלמו בתשלומים לשיעורים, וכן לא פיצה את המתלוננים ואף לא נתן דעתו הכיצד ואיך ישלם פיצוי זה.

3.         כנגד החלטתה של הועדה, הוגשה עתירה זו המונחת לפנינו.

            על פי האמור בעתירה, טעתה ועדת השחרורים בכך שהשתיתה את החלטתה אך ורק על אי תשלום הקנס והפיצוי, כנימוק יחיד. לטענתו של הסניגור, לא הביאה הועדה כל שיקול אחר בין שיקוליה. לשיטתו, סוגיית הפיצוי למתלוננים תבוא על פתרונה באמצעות מנגנון גבייה אזרחי, וכך גם יהא לעניין הקנס. לשיטתו, עשה העותר כברת דרך ראויה לשם שיקומו – דבר אשר הועדה לא התחשבה בו כלל ובכך הפלתה אותו לרעה, לעומת מקרים אחרים בהם הורו ועדות השחרורים על שחרור על תנאי של אסירים אשר לא שילמו את העיצומים הכספיים אשר נגזרו עליהם במסגרת גזר הדין.

            לטענת הסניגור, עבר העותר טיפול ולמד בקורסים שונים וסדנאות בין כתלי הכלא, ואף זכה לשבחים אודות התפנית הדרסטית שהתחוללה בדפוסי חשיבתו והתנהגותו. בין היתר הוא עבר קורס שליטה בכעסים וכן נטל חלק בשיחות פרטניות ובפעילות חינוך.

            כן טוען הסניגור, כי העותר הצטייד בתוכנית רש"א, אשר תעניק לו משענת טיפולית – חינוכית במהלך תקופת הרישיון, ויהא בה כדי לאיין כל מסוכנות הנשקפת ממנו, ככל שיש כזו.

            לשיטתו של הסניגור, לוקה החלטת הועדה בחוסר סבירות כמשמעותה במשפט המינהלי ואף נוגדת את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לאור הפרת עקרון המידתיות הגלום בחוק זה במקרה בו עסקינן.

4.         אין בידינו להעתר לעתירה. נכון אמנם כי עיון שטחי בהחלטת הועדה עשוי ללמד, כאילו התחשבה הועדה אך ורק בעובדה שהעותר לא נשא בעיצומים אשר הושתו עליו בגזר הדין. עם זאת, עיון מעמיק יותר בהחלטתה של הועדה ובחומר אשר הועמד לרשותה ואשר הוצג גם לעיוננו במסגרת תיק הועדה, מעלה כי הנימוק העיקרי בעטיו לא שוחרר העותר, הינו אי נטילת האחריות על ידו, אי הפנמת הענישה שנגזרה עליו והעובדה כי הועדה לא שוכנעה כי הוא ראוי לאמונה. הועדה התייחסה מפורשות להליכים שהוא עבר בין כתלי בית הכלא והגיעה למסקנותיה אלה בדרך מושכלת. העובדה כי העותר לא פיצה את המתלוננים ואף לא נתן את דעתו לעניין זה במהלך שנות מאסרו, כמו גם בעת התייצבותו בפני הועדה, היה בה כדי להביא את הועדה למסקנה אליה הגיעה, כלשונה: "התעלמות זו מרכיב זה בעונשו של האסיר, שכנעונו שההליך שעבר האסיר אין בו די לעניין הפנמת הענישה שנגזרה עליו וההתנהגות המצופה ממנו כמי שנטל על עצמו אחריות וכמי שראוי לאמון הועדה".

            הועדה לא התעלמה מטיעוניו של הסניגור – טיעונים אשר הועלו גם עתה, הן באשר להליך השיקום שעבר העותר בין כתלי הכלא, החרטה שהביע והדו"חות אשר הוגשו לה. הועדה אף לא התעלמה מתוכנית רש"א, מתוכנית הפיקוח הכלולה בה והאיזוק האלקטרוני, ומדרך השיקום המוצעת לגביו. כל אלה נסקרו בהחלטה, אך לא היה בהם כדי לשכנע את הועדה כי אכן העותר ראוי לשחרור.

5.         יש לזכור כי לאסיר אין זכות מוקנית לשחרור מוקדם על תנאי. נקודת המוצא היא כי "על האסיר לרצות את מלוא העונש שהוטל עליו ואין לו זכות מוקנית כי מאסרו יקוצר" [רע"ב 6936/07 אוחנה נגד ועדת השחרורים[לא פורסם, 25.9.07]; רע"ב 873/07 נוג'ידאת נגד שב"ס [לא פורסם – 21.2.07]]. יש גם לזכור כי התערבותו של בית המשפט לעניינים מנהליים בהחלטותיה של ועדת השחרורים – שהינה גוף מעין שיפוטי – היא מצומצמת. בית המשפט לא ישים עצמו כועדת שחרורים ולא ישאל עצמו מה היה הוא פוסק אילו היה פועל כועדת שחרורים. [בג"צ 89/01 הועד הציבורי נגד עינויים בישראל נגד ועדת השחרורים, פ"ד נה

[2] 838, 870 [2001]; רע"ב 314/06 מדינת ישראל נגד פלוני [לא פורסם- 1.2.06]]. כל אשר עלינו לשאול את עצמנו היא השאלה, האם ועדת השחרורים פעלה באורח בלתי סביר.

סבורים אנו, כי במקרה שלפנינו לא נמצאה לנו כל חוסר סבירות בהחלטתה של הועדה. יש לזכור, כי בין שיקוליה, כמפורט בסעיף 9[1] לחוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א –

2001, אמורה הועדה לשקול גם את העבירה שביצע העותר בשלה הוא נושא את עונש המאסר, לרבות נסיבות ביצועה, היקפה, תוצאותיה, תקופת המאסר שגזר עליו בית המשפט. כן תשקול: "קנס או פיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין, שהוא חוייב בהם בגזר דין כאמור, האם שילמם ואם לא שילמם – הסיבות לכך".

יש לזכור כי במקרה שלפנינו, עבר העותר עבירות שביסודן תאוות בצע, והרצון להפיק רווחים קלים על חשבונם של קורבנותיו. כתב האישום מגלה את שיטת הפעולה המתוחכמת והמאורגנת, יציר כפיו של העותר, כמי שעמד בראש ארגון פשיעה, אשר גרמה לפגיעות חוזרות ונשנות, תוך פרק זמן קצר יחסית בקורבנות מרובים – אנשי עמל – אשר אמצעי היצור שלהם נגזלו. השתת עיצומים כספיים בנסיבות אלה, נועדה לתיקון המעוות מחד, ולהראות מן העבר השני, את העובדה כי אכן העותר הפנים את הרע אשר גרם לקורבנותיו. על כגון אלה, נאמר בבית המשפט לעניינים מנהליים במחוז המרכז בעת"א 10 – 04 – 19124 ברקאי נגד מדינת ישראל [טרם פורסם – 26.10.10]: "בתשלום הפיצוי יש משום ביטוי להפחתת מסוכנות מצד העותר והוכחה לסיכויי שיקום שלו, שכן, הוא מבטא החרטה שהוא חש ואת הצורך לתקן, ולו במעט, את הנזק שגרם לקורבנותיו. משלא פיצה העותר את קורבנות מעשיו, הוא לא הפיג את החשש למסוכנות מצידו אם ישוחרר ולהוכיח סיכויי שיקום". עם כל הצניעות והענווה, אין לנו אלא להצטרף לדברים נכוחים אלה.

במקרה שלפנינו, עמדה ועדת השחרורים, ובצדק, על כך שהעותר אינו נוטל על עצמו אחריות ואינו מפנים את הענישה שנגזרה עליו. העותר אף לא הבהיר כיצד בדעתו לסלק את הקנס ומדוע לא נקף אצבע בנסיון לעמוד בתשלומים שהושתו עליו, הן בתקופת מאסרו והן בעת שעמד בפני ועדת השחרורים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ