אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מועצה מקומית קרית טבעון-חוק עזר נ' בלומברג ואח'

מועצה מקומית קרית טבעון-חוק עזר נ' בלומברג ואח'

תאריך פרסום : 07/10/2011 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט המחוזי חיפה
19762-07-11
03/10/2011
בפני השופט:
מנחם רניאל

- נגד -
התובע:
מועצה מקומית קרית טבעון
הנתבע:
1. איל צבי בלומברג
2. א. מ. ג. ר. גז בע"מ

פסק-דין

פסק דין

ביום 12.6.11 נתן בית משפט השלום בחיפה (השופטת נסרין עדוי) את החלטתו, לפיה דחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחוסר סמכות ענינית או מחוסר עילה, ולחילופין להעברת התביעה, כולה או חלקה, לבירור בפני המפקחת על רישום מקרקעין. על כך הוגשה בקשת רשות ערעור, שבה ציוויתי על קבלת תגובה, שלא הוגשה עד המועד המוארך, 25.8.11. לפיכך, ניתנה רשות ערעור, ולאחריה דנתי בערעור על ההחלטה.

ביום 29.8.11 הגיש ב"כ המשיבים בקשה לביטול ההחלטה מיום 28.8.11 על מתן רשות ערעור שניתנה בהעדר תשובה, בטענה ששליח מטעמו ניסה להגיש את התשובה למזכירות אך המזכירות סירבה לקבלה. לא הוכח שהמערערת קיבלה את הבקשה, ואולי לכן לא ניתנה תשובה לפי תקנה 241, אך לאחר בירור שערכתי בעת הדיון ביום 13.9.11, מצאתי שאין בפי ב"כ המשיבים הסבר לכך שהצליח להגיש בקשות קודמות וגם את הבקשה לביטול ביום 29.8.11, אבל דווקא את התשובה לא הצליח למסור. אני דוחה את טענת ב"כ המשיבים שכשראתה המזכירות את התוצאה של אי קבלת התשובה שניסה השליח להגיש, הסכימה לקבל ביום 29.8.11 את הבקשה לביטול ההחלטה מיום 28.8.11, הנסתרת על ידי העובדה שהבקשה שהוגשה ביום 29.8.11 הוגשה בפקס, ישירות למזכירות. להסיר ספק, המשיבים הסכימו בסופו של דבר לקבלת הבקשה לרשות ערעור באופן שהבקשה התקבלה, וממילא זכאית המבקשת להוצאות הבקשה לרשות ערעור. לפיכך, אני דוחה את הבקשה לביטול החלטתי מיום 28.8.11.

הבקשה לסילוק על הסף עקב העדר עילה מבוססת על נימוקים המצריכים בחינה עובדתית לגופו של ענין, ועל כן, בדין נדחתה הבקשה לסילוק על הסף מטעם זה, למרות שבית משפט השלום לא נימק את החלטתו, מלבד האמירה שלא מצא כל ממש בטענות, והעובדה שציין מה ש"למותר לציין".

הבקשה לסילוק על הסף עקב העדר סמכות עניינית היתה מבוססת על הטענה, שהבניה שנגדה טוענים המשיבים היא התאמות לצורך קיום הוראות סעיף 59 לחוק המקרקעין, ולפי סעיף 72 (א) לחוק המקרקעין, הסמכות הייחודית לדון בסכסוך בין הצדדים, שהם דיירים בבית משותף, בדבר זכויותיהם וחובותיהם לפי סעיף 59 לחוק נתונה למפקח. בית המשפט השלום קבע שההנחה שגשר נכלל ברשימת ההתאמות המפורטת בתוספת השניה, ולכן כלולה בסעיף 59ג' לחוק, היא הנחה שאינה מופרכת לחלוטין, אך למרות זאת אין סמכות למפקח, מכיוון שבסעיף מדובר בבניה הנעשית לפי דרישת בעל דירה שהוא או בן משפחתו או שוכר ממנו הוא אדם עם מוגבלות, בעוד שהמבקשת לפניו אינה בעל דירה כזה אלא רשות מקומית המבקשת להכשיר את משרדיה לקבלת קהל של אנשים עם מוגבלויות.

אין ספק, שבית משפט השלום טעה בנימוק העיקרי של החלטתו. לפי ס"ק ט' של סעיף 59ג' לחוק המקרקעין, הוראות הסעיף יחולו גם על בעל דירה החייב בביצוע סידורי נגישות לפי הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח – 1998, ככל שהדבר נדרש לצורך הגעה למקום ציבורי או לשירות הציבורי. לפיכך, הסעיף אכן חל על המערערת, והנימוק העיקרי של בית משפט השלום להחלטתו מוטעה, כך שיש לשנות את ההחלטה.

המוקד הוא איפוא השאלה האם תביעת המשיבים נגד המערערת היא תביעה בין בעלי דירות באשר לזכויותיהם או חובותיהם לפי סעיף 59ג לחוק המקרקעין, אם לאו.

תחילה, אסיר מעל הפרק את טענת המשיבים, כי לצורך בחינת הסמכות העניינית, אין לבחון כלל את טענות ההגנה, ויש לבחון רק על פני כתב התביעה, אם כתב התביעה מקים סמכות ענינית לכאן או לכאן. לטענתם, הם הגישו תביעה בשל הסגת גבול ועוולות נזיקין, ואין בכתב התביעה כל בסיס לכך שמדובר בהתאמות לפי סעיף 59ג לחוק. אני דוחה טענה זו מכל וכל. אכן, אין להכנס לבירור מלא של הטענות הנטענות בכתב ההגנה, אך כאשר עולה מכתב ההגנה טענה בולטת המתקבלת על פניה באשר לתפיסה הנכונה של הסכסוך שבין הצדדים, והיא אינה נסתרת על ידי התובע, יש להתייחס אליה כבסיס להכרעה בשאלת הסמכות. ניסוח כתב התביעה אינו קובע בלעדי בשאלת הסמכות. לדוגמא, כאשר מוגשת תביעה לתשלום דמי שימוש ראויים בדירה, וכתב התביעה אינו מזכיר שמדובר בתביעת אב נגד בנו הגר בדירת המשפחה, ישקול בית המשפט אם מדובר בתובענה שהסמכות היחודית לדון בה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, למרות שהדבר לא הוזכר בכתב התביעה. אם תוגש תביעה למתן צו עשה שיחייב את העיריה ליתן החלטה כלשהיא, או לשלם כספי תמיכה כלשהיא, ישקול בית המשפט אם הסמכות היחודית נתונה לבית המשפט לענינים מינהליים גם אם בכתב התביעה לא נאמר דבר על כך. הדוגמאות רבות, ואין ספק, שבחינת הסמכות העניינית נעשית מתוך בחינת השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, ולא מתוך ראיית ניסוח זה או אחר של כתב התביעה והתעלמות מן הסובב אותו. הטענה שמדובר בעבודות להתאמת הבניין לאנשים עם מוגבלות נטענה במסגרת הבקשה לסילוק על הסף, כמו גם בכתב ההגנה, והמשיבים לא הכחישו את העובדה שמדובר בבניה לצורך הכשרת נגישות לאנשים עם מוגבלות, אלא שטענו שגשר אינו נכלל בין העבודות שעליהן מדבר סעיף 59ג. כלומר, אין מחלוקת, שאם גשר נכלל בין העבודות הכלולות בסעיף 59ג, המהות האמיתית של העבודות היא התאמה לאנשים עם מוגבלות. השאלה היא רק אם גשר נכלל בסעיף 59ג' לחוק.

אני דוחה גם את הטענה שלצורך הכרעה בסמכות הענינית יש לבחון רק את הסעד המבוקש. יש מקרים שבהם יש לבחון את הסעד המבוקש, ויש מקרים שבהם יש לבחון את הענין הנדון, ויש מקרים שבהם יש לבחון את הצדדים המתדיינים. כל מקרה לפי עילות הסמכות הענינית המרכיבות אותו. יתר על כן, אפשר, שאם בעל דירה מתקין על הגג דוד שמש ללא הסכמת בעלי הדירות האחרים, כאמור בסעיף 59א לחוק המקרקעין, ובעל דירה אחר מגיש תביעה בשל הסגת גבול, הרי לאור העובדה שהוא נכלל במפורש בסעיף 58, ולפי הוראות סעיף 72 (א), והמגמה לרכז את כל התביעות בסכסוכי בתים משותפים בפני המפקח, יש לראות את הסכסוך כנכלל בסעיף 72 (א) למרות שהסעד המבוקש בו הוא בגין הסגת גבול הנזכרת בסעיף 72 (ב).

יש לעסוק איפוא בשאלה העיקרית, האם הגשר שנגדו מלינים המשיבים, נכלל בעבודות לפי סעיף 59ג' לחוק המקרקעין. סעיף 59ג לחוק המקרקעין קובע שבעל דירה רשאי לבצע התאמה לצורך נגישות אנשים עם מוגבלות ברכוש המשותף "כמפורט בחלקים א' עד ג' לתוספת השניה". החלוקה בין החלקים קובעת, האם ביצוע ההתאמה אינו טעון הסכמת בעלי הדירות האחרים, טעון הסכמת רוב בעלי הדירות, או טעון הסכמת 60% מבעלי הדירות (סעיף 59ג' (ג). הקושי הוא שבין העבודות הנמנות בתוספת השניה, לא נכללה העבודה של בניית גשר מעל הרכוש המשותף. אמנם, נכללה בניית "כבש", וניתן לראות בגשר סוג של כבש, אבל זהו אינו הפירוש המקובל. אציין, כי העבודות שמבקשת המערערת לבצע כוללות פתיחת פתח בקיר הבית המשותף, הנכללת בחלק ב' לתוספת השניה.

האם מאחר שבניית גשר לא נאמרה בתוספת השניה, אין היא עבודה לצורך התאמה לאנשים עם מוגבלות? דעתי היא שאין חובה לקבוע כך, וניתן לקבוע, וכך אני קובע, שגם הגשר שאינו נכתב במפורש בתוספת השניה, הוא עבודת התאמה לנגישות לאנשים עם מוגבלות לפי סעיף 59ג. במציאות העיר חיפה שעל הכרמל, שבה הכניסה לבתים רבים היא ירידה לקומת הקרקע של הבית ועלייה בחדר המדרגות לקומה שבה גר אדם עם מוגבלות, הגשר הוא הפתרון הנכון והמתאים ביותר לנגישות לדירתו. אין זה סביר, לראות כהתאמה לנגישות בניית שביל חדש על גבי הקרקע, תוך תפיסת חלק מהחצר (כמצויין בתוספת השניה), או מדרגות כניסה לבית המשותף, תוך תפיסת חלק מחצר וגם חלל שמעליו (כמצויין בתוספת השניה), אבל לא בניית גשר, ללא תפיסת חלק מהחצר, אלא רק החלל שמעליו, משום שלא צויין במפורש בתוספת השניה. בנסיבות רבות, במיוחד בעיר חיפה, הגשר הוא האפשרות היחידה לנגישות אנשים עם מוגבלות לדירתם. כך גם נדונו בהקשר זה תביעות שונות, למשל ת"א 21586/01 (חיפה) שוורץ נ' ענתבי, ותיק 321/02, בפני המפקחת על בתים משותפים בחיפה , שטיינמץ נ' בן חיים. במסגרת הפרשנות התכליתית של הוראת החוק, איני רואה עצמי כפות לפסוק, שהפתרון הנפוץ והמתאים לאנשים עם מוגבלות אינו כזה, משום שלא נאמר במפורש בתוספת השניה לחוק המקרקעין. התוספת השניה לחוק המקרקעין אינה רשימה סגורה, אלא נותנת אמות מידה לצורך הכרעה בשאלה העיקרית שאותה באה להכריע, שהיא השאלה איזה הרכב הסכמה דרוש לביצוע העבודות. התוספת השניה לא באה להכריע שעבודות שאינן מנויות בה, אשר מטיבן נועדו להנגיש נכסים לאנשים עם מוגבלות, אינן כאלה, במיוחד לאור הוראות תקנות וחוקים אחרים בדבר התקנים לנגישות לאנשים עם מוגבלות.

על כן, אני קובע שעבודות להקמת גשר עילי לצורך מעבר אנשים עם מוגבלות נכללות במסגרת העבודות לפי סעיף 59ג' לחוק המקרקעין, ולכן הסמכות היחודיית לדון בהם נתונה למפקחת, אשר תדון לאיזה משלושת החלקים בתוספת השניה יש לשייך את בניית הגשר.

התביעה נסובה הן על הסגת גבול בבניית הגשר ופריצת הפתח והן על המטרד ליחיד והפרעה לאור השמש הנטען בבניית פיר המעלית בתוך רכושה של המערערת. בעוד פריצת הפתח ובניית הגשר נכללת בסעיף 59ג', בהיותן ברכוש המשותף, הרי שהעוולות הנובעות מבניית פיר המעלית ברכושה של המערערת אינן נכללות בסעיף 59ג וגם לא בסעיף 72 (א) לחוק המקרקעין.

לפיכך, אני מקבל את הערעור באופן חלקי, מבטל את החלטת בית משפט השלום מיום 12.6.11 וקובע כי הסמכות העניינית לדון בעילות הנוגעות למטרד ליחיד ופגיעה באור השמש עקב בניית פיר המעלית נתונה לבית משפט השלום וימשיכו להיות נדונות בו, בעוד יתר העילות הכלולות בכתב התביעה של המשיבים נמצאות בסמכות עניינית של המפקחת לפי סעיף 72 (א) לחוק המקרקעין בהיותן נוגעות לסכסוך בדבר הזכויות והחובות של בעלי הדירות לפי סעיף 59ג' לחוק המקרקעין, ויש להעבירן לדיון בפני המפקחת.

המשיבים ישלמו למערערת הוצאות הערעור בסך 17,400 ₪. המזכירות תחזיר למערערת את העירבון שהפקידה באמצעות בא כוחה.

ניתן היום, ה' תשרי תשע"ב, 03 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ