אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מחיסן(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

מחיסן(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

תאריך פרסום : 24/03/2014 | גרסת הדפסה
עת"א
בית משפט לעניינים מנהליים באר שבע
19158-03-14
19/03/2014
בפני השופט:
יואל עדן

- נגד -
התובע:
עמר מחיסן (אסיר)
הנתבע:
שרות בתי הסוהר
פסק-דין

פסק דין

1.ענינה של עתירה זו במשך תקופת המאסר אשר נותרה לעותר לרצות, ובמחלוקת שיש לו בענין זה עם המשיב.

העותר נשפט בת"פ 23779-12-12 [בית משפט השלום י-ם] ובגזר הדין מיום 1.1.2014 נקבע כי ירצה 7 חודשי מאסר בפועל, יופעל מאסר מותנה בן 3 חודשים כאשר חודשיים מתוכו במצטבר וחודש בחופף, כך שירצה סה"כ 9 חודשי מאסר, אשר ממנו ינוכו ימי מעצרו מיום 11.11.2012 עד 3.12.2013, ומיום 24.10.2013 ואילך, למעט חודש ימים מיום 10.11.2013 עד 10.12.2013. (להלן: "גזה"ד הראשון").

לאחר מתן גזה"ד הראשון, נגזר על העותר, ביום 4.2.2014 במסגרת הליך אחר, ת"פ 49982-03-13 [בית המשפט המחוזי י-ם] (להלן: "גזה"ד השני") מאסר בפועל למשך 10 חודשים, כעונש מוסכם, אשר תחילתו ביום 28.3.2013, למעט תקופה שבין 10.11.2013-10.12.2013.

לטענת ב"כ העותר לאור סעיף 45(ב) לחוק העונשין, ונוכח האמור בגזה"ד השני אשר עיגן את הסכמות הצדדים, על העותר לרצות את תקופת המאסר הארוכה ביותר מבין שני גזרי הדין החופפים, קרי תקופת המאסר של 10 חודשים כפי שהוטל עליו בגזה"ד השני, וכי תקופת מאסר זו תמה ביום 28.2.2014 [ובניכוי מינהלי תמה ביום 6.2.2014], ונטען כי העותר שוהה בימים אלו במאסר שלא כדין ובניגוד להוראות בית המשפט.

עוד נטען כי לעותר נמסר כי עתיד הוא להשתחרר שחרור מינהלי בתאריך 6.2.2014, ואף התבקש לארוז חפציו לקראת שחרורו, אולם בסמוך למועד האמור התבשר כי לאחר חישוב של תקופת המאסר הארוכה מבין השניים, מבחינה מהותית ולא לשונית, התברר כי שחרורו המלא יחול ביום 31.7.2014 [ומינהלי ביום 10.7.2014], וכי הכנת העותר לשחרור נבעה מטעות.

2.לטענת ב"כ המשיב, סמכותו של בית-המשפט כאמור בסעיף 45 (ב) לחוק העונשין, הינה להחיל את העונש שינתן מטעמו באופן חופף או מצטבר למאסר קיים, וכי אין בידי ביהמ"ש סמכות לקצר מאסר שהוטל על נאשם במסגרת הליך אחר.

ב"כ העותר הפנה לסעיף 5 בנהלי שב"ס אודות כללים בדבר נשיאת מאסרים, וציין כי שב"ס פעל בהתאם לאמור בנוהל, כמצוטט: "אם אדם מרצה מאסר בפועל ובמהלך מאסרו נידון למאסר נוסף והשופט לא קבע הוראות הצטברות אולם קבע כי ינוכו ימי מעצר בהם שהה האדם במעצר בתיק שני וימי מעצר אלה קדמו בזמן לתחילת המאסר הראשון, לא ינוכו ימים מאלה מהמאסר הראשון שכן השופט שדן לאחרונה למאסר אינו יכול לקצר את המאסר הראשון אלא לקבוע הוראת חפיפה או הצטברות בלבד".

ב"כ המשיב הפנה לרע"ב 542/12 יצחק ספיר נ' משטרת ישראל (9.2.2011) (להלן: "הילכת ספיר"), ולעת"א 38655-02-11 (מחוזי ב"ש, כב' השופט ש' פרידלנדר), אשר בהן נדונה סוגייה דומה, ונטען כי במקרים אלו נקבע כי אין לביהמ"ש בערכאה אחרת סמכות להתערב בשאלת ניכוי ימי מעצר והמאסר כפי שנגזרו במסגרת הליך קודם.

עוד נטען כי בגזה"ד השני, ביהמ"ש ציין במפורש כי בהחלטתו אין כדי להתערב בשאלת ניכוי ימי המאסר בתיק שנדון בבית המשפט השלום, וכי ביהמ"ש המחוזי לא פעל כערכאת ערעור על גז"ד שניתן בשלום, ולכן אין מקום להחריג ולהפחית את ימי המעצר והמאסר שהוטלו על הנאשם במסגרת גזה"ד הראשון, וגם אם ביהמ"ש המחוזי קבע בגזה"ד השני כי המאסר ירוצה בשני התיקים, מדובר בקביעה אשר הינה בניגוד להלכת ספיר לעיל, ואין לה כל תוקף.

לאור האמור, נטען כי חישוב המאסר כפי שנעשה ע"י המשיב נעשה כדין ובאופן ראוי ונכון.

לענין השוואת המקרה דנן להילכת ספיר, טען ב"כ העותר כי אין עסקינן במקרה דומה, שכן בהלכת ספיר היה מדובר בהטלת מאסר שני קצר יותר, כאשר בעניננו מדובר בהטלת מאסר שני ממושך יותר, ולכן על העותר לרצות את המאסר הממושך מבין השניים.

4.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי במסמכים שהוצגו בפני לרבות שני גזרי הדין האמורים בעניינו של העותר, מצאתי כי יש לדחות את העתירה.

אין חולק כי על פי גזה"ד הראשון עונש המאסר של 9 חודשים עתיד להסתיים ביום 31.7.2014 [ומינהלי ביום 10.7.2014]. כן אין חולק כי במסגרת גזה"ד השני הוטל על העותר עונש מאסר שני למשך 10 חודשים, וכי עונש זה, לאחר ניכוי ימי המעצר, הסתיים ביום 28.2.2014 [ועל פי שחרור מינהל אמור היה להסתיים ב- 6.2.2014].

משכך, המחלוקת הינה האם החלטת המשיב, להתיר את מאסרו של הנאשם על כנו עד לתום התקופה הממושכת מבין שני העונשים, לאור סעיף 45(ב) לחוק העונשין, הינה כדין.

על שאלה זו יש לענות בחיוב.

אני מוצא כי פרשנות המשיב ביחס לתחולת הילכת ספיר, ואופן החלת סעיף 45(ב) לחוק העונשין בשאלת חפיפת עונשי מאסר, הינה הפרשנות הנכונה, וכי על העותר לרצות את המאסר הממושך מהותית מבין שני המאסרים.

6.סעיף 45(ב) לחוק העונשין קובע כדלקמן:

"מי שנידון למאסר ולפני שנשא כל ענשו חזר ונידון למאסר, ובית המשפט שדן אותו באחרונה לא הורה שישא את ענשי המאסר, כולם או מקצתם, בזה אחר זה, לא ישא אלא עונש מאסר אחד והוא של התקופה הארוכה ביותר".

כעולה מהאמור בסעיף 45(ב), ככל שבית המשפט אשר דן נאשם באחרונה לא הורה באופן מפורש על ריצוי מאסרו באופן מצטבר למאסר קיים, הכלל הוא ריצוי המאסר באופן חופף כאשר הנאשם ישא "עונש מאסר אחד והוא של התקופה הארוכה ביותר".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ