אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מועצה מקומית כפר כנא נ' אורוז שירותים בע"מ

מועצה מקומית כפר כנא נ' אורוז שירותים בע"מ

תאריך פרסום : 30/03/2017 | גרסת הדפסה
עע"מ
בית המשפט העליון
870-17-א'
29/03/2017
בפני השופטת:
ע' ברון

- נגד -
המערערת:
מועצה מקומית כפר כנא
עו"ד טאהא זאהי
המשיבות:
1. אורוז שירותים בע"מ
2. אמיר חברה למחזור פסולת וגריסת גזם בע"מ
3. רשות מקרקעי ישראל

עו"ד ד"ר יעקב וינרוט
עו"ד עמית חדד
עו"ד נתנאל חי
עו"ד שלמה בר עוז
עו"ד רן רוזנברג
החלטה

 

  1. לפניי בקשה לסעד זמני עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית משפט לעניינים מנהליים בנצרת (כבוד הנשיא ד"ר א' אברהם) ב-עת"מ 11237-09-16 מיום 25.12.2016, שאותו הגישה המבקשת קודם להגשת בקשה זו. בפסק הדין נקבע כי על המבקשת לפנות למשיבה 3 (להלן: רמ"י) בבקשה להקצות לה קרקע ללא מכרז, באתר שבו מפעילות המשיבות 2-1 (להלן: המשיבות) תחנת מעבר לפינוי פסולת (להלן: התחנה), ועל מנת שיוכלו להמשיך ולעשות כן.

 

רקע והשתלשלות העניינים

 

  1. כעולה מפסק הדין נושא הערעור, המשיבה 1 הקימה את התחנה בשנת 1995 בשטח השיפוט של המבקשת שהיא מועצה מקומית, בהתאם להסכם בין הצדדים שלפיו המשיבה 1 תפעיל את התחנה ותבצע עבודות פינוי פסולת משטחי המבקשת. התחנה פועלת באותו אתר (להלן: המקרקעין) מאז ועד היום, כשבידי המשיבות היתר בנייה ורשיון עסק מתאימים. בשנת 2001 נחתם חוזה נוסף בין המבקשת למשיבה 1 בנוגע לתחנה, ובו הצהירה המבקשת כי היא הבעלים במקרקעין, וכן התחייבה כי המקרקעין ישמשו את המשיבות עד לשנת 2020. ואולם, הלכה למעשה הבעלים במקרקעין היא מדינת ישראל, ולפיכך הם מצויים באחריותה של רמ"י; וזו מצידה העניקה למבקשת, עוד בשנת 1993, אישור עקרוני להקצאת המקרקעין לטובת הקמת אתר פסולת. יצוין כי בשנת 2007 המחתה המשיבה 1 את זכויותיה למשיבה 2.

 

           בשנת 2009 הגישה רמ"י תביעה לסילוק ידן של המשיבות מן המקרקעין (ת"א (השלום נצרת) 18490-10-09), וזו התקבלה ביום 3.11.2015. בפסק הדין נקבע כי לא ניתן לקבוע שרמ"י ידעה על אודות ההליכים התכנוניים לגבי התחנה או שנתנה את אישורה להם, ולפיכך המשיבות מחזיקות במקרקעין שלא כדין, וניתן צו הריסה נגד המחוברים המצויים במקרקעין. ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה בהסכמה (ע"א (מחוזי נצרת) 10226-02-16 מיום 4.7.2016), תוך שעוכב ביצועו של צו ההריסה עד ליום 4.1.2017; ולאחר מכן נדחה המועד שוב, והוא קבוע כעת לביצוע ביום 23.5.2017. בהחלטה על העיכוב הנוסף שניתנה ביום 23.2.2017 הבהיר בית המשפט כי "לא תינתן כל הארכה נוספת לתוקף הצו" (להלן: ההליך האזרחי).

 

           המשיבות הגישו את העתירה נושא הערעור ביום 6.9.2016, כחודשיים לאחר דחיית הערעור בהליך האזרחי, וזאת לאחר שלא נענתה פנייתן למבקשת, כי תפעל להסדרת זכויות המשיבות במקרקעין מול רמ"י. המבקשת התנגדה לקבלת העתירה, וטענה בין היתר כי התחנה מהווה מטרד וכי החוזה שכרתה עם המשיבות הוא בלתי-חוקי ודינו בטלות. רמ"י התנגדה לקבלת העתירה אף היא.

 

  1. בפסק הדין קבע בית משפט לעניינים מנהליים כי התנהלותה של המבקשת בפרשה הייתה "קלוקלת" וחסרת תום לב, היות שהיא הציגה כלפי המשיבות מצג שווא שלפיו היא בעלת הזכויות במקרקעין ואין מניעה להפעלת התחנה; ובנוסף בחרה המבקשת שלא להציג את עמדתה בגדרי ההליך האזרחי, "כמי שמתחבאת מאחורי רמ"י". נקבע שהמבקשת חטאה לחובת ההגינות המוטלת עליה כרשות ציבורית, ועמדתה נגועה בחוסר סבירות קיצוני; ובית המשפט הורה למבקשת לפנות לרמ"י בתוך 7 ימים, דהיינו עד ליום 1.1.2017, בבקשה להקצות לה את המקרקעין בפטור ממכרז על מנת שישמשו להפעלת התחנה (להלן: בקשת ההקצאה). הוטעם כי חזקה על רמ"י שתבחן בקשה זו לפי אמות המידה המקצועיות שהיא מחויבת בהן.

 

           ביום 25.1.2017 הגישה המבקשת לבית משפט זה ערעור על פסק הדין.

 

           המשיבות הגישו לבית משפט לעניינים מנהליים שתי בקשות לפי פקודת בזיון בית משפט, ביום 31.1.2017 וביום 26.2.2017, שבהן נטען כי המבקשת לא פעלה כמתחייב מפסק הדין. המבקשת אמנם פנתה לרמ"י, אך תוכן הפנייה לא תאם את האמור בפסק הדין, והיא נעשתה שלא בהתאם לנוהלי רמ"י. בהחלטות מיום 16.2.2017 ומיום 2.3.2017 הורה בית המשפט למבקשת להגיש בקשה לרמ"י, "לפי התוכן עליו ציוויתי בפסק הדין, בלא כל תוספת או גריעה", ו"לפי הטופס המתאים".

 

           ביני לביני, ביום 19.2.2017, הוגשה הבקשה דנן.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ