אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מועצה מקומית כעביה -טבאש נ' ח'טיב

מועצה מקומית כעביה -טבאש נ' ח'טיב

תאריך פרסום : 08/01/2014 | גרסת הדפסה
עש"א
בית משפט השלום נצרת
28006-06-12
29/12/2013
בפני השופט:
עינב גולומב

- נגד -
התובע:
מועצה מקומית כעביה -טבאש
הנתבע:
מוחמד ח'טיב
פסק-דין

פסק דין

לפני ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל אשר חייב את המערערת לשלם למשיב סך 186,005 ₪, עפ"י סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן – חוק ההוצל"פ).

תמצית ברקע:

1. במסגרת תיק הוצאה לפועל שניהל המשיב נגד חברה בשם י.ס.ב בניה ותשתיות בע"מ (להלן – החייבת), הוטל ביום 22.3.01 עיקול על נכסי וזכויות החייבת אצל המערערת, לטובת המשיב.

2.ביום 17.7.01 הודיעה המערערת כי צו העיקול נרשם, וכי על-פיו עוקל הסך של 186,005 ₪ המוחזק אצלה.

3.בדצמבר 2001 הועבר הסכום האמור מטעם המערערת לתיק הוצאה לפועל אחר. תיק זה נפתח על-ידי החייבת נגד המערערת, לאחר שניתן פסק דין בהיעדר הגנה בתביעת החייבת נגד המערערת לתשלום התמורה בגין עבודה שביצעה עבורה. בינואר 2002 פנתה המערערת לראש לשכת ההוצאה לפועל בבקשה לעיכוב כספים ולמתן הוראות, במסגרתה טענה כי גביית הסכום האמור במסגרת תיקה של החייבת נעשה בחוסר תו"ל, תוך התעלמות מהמחאת חוב של החייבת לצד ג' בשם "מובילי המרכז כוכב בע"מ" ומצווי עיקול של צדדי ג' שהוטלו על כספי החייבת שבידה. הבקשה הוגשה לאחר שהכספים שהתקבלו בתיק ההוצל"פ הועברו לידי ב"כ החייבת. ראש ההוצאה לפועל הורה על מתן תגובת ב"כ החייבת, וזה מסר כי הכספים שהתקבלו הועברו כבר לחייבת עצמה.

4.לאחר ההשתלשלות שלעיל, הגיש המשיב בקשה לראש ההוצאה לפועל לצרף את המערערת כחייבת נוספת בתיק ההוצאה לפועל נגד החייבת ולחייבה בחוב החייבת מכוח סעיף 48 לחוק ההוצל"פ.

5.לאחר קיום דיון ושמיעת הצדדים, ניתנה ביום 1.11.09 החלטה כב' הרשם, בה נקבע כי המערערת הפרה את צו העיקול וכי בנסיבות העניין יש לחייבה בתשלום סכום העיקול בסך 186,005 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17.9.01 ועד התשלום בפועל.

6.על החלטה זו הוגשה הערעור דנן.

דיון והכרעה:

7.בפתח הדברים יש לציין כי הערעור הוגש כשנתיים וחצי לאחר מתן החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל. המערערת טענה בערעורה כי העתק מההחלטה לא נשלח לה ע"י לשכת ההוצאה לפועל או המשיב, וכי נודע לה על ההחלטה לראשונה בעקבות קבלת אזהרה בתיק ההוצל"פ שפתח המשיב נגדה בשנת 2012 בגין החיוב האמור. המשיב טען לעניין זה כי יש לדחות על הסף את הערעור בשל האיחור בהגשתו, ברם לא צורף מטעמו אישור מסירה או כל אסמכתא אחרת בדבר המצאה כדין של ההחלטה ואף לא הוצג כל נתון שניתן ללמוד ממנו על ידיעה בפועל של המערערת על ההחלטה. הטענות בדבר התרשלותה של המערערת בכך שלא עקבה אחר מתן החלטה בבקשה, אינן יכולות להוות תחליף לכלל ההמצאה, בהיעדר כל אינדיקציה לידיעה בפועל על ההחלטה. בנסיבות אלה, אינני רואה מקום לדחיית הערעור על הסף.

8.לגופם של דברים לאחר עיון בטענות הצדדים , מסקנתי היא כי דין הערעור להידחות.

9.אדון תחילה בטענה נגד עצם חיוב המערערת בסכום העיקול, מכוח סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל. סבורני כי לא נפלה טעות בהחלטת כב' הרשם בדבר חיובה של המערערת בסך האמור. כפי שעולה מהמפורט לעיל, אין כל מחלוקת כי צו העיקול על כספי החייבת המצויים אצל המערערת, הומצא לידי המערערת ונרשם אצלה, וכי מכוחו עוקל הסך של 186,005 ₪. חרף זאת, הועבר הסך האמור לתיק הוצאה לפועל שהתנהל נגד המערערת עצמה בגין חובה הפסוק לחייבת, ולא לתיק ההוצאה לפועל בו ניתן צו העיקול לטובת המשיב. כתוצאה מכך, סוכל למעשה צו העיקול אשר נועד לייחד ולהבטיח כספים המגיעים מהחייבת למשיב.

10.בנסיבות אלה השאלה המתעוררת היא האם קיים "הצדק סביר" לפעולה האמורה מצד המערערת. הנטל להוכחת יסוד זה מוטל על הטוען לו, קרי על המערערת, ובענייננו היא לא עמדה בו.

11.ראשית יצויין כי לא הובהרו בטיעוני המערערת הנסיבות שהביאו למחדל האמור. המערערת בערעורה פירטה את ההשתלשלות שהביאה, לטענתה, למתן פסה"ד נגדה לזכות החייבת (פס"ד שניתן בהיעדר הגנה), ברם אין בכך כדי להניח כל תשתית לנסיבות בהן הועבר הסכום המעוקל לתיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדה חרף העובדה כי הוא עוקל לטובת המשיב. לעניין האחרון לא ציינה המערערת כל פרטים של ממש. המערערת צירפה מכתב אשר הועבר מטעמה ללשכת ההוצאה לפועל מספר ימים לאחר העברת הכסף, בו התבקש עיכוב של העברתו לחייבת, ברם גם ממכתב זה לא ניתן לדלות פרטים ברורים, בפרט כאשר הוא ממוקד בנימוק שונה שעניינו המחאת חוב מצד החייבת לגורם נוסף שלא נטען כי הוא קשור לענייננו.

12.שנית, אף אם הניח כי כטענת המערערת בערעורה, כי מדובר בטעות שנעשתה בתום-לב, אין בכך להביא למסקנה בדבר הצדק סביר לפעולתה של המערערת. התנאי של "הצדק סביר" משמיע דרישה לעמידה באמות מידה אובייקטיביות של "התנהגות תקינה ומקובלת של אדם מן הישוב, כפי שהיה פועל בנסיבות שבהן פעל הצד השלישי" (ראו: ע"א 533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי נ' ולך, פ"ד מג"02) 864, 875). בענייננו עולה בבירור מהמסכת שצויינה לעיל כי המערערת לא פעלה בצורה תקינה כמתחייב, ולא ווידאה כיבודו של צו העיקול כפי שניתן, באופן שהביא לריקונו מכל תוכן. כאמור לעיל, לא סופק כל הסבר של ממש, לא כל שכן הסבר סביר, להשתלשלות שהביאה לתוצאה זו. זאת ועוד, סכום העיקול הועבר לתשלום חובה של המערערת עצמה בתיק הוצאה לפועל שנפתח נגדה על-ידי החייבת. בנסיבות אלה יש לקבוע, לכל הפחות, כי מדובר בשיבוש בהתנהלות התקינה ובמידת האחריות הנדרשת ממחזיק נכס מעוקל. הטענה הסתמית בדבר טעות שארעה, אין בה כדי לבסס הצדק סביר לשיבוש זה. ראו לעניין זה דברי כב' הנשיא שמר בע"א 4/84 שטאל נ' עמידר, החברה הלאומית לשכון עולים בישראל בע"מ, פ"ד מג (1) 265, 264, בדבר אחריותו של מחזיק לליקוי מנהלי במשרדיו אשר גרם לאי-כיבוד צו עיקול שניתן כדין, כדלקמן:

"סעיף 48, אשר נוסחו המלא צוטט לעיל, מתייחס, כאמור, בין היתר, לצד שלישי, אשר ללא הצדק סביר לא פעל על-פי האמור בסעיף 47 (עניין שאיננו חל במקרה שלפנינו) או וזהו העניין שחל כאן הוציא מידו נכס שלא כדין, ביודעו שיש עליו צו עיקול בידי צד שלישי.

אין מצד המערער טענה, כי עמידר או מינהל מקרקעי ישראל פעלו בזדון, אולם בכך לא סגי.

הזוכה דאג להשגתו של צו עיקול, והוא וידא כי צו העיקול יימסר לצד השלישי, אשר בידיו נכס של החייב, בעזרתו יכול היה הזוכה להבטיח את תשלום החוב הפסוק. לפי כל הנתונים יש לראות את הצד השלישי כמי שידע על העיקול, ואין סיבה לכך מדוע לא יישא באחריות אשר סעיף 48דן בה: התמונה המצטיירת לפנינו היא, כי הודעה שנמסרה במשרד הנוגע בדבר לא תויקה כיאות. בכך אין לראות אי-ידיעה על צו העיקול על-ידי הצד השלישי. אף זוכה אינו יכול לוודא, כי כל עובד של הצד השלישי יהיה בקיא במתן הצו. הוא יכול רק לוודא מסירה, ואת זאת עשה. מה שקורה עם הצו לאחר המסירה הוא עניינו של הצד השלישי ולא של הזוכה. האחריות לליקוי מינהלי במשרדו של הצד השלישי אינה רובצת על הזוכה, ורק ליקוי כאמור גרם לכך שהודעת העיקול לא תתויק בתוך התיק של הדירה הנוגעת לעניין. ..."

ובאשר לאחריותה של רשות ציבורית אשר לא קיימה צו עיקול עקב תקלה בהתנהלותה, נפסק באותו פסק-דין כי:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ