אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מזרחי נ' רשות הרישוי -משרד התחבורה

מזרחי נ' רשות הרישוי -משרד התחבורה

תאריך פרסום : 28/03/2011 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
23466-02-11
28/03/2011
בפני השופט:
נאוה בן אור

- נגד -
התובע:
איתן מזרחי
הנתבע:
רשות הרישוי -משרד התחבורה
פסק-דין

פסק דין

עתירה כנגד החלטת המשיבה מיום 27.7.10 להתלות את רישיון הנהיגה של העותר לרכב ציבורי (דרגה D), מכוח תקנות התעבורה, התשכ"א-1961, נוכח הרשעתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה (לפי סעיף 332 לחוק העונשין) וכן בעבירה של חבלה במזיד ברכב (לפי סעיף 413ה לחוק העונשין).

העותר מחזיק במספר רישיונות נהיגה: רישיון נהיגה לרכב פרטי (סוג B) החל משנת 1975, רישיון נהיגה למשא כבד (סוג C, C1) החל משנת 1976, רישיון נהיגה לרכב ציבורי (סוג D) החל משנת 1982 וכן רישיון נהיגה על אופנוע עד 50 סמ"ק (סוג A2) החל משנת 2008.

נגד העותר הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בירושלים בגין העבירות המפורטות לעיל (ת"פ 419/09, שנדון בפני כב' השופט נ' סולברג). בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 20.8.09, הופקד רישיונו של העותר בבית המשפט. בעקבות הגשת כתב האישום, זומן העותר לשימוע במשרדי המשיבה ליום 22.6.10.

ביום 14.6.10, עוד בטרם נערך השימוע לעותר, התקיים דיון בעניינו בבית המשפט במסגרת ת"פ 419/09, אשר במהלכו הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון. בית המשפט אישר את הסדר הטיעון, על-פיו יודה העותר בעבירות המיוחסות לו והתביעה תטען ל-9 חודשי מאסר בפועל ולמאסר על תנאי, אך לא תבקש לפסול את רישיון הנהיגה של הנאשם. בית המשפט הורה על הגשת תסקיר לצורך קביעת גזר הדין.

כפי שעולה מכתב התשובה, ביום 22.6.2010 התקיים הליך השימוע בפני המשיבה, ובמהלכו מסר העותר את גרסתו וביקש כי יתחשבו במצבו הכלכלי הקשה. פרוטוקול השימוע לא הונח בפניי על ידי מי מהצדדים.

מספר ימים לאחר מכן, ביום 1.7.2010, פנה העותר לבית המשפט בבקשה לקבל את רישיון הנהיגה אשר הופקד בבית המשפט. המאשימה הסכימה לכך ועוד באותו יום הורה בית המשפט על החזרת רישיון הנהיגה לעותר, ובכלל זה הרישיון לנהיגה במונית (נספח ד' לכתב התשובה).

כפי שעולה מכתב התשובה, ביום 27.7.10, עוד בטרם ניתן גזר הדין בעניינו של העותר, נשלחה לו החלטה מטעם רשות הרישוי על-פיה הוחלט לשלול את רישיון העותר לרכב ציבורי מסוג D ולהשאיר בידיו את הרישיון לרכב פרטי, למשא כבד ולאופנוע (רישיון A2, B, C). בהחלטה צוין, כי העותר רשאי להגיש בקשה לחידוש רישיון הנהיגה מסוג D בהתאם לתקנה 15ב לתקנות התעבורה. בהתאם לכך, התבקש העותר להפקיד את רישיונו הציבורי במשרד הרישוי לאלתר. לטענת המשיבה, ההחלטה נשלחה לעותר בדואר רגיל ובדואר רשום אשר חזר בצירוף חותמת "לא נדרש". ביום 13.9.10 הופיע העותר במשרד הרישוי בירושלים ושם נדרש שנית להפקיד את רישיונו בהתאם להחלטה מיום 27.7.10, אך העותר סירב ועזב את המקום. בעקבות כך הועבר דיווח למשטרת ישראל בדבר סירובו של העותר.

ביום 3.11.10 ניתן גזר הדין ובו נקבע כי יושת על העותר עונש מאסר למשך 6 חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות וכן מאסר על תנאי למשך 9 חודשים. ודוק, בגזר הדין לא נקבע כי רישיונו הציבורי של העותר ייפסל.

העתירה שלפניי הוגשה כנגד החלטת המשיבה לפסול את רישיון הנהיגה לרכב ציבורי.

לטענת העותר החלטת הפסילה איננה מידתית ואיננה סבירה הן בשל נסיבותיו האישיות הקשות והעובדה שפסילת רישיון הנהיגה הציבורי שהיה ברשותו תגדע את מטה לחמו, והן לנוכח הסכמת המדינה, במסגרת הסדר הטיעון בהליך הפלילי, שלא ייפסל רישיון הנהיגה של העותר. במהלך הדיון שנערך בפניי טען העותר כי לו היה נאמר לו, שהסדר הטיעון שנערך עם הפרקליטות לפיו רישיונו לא ייפסל, אינו מהווה מניעה לכך שהמשיבה תפסול את רישיונו, ייתכן שלא היה נאות לחתום על הסדר הטיעון.

טענת המשיבה הינה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי, מאחר שההחלטה בעניינו של העותר ניתנה כבר ביום 27.7.10, והעתירה הוגשה כשישה חודשים לאחר מכן. עוד טוענת המשיבה כי דין העתירה להידחות גם לגופה שכן ההחלטה בעניינו של העותר היא החלטה ראויה ומידתית אשר ניתנה בסמכות בהתאם לתקנה 15ב לתקנות התעבורה ועל בסיס שיקולים ראויים ואינה חורגת ממתחם הסבירות. עוד טוענת המשיבה כי אין המדובר באקט של ענישה אלא בהליך מינהלי שתכליתו להגן על שלום הציבור מפני מסוכנותו של העותר.

למשיבה מוקנית סמכות עקרונית לבטל את רישיונו של העותר. תקנה 4 לתקנות התעבורה מתירה לרשות הרישוי: "לפי שיקול דעתה, לתת תעודה או לסרב לתתה, לחדשה או לסרב לחדשה, ורשאית היא להתנות בה תנאים, להוסיף עליהם או לשנותם ...". תקנה 15ג לתקנות מוסיפה וקובעת כי רשות הרישוי רשאית לבטל או להתלות תעודה שניתנה, בין היתר, במקרה שבו לבעל התעודה רישום של הרשעה במרשם הפלילי, בעבירה שלדעת הרשות יש בה כדי למנוע מתן תעודה או חידושה, או במקרה שבו הוגש נגד המבקש כתב אישום על עבירה פלילית, אשר לדעת הרשות יש בה כדי לפגוע ביכולת לעבוד בתחום העיסוק נשוא התעודה. בית המשפט לא יחליף את שיקול הדעת המסור לרשות המנהלית בשיקול דעתו שלו, אלא מקום שהרשות פעלה בחוסר סבירות.

בענייננו, עיון בהחלטה נשוא העתירה (מיום 27.7.10) מלמד, כי הגם שהחלטה זו ניתנה לאחר מתן הכרעת הדין שנתנה תוקף להסדר הטיעון (מיום 14.6.10), לא נתנה המשיבה את דעתה לכך שבמסגרת הסדר הטיעון התחייבה המדינה מפורשות, בכתב, לכך שלא יושת על העותר עונש של פסילת רישיון הנהיגה. כמו כן, לא מצאתי בהחלטה התייחסות לכך שלאור הכרעת הדין, קיבל בית המשפט את בקשתו של העותר וקבע כי יוחזר לעותר רישיונו אשר הופקד בבית המשפט (החלטה מיום 1.7.10). בהקשר זה אעיר, כי גם בכתב התשובה לא מצאתי מענה מצד המשיבה לעניין ההתחייבות שניתנה לעותר מצד המדינה במסגרת הסדר הטיעון.

אכן, העותר קיבל את ההודעה על החלטת המשיבה לפסול את רשיונו לנהיגה במונית עוד בטרם נגזר דינו, אולם היה זה לאחר שהורה בית המשפט, בהסכמה, על החזרת רשיונו, ולאחר שניתנה לו הבטחה מאת הפרקליטות, במסגרת ההליך הפלילי, כי רשיונו לא ישלל. הטענה כי ההליך במסגרתו הובטח מה שהובטח הוא הליך פלילי, וכי ההבטחה התייחסה לסוגית העונש, בעוד שהמשיבה הפעילה שיקול דעת מנהלי במסגרת סמכויותיה שלה, שאינן סמכויות ענישה, אינה פשוטה. מבחינתו של העותר, שאינו מיוצג, המדובר בהבטחה שניתנה על ידי נציג רשמי של המדינה, שהסכים להחזרת רשיונו. דומה, כי בעניין זה היה על הפרקליטות לברר את עמדת רשות הרישוי בטרם תסכים להחזרת הרישיון ובטרם תבטיח מה שהבטיחה, ולפחות להעמיד את העותר על האפשרות כי הרשיון ישלל בהליך מנהלי, שאין קשר בינו לבין ההליך הפלילי. בנסיבות אלה, נראה כי היה על המשיבה להידרש לסוגיה זו ולשקול את השלכותיה כחלק מן השיקולים הנוגעים לפסילת רשיונו של העותר. כזאת לא נעשה.

העתירה מתקבלת, אם כן, באופן חלקי ועניינו של העותר יוחזר למשיבה, על מנת שזו תיתן דעתה לתוכנו של הסדר הטיעון, לעובדת החזרת הרישיון לידיו של העותר בהסכמת הפרקליטות, ולמשמעות ההתחייבות שניתנה במסגרתו של הסדר הטיעון, לפיה לא ייפסל רישיונו של העותר.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים, באמצעות פקס.

ניתן היום, כ"ב אדר ב תשע"א, 28 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ