אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מוריה - הפסגה 2000 נ' בראל

מוריה - הפסגה 2000 נ' בראל

תאריך פרסום : 21/05/2013 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
38243-02-13
21/03/2013
בפני השופט:
תמר בזק-רפפורט

- נגד -
התובע:
יהושוע (שוקי) מוריה - הפסגה 2000
הנתבע:
סעדיה עדי בראל

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דין, שניתן על דרך הפשרה ביום 17.12.12, בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' הרשמת הבכירה מ' אב-גנים ויינשטיין). בגדרו של פסק הדין קבע בית המשפט, כי על המבקש לשלם למשיב סך כספי של 3,500 ₪.

אלה עיקר העובדות הנחוצות לעניין: המשיב רכש באמצעות המבקש מכונת ניקוי יבש ובובת גיהוץ מקצועית לעסקו. בכתב התביעה שהגיש המשיב לבית משפט קמא הוא טען, כי לא זו בלבד שהמכשירים שנרכשו סופקו באיחור, אלא גם שמיום שהגיעו חלו בהם תקלות חוזרות ונשנות, שאינן ניתנות לתיקון. בין התקלות שהוזכרו נמנו גם יצירת כתמי חלודה על בגדים, אשר בשלם נאלץ המשיב, כך נטען, שלא לעשות שימוש במכונת הניקוי ולפצות כספית את לקוחותיו שנפגעו. לגרסת המבקש בהגנתו, הוא שימש כמתווך בלבד בעסקה, תמורת דמי תיווך, כאשר מכונת הניקוי היבש נרכשה למעשה ממכבסה אחרת בשם "מכבסת זהר". לטענת המבקש, הוא הודיע למשיב כי עליו לבדוק את המכונה, וכי לו עצמו אין כל אחריות למצבה הפיזי או המכני. עוד טען המבקש, כי הוא שילם למכבסת זהר סך כספי של 22,040 ₪ בתמורה למכונה, ואילו המשיב מסר לו שיק על החשבון על סך של 20,000 ₪ בלבד. המשיב, כך נטען, לא שילם את יתרת עלות המכונה, את עלות החלפים והתיקון ואת עלות התיווך, ונותר חייב למבקש סך כספי של 9,267 ₪. כן טען המבקש כי המשיב לא שילם את התמורה בעד בובת הגיהוץ שנרכשה בסך 9,280 ₪, וכי התקלות בפעולתה נוצרו בשל חיבור רשלני של הבובה, שנעשה על-ידי המשיב או מי מטעמו, למערכת המים והחשמל במכבסה. בהסתמך על טענות אלה, הגיש המבקש כתב תביעה שכנגד, אשר בגדרו טען כי המשיב נותר חייב לו סך של 18,547 ₪.

בית משפט קמא שמע את טענות הצדדים ואזי קבע מועד נוסף לשמיעת התיק, במטרה לאפשר לצדדים להזמין את עדיהם ולצרף אסמכתאות. אחר שבית משפט קמא שב ושמע את טיעוני הצדדים והסביר להם את תוכנו של סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הסמיכו הצדדים את בית המשפט לפסוק בתביעה על דרך הפשרה לפי סעיף זה וללא מתן נימוקים. בהתאם לכך ניתן פסק הדין ביום 17.12.12, ובגדרו נקבע, כאמור, כי על המבקש לשלם למשיב סך של 3,500 ₪. בית משפט קמא ציין, כי פסק הדין ניתן לאחר שעיין בכלל מסמכי התיק, התרשם מעדויות הצדדים והשווה את טיעוניהם לאסמכתאות שהוצגו.

מכאן בקשת רשות הערעור, שבגדרה טען המבקש כי המשיב לא הוכיח את טענותיו בעניין תקינות הציוד ואף לא בעניין הנזקים שטען כי נגרמו לו. לטענתו, בית משפט קמא "לחץ" על הצדדים להסכים לפסק דין על דרך הפשרה, והמבקש הסכים לכך כאשר הוא לא הבין את משמעות הדברים; לנוכח הבנתו כי תביעתו הוכחה "לאור הבעת עמדתו של בית משפט קמא הנכבד לאורך כל התובענה"; ונוכח זאת שהמשיב הציע לו פשרה בסך 12,000 ₪ בגין חובו "עובדה אשר הייתה ידועה לבית משפט קמא הנכבד, שכן העניין הובא בפני ערכאה קמא, אך לא הוכנס לפרוטוקול הדיון". לטענת המבקש, כיוון שהמשיב עתר בתביעתו לביטול העסקה, היה על בית משפט קמא להורות לו להשיב לידי מבקש את המכונות, וממילא אין הצדקה להטיל על המבקש תשלום לטובת המשיב, כאשר זה עושה שימוש במכונות שרכש. לגישתו, לוקה פסק הדין בחוסר סבירות מוחלט, באופן המצדיק התערבות של ערכאת הערעור.

אחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף בלא צורך להורות למשיב להגיש תשובה.

הכלל הוא, כי לא תינתן רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, אלא אם מדובר בטעות עובדתית או משפטית גלויה על פניה (ראו: בר"ע (ירושלים) 244/90 יאיר נ' פרנקל, פ"מ תשנ"א(3) 309 (1991); בר"ע (ירושלים) ארקיע קווי תעופה ישראלים בע"מ נ' קורח (פורסם במאגרים, 3.4.08)). במקרה שלפנינו לא ניתן לקבוע כי נפלה טעות מעין זו, אחר שפסק הדין ניתן לפשרה, לאחר דיונים בהם התרשם בית השמפט מגרסאות הצדדים מפיהם, באופן בלתי אמצעי. בהתאם אף לא ניתן לומר כי נפלה בו טעות מובהקת במידה שתצדיק התערבות בפסק הדין שניתן בידי בית משפט לתביעות קטנות.

בנוסף, אין לשעות לטענת צד נגד פסק דין הניתן על דרך הפשרה, בשל כך שהסכים לפשרה אחר שהיה משוכנע כי בית המשפט יקבל את טענותיו. בעל דין שנתן הסכמתו לפסק דין על דרךהפשרה, אינו יכול לחזור בו מהסכמה זו כאשר תוצאת פסק הדין אינה נושאת חן בעיניו. בפרט אמורים הדברים כאשר בית המשפט קמא הסביר לצדדים כי בפסק דין כזה יכול בית המשפט לקבל את התביעה או לדחותה במלואה (פרו' מיום 6.12.12, ע' 6, ש' 6). המבקש הבין מדבריו של בית משפט קמא את שרצה להבין, ואין בתוצאת פסק הדין כשלעצמה כדי לאפשר לו לחזור מהסכמתו.

זאת ועוד, ולגוף הדברים, מידת התערבותה של ערכאת הערעור בפסק דין שניתן על דרך הפשרה, גם במקום בו קיית זכות ערעור, תהיה מצומצמת ביותר ותוגבל למקרים חריגים בלבד (ראו: ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג(1) 337 (1999)). קל וחומר שכך הוא כאשר מדובר בפסק דין שניתן בפשרה בבית משפט לתביעות קטנות, אשר לגביו לא נתונה כלל זכות ערעור ורשות ערעור בנוגע לו ניתנת במשורה. בית המשפט העליון מנה את אותם מקרים מיוחדים שבהם תתערב ערכאת הערעור בפסק דין שניתן על דרך הפשרה, וביניהם מקרים שבהם חרג בית המשפט מסמכותו, הגיע למסקנות ולתוצאות בלתי סבירות לחלוטין על פני הדברים, התעלם לחלוטין מטענות ב"כ הצדדים, לא נתן לב"כ הצדדים לטעון טענותיהם, או טעה בהבנת ההסכמה שבין הצדדים וטעות זו עולה על פני הדברים (ראו: רע"א 2587/98 י' מיידנברג ייצור ובניית מבנים בע"מ נ' מלכי (פורסם במאגרים, 23.8.99)).

בענייננו, לא מצאתי כי מתקיים אחד מאותם מקרים המצדיקים התערבות בפסק דין שניתן על דרך הפשרה. המבקש טען כי תוצאות פסק הדין בלתי סבירות לחלוטין, כיוון שאם ביטל בית המשפט את ההסכמים שבין הצדדים, היה עליו להורות על השבת המכונות לידי המבקש. אולם בית משפט קמא לא קבע בפסק דינו כי הוא מבטל את ההסכמים, אלא כי על המבקש לפצות את המשיב בסך כספי של 3,500 ₪. בכך דחה בית משפט קמא את התביעה שכנגד וקיבל את תביעת המשיב בחלקה. עיון בכתב התביעה שהגיש המשיב מעלה, כי בין הסעדים שנתבעו התבקש גם סעד של פיצויים, כך שאין בטענת המבקש בעניין זה כדי להצדיק התערבות בפסק הדין.

בנוסף, אין מחלוקת כי המשיב מסר למבקש שיק על סך 20,000 ₪ עבור העסקה, אך בדיעבד הסתבר לו, לטענתו, כי נדרשת השקעת כספים רבים נוספים כדי להביא את המכונות שסופקו כדי פעולה תקינה. בנסיבות אלו, מתן סעד של פיצוי כספי בגין הנזק שנגרם למשיב כתוצאה מן העסקה מהווה פתרון ההולם את מוסד הפשרה. אחר ששמע בית משפט קמא את טיעוני הצדדים, עיין במסמכים השונים ושקל את כל השיקולים, רשאי היה להפעיל את שיקול דעתו ולהעניק סעד זה, שכן הונחו בפניו הנתונים הצריכים לעניין, על מנת להביא את הסכסוך לכדי סיום בדרך הולמת. הכרעת בית משפט קמא משקפת את התרשמותו ממהימנות גרסאות הצדדים ואת ניתוח מצב הדברים, כפי שהובא בפניו, ולא מצאתי כי קיים טעם המצדיק להתערב בה בנסיבות.

אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור – להידחות.

משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות, והעירבון יושב למפקידו.

ניתנה היום, י' ניסן תשע"ג, 21 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ