אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> (מחוזי) 55/15 התובע הצבאי הראשי נ' ח/XXX טור' ארנסט רומן

(מחוזי) 55/15 התובע הצבאי הראשי נ' ח/XXX טור' ארנסט רומן

תאריך פרסום : 02/11/2015 | גרסת הדפסה
תיק צבאי
בית הדין הצבאי לערעורים
(מחוזי) 55-15
20/09/2015
בפני השופטים:
1. אלוף שי יניב
2. אל"ם ארז פורת
3. אל"ם אברהם עוליאל


- נגד -
המערער :
התובע הצבאי הראשי
המשיב :
ח/XXX טור' ארנסט רומן
פסק דין

 

  1. התביעה הצבאית מערערת על קולת העונש שנגזר למשיב, טור' רומן, שהורשע
    על-פי הודאתו בעבירה, שעניינה תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. כעולה מפסק דינה של הערכאה קמא, ביום 30.6.2015, בתום קטטה, ניגש המשיב לחייל עימו התקוטט (להלן – "המתלונן"), וביקש כי יתנצל בפניו, אולם, המתלונן ביקש שהמשיב לא ידבר איתו יותר. בשלב זה, עזב המשיב את המקום. זמן מה אחר כך שב המשיב וניגש למתלונן "בכוונה לדבר איתו", אולם, בסופו של דבר חבט במתלונן, והפילו לקרקע. לאחר נפילת המתלונן לקרקע, המשיך המשיב להכות במתלונן באגרופים ובבעיטות בראשו. כתוצאה מכך, איבד המתלונן את הכרתו, נגרמו לו חתך בקדמת הראש (כנזכר ב"פרטים הנוספים"), שפשופים בצוואר ובחזה והוא נזקק לשבעה ימי מנוחה.

 

  1. בית הדין קמא קבע, כי מתחם הענישה ההולם בנסיבות המקרה, לאור אופייה של האלימות שננקטה ותוצאותיה, הינו עונש מאסר ממשי, הנע בין שלושה ועד חמישה חודשים. בפני בית הדין קמא באה עדותה של עובדת סוציאלית, גב' מיכל לובלסקי, העוסקת בשיקום אסירים. העדה העריכה כי קיים סיכוי גבוה לשיקומו של המשיב באמצעות הליך טיפולי שהתוותה בחוות דעתה. על רקע חוות הדעת כאמור, ואחר ששמע את המשיב ואימו, קבע בית הדין הנכבד קמא, כי "קיים סיכוי של ממש לשיקומו של הנאשם. משכך, סברנו כי יש מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם את העבירה". נוכח האינטרס השיקומי כאמור, ראתה הערכאה הראשונה לגזור למשיב עונש, שימנע את "הכתמתו ברישום פלילי מלא". מעיני הערכאה קמא לא נעלמה העובדה, שכלפי המשיב התנהל הליך פלילי בבית משפט לנוער בעבירה, שמהותה חבלה חמורה. ביום 9.7.2014 נמצא המשיב אשם בעבירה, אך הוחלט שלא להרשיעו ולנקוט בעניינו דרכי טיפול לפי חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971. על רקע האמור, ועל-מנת לאפשר למשיב להתחיל בהליך השיקומי במתווה עליו המליצה גב' לובלסקי באופן מיידי לאחר גזירת הדין, נגזרו למשיב שלושה חודשי מאסר ומחצה – לגביהם נקבע כי ירוצו בדרך של עבודות צבאיות, בתנאים עליהם המליצה הממונה בחוות דעתה. בית הדין קמא קבע, כי העונש שהטיל כאמור, יתווסף לימי מעצרו הממשי של המשיב עד מועד גזירת הדין, משך למעלה מחודשיים, כך "שתקופת שלילת החירות הכוללת אותה יחווה הנאשם תהא ממושכת". עוד הוטל על המשיב מאסר מותנה ונקבע כי עליו לפצות את המתלונן בסך 1,500 ש"ח. בית הדין המחוזי אף הורה על הפעלת התחייבות להימנע מעבירה בסך 3,500 ש"ח עליה חתם המשיב במסגרת ההליך הפלילי הקודם בעניינו.

 

  1. בערעורה עותרת התביעה הצבאית להחמיר בעונש המאסר הממשי שנגזר למשיב, וזאת בתוך מתחם הענישה, שנקבע על-ידי הערכאה קמא. נטען, כי בעבירות אלימות, ככלל, מתחייבת ענישה מחמירה, כדי למגר כל גילויי אלימות, אשר התרבו בעת האחרונה. התביעה הדגישה, כי המשיב הוא שהצית את האלימות, לאחר שהקטטה הקודמת בינו למתלונן הסתיימה. לא זו אף זו. המשיב המשיך לנקוט אמצעי אלימות גם לאחר שהמתלונן הופל על-ידו לארץ. כן הפנתה התביעה לתוצאות האלימות – אובדן הכרתו של המתלונן וחבלות של ממש שסבל. נטען בנוסף כי לארוע, נוכח התרחשותו בתוככי יחידה צבאית, היבטים של "פגיעה אנושה במשמעת הצבאית".

על רקע האמור, התביעה סבורה כי נסיבות המקרה לא הצדיקו סטייה ממתחם הענישה לקולא מטעמי שיקום. צוין כי המשיב טרם החל בהליך שיקומי והוא מבקש לעשות כן רק עתה, לאחר מעורבותו הנוכחית במעשה אלימות, זאת בלא שפסע בכל צעד שיקומי בעקבות ההליך המשפטי הקודם בעניינו, שהיה על רקע דומה. בנסיבות אלה סבורה התביעה, כי אין מקום להקל בענישת המשיב ולגזור לו ענישה הסוטה לקולה ממתחם הענישה שנקבע. עוד נטען, כי נוכח עמידתו השניה בפני בית-משפט בעבירה דומה, וכדי להזהיר את הציבור מפניו, מוצדק הדבר, שלהרשעתו של המשיב ילווה רישום פלילי מלא.

 

  1. המשיב עתר לדחות את הערעור. להשקפתו, טיבו של האירוע האלים, שלא כלל שילוב של נשק קר או חם ואשר פסק ביזמת המתלונן, לא היה ברף חומרה, אשר הצדיק ענישה חמורה מזו שהוטלה. הלכה למעשה, הענישה שהוטלה מצטרפת לכחודשיים ימי מעצר ממשי בהם היה נתון, ובראיה כוללת שכזו אין לומר, כי הענישה מתונה באורח המקים עילה להתערבות ערכאת הערעור. עוד נטען, כי משקבעה הערכאה קמא, שהוכח נתיב שיקומי בעניינו של המשיב אחר שמיעת עדים הנוגעים בדבר, הרי שזו קביעה עובדתית שעל ערכאת הערעור להמנע מלהתערב בה.

 

דיון והכרעה

  1. המשיב הורשע במעשה תקיפה אלים כלפי המתלונן – חייל ביחידתו. כעולה מהתשתית העובדתית שהונחה בפני הערכאה קמא, התקיפה הנדונה אירעה לאחר שנוצר נתק בין המשיב למתלונן. לאמיתו של דבר, המשיב הוא שיזם את המפגש המחודש עם המתלונן והחל לתוקפו, בלא כל סיבה ממשית. אין צורך להכביר מילים על החומרה הנודעת לעבירות אלימות המבוצעות על רקע של מה בכך, כדי להביא לפתרון סכסוכים בכוח הזרוע בבחינת "כל דאלים גבר". בשל התרחבות מעשי האלימות צוין, לא אחת, כי:

"תפקידו של בית המשפט במאבק הוא הטלת עונשים מרתיעים ומשמעותיים על הנוקטים באלימות       לפתרון סכסוכים, על מנת להעביר מסר, הן לעבריין האינדיווידואלי, והן לעבריינים הפוטנציאלים ולחברה כולה, כי אין החברה טולרנטית להתנהגויות מעין אלה" (ע"פ 4173/07 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 16.8.2007) וכן ע"פ 8993/14 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם, 9.8.2015)).

 

  1. ייאמר מיד, כי האלימות בענייננו היא בעלת היבטי חומרה בלתי מבוטלים: כאמור, המשיב הוא שהחל לנקוט אלימות, לאחר שכבר נעשתה הפרדה בינו ובין המתלונן; המשיב המשיך להכות במתלונן גם לאחר שזה היה שרוע על הקרקע. כן יש ליתן את הדעת לעוצמת מעשה האלימות, שכלל אגרופים ובעיטות. המשיב, שהתאמן בעברו באִגרוף, היה אמור להיות מודע לעוצמת מכות האגרוף, שהנחית על המתלונן. בשל המעשים נגרמה תוצאה שאין להקל בה ראש: המשיב איבד את הכרתו, נחבל באופן ממשי, והובהל לבית חולים באמבולנס. דומה, כי רק כפסע היה בין התוצאה המתוארת, לפגיעה קשה.

 

  1. היבט חומרה נוסף נעוץ בהתרחשות מעשה האלימות במתחם היחידה הצבאית, תוך פגיעה בזכותו של כל חייל, המשרת מכוח הוראות החוק, לשרת במקום בו תובטח לו סביבת שירות בה אין הוא ירא מפני פגיעה בגופו או בבריאותו, מצד עמיתיו לשירות. השימוש בכוח הזרוע במתחם היחידה פוגע במשמעת הצבא, שכן לרשות כל חייל שנפגע ממעשי אחר, היכולת לפנות למפקדיו ולבקש את התערבותם. שימוש במעשי כוחנות בנסיבות כאלה, משליט אווירת פחד ביחידה, פוגע בסמכות המפקדים ובתפקודה הכולל של היחידה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ