אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מחדל התביעה באי גילוי חומר חקירה לא השפיע על אפשרות הנאשמים להתגונן

מחדל התביעה באי גילוי חומר חקירה לא השפיע על אפשרות הנאשמים להתגונן

תאריך פרסום : 14/03/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
10179-01
12/03/2007
בפני השופט:
1. מ' נאור
2. א' רובינשטיין
3. ד' חשין


- נגד -
התובע:
1. מוחמד בן אחמד ג'אברין
2. חוסאם בן אחמד ג'אברין

עו"ד פלדמן אביגדור
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד נעמי כ"ץ-לולב
פסק-דין

השופטת מ' נאור:

1.        אביהם של המערערים ואבי המנוח הם אחים והם מתגוררים בסמוך זה לזה בכפר זלפה. בין המשפחות התגלע סכסוך על שביל מעבר. סכסוך זה בעניין של מה בכך הסתיים ביום ה-13.5.2000 בנטילת חייו של בן דודם של המערערים אחמד סודקי (להלן - המנוח). בארוע היו שני שלבים. תחילתו בריב על השביל, שלפרטיו אין חשיבות, ואחריו שבו המערערים לבית הוריהם. לכאורה הסתיים בכך הארוע ואולם בביתם של המערערים סערו הרוחות. הושמעו שם איומים לקטול את אחד מבני המשפחה היריבה, משפחת סודקי. בסביבות השעה 19:00 נכנס המנוח יחד עם אחיו ברכב לשביל המריבה. על פי קביעת בית המשפט המחוזי בפסק דינו מיום 15.11.2001 שני המערערים, אחיהם וגיסם תקפו את המנוח. חוסאם ג'אברין, המערער 2, תקף את המנוח, חנק אותו בצווארו, הפילו ארצה ואחז בו. בעוד חוסאם אוחז במנוח נעץ בו מוחמד ג'אברין, המערער 1, סכין בצד שמאל של החזה. הסכין פגעה בלבו של המנוח, המנוח הלך כמה צעדים ונפל. הוא נפטר מהדקירה שדקר אותו מוחמד ומת. בהכרעת דין מפורטת הורשע המערער 1 בעבירה של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין ונדון למאסר עולם. המערער 2 זוכה מעבירת הרצח והורשע במקומה בעבירה של הריגה כאמור בסעיף 298 לחוק העונשין. לאחר שמיעת טענות לעונש גזר בית המשפט המחוזי את דינו והטיל עליו 15 שנות מאסר בפועל.

2.        שני המערערים הגישו ערעור על הרשעתם והמערער 2 ערער גם על חומרת העונש. ביום 6.3.2003 הגישו המערערים נימוקי ערעור מפורטים. ב-10.2.2004 הגישו לנו הצדדים בקשה מוסכמת להחזרת התיק לבית המשפט המחוזי. בבקשה נאמר כי במהלך הכנת התיק התעורר חשד אצל ב"כ המדינה, עו"ד דודי זכריה, כי ידיעה מודיעינית הקיימת בתיק ותעודת חסיון אשר חוסה את מקור מוסרה לא הועברו להגנה. בירור שערך עו"ד זכריה עם בא כוח המערערים העלה כי אכן לא נמסרו להגנה תעודת החסיון והידיעה אליה היא מתייחסת. לאחר עיון בידיעה ובתעודת החסיון הגיעה ההגנה לכלל מסקנה כי יש בחומר זה כדי להשליך על ניהול התיק ועל תוצאותיו. הוסכם בין הצדדים כי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי בו ילובנו השאלות הנוגעות לידיעה זו ולהשלכתה על ההרשעה. עוד הוסכם כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי יעמוד בעינו ולבית המשפט המחוזי שמורות כל הסמכויות - ביטול פסק הדין, שמיעת ראיות מחדש או שמיעת ראיות חדשות, ככל שיראה לנכון.

3.        בעקבות הודעה משותפת זו ניתן על ידינו ביום 20.2.2004 פסק דין (השופטים חשין, ביניש ונאור) בו החלטנו להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי, כמוסכם על הצדדים, תוך קביעה שלעת הזו יעמוד בעינו פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

4.        כללית ייאמר, ועוד נעמוד על הפרטים, שבית המשפט המחוזי החליט בסופו של יום ולאחר הליכים לא קצרים שהתנהלו בפניו להותיר על כנם את הכרעת הדין המרשיעה ואת גזרי הדין. לאחר שכך הוחלט הגיש בא כוח המערערים תוספת לנימוקי הערעור הנסמכת על ההתפתחויות שהיו בבית המשפט המחוזי לאחר שהתיק הוחזר לשם. המדינה השיבה את אשר השיבה בכתובים, והערעורים נשמעו לפני ההרכב הנוכחי. בטענות שבערעור ישנם איפוא שני רבדים: טענות הנוגעות להכרעת הדין המקורית וטענות הנוגעות לסיבוב השני בפני בית המשפט המחוזי. כיוון שמסקנתנו היא שאין במה שהתרחש בבית המשפט המחוזי בסיבוב השני כדי לשנות מן הממצאים שנקבעו בהכרעת הדין המקורית נדון תחילה בטענות לגבי הכרעת הדין המקורית ורק אחר כך נדון בסיבוב השני של הדיון.

הכרעת הדין המקורית

5.        ממצאי בית המשפט המחוזי מבוססים בעיקרם על עדויות של עדים ניטרליים, בני דודים של שני הצדדים אשר נכחו בבית הורי המערערים בפסק הזמן שבין שני חלקי הארוע ובארוע בו ננעץ הסכין בגופו של המנוח. בנוסף למה שראו ושמעו עדי הראיה הסתמך בית המשפט על גרסאותיהם השונות של המערערים עצמם. גרסת המערערים בבית המשפט היתה שמוחמד והמנוח התקוטטו לאחר שהמנוח הכה את אחיהם של המערערים, קאסם שמו, בפלס מים. תוך כדי הקטטה, כך טענו, נפל המנוח על סכינו של מוחמד. חוסאם טען כי לא תקף את המנוח וגם לא החזיק בו בזמן שהוא מוחמד התקוטטו ובזמן שהמנוח נפל על סכינו וזאת מפני שאחרים מנעו ממנו להתקרב.

6.        בית המשפט דחה את הגרסה לפיה נפל המנוח על הסכין הן בשל אופי הפציעה שנפצע המנוח, הן לאור עדויות בני הדודים להם רחש בית המשפט אמון והן בשל גרסה שמסר חוסאם במשטרה לפיה דקר מוחמד את המנוח לאחר שהביא סכין מהבית. בית המשפט דחה את הטענה לפיה פעל מוחמד כפי שפעל מתוך הגנה עצמית מפני תקיפת המנוח את אחיו. לגבי חוסאם נקבע, לאור דברי עדי הראיה, כי הוא אכן אחז במנוח. הוא לא אחז בו כדי להתגונן מפניו אלא במטרה למנוע ממנו להתגונן או למנוע ממנו לברוח בעוד הוא ואחיו מוחמד יעשו בו שפטים, ואולם - לאו דווקא ימיתו אותו: חוסאם, כך קבע בית המשפט, היה מודע כשהחזיק את המנוח ומנע את יכולתו להימלט בעת שאחיו דקרו כי בכך עלול המנוח להיפגע פגיעה קטלנית. לאור קביעה עובדתית זו נחלקו הדעות בבית המשפט המחוזי: הרשעתו של חוסאם בהריגה במקום ברצח היתה ברוב דעות (השופטת ש' שטמר אליה הצטרף סגן הנשיא ח' פיזם). דעת המיעוט (שופט א' רזי) היתה שיש להרשיע גם את חוסאם ברצח שכן הנסיבות מלמדות על כוונתו להמית את המנוח.

הטענות בערעור על הכרעת הדין המקורית

7.        אף שמלכתחילה נפרשה יריעה רחבה צמצם ב"כ המערערים, עו"ד פלדמן, בדיון על פה לפנינו את טענותיו בעניין הכרעת הדין המקורית לשני עניינים הנוגעים ליסוד הנפשי של המערערים. לגבי המערער 1 ביקש להמיר את ההרשעה בעבירה של הריגה במקום עבירה של רצח; לגבי המערער 2 ביקש לבטל את ההרשעה בהריגה ולהרשיע את המערער בעבירה שאין עמה מודעות לאפשרות גרימת המוות כגון עבירה של תקיפה. בכך ביקש הסניגור להלך בין הטיפות: לא לעסוק במאמץ סרק לשכנענו כי יש להתערב בענייני מהימנות העדים שנכחו בארוע, אך לשכנענו להתערב בעניין היסוד הנפשי של המערערים. היסוד הנפשי הוא כידוע עניינו של אדם בליבו פנימה, והסנגור מבקש לשכנענו כי היסוד הנפשי הנדרש בעבירות בהן הורשעו לא הוכח במידה המספיקה אצל המערערים ולפיכך להביא להמרת האישומים באישומים קלים יותר, לגבי כל אחד מן המערערים.

8.        נתחיל את הדיון בעניינו של מוחמד שהורשע, כזכור, ברצח בכוונה תחילה. הפתולוג ד"ר לוי קבע בחוות דעתו כי מותו של המנוח נגרם מנזק חמור ללב ולריאה השמאלית בעקבות פצע דקירה בבית החזה. הפצעים נגרמו על ידי להב מושחז שארכו לפחות כ-14 ס"מ ורוחבו עד 3.8 ס"מ. את טענתו כי מוחמד לא התכוון לקטול את חייו של המנוח אלא רק לפוצעו מבסס הסניגור על כך שמדובר בדקירה אחת בלבד אשר לא כוונה במישרין ללבו של המנוח אלא אל הצד השמאלי של בית החזה אף שפגעה גם בחלקו התחתון של הלב. עו"ד פלדמן מוסיף וטוען כי לו אכן רצה מוחמד להרוג את המנוח היה יכול לדקור אותו פעם נוספת ולא לדקור ומיד להימלט עם הסכין כפי שעשה. טענת הסניגור היא כי אין להסיק בביטחון את קיומה של כוונת הקטילה לא מזווית הפגיעה ולא מכך שמדובר בדקירה בודדת.

           ב-ע"פ 4932/00 יעקבלב נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(4) 30 (2002) הומרה הרשעה ברצח בהרשעה בהריגה בשל ספק בשאלה האם היתה למערער כוונת קטילה. עמדנו שם על כך שעל כוונתו של התוקף במכשיר חד יש ללמוד מתוך כלל הנסיבות. הבאנו דוגמאות מן הפסיקה בהן זוכו נאשמים מרצח (ולו מחמת הספק) והורשעו בהריגה במקרים בהם דקירה בודדת היא שגרמה למוות. עוד הבאנו מקרים אחרים בהם הושארה על כנה הרשעה ברצח. ציינו שם כי "אין נוסחאות [...] להכרעה בשאלה אם היתה או לא היתה החלטה להמית, הכל תלוי במכלול הנסיבות" (ראו עוד: ע"פ 195/03 פואקה נ' מדינת ישראל (מיום ה- 18.7.2005); ע"פ 4471/03 מדינת ישראל נ' קריספין, פ"ד נח(3) 277 (2004) ואחרים). אכן, מקרה מקרה ונסיבותיו ולדעתי צדק בית המשפט במסקנות אשר הסיק בענייננו. אנמק: בבחינת כל נסיבות הענין יש ליתן משקל בראש ובראשונה לאיומים שהושמעו בבית המערערים בפרק הזמן שבין שני החלקי הארוע. בית המשפט קבע כממצא שבעובדה על יסוד דברי עדים שהיו מהימנים עליו שהיו איומים כאלה. העד ניזאר העיד מפורשות כי המערערים ואחיהם אמרו  שהם חייבים להרוג את אחד מבני דודם ממשפחת סודקי. היתה, כך נקבע, אווירה משולהבת של רצון להרוג. על עניין זה העיד גם אביו של ניזאר, ג'בארין וג'יה. גם הוא העיד שמוחמד וחוסאם איימו ברצח. עד אחר תאר את יציאתם של הנאשמים ואחיהם מן הבית בציינו שהם היו "כמו אריות שהיו בחדר סגור ולא אכלו חודשיים". הנה כי כן - היו איומים ברצח ומוחמד אכן נעץ את סכינו במנוח וקטל את חייו. האיומים אוצלים על שאלת הכוונה, ואם תשאל השאלה מדוע לא וידא מוחמד הריגה, מה עוד שהמנוח קם והלך עוד מספר מטרים, ומדוע לא כיוון את הדקירה הישר אל הלב - התשובה לכך נעוצה, לדעתי בדינמיות של האירוע. שני המערערים והמנוח לא היו מבודדים מהעולם החיצון, והאירוע היה אירוע בו הכל זזים. מן הראיות עולה שכל העת ניסו בני משפחה להפריד בין הניצים. כך למשל, העיד ג'בארין וג'יה כי הוא ואנשים נוספים ניסו למנוע את האלימות (עמ' 16 לפרוטוקול). לדעתי במכלול הנסיבות ובפרט לאור האיומים שבין שני חלקי האירוע והתנהגותם האלימה של המערערים במהלך התגרה המסקנה שמוחמד רצה במותו של המנוח מעוגנת היטב בחומר הראיות ואציע לחברי שלא להתערב בה.

9.        ומכאן לעניינו של חוסאם והיסוד הנפשי שלו. לדעתי כל שנאמר בעניין מוחמד וביסוד הנפשי שלו חל גם בעניינו של חוסאם אשר אחז במנוח בעת שאחיו נעץ בו את סכינו. חוסאם היה אף הוא חלק ממסכת איומים וחזקה עליו שהבין, כמו שכל אדם היה מבין במצבו, מה כוונתו של מוחמד שרץ והביא סכין מהבית. אולי היה מתבקש, כפי שקבע שופט המיעוט, להרשיעו גם כן ברצח, אך אין לפנינו ערעור מטעם המדינה על הזיכוי מרצח. למצער אין יסוד להתערב בקביעת הערכאה הראשונה בענין מודעותו של חוסאם לאפשרות גרימת המוות. חוסאם תיאר בעדותו שמוחמד נכנס לבית, הביא סכין ורץ לעבר המנוח. המנוח היה על הקרקע כשחוסאם אחז בו והסכין היתה סכין גדולה שתוארה כ"סכין קצבים". כל בר דעת היה מבין בנסיבות כאלה שקיימת סכנה לפגיעה בחייו של המנוח, ואף אם אניח כי חוסאם לא חפץ במותו של המנוח, ודאי שהבין כי קיימת סכנה זאת.

           על כן, גם לעניין חוסאם איני רואה יסוד להתערב בשאלת היסוד הנפשי וממילא בסעיף ההרשעה.

ההתפתחות שלאחר הכרעת הדין - תעודת החסיון והסרתה

10.      כפי שתואר בפתח הדברים החזרנו לבקשת הצדדים את ההליך לבית המשפט המחוזי שחזר על מסקנתו שיש להרשיע את המערערים. נעמוד עתה ביתר פירוט על שהתרחש לאחר שהתיק הוחזר כאמור.

11.      תעודת החסיון שהוצאה בזמנו נועדה למניעת גילוי זהותו של אדם (להלן - המקור) שמסר את המידע המתועד בדו"ח. בדו"ח שני חלקים, ומשום מה בית המשפט המחוזי התייחס בהכרעת הדין המשלימה רק לחלק השני של הדו"ח. בהשלמה השניה להכרעת הדין שנעשתה לבקשת ההגנה התייחס בית המשפט גם לחלק הראשון. זו לשון הדו"ח:

           החלק הראשון:

"ביום שבת בתאריך הנ"ל, בשעות הערב הגיעו לכפר זלפה עבדל לטיף סלים ואיל שלבי הנשואים לבנותיו של אחד ג'בארין, ליבתו של אחמד (כך במקור - מ"נ).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ