אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מועד חלותו של הסכם פשרה ביחס לזכויות במקרקעין

מועד חלותו של הסכם פשרה ביחס לזכויות במקרקעין

תאריך פרסום : 24/07/2006 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום ירושלים
4948-03
23/07/2006
בפני השופט:
משה בר-עם

- נגד -
התובע:
1. זינב דיר מוסטפא אבו חדיר
2. ג'אזי אברהים עיסא אבו חדיר

עו"ד רז כהן עמידו ג'בארה ואח'
הנתבע:
חברת מסלמני בע"מ
עו"ד עימאד עווידה
פסק-דין

א.       כללי

עניינה של התובענה בפרשנות הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ובשאלת מועד חלותם של התנאים שנקבעו בגדרו.

ב.       על העובדות הטענות וההליכים

התובעת בעלת מחצית הזכויות בחלקה הידועה כחלקה 28 בגוש 30549, הנמצאת בשכונת שועפט, במזרח ירושלים (להלן: "חלקה 28") ומנהלת, בשיתוף עם התובע, עסק לשטיפת כלי רכב (להלן: "העסק"). הנתבעת הינה הבעלים הרשום בחלקה הידועה כחלקה 92, הגובלת עם חלקה 28 (להלן: "חלקה 92"). אין חולק כי התובעים מחזיקים בשטח מקרקעין נוסף, הצמוד לחלקה 28, הרשום בתיק רשם המקרקעין המנדטורי, כדרך גישה לחלקה 92 ונמצא בגבול שבין החלקות (להלן: "הגדר"). כמו כן מחזיקים התובעים בשטח מסויים מחלקה 92 (כ- 42 מ"ר) (להלן: "השטח הנוסף") (כמפורט בתשריט הגדר - מפת המודד אלישיב - החלק הצבוע בירוק, כאשר השטח הצבוע שחור מסמן את הדרך - צורף כנספח ג' לתצהיר עו"ד ראובן יהושוע ומכאן ואילך, אלא אם יאמר אחרת, הנספחים המוזכרים להלן, הינם נספחי עו"ד יהושוע).

בין הצדדים קיימת מחלוקת קניינית, בעניין הזכויות על הדרך וזו התבררה במסגרת תביעה ותביעה שכנגד, שהתנהלה בבית משפט זה, בת.א. 10621/91. ביום 10/7/94 נתן בית המשפט (כב' הנשיא, כתוארו אז, השופט ד"ר א"צ בן זמרה), פסק דין משלים בתביעות ההדדיות (להלן: "פסק הדין המשלים") (נספח ב'), אשר מפאת חשיבותו, בשל אימוץ תוכנו, במסגרת הסכם הפשרה, להלן ומשקביעותיו מהוות מעשה בי-דין בין הצדדים, יובאו עיקריו, בחלקים הרלוונטים לענייננו. בפרק "הערכת הראיות" נקבע כי יש לראות בתובעת " ...כמחזיקת חלקת 28 ותו לא" (עמ' 5, ס' 4), אשר "... נהגה מנהג בעלים בחלקה 28, בגבולותיה המצויינים במפת השומה ת/1 א'" (הכוללים את הגדר והשטח הנוסף - מ.ב.) (עמ' 6, פסקה ו'), הגם שידעה כי הזכויות בדרך, "...הם של הציבור" (שם) ולפיכך, יש לראות בה ובתובע משיגי גבול בשטח הנוסף אך "...ברי רשות מכללא בתחום הדרך שכן בעלי הדרך לא תבעו את סילוקם" (שם, פסקה ז'). לעומתם, הנתבעת, "...לא הוכיחה כי הדרך אכן רשומה על שמה בלשכת רישום המקרקעין או כי יש לה זכות אחרת בה" (עמ' 5, פסקה 4 ב'). בית המשפט דחה שם, את טענת הנתבעת כי הדרך נועדה לשמש נתיב גישה לחלקה 92 "...לאור העדר כל שימוש בדרך עד היום כ- 60 שנה מאז שייעודה נקבע כדרך" וקבע, כי "...אין הנתבעת זכאית לסלק את התובעת מחזקתה בדרך, שכן זו עדיפה מכוח חזקה בה מ- 1985 כנ"ל" (עמ' 7, למעלה). בנסיבות אלה לא נדרש בית המשפט להכריע בשאלת הבעלות בדרך, "...שכן התובעת זכאית להגן על חזקתה בדרך, העדיפה על פני העדר כל שימוש נוגד של הנתבעת ומי שקדם לה" (שם, פסקה י'). בית המשפט סיכם וקבע, כי התובעת זכאית להגן על חזקתה בדרך, אם כי הורה לה לסלק ידה מהשטח הנוסף (עמ' 8, פסקה ב'), אשר אין חולק כי הוא חלק מחלקה 92 ונמצא בבעלות הנתבעת.

הנתבעת לא השלימה עם פסק הדין המשלים והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א (י-ם) 346/94) ובמהלך הדיון שם, הובאה ראיה נוספת, שעניינה, תעודת עובד ציבור (נספח ד') ולפיה, החליטה הועדה המחוזית לקבוע את ייעוד הדרך לכביש ציבורי, במסגרת תוכנית מתאר חדשה שתוכננה, שמספרה במ/ 3456 א' - שכונת שועפט - קביעת יעוד קרקע (להלן: "התוכנית") וכמפורט בתשריט, שצורף לתוכנית (נספח ה'). בית המשפט המחוזי החליט בפסק דינו, מיום 9/7/95 (נספח ו'), לבטל את פסק הדין המשלים, בין היתר על יסוד הראיה הנוספת ולאחריו, הוחזר הדיון לבית המשפט השלום, לשמיעת ראיות וטענות משלימות.

במהלך הדיון הושג הסכם פשרה בין הצדדים (להלן: "הסכם הפשרה") וזה קיבל תוקף של פסק דין, ביום 4/12/95 (נספח ז') (להלן: "פסק הדין"). בסעיף 1(א) להסכם הפשרה, שמועד חלותו עומד ביסוד המחלוקת בין הצדדים, נקבע, בחלק הרלוונטי לענייננו, כי "...תוך שישה חודשים ממועד מתן תוקף לתוכנית בניין עיר כלשהיא הקובעת את הדרך שבגבול שבין חלקת התובעת לבין חלקת הנתבעת (להלן: "הדרך") ואת חלוקת השטחים הנובעת מקביעת הדרך האמורה...", תסלק התובעת "...את ידה מהדרך ומן השטחים שנקבעו בפסק הדין המשלים (הכוונה לשטח הנוסף - מ.ב.) ותפנה את כל הבנוי והמותקן עליהם" (דגש לא במקור - מ.ב.).

ביום 16/8/99 פורסמה התוכנית למתן תוקף (ילקוט הפרסומים 4796 - ס' 27 לתצהיר עו"ד יהושוע) ובגדרה, אושר תוואי הדרך כחלק מכביש ציבורי שמספרו 156 (להלן: "הכביש") וכמפורט בתשריט התוכנית, בחלק הרלוונטי לענייננו (נספח י"ג) (להלן: "התשריט"). בתקנון התוכנית (צורף כנספח א' לחוות דעת המומחה יחיא, מיום 4/1/06 (להלן: "חוות הדעת")) בס' 6 ה' לפרק מטרות התוכנית, נקבע כי יקבעו מתחמים להכנת תוכניות מפורטות, הכוללות איחוד וחלוקה מחדש (להלן: "איחוד וחלוקה"). בסעיף 20(ב) לתקנון התוכנית נקבע כי תנאי למתן היתר בניה בתחומי המתחמים יהא אישור תוכנית איחוד וחלוקה.

לטענת התובעים, אחד מהמתחמים שלגביהם נקבע כי יש לבצע איחוד וחלוקה, כולל את חלקה 28, בצירוף הדרך וחלקה 30 (שאינה מענייננו) ואשר על פי מכתבו של מנחם גרשוני, מ"מ מנהל אגף רישוי וליקויים בעיריית ירושלים (נספח ב' לחוות הדעת), לא ניתן לקבל היתר בניה לצורך סלילת הכביש, בטרם הסתיים הליך אישור תוכנית איחוד וחלוקה ובלשונו, "...מאחר שקיים צורך להפריש שטחים לצרכי ציבור (הדרך החדשה) ...לא ניתן לפרוץ את הדרך מבלי לבצע את האיחוד וחלוקה" (שם, ס' ג'), שנועדה לאזן ולפצות את בעלי החלקות במתחם האמור, על שטחים שנגרעו מחלקותיהם, במסגרת התוכנית והמיועדים לכביש. התובעים הוסיפו וטענו, כי משקבעו מוסדות התכנון, כי לא ניתן לבצע את הוראות התוכנית ולהתיר את השימוש בכביש לציבור, בטרם תבוצע תוכנית איחוד וחלוקה, שעניינה חלוקה מחדש של שטחים במתחם הרלוונטי, הרי שטרם השתכלל התנאי הנוסף שנקבע בהסכם הפשרה בעניין "חלוקת השטחים", לצד קביעת הדרך, עליה אין חולק ולא בכדי, שכן העניינים תלויים האחד בשני ומשכך, בטרם התקבלה תוכנית איחוד וחלוקה, כדין, לא הבשיל המועד שנקבע בהסכם הפשרה, לעניין סילוק ידה של התובעת מהשטחים שנקבעו. בתצהירו, הדגיש התובע כי עובר לחתימת הסכם הפשרה, צפו הצדדים, לנוכח קביעת הדרך, כי תידרש פעולה של איחוד וחלוקה ובטרם נעשה הדבר - אין מקום לביצועו של פסק הדין ויישום הוראות הסכם הפשרה, בגדרו.

התובעים הדגישו, כי לאחר אישור התוכנית וקביעת המתחם לתוכנית נפרדת לאיחוד וחלוקה, קידמה עיריית ירושלים תוכנית שמספרה 7615 (נספחים ג' ו-ד' לחוות הדעת) (להלן: "תוכנית החלוקה") ועל פיה הופרש מחלקה 28 (כולל הדרך) שטח של 513 מ"ר, לצורך הכביש ומנגד ניתנו לתובעת חלקות חדשות, (28(א) 28(ב)), בתוספת עיקר השטח שנגרע כאמור (ס' 44-42 לתצהיר התובע, ס' 7-6 לחוות הדעת). מכאן הוסיפו וטענו התובעים,  כי על פי תוכנית החלוקה, לאחר אישורה כדין,  תהיה זכאית התובעת לקבלת שטח חלופי כפיצוי בגין השטח שנלקח, לצורך הכביש ולפיכך, אין מקום לוותר, כיום, על השימוש בדרך, בטרם ניתן תוקף לתוכנית החלוקה וסיכמו, כי אישור תוכנית החלוקה צפוי תוך זמן קצר, לאחר שאושרה להפקדה ביום 5/7/05 (ס' 9 לחוות הדעת - נספח ה', שם), שלאחריה, לא תהיה כל מניעה לפינוי הדרך והשטח הנוסף, בתוך 6 חודשים ממועד אישורה וכפי שנקבע בהסכם הפשרה.

על אף האמור, לא המתינה הנתבעת לאישור תוכנית החלוקה ונקטה בהליכים לביצוע הסכם הפשרה במסגרת פסק הדין, שכן לטענתה, עם אישור התוכנית השתכללה זכותה לסילוק ידה של התובעת מהדרך ומהשטח הנוסף. בנסיבות אלה, עתרו התובעים לעיכוב ביצועו של פסק הדין (נספח ט"ז) ואולם, משבקשתה נדחתה על ידי ראש ההוצאה לפועל, הוגשה התובענה דנן ובגדרה, ביקשו לעכב את ההליכים.

הנתבעת כפרה בפרשנות המוצעת להסכם הפשרה וטענה, כי הצדדים היו שותפים להליכי אישור התוכנית ועובר להסכם הפשרה, "...לא היה כל ספק בדבר אישורה של הדרך בתוואי שבין החלקות, ורק עיתוי אישורה, למתן תוקף סופי לתוכנית לא היה ידוע" (ס' 14 לתצהיר יהושוע). על רק המצב התכנוני הצפוי בדבר ייעוד הדרך וכוונת הנתבעת לבנות על חלקה 92 פרויקט מסחרי, מיד עם אישור התוכנית, הסכימה הנתבעת להמתין ולדחות את מועד סילוק ידי התובעים מהדרך, עד לאישור סופי ומתן תוקף של התוכניות (ס' 15, שם) הנתבעת הדגישה, כי התובעים ידעו כי הדרך אמורה לשרת את חלקת הנתבעת וחלקות פנימיות אחרות ולא את חלקה 28 ועם אישור התוכנית פעלה הנתבעת ויזמה תוכנית מפורטת, אשר זו פורסמה למתן תוקף ביום 12/8/04 "...ומתבססת על תוואי הדרך המאושרת" (ס' 16, שם).

לנוכח כל האמור טענה, כי יש לפרש את הסכם הפשרה וס' 1(א), באופן שעל הנתבעת לסלק ידה תוך 6 חודשים מיום מתן תוקף לתוכנית, שקבעה את גבולות הדרך ובהתעלם "מסוגיות תכנוניות" (ס' 11, שם), כפי שמנסים כיום התובעים לטען, בקשר לאיחוד וחלוקה וסיכמה, כי הסכסוך שבין הצדדים הינו סכסוך גבולות ולפיכך, עם קביעתם, במסגרת התוכנית, הגיע מועד חלותו של ס' 1(א) ופינוי התובעים מהדרך.

לצד כתב ההגנה הוגשה בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף (בש"א 4028/03) וזו התקבלה, כמפורט בהחלטת בית המשפט מיום 11/6/03 (כב' השופטת אביב), אולם, בוטלה בהחלטת בית המשפט המחוזי (ע"א4381/03) מיום 2/3/04 ובגדרה נקבע, כי יש ליתן את הדעת "...על הנסיבות החיצוניות להסכם ולבחון... האם בשלו התנאים לעניין ס' 1(א) להסכם הפשרה". הדיון בתובענה, אשר הוחזר לבית המשפט השלום, התנהל בתחילה בפני כב' השופטת כהנא ובהמשך, הועבר בפני מותב זה. הצדדים הגישו את עדויותיהם הראשיות בתצהירים, בצירוף נספחים, מצד אחד תצהיר התובע וגרסתו, לעניין הנסיבות שקדמו לכריתת הסכם הפשרה (ס' 24-20) ומצד שני, תצהיר עו"ד יהושוע, כמי שבקיא בעובדות הרלוונטיות ואשר ניהל את המו"מ מטעמה (ס' 25-19), עובר לחתימת הסכם הפשרה. הצדדים נחקרו על תצהיריהם וסיכמו את טענותיהם ולאחריהם, הובא התיק בפני למתן פסק דין, כדלקמן.

יצויין כי בין לבין, ננקטו הליכים נוספים בקשר לדרך, שאינם דרושים לענייננו, במסגרת תובענה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, בת.א. 4184/02, שעניינה צו להריסת גדר שנבנה על ידי עיריית ירושלים וחברת מוריה ובקשת התובעת, שנדחתה,  להצטרף כצד להליכים שם.

ג.        הסוגיה שבמחלוקת

הפלוגתא היחידה העומדת להכרעתי בתובענה, עניינה פרשנותו של סעיף 1(א) להסכם הפשרה ובשאלה, האם, במועד מתן תוקף לתוכנית, השתכללה התניה שנקבעה בגדרו, לעניין סילוק ידה של התובעת מהדרך ומהשטח הנוסף.
ודוק - הצדדים אינם חלוקים בעניין גבולות הדרך, שנקבעו בתוכנית, אלא בשאלה, האם יש ליתן להיגד "חלוקת השטחים" שנקבע בס' 1(א) סיפא, משמעות עודפת ונוספת לצד קביעת הדרך. לשון אחר, האם סעיף 1(א) להסכם הפשרה קבע, כתנאי לסילוק ידי התובעת מהדרך, שני תנאים מצטברים, הכרוכים אחד בשני, האחד, אישור התוכנית והשני, חלוקה מחדש של השטחים הרלוונטים, כפועל יוצא מקביעת הדרך.

יאמר מיד ובכל הכבוד הראוי, כי לאחר שבחנתי את מכלול הראיות בתובענה, הנני סבור כי התכלית האובייקטיבית של הסכם הפשרה (בהעדר תכלית סובייקטיבית משותפת) מלמדת בעליל, כי יש לפרש את ס' 1(א), לעניין מועד חלותו, במועד מתן תוקף לתוכנית בניין עיר, אשר תקבע את גבולות הדרך וכפועל יוצא מקביעתם, יקבעו בתקנונה, הוראות מתאימות, לעניין איחוד וחלוקה של מכלול השטחים הנוגעים בעניין וכמתחייב מהוראות הדין הרלוונטיות  והכל, במסגרת התוכנית או  תוכנית אחרת, נגזרת הימנה, המסדירה את שאלת חלוקת השטחים, בגדרה ועד למועד אישורה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ