אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מזאוי נ' מזאוי ואח'

מזאוי נ' מזאוי ואח'

תאריך פרסום : 11/05/2012 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום נצרת
33300-04-11
07/05/2012
בפני השופט:
עינב גולומב

- נגד -
התובע:

הנתבע:
נעים מזאוי
פסק-דין

פסק דין

לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף. בפתח הדברים אציין כי צר לי על העיכוב במתן החלטה, אשר נבע מתקלה.

תמצית הרקע העובדתי:

1.עסקינן בתביעה בסדר דין מקוצר שהוגשה על ידי המשיב כנגד המבקשים לתשלום סך 10,288.07 ₪, הוצאות שנפסקו כנגדו בהליך המתנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת. התביעה הוגשה תחילה על סכום גבוה יותר, אולם תוקנה בהמשך, כפי שיפורט להלן.

2.המשיב הוא דודם של המבקשים וביחד הינם הבעלים של חברה משפחתית פרטית בשם "מזאוי מתנות ומזכרות בע"מ", כך שהמשיב מצד אחד, והמבקשים מצד שני, מחזיקים כל אחד ב- 50% ממניות החברה. בין המבקשים למשיב התגלע סכסוך, אשר הוביל להגשת תביעה מצד המבקשים כנגד המשיב בבית המשפט המחוזי בנצרת בת.א. 27213-05-10, למתן צו מניעה קבוע וצו עשה למכירת מניות המשיב לידי המבקשים, ולחילופין להורות על אכיפת התמחרות.

3.במסגרת החלטות שניתנו בהליך בבית המשפט המחוזי, נענה בית המשפט (כב' השופט ע' עיילבוני) לבקשת המבקשים לפיצול סעדים, וכן הורה על הליך של התמחרות בין הצדדים ועל מינוי מומחה מטעם בית המשפט לאמוד את שווי החברה. נפסק כי שכ"ט המומחה ישולם על ידי הצדדים בחלקים שווים. המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לבטל את ההחלטות בעניינים שנזכרו לעיל, וכן בקשה למחיקת התביעה. ביום 5.12.10 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה על כל ראשיה. במסגרת ההחלטה האמורה, חייב בית המשפט המחוזי את המשיב לשלם למבקשים הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

4.על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון ברע"א 295/11, אשר נדונה כאילו ניתנה רשות ערעור, והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. בית המשפט העליון (כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס) מיקד את הנושא העומד להכרעה בערעור, בשאלה, האם הסכים המשיב לעריכת התמחרות, נוכח העבודה כי ההחלטה ניתנה במסגרת דיון בבקשה לסעד זמני. לעניין זה נפסק, כי המשיב לא הסכים להתמחרות. לאור זאת, ונוכח השלב הדיוני בו ניתנה ההחלטה, התקבל את הערעור. כב' השופט גרוניס ציין כי לגופם של דברים נראה כי פתרון של התמחרות במקרה זה הינו ראוי, וכי במסגרת הכרעה סופית בהליך לא תהא מניעה להורות על התמחרות אף בלא הסכמה.

5.לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט העליון, הגיש המשיב את התביעה דנן, לחיוב המבקשים להשיב לו את סכום ההוצאות ששולם על-ידו בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי מיום 5.12.10, וכן סך 18,000 ₪ הוצאות שכ"ט המומחה שמונה על ידי בית המשפט המחוזי.

6.במקביל, הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה להצהיר, כי החלטותיו ככל שהן נוגעות להליך ההתמחרות הינן בטלות, לרבות מינוי מומחה בית המשפט וחוות הדעת שניתנה על ידו, וזאת לנוכח קביעת בית המשפט העליון בערעור. בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 23.6.11 דחה הבקשה בקובעו, כי הכרעת בית המשפט בעליון בערעור, לפיה ההחלטה בדבר ההתמחרות ניתנה בטרם עת ולכן בטלה, איננה מבטלת את מינויו של המומחה וחוות הדעת שניתנה על ידו.

7.בעקבות החלטה זו הגיש המשיב בקשה לתיקון כתב התביעה בהליך דנן, כך שביקש למחוק את הסעד של החזר תשלום שכ"ט המומחה, ובקשתו אושרה על-ידי כב' הרשם. כך למעשה, נותר הסעד של החזר תשלום הוצאות שנפסקו לחובתו במסגרת החלטת בית המשפט המחוזי, נשוא הערעור לבית המשפט העליון.

תמצית טענות הצדדים:

8.לטענת המבקשים, התביעה דנא הינה למעשה ערעור בכסות של תביעה בסדר דין מקוצר. משכך, אין סמכות עניינית לבית משפט דנן לדון בתביעה, שכן אין הוא מהווה ערכאת ערעור על בית המשפט המחוזי שם תלוי ועומד ההליך העיקרי. לטענתם, מדובר בתביעה טורדנית, קנטרנית ובלתי מוצדקת מאחר וההליך כאמור בבית המשפט המחוזי טרם הסתיים, וכי תחת הגשתה היה על התובע להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי. עוד נטען על-ידי המשיבים, כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין והשתק פלוגתא נוכח החלטת בית המשפט המחוזי מיום 23.6.11.

9.לגופם של דברים נטען, כי עיון בבקשת רשות ערעור שהגיש המשיב לבית המשפט העליון, מעלה, כי נתקפו בו החלטת בית המשפט המחוזי למינוי מומחה, לאכיפת התמחרות וליתן רשות לפצל סעדים. במסגרת פסק הדין דן בית המשפט העליון בשאלה אחת בלבד, אשר עניינה האם הסכים התובע לעריכת התמחרות. בנסיבות אלה, אין שחר לטענה כי ההוצאות בוטלו.

10.המשיב מנגד טוען, כי משקיבל בית המשפט העליון את הערעור על החלטת בית המשפט מחוזי מיום 5.12.10, הרי שבטל גם חיובו בהוצאות באותה החלטה, ולפיכך התביעה דנן להשבת הסכום האמור, עילתה בדין, והינה בסמכותו של בית משפט זה.

דיון והכרעה:

11.לאחר בחינת טענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין התביעה סילוק על הסף, מטעמים שלהלן.

12.ברגיל, תתכן תביעה עצמאית להשבת הוצאות ששולמו על-ידי מתדיין בהליך נפרד ובערכאה אחרת, לאחר שההחלטה באותו הליך בוטלה בערעור. עם זאת, יש לבחון לעניין זה את נסיבות המקרה הקונקרטי בו מדובר.

13.בענייננו, התביעה מתייחסת לחיוב בהוצאות בהחלטת ביניים שניתנה בהליך שעודנו תלוי ועומד - ההליך בבית המשפט המחוזי. הצדדים חלוקים ביניהם באשר לפרשנות החלטת בית המשפט המחוזי במסגרתה הוטלו ההוצאות, ובאשר לפרשנות פסק הדין של בית המשפט העליון אשר ביטל את אותה החלטה מהנימוקים שפורטו בפסק הדין. לשאלה דומה התייחס בית המשפט המחוזי במסגרת החלטתו מיום 23.6.11, בה נדחתה בקשה אחרת שהגיש המשיב בעקבות פסק הדין של בית המשפט העליון בערעור. בנסיבות אלה, הרי שהמקום להעלאת טענה בעניין ההוצאות שנפסקו בהחלטת הביניים, עקב ההתפתחות שחלה לאחר מתן ההחלטה האמורה, הינו בפני בית המשפט שנתן את ההחלטה עצמה, במסגרת הליך שעודנו תלוי ועומד. הדבר מקבל משנה תוקף בנסיבות כבענייננו, עת שההחלטה שחייבה בהוצאות ואשר נתונה במחלוקת בין הצדדים, ניתנה על-ידי ערכאה גבוהה יותר מזו אליה מוגשת תביעת ההשבה. על רקע האמור, מתווה תביעה מעין זה שננקט בענייננו, לא רק שיש בו כדי להרבות בהליכים ובערכאות הנדרשות במקביל לאותו עניין ולאותה מערכת עובדתית, הוא אף איננו מתיישב את המבנה ההיררכי של מערכת השפיטה, ואין לאפשרו.

14.בשולי הדברים אציין, כי נראה שבנסיבות בהן קמה מחלוקת באשר להשבת סכומי הוצאות ששולמו בעקבות קבלת ערעור על ההחלטה שחייבה בהוצאות, ניתן היה לנקוט בדרך של הגשת בקשה מתאימה לרשם של ערכאת הערעור. (ראו לעניין זה: החלטות כב' הרשם ב' אוקון בע"א 482/99 בלפוריה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה יזרעאלים, פ"ד נז(2)865 ובעע"ם 10219/01 מסביב לאגם בע"מ נ' עיריית רמת גן, פ"ד נז(2) 97, 101).

15.מכל מקום, משלא בחר המשיב ללכת בדרך זו , ומשענייננו בבקשה לעניין הוצאות שנפסקו בהחלטת ביניים בבית המשפט המחוזי, בהליך שעודנו תלוי ועומד, ושבידי המשיב להעלותה במסגרתו, דין תביעה זו סילוק על הסף.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ