אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מחאמיד נ' כפר מנדא

מחאמיד נ' כפר מנדא

תאריך פרסום : 07/04/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום עפולה
17374-03-10
25/03/2013
בפני השופט:
שאדן נאשף-אבו אחמד

- נגד -
התובע:
חוסין מחאמיד
הנתבע:
מועצה מקומית כפר מנדא
פסק-דין

פסק דין

בפני בקשה הנתבעת (להלן: "המבקשת" או "המועצה") לדחיית ו/או מחיקת התובענה על הסף מחמת העדר עילה ומעשה בית-דין מכוח פסק בוררות שאושר על ידי בית המשפט, וזאת בהתאם לתקנות 100 ו/או 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

רקע

ברקע לבקשה זו עומדת תביעה כספית לתשלום שכ"ט בגין שירותים משפטיים שהעניק התובע, לפי הנטען, למבקשת. בתביעתו, ביקש התובע (להלן: "המשיב") להיתמך על הסכם פשרה שהועבר אליו ע"י המבקשת (נספח א' לכתב התביעה) המהווה, לטענתו, ראיה כתובה לקיומו של חוב קצוב בהליך של סדר דין מקוצר, ואשר במסגרתו הודתה המבקשת, כך לטענת המשיב, בקיומו של חוב ע"ס 200,000$, ולאחר שערוך, בסך של 1,415,722 ₪. המשיב המחה חלק מזכויותיו בסך של 1,287,765 ₪ לצד שלישי בשם עו"ד גמאל מחאמיד. סכום התביעה דנן העומד ע"ס 97,806 ₪, הינו ההפרש בין סכום הפשרה שהתחייבה המבקשת להעביר למשיב (כך נטען) לבין הסכום אותו המחה המשיב לצד שלישי.

הסכם הפשרה הועבר אל המשיב לאחר שניתן פסק בוררות ביום 04.01.2003 ע"י הבורר, רו"ח עלא גנטוס, ואשר דן בחובות שכ"ט של המועצה כלפי המשיב בגין שנים עברו (להלן: "פסק הבוררות"). יצוין כבר כאן, כי המשיב אינו חתום על הסכם הפשרה ועליו מתנוססת אך חתימתה של המבקשת.

הבקשה דנן הוגשה לאחר שהתקיימו בתיק שתי ישיבות מקדמיות, במהלכן נתגלה דבר הגשתה של בקשה לאישור פסק הבוררות ע"י המשיב לבית המשפט השלום בחיפה, זאת לאחר הגשת התובענה דנן ובקשת רשות להגן ע"י המועצה. התיק הועבר לבית המשפט המחוזי בחיפה וביום 05.03.11 אושר פסק הבוררות.

לאחר אישור פסק הבוררות, כאמור, פתחה המועצה כנגד עצמה כחייבת תיק הוצל"פ שמספרו 09-05716-11-6, וזאת ביחס לחובותיה כלפי המשיב מכוח פסק הבוררות וכן כלפי זוכה נוסף שהמשיב המחה לו זכויותיו עפ"י פסק הבוררות, כמצוין לעיל.

טענות המבקשת

בנימוקי הבקשה נטען, כי דין התביעה להידחות על הסף הואיל והמשיב מיצא את זכויותיו בהליך אחר שהחל דרכו בהגשת הבקשה לאישור פסק הבוררות בבית משפט השלום בחיפה (ה"פ 50883-12-10) והועבר לבית המשפט המחוזי בחיפה (ה"פ 10603-03-11), כאשר ביסוד שני ההליכים הללו עומדת תשתית עובדתית זהה.

לטענת המבקשת, המשיב קיבל את מלוא הסעדים הנתבעים בתביעה דנן, בהליך אחר ונפרד, ולפיכך יש להורות על סילוק התובענה הנוכחית כדי שלא יווצר מצב בו יינתנו שני פסקי דין בגין אותו עניין ובגין סעדים זהים. התביעה שבדנן, נסמכת כל כולה על חובות הנובעים מהסכם פשרה שנועד לסלק באופן סופי ומוחלט את פסק הבוררות המתייחס לכלל התיקים בהם טיפל המשיב עבור המועצה שעמדו ביסוד פסק הבוררות ועומדים כיום בבסיס התביעה דנן.

לשיטתה, משאושר פסק הבורר ע"י ביהמ"ש ונפתח תיק הוצל"פ ביחס לחובותיה של המועצה כלפי המשיב, כפי שנקבעו בפסק הבוררות, הרי שזה האחרון קיבל את מלוא הסעד בגין תביעתו מכוח פסק הבורר שעל בסיסו נולד הסכם הפשרה, באופן הסותם את הגולל על התביעה דנן. עוד נטען, כי כאשר ביקש המשיב במועד מאוחר יותר לתביעה דנא לאשר את פסק הבוררות, ביטל למעשה את תוקפו של אותו הסכם פשרה שנולד מכוח פסק הבוררות ואשר עליו נסמך המשיב בתביעתו דכאן.

לטענת המבקשת, הסכם הפשרה עליו נשען המשיב בתביעתו מתייחס לפסק הבוררות מיום 4.1.03 והיפנה לאמור בו. הסכם פשרה זה נערך על רקע הקשיים הכלכליים אליהם נקלעה המבקשת, בכדי להביא לסילוק מלא וסופי של כל תביעותיו של המשיב מכוח פסק הבוררות. הסעד הכספי הנתבע בתביעה דכאן אף הוא נערך על בסיס הסכום הנקוב בפסק הבוררות (200 אלף דולר) ואליו התווספו סכומי ריבית והצמדה. המשיב אינו טוען לקיומו של חוב נוסף, מלבד החוב מושא הסכם הפשרה, ובניגוד לנטען בתגובתו, בכתב התביעה לא נמצאה טענה בדבר קיומו של מקור חיוב נוסף, כגון הסכמי עבודה נוספים עם המשיב מלבד אלה מושא פסק הבוררות.

לטענת המבקשת, אי סילוקה של התביעה דנן כבר בשלב זה עלול להביא למצב שבו יהיה תשלום כפול, הן מכוח הסכם הפשרה עליו נסמכת תביעה זו והן מכוח הסכומים שנתקבלו לידי המשיב מתיק ההוצל"פ שנפתח ע"י המבקשת בגין פסק הבוררות. המבקשת מטעימה, כי בטרם אושר פסק הבורר ע"י ביהמ"ש לא ניתן היה לממשו בדרך של פתיחת תיק הוצל"פ. בהקשר זה, מפנה המבקשת להוראות סעיף 23(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 הקובע, כי עם אישור פסק בורר מקבל הפסק תוקף אופרטיבי המאפשר פנייה להליכי ההוצאה לפועל לצרכי אכיפתו. מכאן, קיים קשר ישיר והדוק בין פתיחת תיק ההוצל"פ בגין פסק הבורר שקיבל כאמור תוקף של פסק דין ע"י ביהמ"ש המחוזי בחיפה, לבין התביעה הנדונה שנסמכת, כאמור, על הסכם הפשרה אשר נולד מכוח פסק הבוררות.

טעם נוסף שבפי המבקשת לסילוק התובענה על סף, הינו קיום מעשה בית דין, זאת לאור הוראות סעיף 21 לחוק הבוררות הקובע, כי "בכפוף לסעיפים 24 עד 28 ובאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות מחייב פסק הבוררות את בעלי הדין וחליפיהם כמעשה בית דין". לטענתה, התביעה דנן, פסק הבוררות והסכם הפשרה שהוכן על בסיסו מבוססים כולם על תשתית עובדתית זהה שעניינה שירותים משפטיים שהעניק המשיב למבקשת. ולכן, משאושר פסק הבוררות ובגינו נפתח תיק הוצל"פ, אין עוד מקום להיזקק לתבעיעה דנן מפאת השתק עילה.

לחלופין נטען, כי במידה ובית המשפט יגיע למסקנה שלא קיימת זהות בין העילות, ולא כך הדבר, הרי שיש להורות על דחיית התביעה על הסף מחמת השתק פלוגתא. ניתן לראות בפסק הבוררות ובפתיחת תיק ההוצל"פ ע"י המבקשת כמקימים השתק פלוגתא החוסם את התביעה דנא. הפלוגתא נשוא שתי ההתדיינויות הינה אחת, והיא תשלום בגין שירותים משפטיים (מושא פסק הבוררות) שהעניק המשיב למבקשת; הצדדים היו צד להתדיינות בפסק הבוררות הקודם לתביעה דנן; ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת וההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הבורר.

בהתייחס לטענת השיהוי שחל בהגשת הבקשה, נטען כי תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרות הגשת בקשה לסילוק תובענה על הסף בכל שלב של הדיון. עוד נטען, כי פסק הבורר שאישורו נתבקש ע"י המשיב בחודש 12/10, קרי במועד מאוחר להגשת התביעה והבר"ל, אושר ע"י ביהמ"ש רק ביום 3.5.11 ותיק ההוצל"פ בגינו נפתח רק ביום 17.8.11. ולכן, לא ניתן היה להגיש את הבקשה לסילוק התובענה על הסף במועד מוקדם יותר ואין בהגשתה כעת משום שיהוי. יתרה מכך, בטרם הוגשה הבקשה נעשו פניות אל המשיב לסגירת התיק דנן, אך ללא הועיל.

טענות המשיב

המשיב הגיש תגובה מטעמו ובה התנגד לבקשה.

לטענת המשיב, לפי ההלכה הפסוקה העוסקת בסילוק תביעה על הסף, די בקיומה של אפשרות אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא תובע, כדי שהתביעה לא תימחק. משכך, משעה שכתב התביעה מכיל בתוכו טענה עובדתית העשויה להקים עילה משפטית, אין מקום לסילוקו על הסף, אלא יש להותיר את הבירור העובדתי לשלב של הדיון בתביעה גופה והבאת ראיות במסגרתה.

המשיב טוען, כי עיתוי הגשת הבקשה בשלב מאוחר של ההליך, מהווה טעם לדחייתה ושימוש לרעה בהליכי בית המשפט (כאשר מעניקה הפסיקה אפשרות כזו כחריג בשאלת סמכות עניינית ולא כבענייננו).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ