אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מחאמיד נ' מ.י. ו.מ.לתכנון ובניה עירון

מחאמיד נ' מ.י. ו.מ.לתכנון ובניה עירון

תאריך פרסום : 03/01/2011 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי חיפה
429-09-10
03/01/2011
בפני השופט:
אליקים אברהם

- נגד -
התובע:
חכמאת מחאמיד ע"י עו"ד תאופיק ג'אברין
הנתבע:
מ.י. ו.מ.לתכנון ובניה עירון ע"וד חוסני אגבאריה

החלטה

בפניי ערעור על גזר דינו של בית המשפט לענינים מקומיים בחדרה במסגרת תיק חע"מ 362/08 (שניתן ע"י כב' הש' מוחמד מסארווה). המערער מלין על גובהו של הקנס, 75,000 ש"ח שהוטל עליו.

מבוא ותמצית טענות הצדדים

המערער הודה בפני בית משפט קמא, בעובדות כתב האישום לפיהם הינו "הבעלים המחזיק והמשתמש" במקרקעין הידועים כחלקה 64 בגוש 20413 בישוב אום אל פאחם עליהם בנה ללא היתר מבנה בן 4 קומות בשטח של 1,000 מ"ר.

המערער הורשע בעבירות של בניה ושימוש ללא היתר, עבירות לפי סעיפים 204(א), 205, 208(א) ביחד עם סעיף 145(א)(2)(3).

בהודעת הערעור המנוסחת בקצרה, הועלו טענות שונות. האחת- כי בית המשפט קמא חרג מסמכותו והטיל עליו קנס שהינו גבוה מהסכום המקסימאלי שניתן להטיל על פי החוק והשניה- כי המערער הופלה לרעה מאנשים אחרים עליהם הוטל קנס נמוך יותר.

בפתח הדיון אליו לא התייצב המערער-משום מה, חזר בו ב"כ המערער מהטענה כי הקנס גבוה מהסכום המקסימלי או כי הוא גבוה מהראוי וצימצם טענותיו לשאלה אחת בלבד. לטענתו בשל אחידות הענישה יש להפחית את גובה הקנס בשל עונש שהוטל על נאשם בתיק אחר, בקשר לאותו גוש 20413 ששם הועמד הקנס במסגרת הדיון בערעור על 21,000 ש"ח.

ב"כ המשיבה הדגישה בטיעוניה כי העונש שהוטל ע"י בית משפט קמא אינו חורג מהענישה הראויה ואין הצדקה להתערב בו. היא הוסיפה כי עקרון אחידות הענישה לא בא לכפות על בית משפט אמת מידה עונשית וכי יש להלחם בעבירות החמורות בתחום התכנון והבניה באמצעות ענישה מתאימה. היא הציגה דוגמאות לענישה בגין עבירות בניה בשטחים של 325 מ"ר או 244 מ"ר, בהם הוטלו קנסות בשיעור של 53,000 ש"ח או 54,000 ש"ח.

דיון והכרעה

אקדים ואבהיר כי טוב עשה ב"כ המערער בהודעתו בפתח הערעור לפיה חזר בו מהטענה כי בית המשפט קמא חרג מסמכותו בעת קביעת גובה הקנס, (טענה שנטענה בכלליות וללא נתונים בהודעת הערעור).

המערער הורשע בעבירות של בניה ושימוש ללא היתר בהתאם לסעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 הקובע כי:

"המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בלא היתר כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו, דינו - קנס או מאסר שנתיים, ובעבירה נמשכת - קנס נוסף מאסר נוסף שבעה ימים לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שקיבל הנאשם הודעה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו".

בית המשפט העליון ברע"פ 8986/06 אפרים סוזה נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(1), 2102 , 2104 (2007) קבע כי:

"לשון הוראת סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה קובעת באופן ברור וחד-משמעי כעבירה גם את השימוש במבנה שנבנה לא היתר, זאת בנוסף לבניית המבנה עצמו ללא היתר. משמע, הוראת סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה כוללת בחובה שתי עבירות נפרדות, אשר האחת נוגעת לביצוע העבודה והאחרת נוגעת לשימוש הנעשה במקרקעין...לפיכך, אין לומר, כי עבירת השימוש נבלעת בעבירת הביצוע של הבניה בהיותה "עבירה משנית" בלבד לעבירת הבניה ללא היתר".

הקנס המקסימלי בגין עבירה בניה ללא היתר שדינה מאסר שנתיים עומד על 75,300 ש"ח והקנס בגין עבירת השימוש במבנה גם בה הודה והורשע המערער, הינו קנס יומי בשיעור של 1,300 ש"ח החל מיום הרשעתו של המערער- 21.4.10 ועד למועד גזר הדין, סכום הקנס בגין עבירת השימוש יכול להגיע ל-104,000 ש"ח.

כך שהקנס שהוטל על המערער-75,000 ש"ח נמוך בצורה משמעותית מהסכום המקסימלי שניתן היה לגזור עליו.

זה השלב להפנות ולהזכיר מהותו של עיקרון אחידות הענישה- עליו בלבד מבוסס הערעור.

כב' הש' ס' ג'ובראן בפסק דינו מיום 4.5.10 קובע כי:

"משמעות הכלל היא שמקום בו מורשעים מספר נאשמים באותה פרשה, ומעשיהם דומים, אחריותם המשותפת תבוא בעיקרון לידי ביטוי בעונש דומה שיוטל עליהם  (ע"פ 9937/01 חורב נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6), 738, 752 (2004)). עם זאת, עקרון אחידות הענישה אינו חזות הכול ויכול שייסוג מפני עקרונות וערכים אחרים (ע"פ 6672/03 קמינסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 441, 447 (2003)). "אין כלל אחידות הענישה קובע – א-פריורי – כי דין אחד לכל העבריינים המורשעים באותו סוג של עבירות, ולא בהכרח ילמד בית-המשפט מהכרעת-הדין או מגזירת-הדין של אחד לגבי חברו ... כל מקרה והנסיבות המיוחדות שבצדו, לאמור: נסיבות העבירה ונסיבותיו האישיות של הנאשם" (ע"פ 5640/97 רייך נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 433, 470 (1999))".

ע"פ 6999/09 איברהים שריתח נגד מדינת ישראל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ