אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מוסא נ' עמק גלבוע

מוסא נ' עמק גלבוע

תאריך פרסום : 25/11/2010 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט המחוזי חיפה
13452-08-10
25/11/2010
בפני השופט:
מנחם רניאל

- נגד -
התובע:
נעים מוסא
הנתבע:
עמק גלבוע
פסק-דין

פסק דין

זו בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט קמא (השופטת הדסה אסיף) מיום 1.7.10, האחת שדחתה את הבקשה לסילוק על הסף עקב חוסר סמכות ענינית, והאחרת שחייבה את המבקש בתשלום הוצאות. המשיבה מתנגדת לבקשה, על שני חלקיה.

ניתנת למבקש רשות ערעור על שתי ההחלטות. בהסכמת המשיבה, אני דן בבקשה כבערעור לפי תקנה 410.

אשר לטענת הסמכות הענינית, בית המשפט לא הכריע בה לגופה, ונתן לצדדים אפשרות להעלות טענות בענין זה בסיכומים. בית המשפט החליט שלא לסלק את התביעה בשלב זה, במועד ההוכחות, מכמה טעמים, שאתייחס אליהם.

אשר לטענה שהעלאת הטענה בתחילת מועד ההוכחות היא חוסר תום לב, אני מקבל את טענת המבקש שקביעה זו שגויה. לפי הדין, תום לב בהקשר זה אינו נקבע לפי כללים נוקשים, והוא תלוי נסיבות. בנסיבות הענין, כאשר ב"כ המבקש קיבלה את הייצוג סמוך למועד ההוכחות, הגישה בקשה באשר לחומר הראיות, נדחתה, ביקשה דחיית הדיון ונדחתה, הגישה בקשה לרשות ערעור שלא ניתנה בה החלטה, ונאלצה להכין עצמה משך יומיים למועד ההוכחות, איני סבור שזהו חוסר תום לב. לכל היותר, היה בכך חוסר נוחות למשיבה, היכול להיות מתוקן על ידי פסיקת הוצאות. בנסיבות אלה, זו לא היתה סיבה מוצדקת לדחיית הבקשה עקב חוסר תום לב בהעלאתה.

איחוד הדיון בכמה תביעות, אינו איחוד העילות, ואין לחשב במקרה זה את סך כל התביעות לצורך בירור שאלת הסמכות. לעומת זאת, יש להביא בחשבון את החוב הנתבע במסגרת התיק הגבוה. הצהרת מנהל המשיבה כי החוב עומד על סך 2.55 מיליון ₪, במסגרת דיון בבית המשפט, שבו על פי הצהרה זו ניתן עיכוב יציאה מהארץ נגד המבקש, היא הצהרה שיש לראות בה השתק שיפוטי, ולכל הפחות מצג מספיק על מנת שיובן כי החוב החופף בין התיקים עומד על לפחות סכום זה. מנהל המשיבה לא פירט בבית המשפט שזהו החוב כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד, כפי שעשה כעת. בנסיבות אלה, היה מוצדק לדון בבקשה לחוסר סמכות ולברר את גובה החוב הנטען. בית המשפט קמא לא בירר את החוב, אלא הסתפק בהעלאת ספקות. אין טעם בספקות. אם בית המשפט ספק מוסמך, יש לברר את הספק, על מנת שלא ימצא כאשר יבורר הספק, שבית המשפט ניהל את הדיון לשווא, בהעדר סמכות.

מבלי לדון בשאלה מתי יש להעריך את גובה החוב, האם בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל או בעת העברתו לבית המשפט המוסמך לאחר קבלת התנגדות, ניתן להסתפק בהצהרת המשיבה, כי החוב הנתבע אינו עולה על 2.5 מיליון ₪, למרות שלא הודיעה את הסכום המדויק. בנסיבות אלה, בסופו של דבר, יש לנהוג על פי ההנחה שסכום החוב לפי התביעות המאוחדות אינו עולה על 2.5 מיליון ₪, ונמצא בסמכות בית משפט השלום, אף שלא מכל טעמיו של בית המשפט קמא.

אשר לפסיקת הוצאות, דרך כלל אין בית המשפט לערעור מתערב בפסיקת הוצאות, אלא במקרים חריגים. זהו מקרה שבו יש להתערב בסכום ההוצאות הגבוה, 15,000 ₪, שבו הותנתה דחיית הדיון, שכן זו נומקה בסכום הריבית הנצבר ובהוצאות שנגרמו למשיבה. פסיקת הוצאות אינה עונש, אלא תשלום המחיר שיש לשלם על מנת לכסות את הוצאות הצד שכנגד. ניתן להתחשב בדרך ניהול הדיון, אבל גם זאת לא על דרך פסיקה עונשית, אלא על דרך החזר הוצאות שנגרמו, אלא אם בית המשפט מחליט לפסוק הוצאות עונשיות, מה שלא עשה.

סכומי הריבית הנצברים אינם הוצאות הנגרמות למשיבה, כאשר לא הוכח בפני בית המשפט שעקב דחיית הדיון, לא תצליח המשיבה לגבות סכומי ריבית, שאילו לא נדחה הדיון היתה גובה.

אין ספק, שנגרמות למשיבה הוצאות כתוצאה מדחיית הדיון, אבל כעולה מהפרוטוקול, בית המשפט לא בירר מה סכום ההוצאות. גם בתשובתה לבקשה לרשות ערעור לא פירטה המשיבה את הוצאותיה בפועל עקב דחיית הדיון. סכום ההוצאות היה צריך לעמוד על הוצאות ראויות בגין הכנת התיק ובזבוז זמן העדים ועורכי הדין. מכיוון שלא נעשה בירור בענין זה, בית המשפט קמא לא ידע מה הסכום הדרוש בפועל. בהעדר ידיעה על סכומים המשולמים בפועל, ועל פי מצוות תקנה 512, היה עליו לפסוק לפי התעריף המינימלי, שבהקשר זה אינו מתחשב בגובה התביעה, וקובע תשלום של כמה מאות שקלים לכל ישיבה נוספת. על כן, פסיקת הוצאות בסכום העלה פי 30 על הסכום שהיה צריך לפסוק, היא פסיקה שיש להתערב בה. לפיכך, אני מקבל את הערעור על ההחלטה בדבר פסיקת ההוצאות ומבטל החלטה זו. ההוצאות שהיה על בית המשפט קמא לפסוק בגין דחיית הדיון יחושבו לחובת המבקש בעת חישוב ההוצאות כתוצאה מבקשה זו.

לפיכך, בסופו של דבר, אני דוחה את הערעור על ההחלטה בדבר הסמכות העניינית, שלא מכל טעמיה, ומקבל את הערעור על ההחלטה בדבר פסיקת ההוצאות כתנאי לדחיית הדיון.

אני מחייב את המשיבה לשלם למבקש הוצאות משפט בסך 2,900 ₪. הערבויות שהופקדו על ידי המבקש יוחזרו לו.

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"א, 25 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ