אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מועצה מקומית כפר ורדים נ' פרנץ ואח'

מועצה מקומית כפר ורדים נ' פרנץ ואח'

תאריך פרסום : 29/07/2013 | גרסת הדפסה
רע"ס
בית משפט השלום קריות
56766-09-11
24/07/2013
בפני השופט:
לובנה שלאעטה חלאילה

- נגד -
התובע:
מועצה מקומית כפר ורדים
הנתבע:
1. משה פרנץ
2. רבקה קוקה פרנץ

החלטה

רקע

1.ענייננו בכתב אישום המייחס לנאשמים עבירה של ניהול עסק טעון רישוי, ללא רשיון, בניגוד לסעיפים 4 ו -14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח – 1968.

כתב האישום חובק 3 אישומים שונים. הראשון, עניינו הפעלת "למעלה משלושה חדרי אירוח (צימרים)", ללא רישיון; השני הפעלת בריכת שחייה המשמשת לשחייה ונופש ים, ללא רישיון והשלישי נוגע להפעלת ג'קוזי בחצר הבית, ללא רישיון.

עפ"י כתב האישום, שלושת העסקים מופעלים ברח' אירוס 4 בכפר הורדים.

2.הנאשמים כפרו בעובדות ובעבירות המיוחסות להם ומשכך נקבע התיק להוכחות. לאחר שהעידו מטעם המאשימה, ראש מועצת כפר ורדים, מנהל מחלקת הנדסה במועצה המקומית כפר הורדים, מנהל מחלקת פיקוח ורישוי עסקים במועצה המקומית וחוקר פרטי והכריז ב"כ המאשימה "אלו עדי", טענו הנאשמים : "אין להשיב לאשמה"; טענה זו היא העומדת בבסיס החלטה זו.

טענות הנאשמים

3.ב"כ הנאשמים ביקש לזכות את הנאשמים מהעבירה שיוחסה להם, כבר בשלב זה. להלן עיקר נימוקיו לכך:

א.המאשימה לא הוכיחה כי הנאשמים מפעילים בפועל למעלה מ – 3 חדרי אירוח וכי ההשכרה באותם חדרים היא על בסיס יומי;

משלא זומנו עדים שהתארחו בפועל בחדרים ולא הוצגו ראיות, היכולות ללמד על השכרת החדרים בפועל, הרי שלא בוצעה כל עבירה, שכן החוק לא מעניש על כוונות.

ב.המאשימה לא יכולה להתבסס על עדותו של החוקר, שכן כל המסמכים שהוא ביקש להגיש, אינם קבילים.

ג.המאשימה לא הראתה כי הנאשמים השכירו יותר משלושה חדרים, בפועל ובמקביל.

ד.המאשימה לא הוכיחה כי הנאשמים מפעילים את הבריכה ואת הג'קוזי כעסק עצמאי ונפרד, שכן רק בהתקיים תנאי זה מחייבים הם קבלת רשיון.

אין להשיב לאשמה דיון ומסקנות

4.סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע:

"נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם - בין על פי טענת הנאשם ובין מיזמתו - לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בענין..."

5.ההלכה בנוגע לטענת "אין להשיב לאשמה" באה לידי ביטוי בפסיקה בשורה ארוכה של פסקי דין. השופט שמגר סיכם את ההלכה בעניין זה בע"פ 732/76 מדינת ישראל נ' כחלון ואח’, פ"ד לב(1), 170 בזו הלשון :

"בית-המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה שלפיה אין להשיב לאשמה אם הובאו ראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב-האישום. ראיות בסיסיות לענין זה אין משמען כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אתר, אלא כדברי בית-המשפט העליון בע"פ 28/49, הנ"ל, ראיות במידה היוצרת אותה מערכת הוכחות ראשונית, המעבירה את הנטל של הבאת ראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן התביעה לנאשם. לענין משקלן של הראיות ובחינת אמינותן מן הראוי להוסיף, למען שלמות התמונה, כי ייתכנו נסיבות קיצוניות שבהן תעלה שאלה זו כבר בשלב הדיוני האמור : כך נקבע בשעתו, באנגליה, בגדר כלל של פרקטיקה (Practice note ) , כי את הטענה אשר לפיה אין להשיב לאשמה ניתן להעלות, בעיקר, בהתקיים אחד משניים אלה : א. כאשר לא הובאה עדות כלשהי כדי להוכיח יסוד חיוני ומרכזי של האשמה, או ב. כאשר הסתבר בעליל, על פניו, כי כל הראיות שהובאו על-ידי התביעה הן כה בלתי- אמינות עד כי אף ערכאה שיפוטית בת-דעת לא היתה מסתמכת עליהן (1 All (E.R. 448 (1962) . אך מובן הוא כי נסיבות מן הסוג השני, שבהן ייזקק בית-המשפט בשלב של תום פרשת-התביעה לענין האמינות, הן חריגות ומכאן גם שההזדמנויות אשר בהן ייעשה יישום מעשי של כלל הפרקטיקה הזה, יהיו נדירות." (וראו ע"פ 405/80 מדינת ישראל נ' שדמי, פ"ד לה (ב) 757,

6.לפי ההלכה הנוהגת, בית המשפט איננו בוחן, לצורך הכרעה בטענה זו, את מהימנות עדויות התביעה ואת משקל ראיותיה, אלא שיוצא הוא מתוך ההנחה כי לראיות אלה יוענק מלוא המשקל והמהימנות ויתעלם מסתירות בראיות אלה או מראיות אחרות המחלישות אותן, וכן מהעדרה של תוספת ראייתית הנדרשת בדין להרשעת הנאשם, כמו חיזוק או סיוע או תוספת ראיה אחרת.

"ראיות לכאורה" על-פי סעיף 158 לחוק משפיעות על סדר-הדין הפלילי בלבד, במובן זה, שקיומן מעביר לנאשם את נטל הבאת הראיות, אך אינו מעביר על שכמו את נטל השכנוע, הנותר תמיד על התביעה. הנאשם לא יורשע בדין אלא-אם-כן בסוף המשפט יתברר, כי משקל הראיות שהובאו נגדו מספיק להוכחת אשמתו מעבר לכל ספק סביר. על-כן, נאשם עשוי להיות מזוכה בדינו אף אם התביעה עמדה בנטל הבאת הראיות והנאשם לא הביא מצידו ראיות לסתור את ראיות התביעה, וזאת אם היה בראיות התביעה כדי להותיר ספק סביר באשמת הנאשם. לנוכח ההשלכה המוגבלת של "ראיות לכאורה" על הכרעת הדין, נקבע כי די בראיות דלות ובסיסיות, כי משקלן אינו רלוואנטי, וכי הראיות אינן מאבדות מערכן הלכאורי גם אם בחומר שהובא בפרשת התביעה קיימות ראיות המחלישות את הראיות המרשיעות או סותרות אותן".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ