מחלוקת בין שתי אחיות לעניין פרשנות צוואתה של אמן המנוחה

1. עסקינן בתביעה לצו הצהרתי ולצו מניעה קבוע, שהגישה התובעת כנגד הנתבעת ביום 22.8.13.

רקע וטענות הצדדים:

2. התובעת והנתבעת הינן אחיות, בנות של המנוחה הגב' כ' א' ז"ל (להלן: "האם המנוחה").
3. האם המנוחה הייתה בעלת הזכויות במשק * במושב ******** (להלן: "המשק"). האם נפטרה ביום 5.9.12 והותירה אחריה צוואה מיום 27.1.03. הצוואה קיבלה תוקף וניתן צו לקיומה ביום 6.1.13 (להלן: "הצוואה"), מבלי שהוגשה התנגדות מצד התובעת.
4. בצוואתה קבעה האם המנוחה כי המשק שבבעלותה יעבור לנתבעת. במשק בנוי בית בו התגוררו ההורים.
5. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב סעיף 9 לצוואת האם המנוחה שקובע כך:

"א. במידה ובתוך פרק זמן של 5 שנים לאחר אריכות ימיי תיווצרנה בגין המשק זכויות למגרש נוסף בהרחבה של המושב אשר תאפשר העברתן ו/או מכירתן לעד' [התובעת-ב"י], אני מצווה מגרש זה לעד' [התובעת- ב"י] לצורך בניית ביתה, ועד' [התובעת- ב"י] תישא בכל התשלומים וההוצאות שיהיו כרוכים בקבלת הזכויות במגרש וברישומו על שמה, ובכללן תשלומים והוצאות אשר יוטלו על עמ' בגין העברת הזכויות כאמור- אם יהיו כאלה.

ב. היה ולא תיווצרנה זכויות כאמור בסעיף 9(א) לעיל למגרש בהרחבה אך תיווצר לאחר 5 השנים שלאחר אריכות ימי זכות ו/או אפשרות לבניה בחלקה א' שבמשק, באופן שיוקצה מגרש לבנייה בנוסף למגרש המיועד לבניה ע"י בן ממשיך ותתאפשר באותו מגרש נוסף בניה לקרוב משפחה כלומר לעד' [התובעת- ב"י], אני מצווה את הזכויות שתיווצרנה למגרש הנוסף לבניה בחלקה א' שבמשק, כאמור, לעד' [התובעת- ב"י], לצורך בניית ביתה, ועד' [התובעת- ב"י] תישא בכל התשלומים וההוצאות שיהיו כרוכים בקבלת הזכויות במגרש וברישומו על שמה, ובכללן תשלומים והוצאות אשר יוטלו על עמ' [הנתבעת- ב"י] בגין העברת הזכויות כאמור – אם יהיו כאלה." (ההדגשות במקור).

6. לטענת התובעת, כבר בעת הגשת התביעה (קרי, כשנה לאחר פטירת האם) הוכח כי לא תיווצר בעתיד זכות לקבלת מגרש בהרחבה.
7. לפיכך, על בית המשפט לתת צו הצהרתי הקובע כי היא רשאית להגיש תכניות לפיצול מגרש מהמשק כעת. נוסף על כך, יש להטיל צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת לנצל את זכויות הבנייה הנותרות במשק (באמצעות הוספת בנייה בבית מגוריה של האם ו/או באמצעות בניית מבנה מגורים חדש) באופן שיפגע בזכותה של התובעת לממש את צוואת האם. באופן ספציפי, ביקשה התובעת לאסור על הנתבעת לבנות מעבר לשטח של 160 מ"ר לכל היותר עבור ה'בן הממשיך'.
8. לטענתה, כוונת האם המנוחה הייתה להעניק לה את הזכות לבנות בית במשק. אם לא תתקבל תביעתה היא תישאר ללא זכויות במשק וזאת בניגוד לרצונה של האם המנוחה ובניגוד לצוואה שקוימה.
9. לטענת הנתבעת, התביעה הוגשה עוד בטרם חלפה שנה מפטירת האם המנוחה. לפי האמור בצוואה, התובעת תהיה זכאית לזכויות שייווצרו לאחר חמש שנים מפטירת האם המנוחה. לכן, התביעה היא מוקדמת.
10. הנתבעת טענה כי יש לפרש את הצוואה על פי לשונה הברורה. מלשון הצוואה עולה כי האם המנוחה התכוונה להעניק לתובעת זכות שתיווצר לאחר 5 שנים מפטירתה, ולא מדובר בזכות שהייתה קיימת במועד עריכת הצוואה או טרם פטירת האם המנוחה. כמו כן, הנתבעת תהיה זכאית במגרש ככל שתיווצרנה זכויות חדשות ונוספות על המשק הקיים. אין עסקינן בזכויות הנלקחות מזכויותיו של הבן הממשיך או מהזכויות המוקנות למשק שניתן לנתבעת.
11. לסיכום, הנתבעת טענה כי התובעת לא הוכיחה כי נכון למועד הגשת התביעה (ואפילו לא לעת מועד סיום בירורה), נוצרו כבר זכויות ונוצרה האפשרות הנזכרת בצוואה לבניית בית מגורים עבורה כבת משפחה, בנוסף ל"בן ממשיך".

דיון והכרעה:

12. המחלוקת בין הצדדים נסובה על אופן פרשנות צוואת האם המנוחה, ובפרט במענה לשאלה – מהן הזכויות שהתובעת זכאית להן מכוח הצוואה ואימתי?
13. ס' 54(א) לחוק הירושה תשכ"ה -1965 (להלן: "חוק הירושה"), אשר דן באופן לפיו בית המשפט צריך לפרש צוואה, קובע:

"מפרשים צוואה לפי אומד דעתו של המצווה כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה, ובמידה שאינה משתמעת מתוכה – כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות".

14. בפסיקת בית המשפט העליון ניתן למצוא שתי גישות פרשניות:

האחת, גישה דו שלבית - לפיה ראשית בוחנים את לשון הצוואה. רק אם אין די בלשון הצוואה בכדי ללמוד על כוונת המצווה יבחן בית המשפט את נסיבות עריכת הצוואה (ר' ע"א 239/89 שרש נ' גלילי פ"ד מו(1) 861 (1992); ע"א 7631/12 אמסטר נ' קרן קיימת לישראל [נבו, 12.8.15]).

הגישה האחרת היא גישה בה ינקוט בית המשפט במקרים מתאימים, ולפיה ילמד על רצון המצווה מהנסיבות ומכל מקור אמין, גם מבלי שיהיה לכך עיגון בלשון הצוואה (ר' ע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד נג(2) 817 (1999)).

15. בין אם בית המשפט ינקוט בגישה זו או אחת, אין ספק כי עיקרון העל המנחה הוא עקרון כיבוד רצון המצווה.
16. לדידי, בענייננו, פרשנות הצוואה לפי שתי הגישות שהובאו לעיל אינה מותירה מקום לספק כי מדובר בתביעה מוקדמת. יתרה מכך, פרשנות הצוואה מובילה למסקנה שהתובעת אינה זכאית לסעדים המבוקשים על ידה, ודין תביעתה להידחות. אפרט את טעמיי להלן.

התביעה היא תביעה מוקדמת

17. לשון הצוואה ברורה וחד משמעית.
18. בסעיף 9(א) מבקשת האם המנוחה לצוות מה יעשה בזכויות שתיווצרנה בתוך פרק זמן של 5 שנים. בסעיף 9(ב) מצווה האם המנוחה מה יתרחש לאחר 5 השנים שלאחר אריכות ימיה, ככל שתיווצר זכות נוספת. כאמור, התביעה הוגשה טרם מלאה שנה לפטירת האם המנוחה. גם בעת מתן פסק הדין טרם חלפו 5 השנים להן התייחסה האם המנוחה בצוואתה.
19. משכך, מדובר בתביעה מוקדמת שכן טרם הגיע המועד לבחינת זכאותה של התובעת לקבלת זכויות לפי הצוואה.
20. לטענת התובעת, כוונת האם המנוחה הייתה ללא ספק להעניק לה מגרש מיד כשיתאפשר הדבר. האם המנוחה העדיפה שתכנון המגרש יהיה עוד טרם שיעברו חמש שנים מפטירתה, או למצער תוך חמש שנים מיום פטירתה.
21. לא מצאתי כל עיגון בלשון הצוואה לטענה זו של התובעת, שכן כתוב במפורש "לאחר 5 השנים". אם כוונת האם המנוחה הייתה כנטען על-ידי התובעת, לא הייתה מקום לציין את מגבלת השנים. יתרה מכך, התובעת לא הציגה כל ראייה או נסיבה המלמדת על כוונת האם המנוחה אשר יכולה לתמוך בטענתה.
22. לאור האמור, ולאור מסקנתי כי פרשנות הצוואה מלמדת כי המועד בו תהיה התובעת זכאית לזכויות לפי הצוואה הינו רק לאחר 5 שנים מפטירת האם המנוחה, דין התביעה להידחות מהטעם שהיא תביעה מוקדמת.
23. יחד עם זאת, אדרש להכרעה לגופם של דברים בפרט נוכח כך שהתביעה התנהלה במשך זמן רב, והתקיים בה דיון הוכחות. במסגרת דיון ההוכחות נחקרו התובעת ובעלי מקצוע מטעמה, מר נחמיה גנות, שמאי, והגב' דנה פרנסיס, אדריכלית. נוסף על כך, נחקרה הנתבעת ונחקר מר יגאל גרשון, שמאי מטעמה. התביעה נדונה לגופו של עניין, ויש להכריע בשאלה מה יהיו זכויותיה של התובעת לאחר שתחלוף התקופה בת ה-5 שנים, לפי צוואת האם המנוחה.

זכויותיה של התובעת לפי הצוואה – היה ותיווצרנה בתום 5 שנים מפטירת האם המנוחה

24. בסעיף 9(א) מצווה האם המנוחה כי "במידה ותוך פרק הזמן של 5 שנים לאחר פטירתה תיווצרנה זכויות למגרש נוסף בהרחבה של המושב אשר תאפשר העברתן ו/או מכירתן" לתובעת – מגרש זה יהיה לתובעת. לפי החלטות המנהל כפי שהוצגו על-ידי המומחים שהעידו לפניי נראה כי לא תיווצר זכות למגרש בהרחבה בתוך פרק הזמן אותו קבעה המנוחה. לפיכך, יש לעבור ולבחון מהן זכויותיה של התובעת – לפי סעיף 9(ב) לצוואה.
25. ס' 9(ב) לצוואה קובע כי יינתנו לתובעת זכויות במגרש היה ויתקיימו התנאים האלה: לאחר 5 שנים מפטירת האם המנוחה יוקצה מגרש נוסף לבנייה; יהיה זה מגרש בנוסף למגרש המיועד לבנייה ע"י בן ממשיך; תתאפשר באותו מגרש נוסף בנייה לקרוב משפחה – לתובעת (ההדגשות כפי שהיו במקור). עינינו הרואות כי האם המנוחה בצוואתה כתבה בלשון מפורשת וברורה שמדובר בזכויות נוספות, שתיווצרנה לאחר 5 שנים מפטירתה. אין עסקינן בזכויות שהיו קיימות בעת פטירת האם המנוחה או במועד עריכת הצוואה. בוודאי ובוודאי שאין מדובר בחלק מהזכויות במשק אותן העניקה האם המנוחה בצוואתה לנתבעת, וכן אין מדובר בפיצול מגרש מהמשק (כטענת התובעת בסעיף 8 לתצהירה).
26. התובעת ביקשה ללמוד מסעיף 13 לצוואה כי רצונה של האם המנוחה היה שיהיה במשק בית לנתבעת (בית ההורים), בית ל'בן ממשיך' מטעם הנתבעת, ובית לתובעת.

מנגד, הנתבעת טענה כי סעיף 13 לצוואה מוכיח דווקא שהאם המנוחה לא התכוונה לחלק את המשק והזכויות הקיימות בו, שכן היא מבהירה שלא ניתן "לחלק לשלוש יחידות נפרדות". גם ההסברים שהאם המנוחה מונה בסעיף 13 לצוואה מלמדים שכוונתה אינה לגרוע מהזכויות הקיימות במשק, אותן הנתבעת תקבל במלואן.

27. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה, ולאור לשון הצוואה, נחה דעתי כי הצדק עם הנתבעת. בסעיף 13 לצוואה "מתנצלת" האם המנוחה בפני התובעת על שאין ביכולתה להעניק לה מגרש, שכן המשק אינו ניתן לחלוקה של 3 יחידות נפרדות ואין בבעלותה אדמות אחרות. האם המנוחה פירטה כיצד סייעה כספית לתובעת בחייה וביקשה כי התובעת לא תרגיש מקופחת.
28. מתוך האמור בצוואה עולה כי האם המנוחה רצתה להעניק זכויות חדשות שייווצרו בעתיד לתובעת, שכן בעת שערכה את הצוואה לא היו בידיה זכויות נוספות לחלק, מאחר שהעניקה את מלוא המשק שבבעלותה לנתבעת. האם המנוחה התכוונה להעניק לתובעת זכויות, אך כוונתה הייתה בנוגע לזכויות חדשות ונוספות, ולא נטילת זכויות על חשבון זכויות הנתבעת. כך, קבעה כי אם תיווצרנה זכויות במגרש בהרחבה (ס' 9(א) לצוואה) - אשר אין ספק כי מדובר בזכויות חדשות ונוספות - הן יהיו לתובעת. אם לא תיווצרנה זכויות בהרחבה, קבעה האם המנוחה כי ישנה אפשרות אחרת: היה ותיווצרנה זכויות חדשות ונוספות במגרש נוסף לבנייה, בנוסף למגרש המיועד לבנייה ע"י בן ממשיך - הן יהיו לתובעת. פרשנות זו מתיישבת עם לשון הצוואה וגם עם הנסיבות שהנחו את האם המנוחה בצוואתה, אשר הוצגו בסעיף 13 לצוואה.
29. יצוין כי עיקר הראיות שהובאו בפניי והעדויות שנשמעו, נגעו להחלטות מנהל ולאפשרות חלוקה כזו או אחרת של המשק, בהתייחס להגבלת זכויות בנייה. לטענת התובעת, בניית הנתבעת את הבית של ה'בן הממשיך' מעבר ל-160 מ"ר תפגע בזכויות הבנייה שיהיו לתובעת לאחר הפיצול, כך שיוותרו בידיה רק זכויות ל- 55 מ"ר וכל בנייה מעבר לכך תחויב בתשלום נוסף.
30. השמאי מטעם התובעת גרס כי במשק כפי שהוא כיום סה"כ הזכויות לבנייה בנחלה חלקה א' הם שלוש יחידות דיור בשני מבנים. למבנה אחד ניתן להצמיד 55 מ"ר, אך לא ניתן לפצל היחידה השלישית של ה-55 מ"ר מהמבנים. סה"כ הזכויות הן 375 מ"ר (ר' דיון מיום 7.3.16 בעמ' 27, ש' 13-16). גם השמאי מטעם הנתבעת אישר כי זה המצב כיום (ר' עמ' 36, ש' 30-32). לטענת השמאי מטעם התובעת, אם תתקבל ההחלטה במנהל, בעתיד, לאחר שיתווספו זכויות לחלקה השלישית, ניתן יהיה לפצל לשלושה מבנים, ולכל מבנה יינתנו 200 מ"ר (שם, ש' 19-30).
31. מעדויות השמאים שהובאו על ידי הצדדים עולה כי נכון למצב היום, לא נוספו זכויות נוספות וחדשות למשק. לאור זאת, ובהמשך למסקנתי באשר לכוונת האם המנוחה, כיום התובעת אינה זכאית לזכויות במשק. היה ובעתיד תתקבל החלטה המוסיפה זכויות למשק, ותתאפשר באותו מגרש נוסף בנייה לתובעת – אזי יתגבשו זכויות התובעת.
32. טענת התובעת כי יש להגביל את זכויות הבנייה של הנתבעת כיום אינה מתקבלת, שכן היא אינה מתיישבת עם פרשנות הצוואה. ודוק, האם המנוחה בצוואתה לא הגבילה את זכויות הנתבעת בשום צורה ואופן, ולא קבעה מהן זכויות הבנייה בהן תוכל להשתמש אם לאו. יתרה מכך, האם המנוחה קבעה בצוואתה כי התובעת היא שתישא בכל התשלומים וההוצאות שיהיו כרוכים בקבלת הזכויות, כולל תשלומים אשר יוטלו על הנתבעת בגין העברת הזכויות. גם מכך ניתן להסיק כי האם המנוחה לא רצתה שבחירתה להעניק לתובעת זכויות חדשות, ככל שתיווצרנה, תפגע בצורה כלשהי בנתבעת. לאור כך שהאם המנוחה בחרה שלא לחייב את הנתבעת בתשלומים אלו, ברור כי לא היה בכוונתה לפגוע בנתבעת בכך שיינטלו ממנה זכויות שקיבלה.  
33. לא מצאתי בראיות התובעת או בחקירתה כל רמז או ניסיון ללמד על הנסיבות שיתמכו בכוונת האם המנוחה להעניק לה מזכויות הנתבעת, כנטען על ידי התובעת. גם כשנטען לעניין כוונת המנוחה, ביקשה התובעת ללמוד זאת מלשון הצוואה (כגון ס' 13 לצוואה) בלבד. משכך, התובעת לא הוכיחה את טענתה באשר לנסיבות המצדיקות פרשנות אחרת מאשר הפרשנות הנלמדת מהלשון הברורה של הצוואה.
34. לסיכום, האם המנוחה כתבה בצוואתה בלשון נהירה את רצונה ומכך ניתן להסיק אף את אומד דעתה. כוונתה של האם המנוחה הייתה להעניק לתובעת זכויות חדשות ונוספות, אם תיווצרנה כאלה לאחר 5 שנים מיום פטירתה. מדובר בזכויות במגרש נוסף לבנייה, בנוסף למגרש המיועד לבנייה על-ידי בן ממשיך. אין להגביל את הנתבעת או לפגוע בזכויותיה לשם הבטחת זכויות התובעת שכן אלה אינן באות על חשבון אלה, ומדובר בזכויות חדשות אחרות. אין גם למנוע מהנתבעת לבנות בית עבור הבן הממשיך כרצונה, שכן ברור שלא לכך התכוונה האם המנוחה.
35. לפיכך, הריני מורה על דחיית התביעה.
36. צו המניעה הזמני – מבוטל.
37. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ.
38. בפסיקת ההוצאות התחשבתי בכך שהתובעת הגישה את תביעתה מבלי להמתין למועד התגבשות זכויותיה על פי הצוואה, ותוך פגיעה בזכויות הנתבעת.
39. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום,  ל' סיוון תשע"ו, 06 יולי 2016, בהעדר הצדדים.