אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מחיסן נ' אבו חאלד ואח'

מחיסן נ' אבו חאלד ואח'

תאריך פרסום : 10/10/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
17226-03-11
06/10/2011
בפני השופט:
רם וינוגרד

- נגד -
התובע:
פאדי מחיסן
הנתבע:
1. מוחמד אבו חאלד
2. קרנית הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

פסק-דין

פסק דין

התובע, יליד 27.10.1981, נפגע בתאונת דרכים כהולך רגל ביום 3.8.98. בעקבות פגיעתו בתאונה הגיש התובע תביעה כנגד הנתבע 1 וכנגד מבטחת השימוש ברכבו, סהר חברה לביטוח בע"מ (ת.א. 9244/06 פאדי סלאח מחיסן נ' אבו חאלד ואח'; להלן: "התובענה הקודמת" או "ההליך הקודם"). התובענה הקודמת הוגשה לבית המשפט ביום 13.7.06, וביום 31.1.10 ניתן על-ידי פסק-דין הדוחה את התביעה בהעדר כיסוי ביטוחי לנהיגה. בפסק-הדין נקבע כי הפוליסה שהוצאה לנתבע 1 היא פוליסה ל"סחר רכב", שלא כיסתה את נהיגת הנתבע בעת התאונה. כן צויין בפסק-הדין שמהראיות עולים סימני שאלה של ממש בנוגע לעצם פגיעתו של התובע מרכב הנתבע; וכן סביב השאלה אם לרכב אכן הוצא כיסוי ביטוחי כל עיקר.

ביום 14.3.11 הוגשה תובענה זו שבפני. בפתח כתב הגנתה טענה הנתבעת 2 (להלן: קרנית) כי דין התביעה להידחות בשל התיישנות עילתה. היא העלתה טענות חלופיות נוספות לדחיית התביעה, בשל העדר עילה כנגד הנתבע 1 (שהתביעה נגדו נדחתה בהליך הקודם), שלשיטתה מהווה תנאי מקדמי לחבותה, ובשל שיהוי. התובע השיב לעניין ההתיישנות באומרו שעילת התובענה לא התיישנה הן בשל תחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") ואי ידיעת "העובדות המהוות את עילת התביעה" עד למתן פסק-הדין ביום 31.1.10, שקבע כי לא היה כיסוי ביטוחי לנהיגה; הן בשל העובדה שההליך הקודם היה תלוי ועומד בין התאריכים 13.7.06 ל- 31.1.10 ואין להביא תקופה זו במנין (ככל הנראה הכוונה בטענה זו היא לתחולת הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות – ר.ו.); והן על בסיס קביעת סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין הקובע תקופת התיישנות של 10 שנים (נראה שכוונת התובע שיש "להרכיב" את סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין על סעיף 15 לחוק ההתיישנות, שהרי מהתאונה ועד להגשת תובענה זו שבפני חלפו שתים-עשרה שנים ומחצה – ר.ו.).

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לקבל את טענות קרנית ולהורות על דחיית התביעה על הסף בשל התיישנות עילתה. הטעמים שהועלו בתגובת קרנית מקובלים עלי, ולפיכך לא אוסיף להם אלא בתכלית הקיצור.

מאחר והתובע היה קטין במועד התאונה, התיישנה תביעתו בהגיעו לגיל 25, ביום 27.10.2006. קרנית לא היתה צד להליך הקודם, שנוהל כנגד הנתבע 1 וכנגד סהר חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת"), ולא ניתן לראותה כ"חליף" של המבטחת בכל דרך שהיא. מכאן שאין כלל תחולה לסעיף 15 לחוק ההתיישנות במקרה מעין זה.

אף לו היה חל סעיף 15 לחוק ההתיישנות בנסיבות העניין לא היה בכך כדי להועיל לתובע. התובענה הקודמת הוגשה כשלושה חודשים ומחצה בטרם התיישנה עילת התביעה, ביום 13.7.06. תובענה זו שבפני הוגשה לבית המשפט כשלושה עשר חודשים ומחצה לאחר מתן פסק-הדין בהליך הקודם. מכאן שאף לו לא היה מובא בחשבון פרק הזמן בו התנהלו ההליכים הקודמים (ולכך אין כל הצדקה במקרה דנא, כפי שהובהר לעיל) הרי שעילת התובענה התיישנה כעשרה חודשים בטרם הוגש ההליך הנוכחי. אף בהוראת סעיף 16 לחוק ההתיישנות (אליה לא הפנה התובע) אין כדי להושיע את התובע, שכן זה מעניק פרק זמן של שנה מתום ההליך הקודם, ובמקרה דנא הסתיים פרק זמן זה ביום 31.1.11, ואילו התביעה הנוכחית הוגשה רק ביום 14.3.11.

לסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין אין כלל תחולה במקרה דנא. סעיף זה קובע תקופת התיישנות של עשר שנים "מיום קרות הנזק". אין בסעיף זה כדי לסייע לתובע. עניינו של הסעיף במקרים בהם התגלה הנזק במאוחר, ואילו במקרה דנא נודע הנזק לתובע מייד בעת קרות התאונה. לפיכך ממילא אין תחולה לסעיף, וחלים הכללים הרגילים של חוק ההתיישנות.

מעבר לנדרש יובהר כי אין בידי הסעיף לסייע לתובע בתביעה המוגשת כ-12 שנים ומחצה לאחר הארוע. מטרת סעיף 89(2) אינה אלא להציב מחסום אחרון להתיישנותן של תביעות במקרים שבהם התגלה הנזק לאחר התרחשותו, כך שאף אם התובע פעל בזהירות סבירה והוקנתה לו הזכות מכוח סעיף 8 לחוק ההתיישנות להגיש את תביעתו לאחר תום שבע שנות ההתיישנות, עדיין אין בידו להגישה משחלפו עשר שנים מיום האירוע נשוא התביעה (ע"א 831/80 זמיר נ' כימיקלים ופוספטים בע"מ, פ"ד לז(3) 122, 130 (1983); ע"א 220/84 אגיוף נ' קיבוץ גבת, פ"ד מ(1) 528, 531 (1986); ע"א 2509/98 גיל נ' קופ"ח של ההסתדרות, פ"ד נד(2) 38, 48 (2000)). סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין לא בא "להיטיב את מצבו של התובע, שנזקו נתגלה לו באיחור" (ע"א 4954/94 מינהל מקרקעי ישראל נ' בנימין מזרחי, פ"ד נא(1) 559, 572 (1997)). תנאי סף להפעלתו הוא כי "אם הנזק מתגלה באיחור, עשוי האיחור להצדיק דחיית מועד תחילת ההתיישנות. בשאלה אימתי קיים הצדק לכך יש להכריע לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות" (ע"א 148/89 שיכון עובדים נ' עזבון בליבאום, פ"ד מט(5) 485, 508 (1996), וראו גם בעניין מזרחי הנ"ל). מאחר ותקופת עשר השנים היא ה"מועד האחרון" להגשת התביעה לפי הסעיף, ואילו במקרה דנא חלפו למעלה מעשר שנים מההארוע ועד להגשת התביעה, הרי שגם מטעם זה יש לקבוע בנסיבות העניין שאין תחולה להוראת סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין.

גם דינה של הטענה הנשענת על הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות - להידחות. אין לקבל את טענת התובע כאילו לא ידע על העובדות המקימות את עילת התביעה כנגד קרנית עד למתן פסק-הדין בהליך הקודם. התובע בחר להשהות את הגשת התובענה הקודמת עד סמוך לתום תקופת ההתיישנות, ואף אם לא ידע קודם לאותה עת על הכחשת החבות (דבר שלא נטען ולא הוכח; נראה שיש רגלים לדבר שהתובע ידע על הכחשת החבות עוד קודם להגשת התביעה) הרי שאין לו אלא להלין על עצמו על דרך התנהלותו באותו הליך. הגשת תובענה בסמוך להתיישנות עילתה עלולה להביא למצב בו מוגשת התובענה כנגד הגוף הלא נכון, כפי שאירע במקרה זה, אלא שאז לא יוכל התובע לטעון כי התנהלותו עלתה כדי "זהירות סבירה" כדרישת סעיף 8 לחוק ההתיישנות (להיקף התפרשותו של מונח זה ראו ע"א 244/81 פתאל נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית, פ"ד לח(3) 673, 687 (1984); ע"א 675/87 מידל איסט אינווסטורס נ' בנק יפת בע"מ, פ"ד מג(4) 861, 870 (1989); ע"א 630/90 רוז'נסקי נ' ארגון מובילי לוד, פ"ד מה(5) 365, 372 (1991); ע"א 4600/91 מוסקוביץ נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מח(3) 455, 459 (1994); וראו בהרחבה הדיון ברע"א 901/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל, מיום 19.9.10).

מכל מקום, כל שטען התובע הוא שהמועד בו נודע לו לראשונה על עילת התביעה כנגד קרנית הוא מועד מתן פסק-הדין. טענה זו אינה נכונה, שהרי בהליך הקודם הכחישה המבטחת במפורש את חבותה הביטוחית כבר בתחילת הדרך. גם מטעם זה יש לדחות את טענות התובע.

על יסוד מכלול טעמים אלה הגעתי לכלל מסקנה לפיה עילת התובענה כנגד קרנית התיישנה בעת הגשת התביעה. לפיכך יש לדחות את התביעה כנגדה. יש לדחות גם את התביעה כנגד הנתבע 1, שהתביעה כנגדו נדחתה בהליך הקודם ולא ניתן לשוב ולדון בה.

לפיכך אני מורה על דחיית התביעה. בנסיבות העניין, ובשל השלב המקדמי בו נדחתה התביעה, ישא התובע בהוצאות קרנית בסכום של 2,000 ₪ בלבד.

המזכירות תשלח העתק מפסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ב, 06 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ