אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מועצה מקומית כפר שמריהו נ' אלי ואח'

מועצה מקומית כפר שמריהו נ' אלי ואח'

תאריך פרסום : 14/01/2011 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום הרצליה
14766-05-09
14/01/2011
בפני השופט:
צחי אלמוג

- נגד -
התובע:
מועצה מקומית כפר שמריהו
הנתבע:
1. מאיר אלי
2. שרי אלי
3. עזרא ארוין דר
4. טוני דר

החלטה

התובעת היא הבעלים של המקרקעין הידועים כגוש 6674 חלקה 269 (לשעבר חלקה 16 בגוש 6674) בכפר שמריהו.

הנתבעים 1 ו – 2 (להלן – אלי) הם הבעלים הרשומים של חלקה 230 בגוש הנ"ל והנתבעים 3 ו – 4 (להלן – דר) הם הבעלים הרשומים של חלקה 229 בגוש הנ"ל.

התובעת הגישה כנגד אלי ודר תביעה לסילוק ידם מחלק מחלקה 269 המצוי בסמוך לחלקות 229 ו – 230, בטענה כי אלי ודר פלשו לאותו חלק מחלקה 269, והציבו גדר פלסטיק בין חלקותיהם לבין אותו חלק מחלקה 269, לרבות שתילת דשא ועצים, הקמת גדר ברזל וגרדר חיה, באותו חלק כך שנוצרה חצר גדולה לביתם של כל אחד מהנתבעים (להלן ולשם הנוחות אכנה את אותו חלק בשם "חלקה 269").

ולמרות פניות חוזרות ונשנות לנתבעים לסלק ידם מהמקרקעין לרבות כל המחובר להם, לא עשו כן עד היום, ומכאן התביעה. התובעת מוסיפה וטוענת כי הנתבעים נוהגים מנהג בעלים מזה שנים באותו חלק ללא רשות מצידה, כשאין להם זכויות קנייניות על פי דין, ללא הסכמה ובניגוד לרצון התובעת, והם אף לא משלמים לה במשך כל השנים כל תשלום בגין דמי שימוש ראויים, ואף מונעים ממנה להשתמש במקרקעין בהתאם לייעודם.

אלי ודר הגישו תצהירים מטעמם, כאשר תצהירה של גב' דר הוא המפורט יותר. גב' אלי הגישה תצהיר בו טענה כי להגנתה ולהגנת משפחת דר אלמנטים משותפים רבים ולכן הוסיפה בתצהירה רק את האלמנטים הייחודיים לה, שיפורטו בהמשך. לכן אתייחס במסגרת החלטה זו לטענות המשותפות של הצדדים, וככל שיש צורך תהא התייחסות פרטנית.

הנתבעים טוענים כי התביעה התיישנה זה מכבר שכן חלקה 269 מוחזקת על יד הנתבעים עוד על ידי קודמיהם משנת 1950 ומאז והגשת התביעה חלפו כ – 60 שנה. משפחת רוק, הוריה של גב' דר, החזיקו בשטח מזה שנים רבות, ובהתייחס למקרקעי אלי נטען כי נרכשו מגב' רות אלוני, אשר רכשה אותם מיורשי שפירא. התובעת היא שהקנתה להם את הזכויות בחלקה, ליתר דיוק, לקודמיהם, משפחות רוק ושפירא, וזאת עוד בתחילת שנות ה – 50. בעת שקודמיהם חתמו על הסכם עם התובעת היתה התובעת בדעה כי היא הבעלים של השטח שבמחלוקת ובהתאם לכך התחייבה להקנות למשפחות רוק ושפירא את הזכויות בו. משפחות אחרונות אלו, אף סברו ולא הכחישו כי התובעת היא אכן בעלת הזכויות בשטח המריבה, אלא שטענו לקבלת זכויות ממנה.

לטענת דר, ניהלה משפחת רוק משק חי בחלקה 269 כבר משנות החמישים בידיעתה ובברכתה של התובעת, ולטענת אלי החזיקו משפחת שפירא וממשיכיה בחלקה ברציפות מראשית שנות החמישים, ואף ביצעו עבודות והשקעות בתחום שטח המחלוקת, כגון, הגבהת שטח עקב בעיות ניקוז והקמת גדר ושער חדשים.

הנתבעים טוענים כי התובעת התכוונה למכור למשפחות רוק ושפירא את חלקת המחלוקת במלואה. כך, למרות שבחוזי הרכישה לא צוין השטח שנמכר למתיישב או מיקומו המדוייק, טוענים הם כי התובעת התכוונה עוד בשנות החמישים להקצות לכל מתיישב שטח בן 1.5 דונם, וכי התמורה שנדרשו אז לשלם משפחות רוק ושפירא היתה זהה לסכום ששילמו מתיישבים אחרים בקבוצה תמורת מגרש בן 1.5 דונם.

ביחס למשפחת שפירא טוענים הם כי ברשימת המתיישבים שצורפה לתצהירה של דר מוזכרת משפחת שפירא כמי שבבעלותה 1.5 דונם; וביחס למשפחת רוק נלמד הדבר מחברותה באגודה החלקאית כפר שמריהו ומן התנאי לכך שהחברות הותנתה לפי תקנון האגודה בבעלות של אדם בשטח 1.5 דונם לפחות, ומכאן שחזקה כי משפחת רוק היתה בעלת שטח של 1.5 דונם, או לפחות בעלת זכות לשטח כזה.

עוד הם טוענים כי בשלב מסויים התברר לתובעת, בעבר הרחוק, כי חלקה 269 אינה בבעלותה ולכן אינה יכולה להעביר חלקים מחלקיה למשפחות רוק ושפירא כפי שהתחייבה. למעשה, כך נטען, השטח היה בבעלות אחת בשם גב' דאובר ואח"כ בבעלות חב' סיקו. בתוכנית בנין מס' 440 מתחילת שנות ה – 60 הועבר השטח שבמחלוקת ללא תמורה לתובעת וייעוד נקבע להשלמה, ולטנעת הנתבעים יש בכך כדי להעיד כי המטרה היתה השלמת שטחי המתיישבים, דבר, שלטענתם הנתבעים לא קרה עד היום משום שהתובעת החליטה להחזיק את השטח בעצמה תוך התכחשות להתחייבותיותה כלפי משפחות רוק ושפירא.

למעשה, טוענים הנתבעים כי צירוף שטחי כל חלקה שבבעלותם (229 ו – 230) לאותו חלק מחלקה 269 מגשים את המטרה והכוונה הראשונית של הגורמים המיישבים דאז להקצות לכל מתיישב שטח בגודל 1.5 דונם, וכי השטח המתקבל עבור כל משפחה ממשפחות הנתבעים כתוצאה מצירוף שטחים זה שווה ל – 1.5 דונם.

הנתבעים טוענים כי הם זכאים להרשם כבעלים של השטח מכוח התחייבות המועצה ו/או מכוח מצגים שיצרה ו/או מכוח הבטחה שלטונית ו/או מכוח זכויות שביושר. לחילופין טוענים הם כי ניתנה להם ו/או לקודמיהם רשות להחזיק בשטח וכי רשות זו אינה ניתנת לביטול.

לאחר חקירת המצהירות לא מצאתי כי בשלב זה של הדיון מדובר בהגנת בדים המצדיקה לדחות את הבקשה. מדובר בטענות ההולכות שנים רבות לאחור, המצריכות בחינה של מסמכים ועדים, ואין שלב זה של הדיון המקום לקבוע ממצאים או להכריע את הדין. כידוע הההלכה היא כי די בקצה של חוט על מנת ליתן לנתבע רשות להתגונן, וסבורני כי הנתבעים הרימו נטל זה. טענות הנתבעים, כפי שפורטו מעלה, ואין צורך לחזור עליהן בשנית, לא נסתרו.

שאלת המצגים ו/או ההבטחות מצד התובעת כלפי קודמי הנתבעים, לרבות טענות ההסתכמות של הנתבעים הנוכחיים על כך ששטח המחלוקת אמור בסופו של דבר להיות חלקת בלתי נפרד מהחלקות של כל נתבע ונתבע – מצריכות בירור עובדתי ונראה כי אף אין מנוס מלבחון את גרסתה של התובעת אותה יהא עליה להביא בפני בית המשפט.

כפי שציינתי לעיל, המחלוקת בין הצדדים משתרעת עשרות שנים לאחור. סעיף 166(א) בחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 קובע כי "עסקה במקרקעין והתחייבות לעסקה כזאת, שנעשו לפני תחילת חוק זה, וכן זכות במקרקעין שהייתה מוקנית ערב תחילתו וחוק זה אינו מכיר בה, יוסיף לחול עליהן הדין הקודם". טענת הנתבעים היא כי הזכויות הנטענות נוצרו לפני תחילת חוק המקרקעין. בע"א 11422/04 עזבון המנוח זועבי נ' מינהל מקרקעי ישראל (15.9.10) נפסק, תוך ציטוט מפסיקות אחרות, כי: "...הלכה כי הסכם מכר מקרקעין, אשר נקשר לפני תחילת חוק המקרקעין, מקנה לקונה בנסיבות מסוימות זכויות קנין שביושר. 'זכויות שביושר' אלה, תוצר המשפט האנגלי, שנרכשו לפני כניסתו לתוקף של חוק המקרקעין, מוסיפות לעמוד לרוכש על פי חוזי מכר מקרקעין גם לאחר חקיקת החוק, וחל עליהן הדין הקודם מכח סעיף 166(א) לחוק המקרקעין...הוראה זו באה לסייג את קביעת סעיף 161 לחוק המקרקעין, השולל קיומן של זכויות במקרקעין שאינן מוסדרות על פיו, בקובעו כי זכויות שביושר שקדמו לחוק המקרקעין ונוצרו על פי המשפט הקודם ממשיכות לחול על פי הוראת המעבר האמורה...ההלכה הפסוקה בישראל קלטה את העקרון ב'דיני היושר' האנגליים, לפיו הסכם להעברת מקרקעין מבעלות המוכר לבעלות הקונה מקים זכות שביושר לטובת הקונה. ניתן לה מישנה תוקף כאשר הקונה קיים את מלוא התחייבויותיו, או את עיקרן, כגון שקיבל יפוי כח בלתי חוזר להעברת הבעלות; קיבל את החזקה במקרקעין לידיו, ונהג בהם מנהג בעלות ללא עוררין במשך תקופה ארוכה; במילים אחרות, כאשר מתבצעת עיסקת מקרקעין 'כמעט מושלמת', שחסר בה רישום הבעלות במרשם... כדי לגבש זכות שביושר בידי הקונה, נדרשים מאפיינים מובהקים המצביעים על זכות להשלמת הקנין (ע"א 618/05 דיאמנשטיין נ' מחלקת עבודות ציבוריות (21.3.07)). בעקבות הוראת המעבר שבסעיף 166(א) לחוק המקרקעין, לא הוטל ספק בדבר תוקפן של הזכויות שביושר הקמות מכח הסכם מכר מקרקעין שקדם לחוק המקרקעין, שדיני היושר האנגליים ממשיכים לחול עליו...." לאור כל זאת דומני כי יש מקום לברר היטב את טיב זכויות הנתבעים אשר הגיעו אליהם מקודמיהם, אל מול תביעת התובעת.

אשר לטענת התובעת כי לא התמלאה דרישת הכתב, נקבע בע"א 7716/00 קיסרי נ' רשות הפיתוח: "מקובלת עליי טענת המערערת, שתביעתה אינה כפופה להוראת סעיף 8 לחוק המקרקעין, הקובעת כי 'התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב'. אני מוכן לקבל גם את הטענה, שלצורך הוכחת התביעה, די, מבחינת דרישת הכתב, במסמך שיענה על דרישותיו של סעיף 80 לפקודת הפרוצדורה העותומאנית, ו'אין הכרח כי המסמך בכתב יכיל הוכחה מלאה על עשיית ההסכם ..., אלא יהיה די בו, באותו מסמך, כי יבטיח - כשמצרפים אליו עדות אחרת - את הוכחת ההסכם בדרך מהימנה' (ע"א 65/49 פריזלר נ' וייס, פ"ד ה 878, 893. וראו: ע"א 728/81 חלבי נ' עיזבון המנוח מועין חלבי, פ"ד לז (2) 477, 483; י' קדמי על הראיות (חלק שלישי, תשס"ד) 1272).

ובספרם, חוק המקרקעין תשכ"ט – 1969, הלכה למעשה, פרק 2 עמ' 377 לא', מפי המחברים (זנטי פ. נרקיס), נכתב: "גם באותם מקרים בהם לא היה מנוס מלדרוש ראיה בכתב, הדרישה היתה שונה בתכלית מדרישות הכתב שלפי סעיף 8 לחוק המקרקעין. בתקופה שקדמה לחוק המקרקעין דרישת הכתב לצורך רכישת זכות במקרקעין לא היתה קונסטיטוטיבית אלא ראייתית בלבד ונבעה מהוראות סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותומנית. נוכח המגמה לפרש סעיף זה באורח מצמצם, פיתחה הפסיקה את הגישה כי, אפשר להסתפק בהבאת ראשית ראיה אם אין אפשרות להביא ראיה שלמה, כן נמצאו תחיליפים אחרים". נראה, איפוא, כי ייתכן והנתבעים יצליחו להביא ראשית ראיה להוכחת הזכויות הנטענות, ולשם כך יש לתת להם את יומם.

אכן, הפסיקה קבעה כי החזקה בנכס מהווה אמנם נתון חשוב, אך היא אינה מספיקה להוכחת בעלות במקרקעין, אולם בפסיקה נקבע גם כי לצורך הוכחת בעלות, נדרשת 'ראייה ממשית נוספת' המצטרפת ליסוד החזקה בשטח (ע"א 7716/00 קיסרי נ' רשות הפיתוח; חיים זנדברג הסדר זכויות במקרקעין בארץ ישראל ובמדינת ישראל 271-275, ע"א 238/63 אחמד צאלח חיסוי נ' מדינת ישראל, פ"ד יח(2), 41, 43 (1964); ע"א 525/73 עזבון סולימאן עבדאללה עיסה נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(1), 729, 731-732 (1975)). דומני, כי אין מקום בשלב זה לחסום את הנתבעים מלהביא את אותה ראייה ממשית נוספת שיהא בה כדי להוכיח את זכותם.

אשר לטענת הנתבעים כי יש להם רשות בלתי הדירה, הלכה היא כי רק במקרים נדירים תוכר רשות כזו, אך דומני כי אין זה השלב לקבוע ממצאים בעניין, ואלו צריכים להתברר במסגרת ההליך העיקרי. וככל שברשות מכללא עסקינן, הרי שמכתב התביעה עולה כי רק בחודש מאי 2009 ביקר פקח של המועצה במקום, ונשאלת השאלה מה עשתה התובעת כל אותם שנים, והאם אין בשתיקתה משום מחדל העשוי להקים רשות מכללא.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ