אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מזונות ומדור האלמנה

מזונות ומדור האלמנה

תאריך פרסום : 18/07/2011 | גרסת הדפסה
תיק רבני
בית דין רבני גדול ירושלים
768888-1
10/03/1998
בפני השופט:
1. הרב א. בקשי דורון נשיא
2. הרב שלמה דיכובסקי דיין
3. הרב שלמה בן שמעון דיין


- נגד -
התובע:
פלונית
עו"ד טו"ר משה מיטלמן
הנתבע:
יורשי המנוח פלוני ז"ל
פסק דין

לפנינו ערעור על החלטת ביה"ד הרבני האזורי בתל אביב, מתאריך ו' באייר תשנ"ז, לפיו קבע ביה"ד, כי תביעת המערערת למזונות נידחית, וביה"ד נימק את פסק דינו, היות שהיורשים זכו בנכסי המת בחיים, כאמור התביעה נידחית, ועל זה נסוב ערעורה של האלמנה.

העובדות הנצרכות לנו הם כדלהלן: בתאריך א' בכסלו תשמ"ו נשא המנוח, אבי המשיבים, [פלוני ז"ל], לאשה את המערערת, וכתב לה כתובה כדמו"י, ובה נאמר, שהוסיף לה מדיליה ככתוב בהסכם. לא מוזכר בכתובה הסכום, ואכן בהסכם שנערך ביום החופה נאמר בסעיף 2 להסכם: האיש ישא את האשה כדמו"י בחופה וקידושין, והאיש מתחייב לתת תוספת לכתובה בסך 5000$. לא מוזכר בהסכם איזה דולר אמריקאי, קנדי. יש בהסכם עוד סעיפים הנוגעים לנו. סעיף 16, האשה תהיה רשאית להתגורר בדירה ללא כל תמורה, כל ימי חייה, בסעיף 7 מוזכר, שגם אם האשה, תאריך ימים אחרי בעלה, ותבקש לשנות את מקום מגוריה, ישאר לאשה זכות מגורים לאשה בדירה חלופית, ללא שכ"ד, למשך כל ימי חייה, ובסעיף 8 סעיף המזונות נאמר, האיש מתחייב לזון האשה כדבעי, ולהמציא לידיה את משכורתו, ו/או את הפנסיה לצורך ניהול הבית. ע"כ לא הוזכר נושא מזונות, לאחר מיתת הבעל כלל וכלל. הצדדים חתמו על ההסכם בנוכחות שני עדים. לא מוזכר כלל אם נעשה קנין בין הצדדים, אך מהתאריך נראה כי זה היה ביום עריכת החופה א' בכסלו.

הבעל נפטר ביום י"ד בסיון תשנ"ג.

בפני ביה"ד הרבני האזורי, הגישה האלמנה תביעה למזונות מעזבון המנוח, בתאריך כ"ט בטבת תשנ"ו, והיורשים טענו, כי בשעת פטירתו של האב, לא השאיר המנוח שום רכוש, כיון שכתב צוואה מחיים, נתן להם כל העזבון, וממילא אין ממה ולא ממי, לתבוע מזונות.

הצואה צורפה לתיק, ואכן ראינו כי המנוח עשה צואה מתאריך 26.5.81 כחמש שנים לפני נישואיו עם המערערת, בעודו נשוי לאשתו השניה, לפי הצואה נתן את כל רכושו, בניידי ודלא ניידי, לשלשת בניו ושלשת בנותיו בשוה. הצואה אושרה ע"י ביה"ד הרבני ברחובות, ביום כ"ט באייר תשמ"א. אין אנו דנים עתה בכשרות הצואה, אחר שביה"ד ברחובות אישר את הצואה, ולא על אישור הצוואה הערעור שלפנינו.

ב"כ המערערת הגיש לפנינו סיכומים הילכתיים, לפיהם הוא סבור, שביה"ד האזורי טעה בפסק דינו, ונפרט עיקר טיעוניו, אחת לאחת.

א. כיון שהמנוח עשה צואה זו לפני מספר שנים לנשואיו, ואחר כך נשא אותה, לא סביר שרצה להונות את אשתו, כיון שעל ידי נישואים אלו חייב עצמו בכל החיובים שהטילו עליו חכמים במזונות האלמנה אחר מותו, הרי שבכך ביטל למעשה חלק מצואתו, למען יוכל לעמוד בתקנת חכמים, המחייבת אותו לזונה ולפרנסה.

ב. עצם שיור הזכות, לשנות את הצואה, גילה בדעתו כי הוא משייר כח בידיו להתחייב לאנשים אחרים, וביניהם גם אשה שישא, ונכסיו יהיו משועבדים לקיום ההתחייבויות אלו. אילו רצה המנוח להונותה, ולהבריח את נכסיו ממנה, הרי שלא היה משייר זכות בידו לשנות את צוואתו.

נראה לי כי שתי הטענות הנ"ל דינם להדחות על הסף כדלהלן:

א. אם אומדנא זו נכונה, אם למה כתב סעיף 6 להסכם, כי האשה תהיה רשאית להתגורר בדירה כל ימי חייה, ללא כל תמורה, הרי זה סעיף בכתובה שהבעל מתחייב את תהא יתבא בביתי, וגם בסעיף 5 להסכם: כי תכולת הדירה כולה תהיה לאשה, למשך כל ימי חייה, גם זה הלכה פסוקה וברורה, ולמה היה צריך להתנות עמה על זה, אי לכך המסקנא המצטיירת מזה כי הבעל לא חשב לזכות את אשתו בשום דבר מהחיובים ורק מה שהתנו ביניהם, ומה שלא התנו ביניהם, אין הוא מתחייב, ואם יש אפשרות הלכתית להפקיע עצמו מן החיובים, הרי הוא יעשה זאת, ואכן הוא כן עשה עובר לנשואיו עם התובעת המערערת, נתן במתנת בריא כל נכסיו ליורשים, מבלי להתחשב בנשואיו העתידיים, ויתכן מאוד שכל המתנה היתה עקב מחשבתו להפקיע עצמו מחיובי הבעל במזונות לאחר מיתתו, ולכן נתן את כל נכסיו במתנה מהיום ולאחר מיתה, כדי שלא יהיה לו במה לזונה, וזה אומדן דעת יותר חזק מאומדן שמנסה ב"כ האשה לשכנע אותנו, כי הבעל, כל מחשבתו היתה, בעצם, כדי שלא לקפח את אשתו.

ואף אם נחזיק כדברי ב"כ המערערת, שיש כאן איזהו אומדנא, או כלשונו, היות ולא סביר כי המנוח רצה להונות את אשתו, שלא התכוון להפקיע עצמו מחיובי הכתובה.

הנה דין זה של אומדנא, בודאי שלא נוכל אנו, על סמך אומדנא, להוציא ממון שכבר כתב לנו הרא"ם בתשובותיו סימן ט"ז, הביאו בשו"ת חכם צבי סימן קל"ה וז"ל: ובענין האומדנות האריך הרב מהרא"ם בראשונות, וכלל דבריו הוא וכיון דאנן לא בקיאין האידנא בשיעור האומדנא כמו שהיו בקיאים בהם חכמי התלמוד דהוואי בקיאי ... באומד כל דור, לא נוכל אנחנו להוציא ממון מיד המחזיק בו בלא ראיה ברורה, אלא או באומד הנזכר בתלמוד, או באומדנא דמוכח טפי דליכא למיתלי בה, בשום מילתא אחריתי עכ"ל הרא"ם.

והביא דבריו אלו בשו"ת דבר שמואל אבוהב, סימן ס"ו וסיים הא קמן כי אין לשנות דבר מחזקתה מכח אומדנא שאינה מוכחת.

ואם נפשך לומר דכל הנידונות הנ"ל, בהם במידי דממונא גרידא אבל הכא כיון שיש כאן חיובי כתובה ואמדן דעתא, שלא נתכוון להפקיע תקנת חכמים, ומכח זה נרצה להוציא ממון, הא ליתא שראינו שהחכם צבי הנ"ל, שלמד מהם גם למידי דאיסורא באחד נשוי שקידש את האלמנה, ודנו שם אם היה צחוק ואמדנא דמוכח שלא תרצה להינשא לאדם שיש לו אשה, שאסור הוא בשתי נשים כמו שמוזכר בשאלה, ועל זה כתב החכם צבי... ואוקי באתרין שהוא איסורא, שאין לנו להקל בו מחמת אומדנא הנראה לנו, דמי יימר דלא חשקה נפשה בו ותמתין עד שתמות אשתו, וכאיתא ששנינו בקידושין דף ס"ב, האומר לאשה הרי את מקודשת לי, לאחר שתמות אחותיך ותשהה, כדשהיא ליה בת רב חסדא לרבא עשר שנים, כדאיתא בריש פרק ארבעה אחין דף ל"ד, אף שהיתה לרבא אשה אחרת, כמו שכתבו התוס' שם וכו', אפשר שגם לזו ריח זנונים, הניעה לכנס לספק זה או שתכניס קטטה בביתו של זה, עד שיבוא לגרש את אשתו ופיתויי היצר רבים עכ"ל. הרי דהחכם צבי דחק למצוא אומדנות, אף שקצת רחוקות ולא לדון על פי אומדנא, וכ"ש בנדון דידן, שהאמתלות של המערערת חלושות מדאי, בכדי לדון ולהוציא ממון על פיהם.

ועיין בספר משכנות הרועים מערכת א' אות ט",ז שהביא דברי התשב"ץ בתשובותיו (ולא ציין המקור) וז"ל: והוי יודע שאין לילך אחר אומדן דעתא אלא בדברים שאין לפקפק כלל, שלא היה כן דעת הנותן ושיהיה הדבר ההוא מפורש מן הסתם כאילו פרשו וכו', וכיון שאין לחלוק בדעתו כלל שלא היה כן אף על פי שלא פירש הרי הוא כמפורש ולא הוו דברים שבלב, אבל אם אפשר לחלוק בדעתו אם הוא כן או אינו כן אעפ"י שיותר נוטה הדעת למה שבלבו כיון דאפשר בדרך רחוקה לומר שלא היה כן בדעתו, הוה ליה דברים שבלב ואינם דברים והיינו הך דזבין ארעא וכו' כיון דאפשר לפרש בדרך רחוקה שלא היה בדעתו, כן לא אזלינן בתר דברים שבלבו ולא לאומדן דעתו וכו' עכ"ל. ועיין עוד בספר מטה שמעון ח"מ סימן ר"ז הגהת הטור אות ל"ד שהביא דברי הרב כרם שלמה סימן נ"ה שכתב: אפילו לדעת ר"ח דבאומדנא דמוכח מתבטל המקח, היינו דוקא וכו' וכן אי איכא דבר למילתי דמה שמכר הוא בשביל סיבה אחרת כהאי גוונא, אפילו ר"ח מודה דהמקח קיים ע"ש.

ואם כן בנדון שלנו, בודאי שאין כאן אומדנא חד משמעית, שהרי מאד יתכן שדוקא משום שרצה להפקיע נכסיו מאשתו, שהרי בעודו נשוי אשה שניה, כתב כן, ולכן עשה צואה שבה מפורש מגלה דעתו שרוצה שכל נכסיו יעברו ליורשיו ולא לאשתו, ומעשים בכל יום שאנשים בזווג שני או שלישי, מעדיפים את בניהם על נשותיהם, וזה דבר ידוע וברור, והעובדא כאן שעשו הסכם נשואין מיוחד, שבו האשה רצתה לשמור על זכויותיה.

ואף אם נמצא סוברים שגם בזמן הזה, אפשר לדון על ידי אומדנא דמוכח, ונרצה לומר שיש פה אומדנא דמוכח, כמו שכותב ב"כ המערערת, מכל מקום הרי המוחזק יכול לטעון קים לי שעל פי אומדנא, לא נוציא ממון מחזקתו.

ודבר ברור הוא שטענת קים לי, אין צריך שבעל דבר יטען בפני ביה"ד, אלא אפילו אם הוא לא טען או שאינו יודע לטעון טענה זו כלל, מפני שלא יודע שיש סברות בפוסקים האומרים כן, מכל מקום אנן טענינן ליה, כמו שמפורש בספרי הפוסקים ובספרי הכללים, כללי הקים לי, והוזכר גם בספר נתיבות המשפט דיני תפיסה, כלל כ"ג וז"ל: במקום שיכול לטעון טענת קים לי אז אם הוא מוחזקת בדבר מעיקרא אנן טענינן לה עבורו טענת קים לי וכו' עכ"ל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ